אני מכירה את התרבות בהודו. אני מכירה סרטים, כוכבי קולנוע, גיבורי תרבות, ספרים, מה מקובל ומה לא, איך מדברים עם אנשים, איך מבדילים בין מעמדות וקאסטות, הטירוף של הצבע הבהיר, מה הוא מודל היופי ההודי, התרבות החזקה של "מה יגידו", וגם את החשיבות האסטרונומית של חתונה עם בן אותו המעמד בהסכמת ההורים ומה זה נישואים של אישה במעמד גבוה לעומת אישה במעמד נמוך. כשאני נוסעת להודו,אין לי בעיות כמו לתיירים אחרים. אני יכולה להגיע למקומות שונים ומשונים. אני כבר 8 שנים מתעסקת עם המדינה הזאת ותרבותה ומביטה בה בהכרה מלאה אך בעיניים שליליות. הייתי שם כמה פעמים ותמיד חייתי עם מקומיים כמו מקומית. שנאתי את הארץ הזאת שנאת מוות ותמיד נאנחתי ברווחה כשיצאתי משם. עברו שמונה שנים ועדיין לא הצלחתי למצוא את האור שכל כך רציתי למצוא בארץ שהבראיתי בה מלב שבור וזהות מרוסקת. זו ארץ שעבר עליי כל כך הרבה בה וירקתי דם כדי להכיר את התרבות (הפוכה לגמרי משלנו). בסופו של דבר אפילו בחרתי לעצמי כבעל בחור הינדו שהוא כמעט משם, וכשהתחתנו הוא בהחלט היה נציג של התרבות המוזרה שכבר הכרתי די טוב (לשמחתי הוא בעצמו שמח להפטר ממנה בהקדם). ולכן, לקרוא ספר על בת המעמד הגבוה בהודו שלהורים שלה כבר יוצא עשן עד שהיא תתחתן, על המאבקים הקטנים, הצביעויות והשואו אוף של הסארי והתכשיטים, היה בשבילי חווית קטרזיס משחררת וצחקתי לאורך כל הספר. העברתי אותו לבעלי שעכשיו צוחק בעצמו.

הספר כתוב בצורה צינית ומשעשעת, ומספר על חוויותיה של אנג'ו, בחורה הודית שמתגוררת לבדה בארצות הברית, ומנסה לשלב בין שני העולמות - מצד אחד לשמור על המסורת עליה חונכה ולרצות את הוריה, ומצד שני - להיות עצמאית וחופשייה כמו חבריה בארצות הברית.
הספר מאפשר להכיר תרבות שונה ואפילו מוזרה, באמצעות הסתכלותה האוהדת אך הביקורתית של המחברת.
מעבר לעניין התרבות השונה - כל הרווקים המחפשים יכולים להזדהות עם הדייטים ההזויים שאנג'ו פוגשת בהם, ולהשתעשע מתובנותיה עליהם.

התלבטתי בין שלשה כוכבים לבין ארבעה, החלטתי להיות לארג'ית.
הספר מרגיש כמו לשבת עם רווקה מזדקנת, נחמדה אבל לא כ"כ מעניינת, מבריקה מעט מדי פעם, נו עוד בחורה ממוצעת.
הבעיה היא שהספר מרגיש באמת כאילו בילינו אתה שלש שעות על כוס קפה.
מקשיבים לה, שמועים אותה משתפכת, בהתחלה ברוב קשב, באמצע מחניקים פיהוק פה ושם, קצת מאבדים אותה וחולמים, והסוף...
הסוף בדיוק כפי שהיא התבגרה, פתאום נעים יותר, "זורם" יותר, קליל
וכמובן שהסוף מתוק מתוק.
רוצים לקרוא?

מזל מזל שלא רכשתי אותו אפילו לא "ביד שניה" אלא לקחתי אותו מהספריה. ממש בזבוז זמן משווע, לא יודעת איך להגדיר אותו אחרת.........

כשהתחלתי לקרוא את הספר חשבתי לעצמי שזה עוד ספר פתאטי על אישה שבאה כביכול ממעמד נמוך והינה כמה שהיא התקדמה יפה בחיים, לגמרי בלי עזרה.. נכון שאין בעל, אבל זה לא נורא, לפחות הכל טוב בעבודה (חח טוב נסחפתי קצת עם הדמיון)..
אבל כאשר היא חוזרת כמה שנים אחורה, כל העניין של החיפושים אחר "נסיך" הודי וכל הכישלונות שבאים מיד לאחר מכן עשו את הספר למותח יותר ויותר מציאותי, אולי?!... אני כל פעם מחדש התבאסתי כשזה לא היה "הוא". חשבתי.. נו כבר... מתי "הוא" יבוא?
הסוף מתוק מדי, לטעמי, יותר מדי מהר השתלשלו העניינים עם בעלה... אבל בהתחשב בעובדה שהיא חיכתה לאותו רגע יותר מ10 שנים, זה מפצה על זה איכשהו=)

בסך הכל ספר נחמד מאוד, כתוב בצורה יפה ולא פעם מצאתי את עצמי מצחקקת באמצע=)

ספר טוב. קליל, נעים, פותח את הפריים לגבי תרבות אחרת ומעניינת.
מתאים לדעתי לכל מי שעולמו פתוח בכל הנוגע לתרבויות אחרות.
בהחלט פן אחר של הודו, פן שאליו יותר מתחברים הצעירים.
אל תצפו לקלאסיקה, אבל ספר ששווה ביותר לקרוא ...

מזל מזל שלא רכשתי אותו אפילו לא "ביד שניה" אלא לקחתי אותו מהספריה. ממש בזבוז זמן משווע, לא יודעת איך להגדיר אותו אחרת.........

ספר מקסים...כתוב בשפה קלילה ומלא ציניות עוקצנית והומור :)

רומן קליל שמתאר את מסע החיפוש של אנג'ו אחרי בעל וההתעסקויות המוזרות של המשפחה שלה בענייני דת.
נחמד, לא יותר.