את הספר הזה מצאתי אצלי בבית והתחלתי לקרוא בו. וכמו שקורה אצלי לעתים קרובות גם המשכתי בכך... אשתי היא קוראת מושבעת של "ספרי שואה" והיא זו שהביאה את הספר הזה אלינו.
גיבורת הספר שנכתב במקור בגרמנית, היא לילי יאן, רופאה יהודיה גרמניה שהתחתנה עוד בשנות העשרים של המאה קודמת עם בעלה ארנסט יאן, רופא נוצרי פרוטסטנטי. נולדו להם חמישה ילדים. היו אלה לכאורה נישואים מאושרים; אלא שעם עליית הנאצים לשלטון הפכה המשפחה הזאת ל"בעייתית"... נישואים כאלה היו לצנינים בעיניי השלטונות, שחוקקו את חוקי הגזע הידועים, והמשפחות המעורבות הללו סבלו מאוד. אין צורך להסביר כאן את "הפיתרון הסופי" של הנאצים ליהודים, שהחל להתבצע בעיצומה של המלחמה. מה שלא ידעתי לפני כן, היא העובדה שנשים יהודיות שהיו נשואות לגרמנים נוצרים, היו לכאורה "מוגנות" בפני שילוח למחנות. אלא שבמקרה של המשפחה הנ"ל, התאהב לפתע אותו רופא ברופאה נוצרייה אחרת שעבדה איתו ודי מהר עלו הנישואים הללו על שרטון. השניים התגרשו והרופא התחתן מיד עם אהובתו החדשה. גירושין אלו בזמן שכזה, היוו למעשה גזר דין מוות עבור אותה רופאה יהודיה. לאחר תקופה מסוימת שבה חיה בעיר אחרת עם ילדיה, היא פשוט נעצרה יום אחד בתואנה שעברה על חוק מסוים. במשך כמה חודשים הוחזקה בתנאים קשים, שבהם עבדה כאסירה בעבודת-כפיה. רוב ההתכתבות היא מאותה תקופה בין הרופאה וילדיה (בן גדול יותר וארבע בנות) המכתבים הם קורעי לב. כמה עצוב וטראגי הוא להבין את תמימות הילדים שאינם מבינים בעצם מדוע נלקחה מהם אימם ובמידה מסוימת גם את הנאיביות של האם שמתחננת לבעלה לשעבר שינסה לעשות משהו ויבקש מהגסטאפו שישחררו אותה...
לאחר קצת יותר מחצי-שנה נשלחה האם לאושוויץ ונספתה שם. כדאי להזכיר שגם מצבם של "ילדי התערובת" היה מאוד בעייתי. הם סבלו מאפליות חמורות ומנידוי חברתי. לא ניתן להם למשל להצטרף ל"היטלר יוגנד" והיו בתי ספר שסירבו לאפשר להם ללמוד בהם. למשל, הבן הבכור גרהארד שבתחילה (בגיל 15) נשלח בכפיה, לעזור ביחידה צבאית שלחמה נגד מטוסים ודווקא התמיד ו"הצליח" בה, גורש ממנה לפני סוף המלחמה ומי יודע מה היה עולה בגורלו לולא נגמרה המלחמה. אותו גרהארד יאן הפך להיות שנים מאוחר יותר שר המשפטים בממשלת גרמניה. למעשה נמצאו רוב המכתבים הללו לאחר מותו ומרטין דרי מחבר הספר, עשה מחקר והוסיף עוד מכתבים שמצא ותמונות. בקיצור, מדובר כאן במקור היסטורי ראשוני מרתק, שחידש לי בדברים מסוימים (למרות שגם אני קראתי כמובן "ספרי שואה" רבים.) אני בהחלט ממליץ על הספר הזה.

זוהי ביוגרפיה שמסתמכת בעיקר על מכתבים, שהגיבורה שלה היא לילי יאן, יהודיה שחיה בגרמניה בין 1900 ל 1944, הייתה רופאה, נשואה לנוצרי, וילדה לו חמישה ילדים. לאחר שהתגרש ממנה בעלה היא נלקחה למחנה עבודה וב 1944 נשלחה לאושוויץ.

חליפת המכתבים, בעיקר בינה לבין חמשת ילדיה, היא עיקר הספר. המכתבים הללו הוברחו על ידה בטרם נשלחה לאושוויץ ונשמרו על ידי בנה הבכור, שהסתיר אותם אצלו. רק ב 1998, בעקבות מותו, הגיעו המכתבים לידי מרטין דרי, עורך דר שפיגל ובנה של ביתה הבכורה של לילי יאן. דרי מיין את המכתבים ונעזר בחומר ארכיוני ובמכתבים אחרים שהצליח לאתר על מנת לשחזר את חייה של סבתו.

הספר מרתק. הסיטואציה הזאת, שהיא מעבר לכל דמיון, בה האם נמצאת במחנה העבודה ולוקחת חלק בחיי ילדיה באמצעות המכתבים שהם כותבים לה, שכוללים תיאורים מחיי היומיום, פרטים קטנים וטריוויאליים, אבל דווקא אלה מאפשרים לה להשתתף, להתייחס, כשהיא עצמה אינה יכולה לעשות זאת, היא לא יכולה לספר בפרוטרוט למרות מה שהיום אנחנו יודעים שהיא עברה, אצלה הכל באנדרסטייטמנט, כי אלה הילדים שלה.

זה ספר שאין בו פרשנות ואין בו נסיון להבין או לחפש משמעות. מהבחינה הזאת, זה קצת כמו דיווח עיתונאי. בכמה מקומות הישוו אותו ליומן של אנה פרנק, אבל אני לפחות מרגישה שההבדל גדול. אמנם שניהם אינם סיפורי ניצולים, בפרט במובן של הסתכלות רטרואקטיבית, אבל אנה פרנק כתבה את היומן גם כדי שאחרים יקראו בו וידעו מה היה. כאן אין את זה. זאת פשוט אמא שמדברת עם הילדים שלה. גם לא קיימת כאן ההבנה של גודל הרוע. אף אחד לא מנסה להסביר כלום. הבן הגדול משרת בוורמכט בעוד הוא כותב ומתגעגע לאימו הכלואה במחנה עבודה, חברתה היהודיה של האם מספרת על "התקפות הטרור" של בעלות הברית בעת שהן מפציצות את מפעלי ייצור הנשק בגרמניה, הראייה היא צרה ואותנטית.

דווקא בגלל הנגישות והעיסוק ביומיום, הוא עורר אצלי הרבה מחשבות ביחס ליכולות של הילדים שלי, למידת הבגרות והאחריות שהיו או לא היו מסוגלים לגלות, למידת האחריות וחוסר האנוכיות שאני הייתי מסוגלת או לא מסוגלת לגלות, כי החלק הזה באישיות שלה מרשים מאד. הוא גם יכול להעלות שאלות ביחס לאהבה וזוגיות ואשמה ואחריות. הוא קרוב ומעניין, הספר הזה.

היות ואנחנו יודעים את התוצאה, זה מעצים את תולדות חייה של לילי יאן. בזכות הנכד, מרטין דרי, שהוציא לאור מכתבים שנשלחו מלילי אל ילדיה וחבריה ומכתבים שקיבלה מילדיה וחבריה, אפשר להתחקות אחר חייה הסבוכים, מילדותה ועד מותה הטרגי.
זה ספר שכדאי לקרוא ולהפנים, כמובן לא לשכוח.

ספר חובה ,נקודת מבטה של אמא אוהבת רופאה יהודייה מעיירה ליד קאסל גרמניה שמשפחתה רחוקה מהיהדות
לילי נשואה לרופא נוצרי בוגדני ולהם 5 ילדים .
ספר ביוגרפי ע"פ תיעוד מכתבים ששרדו ואותם כתבה לילי יאן לילדיה וכן מכתבים של ילדיה אליה (חלקם הוברחו מתוך מחנה העבודה היה מותר לכתוב פעם ב 3 שבועות והמכתבים מהמחנה צונזרו ) כליאתה במחנה עבודה אליו הגיע בזכותו של ראש העיר אשר שם לפניו מטרה לנקות את העיר מיהודים ,נקודת ממפנה ביחס האריים תושבי העיירה ללי מתחיל עם ליל הבדולח, מתואר תהליך בידודה של לילי מהחברה הסובבת ומעצר בית והסתגרות מרצון ובמקביל לכך חל גם שינוי בקשר בין לילי לבעלה ועד לגירושין ונישואיו עם אשה בלתי פגומה .
הקשיים היום יומיים במהלך המלחמה עד 1944 שאז נשלחת לילי למחנה ההשמדה.

ספר שואה מצמרר. מתאר את הקרע הנורא של אם יהודיה שבעלה הנוצרי התגרש ממנה במהלך המלחמה. למרות שמקרים אלו היו מוגנים, נלקחה למחנה עבודה ובהמשך לאושוויץ וילדיה החצי יהודים נותרו ממתינים לה לשווא ללא תמיכה ממשית כאשר הבת בת ה- 14 דואגת לאחיותה הקטנות ומנהלת את משק הבית, תחת הפגזות ואבדן. הספר מתואר בעיקר דרך חליפת מכתבים בין האם לילדיה, הקושי, הכאב, הגעגועים...
ספור כואב, קשה, מצמרר.
חובה לקרא. מומלץ מאוד.

בחרתי לקרא את "לבי הפצוע" של מרטין דרי (שסבתו לילי נרצחה באושוויץ ב 1944) מכיוון שהספר נאמן לעובדות והוא מתמקד בקורותיה של משפחה אחת שבה האם הייתה יהודייה והאב נוצרי בעל נטייה לקתוליות. אהבת האם לילדיה ולבעלה מצויה בשפע בדפיו של הספר. אהבתם של ילדיה מצויה בדפים של מאות המכתבים שכתבו לה מאז שנעצרה ונשלחה לעבודות כפייה. מלבד ייחודיות הספר המבוסס על מכתבים ומחקרים, האהבה בין האם לילדיה היא הדבר שבולט כאן, וכבש את לבי. אהבה ומסירות, אכפתיות לגורלה של האם, דיווח ושמירה על קשר, משלוח חבילות, חיפוש אחר האם ופגישה אחת שלא תישכח בין הבת הבכורה, אילזה לבין האם. החינוך שהילדים קיבלו והתנסותם כילדי נישואי תערובת, ההפגזות שפגעו באוכלוסייה אזרחית שמהם סבלו, ושאותן הם שרדו, הכל מתגמד לעומת מה ששלוש הבנות שידעו לכתוב ולקרא והבן הבכור כתבו והביעו במכתביהם. אין מילים. ספר מופתי.

סיפור על משפחה יהודית מתבוללת שאיבדה כל קשר לדת היהודית ויחד עם זאת בשל מוצאה של האם היהודייה,מעשי הזוועות בשואה לא פסחו עליה.
הספר הוא אסופה של קובץ מכתבים משפחתיים בזמן אמת.
הסיפור האישי של משפחה המנסה לנהל שגרת חיים בתוך התופת שסביבם.
ספר מרגש,עצוב ויש לזכור שהוא רק אחד משישה מליון סיפורים שיכלו עוד להיות.