#
כמו כולם צפיתי – בתדהמה מעורבת בפלצות - בנשיא ארה"ב טראמפ ממליץ לאוהדיו להזריק חומרי חיטוי ישירות לריאות, כתרופה נגד קורונה. ראיתי אותו מאשים ברצח הזוועתי של חשוד שחור, ששוטר בריון חנק למוות דקות ארוכות - את ראש העיר בה זה קרה (אף מילה על הפעלת-כוח יתירה של השוטר...) הבנתי שהוא החליט על התנתקות מארגון הבריאות העולמי, שלא התפעל יותר מדי ממחדליו בנושא בריאות הציבור שלו. ותהיתי – אל מי טראמפ מדבר כשהוא לא מפסיק להפיק מרגליות? מי הקהל שלו, מי הם האמריקאים שתיאוריות קונספירציה הן לחם חוקם? מי הם אלה שתערובת של שיסוי וביזוי, ריב ומדון, וסמכות שביסודה בורות ו- תסלחו לי - טמטום, מדברים אליהם?

היאסן מספק לי תשובות לשאלות. הוא מתאר את נתיניו המעריצים של טראמפ, החיים בפריפרייה האמריקאית ומהווים, למעשה, רוב התושבים במדינה הענקית הזו. אנשים אלה ינקו חשדנות וקונספירציה עם חלב אמותיהם, מי שאינו לבן הוא בעיניהם "לא-אדם". הגירה של "צבעוניים" למדינה שלהם מאוסה בעיניהם. שחורים, לטיניים ואסייתים צריכים לחזור למקום ממנו באו ולהשאיר את הארץ לגזע העליון – גברים לבנים, שותי-בירה, מקועקעים וחמושים. להומוסקסואלים מגיע עונש אכזרי בעולם הזה וגיהינום בעולם הבא. הם מעוטי-השכלה ופתוחים לרעיונות שיאפשרו להם להפעיל כוח על אנשים נחותים מהם (כי אם אלוהים היה רוצה שהם יהיו שווים, הוא היה בורא אותם לבנים, סטרייטים וצלפים נכון או לא?)

הספר הזה קליל בגישתו ומסתיר מאחורי ההומור הנונסנסי והסיפור הדוהר ב-200 קמ"ש, אמירות ותובנות רציניות. יש בו צעירה שחורה יפה וחובבת בעלי חיים, שניים-שלושה פושעים קטנים שאינם נרתעים מאלימות, אם הקורבנות חלשים מהם. עיתונאי נאה שמתגייס למען הצדק, שופט בוגדני ואשתו הדתית, מלצרית יפהפייה ועוד כמה דמויות משנה. ההומור לרוב מצחיק, ותומכי-טראמפ (המטפוריים. הספר יצא לאור ב-1997, שאז טראמפ היה, מה, פושט רגל?) מקבלים את מה שמגיע להם.
אם מסתכלים על זה באופן אובייקטיבי – זו אולי תמצית הדמוקרטיה. נבחר המייצג את רוב האוכלוסייה. כי הרוב במדינות דמוקרטיות אינם הרכרוכיים האלה שמקפידים על תקינות פוליטית, שפה רהוטה והתנהגות מנומסת. הרוב הם אנשים שמחכים שמישהו גדול וחזק ינצח במכות את כל ראשי הערים הסמולנים, את אירגון הבריאות העולמי שמרשה לסינים להחדיר אליהם נגיפים קטלניים ואת המרואיינים המתנשאים מהטלויזייה, שמדברים בשפה גבוהה וממליצים – שומו שמיים – לפתור חיכוכים בדיבורים.

הספר השני שקראתי של קארל היאסן אחרי "כלבלב חולה". גם פה כמו שאר ספריו של היאסן יש שילוב של אנשים מטורללים עם עלילה מעניינת.פחות מתח ויותר כיף בקריאה. מומלץ.