סיפור אישי ודמיוני של המחברת, שבשנות ילדותה, שנות השישים במיסיסיפי בארה"ב, הועסקה משרתת שחורה בביתה. המשרתת שגידלה אותה וזכתה באהבתה כאם - פוטרה, ואחת השאלות החשובות - הנותרות ללא תשובה עד הסוף - היא מה היתה הסיבה לכך.
מאחר שתמיד ראינו בנשים השחורות, בקונטקסט הסיפור כמובן, "משרתות" - באה המחברת ומציגה בפנינו את המושג החדש: "עוזרת".
היא עושה זאת בעזרת שתי משרתות (אייבילין ומיני) אשר עוזרות לשתי נשים לבנות להציג עצמן כמקצועיות בנושאים שונים: האחת, אייבילין, בנושאי ניקיון - מעין אודטה כזו, שנותנת טיפים לידידתה הלבנה - המציגה אותם בטור בעיתון כאילו הן שלה. והשנייה, מיני, אשפית בבישול - מבשלת בסתר לגבירתה חסרת הכישרון, וזו מציגה את "תבשיליה" המעולים בפני בעלה כמעשה ידיה, ומתגאה בהן...
הסופרת מגוללת את סיפורן של מספר משרתות שחורות, והיחסים שבינן למשפחות הלבנות שהעסיקו אותן, כפי שנראה לה בפרספקטיבה די רחוקה (מרחק וזמן) מניו-יורק ולא ממיסיסיפי שונאת השחורים - תוך שהיא מניפה את דגל הזכויות ל"נדכאות השחורות".
נהייתי אומר שנדרשת מעט זהירות בבחינה כה רחוקה, מאחר שפרספקטיבה מטבעה בנויה כך שכככל שמתרחקים מהדמויות ומהאירועים - היא מאפשרת מבט רחב מאוד מצד אחד, ומצד שני, פוסחת על דיוק בפרטים...
חלק מהפרטים אינם מופיעים בבירור, וכפי שזכור לי - גם אין סיום חד משמעי לחלק מהדמויות שבספר.
לא נתקלתי ביחסים מורכבים מִדַּי בין עוזרת שחורה ש"סובלת" בבית לבן - כפי שניתן היה להבין מהכתוב בגב הספר - אלא כפי שנהוג לומר בשפתנו: "באים לעבודה משמונה עד ארבע, והולכים הביתה".
כך, פשוט ומתומצת!
ולפני סיום, מי שחושב למצוא סיפורים עסיסיים בנושא שמן הסתם לא רלוונטי יותר, חוששתני שנכונה לו אכזבה.
אם הייתי צריך לסכם את הספר במילים פשוטות, ובמשפטים קצרים, אז ככה:
- נושא מעניין? - לא מי יודע מה.
- כתיבה יפה וקולחת? - ממש לא (ובטח לא בהשוואה ל"מכתב מאבשלום", שזה עתה סיימתי).
- נותן משהו (ערך מוסף)? - עבור לשאלה הבאה.
- הזדהות עם הדמויות? - לא בדיוק.
- מתח? - חפשו בספר אחר.
מבחינתי, הבינוניות חוגגת בספר מיותר לגמרי.
אגב,
בינתיים כבר יצא הסרט "העזרה", ולאחר שראיתיו, ממליץ לכולם בפה מלא לא לבזבז זמן על הספר, אלא להעדיף את הסרט המצויין!
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
