חלק מתפקידי המקצועי הוא לגרום לאנשים להבין איך הם נתפסים בעיני אחרים על פי דרך התקשורת שלהם, מסרים שהם מוסרים, שהם בדרך כלל עיוורים להם, והתנהגויות נוספות שבדרך כלל לא נותנים עליהם את הדעת. שמחתי לגלות את הספר הזה באחת מרשימות הקריאה, שמחתי מאד לגלות שגלדוול, מי שכתב את "מה שראה הכלב", כתב אותו. קראתי אותו כמו שאני נוהגת לקרוא ספרים מקצועיים או ספרי עיון - לא באותו מקום ולא באותם זמנים שאני קוראת ספרות יפה. אבל כל כך רותקתי לספר הזה שסיימתי אותו בנשימה אחת, פשוט לא יכולתי להפסיק.

באופן כללי הספר עוסק במה שאנחנו מכנים "תת מודע" - אותו גורם במוח שלנו שקולט הרבה יותר ממה שאנחנו יודעים וגורם לחלק מפעולותינו אותן לא נוכל להסביר במלים או לפעמים נקרא להן "אינטואיציה" או "קריאת מחשבות" או בקיצור כשפים... זה הגורם המאפשר לנו להחליט בשניות ספורות על שיטת פעולה במצבים מורכבים, שבדיעבד לא נבין למה פעלנו כפי שפעלנו ונתאר את התוצאה (אם היתה מוצלחת...) כ"נס". גלדוול מתאר את ההתנהגויות האנושיות כנושאות "חותם" ייחודי, אותו אנחנו יכולים לפענח בשניות מעטות אחרי הפגישה. הוא מתאר החלטות בזק המתקבלות מאחורי "דלתיים סגורות" שאנחנו - מקבלי ההחלטות - איננו יודעים מה מתרחש מאחורי הדלתות האלה. הוא מתאר מצבים בהם הדרך הנכונה לקבל החלטה הוא דווקא לא ללמוד את כל הנושאים הקשורים בה, אלא לאפשר לאותו מחשב שחי בתוכנו לעבוד בלי להפריע לו בברירות מרובות. הוא גם מתאר את ההתניות, הסטיריאוטיפים, הדעות הקדומות והגזענות הטמונות בתוכנו, אותם איננו יכולים לעקוף, גם אם אנחנו משוכנעים שאנחנו משוחררים מהם.

לפני מספר שנים נסענו הרבה לצפון שם היה מאושפז אבי. נסענו במכונית ספורטיבית אדומה ובפניה לאחד הכבישים עמדה ניידת. השוטר ביקש רישיונות והודיע לנו ש"אצלנו בצפון, לא כמו בתל אביב, לא נוהגים מהר..." הוא דיפדף בספרון עברות לחפש איזה דו"ח הוא יכול לתת לאנשים הנוהגים במכונית אדומה בעלת שתי דלתות...ולא מצא. לרוע מזלו היינו שניים במכונית. לאחר שעיכב אותנו כחצי שעה כעברייני על הוא שלח אותנו לדרכנו עם הצעה לנהוג כחוק. השוטר הזה ראה מסגרת - מכונית אדומה ועוד מתל אביב...וגם העובדות שהרישיונות תקינים ואין לנו עבירות תנועה לא שיכנעו אותו. ראייה סטיריאוטיפית משותפת לכולנו. ובמקרים מסויימים, כפי שמודגם בספר, היא יכולה להסתיים בטרגדיה.

הספר מרתק מאד. לגלדוול יכולת מצויינת להמחיש דברים מופשטים, לפשט דברים מסובכים. סיגנונו בהיר ונוח, הוא אינו מאריך שלא לצורך ואינו מזלזל באינטליגנציה של קוראיו או מתחנף אליהם. נושא הספר הזה חשוב לכולנו, למרות שכמובן אינו מצביע על דרכים לשנות את המצב: בחלק מהמקרים אי אפשר לשנות את הדרך בה אנחנו פועלים או את הדרך בה תת המודע שלנו פועל. אבל מה שהוא מספר - ומגבה בדוגמאות ובמחקרים - מרתק ומחכים. הספר הזה כבר הפך לאחת מרכישותי המוצלחות ביותר ואין לי ספק שאקרא בו פעמים נוספות. אלה מכם האוהבים ללמוד על הדרך בה פועל אחד המחשבים המתוחכמים שעוד לא נזקק לשדרוג - מוח האדם - ירוויחו הרבה אם יקראו את הספר הזה.

ספר מצויין ומעניין. מלקולם גלדוול אסף נתונים מקרים ומחקרים שונים המראים כיצד אנשים שונים יכולים להבין ולדעת ברושם ראשוני, להצליח לראות ולקלוט, כנראה באופן לא מודע, פרטים ונתונים ומידע שאפילו מומחים שיחקרו את הנושא עלולים לפספס. לפעמים החלטות של שבריר שניה, שנראות ללא חשיבה מסודרת וללא ניתוח כלל הנתונים, הן הנכונות, לפעמים אפילו החשיבה והניסיון לנתח מידע ונתונים מטעים וגורמים לנו לשגות. גלדוול מביא מחקרים מגוננים מתחומים שונים שמראים את התופעה המעניינת שבה מתמקד הספר.
הספר כתוב בחן התיאוריה והנתונים בנויים היטב והקריאה קולחת. מומלץ בחום.

הספר כתוב בצורה מעניינת, אני ממליץ עליו לכל מי שמעוניין להתעמק בקבלת החלטות ופסיכולוגיה. הספר עוסק בתופעות שאנחנו לא מודעים להן בתהליך קבלת ההחלטות והרושם הראשוני.
מה זאת תחושת בטן? למה אנחנו מרגישים הרבה פעמים נכון או לא נכון כלפי משהו או מישהו? ובעיקר מתי לסמוך על המוח שבתוך הקופסה שלנו, ומתי להשתיק אותו ולתת לרגש והתחושות לקבל ההחלטות ולהוביל.

יש הרבה דוגמאות וסיפורים מעניינים. לא בטוח ברמה האקדמית של הספר, אך לצורך ספרות מדע פופלארית הוא מצוין.

בספר זה הולך גלדוול לכיוון הפוך ממגמת ספרי "הפסיכולוגיה של קבלת החלטות" כגון ספרי דן אריאלי ו"לחשוב מהר לחשוב לאט" של פרופ' כהנמן שממחישים את הסכנות הפסיכולוגיות (שמקורן בתת המודע) האורבות לנו בכל מקום, מעוותות את מנגנון החשיבה (ניתוח שכלתני) וגורמות לנו לתפישה שגויה וקבלת החלטות "לא רציונאליות".

"ממבט ראשון" הנו כולו שיר הלל להבנות והחלטות אינטואיטיביות מהירות.
גלדוול טוען, בעזרת דוגמאות רבות, ממקרים מציאותיים ואף מספר מחקרים, שאיכות ההחלטות ברגע,
ההחלטות האינטואיטיביות שאנו עושים במצבים ומקרים רבים – אינה נופלת ולפעמים אף עולה על החלטות הנובעות מחשיבה וניתוח איטי ומעמיק.

לדוגמא – פסל יקר שמדענים בחנו במעבדה לבדיקת מקוריותו (או זיופו) לשם החלטה על רכישה,
אושר על ידי המדענים ונרכש בעקות זאת למוזיאון ושם, בכמה שניות בהן ראו אותו מומחים,
טענו המומחים שהוא מזויף ולאחר בדיקה מקיפה נוספת הסתבר שהם צדקו!

האופן בו טוען גלדוול שאנו מסוגלים לבצע שיפוטים ו"החלטות בזק" מוצלחות כאלה הנו מנגנון שהוא קורא לו "פריסה דקה". במנגנון זה אנו קולטים כהרף עין, כמות אדירה של פריטי מידע שמקבלים את הפירוש הנכון מהסתמכות על ניסיון רב מהעבר, ניסיון בו צברנו הבנה לגבי מהות כל פרט, המשמעות שלו ואופן ההשתלבות (גורם ההשפעה) שלו בתמונה הגדולה הנבנית לכלל פירוש נכון של המידע (ומכאן גם היכולת להחליט נכון לגביו)

דגש שחסר בספר מצוין זה, הוא הדגש על איכות החלטות הבזק של "מומחה לדבר" לעומת איכות החלטות הבזק של "הדיוט" אם קוראי הספר יבינו ממנו (בטעות) שזוהי "גושפנקא" להחלטות אינטואיטיביות של כל אחד בכל תחום, שאין צורך בחשיבה רציונאלית, ניתוח שכלתני מעמיק,
יצא שכרם בהפסדם (השקעת פחות מאמץ מחשבתי, אבל תוצאות החלטות גרועות)
מצד שני, אם נשכיל להבין גם את הכוח החשוב הזה ולהשתמש בו במקומות והתחומים המתאימים
(כאשר אנו נמצאים בתחום בו אנחנו ה"מומחים לדבר") נוכל לחסוך זמן ומאמץ רב וזהו יתרון אדיר!

ספר מעניין ושימושי, פותח אופקים לגבי הדפוסים שלנו בענייני רושם ראשוני, ותבניות של התת מודע. הוא מפתיע כי מתגלים דברים שממש שייכים לעולם שלנו ונוגעים לבחירות הראשוניות שלנו.
ספר זורם יחסית לסגנון, הקריאה קלה. הוא רצוף דוגמאות וסיפורים אקטואלים. נחמד

מלקולם גלדוול הוא פשוט סופר מחונן. קראתי את הספר בשלושה ימים. הנושא מעולה וכתוב מעולה