“הספר הינו רומן והרבה פרטים ממנו לא התקיימו במציאות, כך שיש לקחת זאת בחשבון בזמן קריאת הספר. בניגוד לשם הספר, הסיפור של אקסודוס (שבספר מסתיים בהצלחה בניגוד למציאות) מככב רק בחלק הראשון של הספר, על רקע מאבק העלייה של היהודים לארץ ישראל מתחילת הציונות. החלק השני של הספר מתמקד במאבק על תקומת המדינה היהודית, החלק השלישי מוקדש למלחמת העצמאות והרביעי למבצעי העלייה של יהודי תימן ועיראק.
קראתי את הספר שוב לאחר שקראתי אותו לפני שנים רבות. מכיוון שזה ספר שנכתב ב-1958 ותורגם לעברית ב-1959, השפה ארכאית למדי. בנוסף, בעיניים בוגרות יותר, ברור כי הספר הוא סוג של תעמולה לטובת ישראל, וכנראה זו הסיבה לשינוי פרטים מסוימים שהיו במציאות. ואכן בזמנו הספר נכתב לקהל האמריקני כ"שליחות לאומית" של הסופר, והוא השיג את מטרתו: הספר יצר אהדה לישראל, הפך לרב מכר ענק, ואפילו עובד לסרט קולנוע מצליח. בכך הוא השיג את מטרתו.
למרות המגמתיות באופן הצגת האירועים והשפה, לטעמי הספר מעביר היטב, למי שלא מכיר את המאבקים של היהודים המאה ה-20, את הקשר של היהודים לישראל ואת חשיבות המדינה עבורם.”

“"אקסודוס" (הוצאת סטימצקי, 1959) מאת ליאון יוריס הוא ספר מלא פאתוס. כל אירוע הוא בבחינת רגע דרמטי, נס גלוי. מנגד, קשה להמעיט מגודל האירועים שמתאר המחבר ברומן הבדיוני שלו על מלחמת העצמאות. יוריס, בעברו איש חיל הנחתים שלחם בקרבות באוקיינוס השקט במלחמת העולם השנייה (ספרו, שכתב בהשפעת החוויה, "זעקת קרב", אהוב עלי מאוד), למד את הנושא לעומקו בטרם כתב את הספר והוא משלב בו את ההבנה כי "מדיניות החוץ של מדינה זו או של אחרת אינה מהוססת על צדק ועוול. צדק ועוול? לא לך ולא לי לטעון בדבר הצדק או העוול בפרשה זו. המלכות היחידה הנוהגת לפי חוקי צדק ויושר היא מלכות שמיים. מלכויות הארץ מתנהלות על נפט" (עמוד 42). זהו ניתוח נכון של הריאליזם המדיני ומנגד, ברור ליוריס, ששם לשם המחשת העניין ציטוט של בן־גוריון בפי דמות בספר, כי "בארץ הזאת, אינך ריאליסטן, אם אינך מאמין בנסים" (עמוד 486).

גיבור הספר הוא ארי בן־כנען, שמבוסס באופן חופשי הן על משה דיין והן על יוסי הראל, לימים מפקד" האקסודוס". בן־כנען,שהיה "פעיל ב"מוסד" ובפלמ"ח שנים רבות" (עמוד 36), הוא בנו של מנהיג חשוב בהסתדרות הציונית, גדל בעמק יזרעאל ובצעירותו נמנה על אנשי פלוגות השדה שעלו לחניתה ובהמשך הצטרף למייג'ור פ.פ מלקולם (כפי שיוריס בחר לקרוא לבן דמותו של וינגייט) ושירת ב"פלוגות־הלילה" שהקים. "בן־כנען נעשה לחסידו המסור של האנגלי התמהוני, כמוהו ככל אנשי "פלוגת־הלילה". הוא נילווה למלקולם במאות פשיטות על האויב ומעולם לא נתפס מלקולם לטעות. כביכול הודרך על־ידי ההשגחה העליונה ופעל בהשראתה" (עמוד 311). 

עלילת הספר נפתחת בשנת 1947, כאשר נדרש בן־כנען לפקד על הפלגת אוניית המעפילים" אקסודוס". על האנייה, שנוסעיה הינם כולם ניצולי שואה, אסרו הבריטים כניסה לישראל. במאבקו נאלץ בן־כנען לנצל כל אמצעי שתחת ידו, ובכלל זה שביתות רעב. "כלום סבור אתה, שרוצה אני להרעיב קבוצת יתומים? תן לי כלי־נשק אחר להילחם בו את מלחמתי. תן לי משהו, שאוכל לירות בו אל אותם הטנקים ואותן המשחתות! אין לנו אלא אומץ־לב שבנו ואמונתנו. התעללו בנו זה אלפיים דנה. מן המערכה הזאת נצא וישנו על העליונה" (עמוד 209), מסביר בן־כנען את מצבו לעיתונאי. בספר הלחץ עבד והאנייה הורשתה להגיע לישראל. מכאן מתפנה המחבר לתאר את קורות הסכסוך היהודי־ערבי ואת מלחמת העצמאות. 

המציאות, כמובן, היתה שונה מכפיש תיאר יוריס. האונייה "אקסודוס" לא הורשתה להגיע ארצה, ומעפיליה הגיעו רק לאחר ששהו במחנות פליטים באירופה. יתרה מכך, אחרים ולא גיבורו הובילו ופיקדו על פעולות מסוימות (הפריצה לכלא עכו, לדוגמה, בוצעה בידי האצ"ל ולא בידי הפלמ"ח), יחידות מסוימות לא פעלו באופן שתיאר (חיות הנגב למשל, היתה מחלקה ולבסוף גדוד פשיטה בחטיבת הנגב של הפלמ"ח ולא יחידה מובחרת בצה"ל שלאחר המלחמה), אבל לסופר מותר ברומן לשנות את העובדות כרצונו. 

תרגומו של יוסף נדבה פחות ממיטבי, אבל לבסוף העלילה, המליצית והמנופחת פוגעת באפוס הגדול שתיאר. ספר נחמד ולא יותר. למתעניינים בסיפור אקסודוס מומלץ לקרוא את ספרו של יורק קניוק, "האיש והאקסודוס".”