• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
רודף העפיפונים

רודף העפיפונים

מאת חאלד חוסייני

הביקורת של erez_s

תמונה של erez_s
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
2.0
רודף העפיפונים

רודף העפיפונים

מאת חאלד חוסייני

הביקורת של erez_s

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
2.0
תמונה של erez_s
הוצאה לאור:מטר
שנת הוצאה:2004
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
ג'ורג'
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
לפני 10 שנים

“ספר גדול ועדיין רחוק מן המציאות. מלא מוסרי השכל כמו מהי חבירות אמת. מה קורה כאשר אדם אינו מקבל את הע”

36/259
ביקורות על רודף העפיפונים
הבאה
נמרוד
לפני 11 שנים

“ספר בסדר ולא רע (מעט over-rated). לדעתי הוא קצת צפוי מדי (ספוילר-היה ברור שאמיר יאמץ את הבן של חסן)”

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 19 שנים•1 דקות קריאה

הספר הגרוע ביותר שקראתי מזה המון זמן.
אני פשוט לא מצליח להבין מה אנשים מוצאים בו, איך הם מכתירים אותו לספר הטוב ביותר שהם קראו מעולם (דעתי היחידה היא שלפני כן הם קראו רק את האלכימאי, חוכמת הבייגלה וכדומה, שבאמת אני יכול להגיד שהוא יותר טוב מהם, או שמה הוא פחות גרוע...??). קראתי אותו, סבלתי ממנו, רציתי לזרוק אותו לפח/להתביע אותו באסלה/לקנות גורס נייר במיוחד בשביל להשמיד את הספר הנוראי הזה, ועדיין לא מצאתי בו כלום ממה שאנשים מרבים לומר בשבחי הספר. שום דבר.
הרבה מאוד מאוד זמן לא פגשתי דמויות כל כך פאתטיות בספר אחד של פחות מ- 300 עמודים (אם אני לא טועה), זהו כן הישג נדיר!
חבל לי שאנשים מבזבזים מעט מדי זמן על סופרים שלא באמת יודעים לכתוב במקום לקרוא דברים טובים באמת. בהחלט לא חסרים כאלה.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של עמיר
עמיר
1קורא|גיל ממוצע56|0%נשים

על המבקר

תמונה של erez_s

erez_s

חבר מזה 19 שנים
22 ביקורות•1 נבחרות•40 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית•מתח ריגול והרפתקאות
תמונה של erez_s
erez_s
חבר באתר מזה 19 שנים
ביקורות22
ביקורות נבחרות1
לייקים שקיבל40
דירוג ממוצע3.9 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת12ספרות מקורית5מתח ריגול והרפתקאות1

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של erez_s

על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על אהבה

על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על אהבה

ריימונד קארבר

לא יודע למה ואיך, אבל מאז ומתמיד, סוגת הסיפורים הקצרים לא עשתה לי את זה ולא משכה אותי אליה. תמיד העדפתי את הרומנים המלאים (ואין באמירתי זאת לומר שהסיפורים הקצרים הם זניחים לעומת הרומנים). לבלות יותר עם הגיבורים, להתגורר יותר זמן באותו עולם וכו', זה מה שאני מחפש, וזה מה שכן מושך אותי. אבל, מן הסתם, כמו בכל דבר, ישנם היוצאים מן הכלל, שבראשם עומד ריימונד קארבר, ובעיקר קובץ הסיפורים שלו "על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על אהבה", שעל אף החסרונות (מבחינתי, מבחינתי) של הסיפור הקצר, דילג מעל כל הציפיות המפקפקות שלי כשאני מגיע לקובץ סיפורים כלשהו. הכתיבה של קארבר היא משהו שלא פגשתי לפני שקראתי מסיפוריו, וזה משהו שטלטל אותי לחלוטין ושינה את השקפת עולמי הספרותית. לא ראיתי דבר כזה קודם לכן, לספר סיפור נטול כל הבעת רגשות ובכל זאת, בסוף כל סיפור, העולם המסופר רועד ומזדעזע מכל הרגשות שבסאב טקסט. וכך גם אני. מרוב עוצמה וטילטול לא יכלתי לקרוא יותר משניים שלושה סיפורים ביום. כל סיפור הוא מתיש, מכאיב, מכמיר לב ודורש מחשבה עמוקה לאחר כל סיפור. וכתוב כל כך יפה, על אף דלילות האמצעים.
לא אומר שזה מה ששינה את כל התפיסה שלי לסיפורים קצרים ושמאז זה כל מה שאני קורא, כי זה רחוק מאוד מהאמת, ואני עדיין הרבה פחות נמשך לסוגה הזאת. אבל מאז יש לי יותר כוח רצון להתמודד איתם ולגלות עוד "קארברים" שכאלה.

לפני 18 שנים•
★★★★★
•erez_s
ארץ הגאות והשפל

ארץ הגאות והשפל

אמיטב (אמיטאב) גוש (גהוש)

ספר יפהפה!!
מהספרים הטובים שקראתי לאחרונה.
פורש לקורא עולם חדש ומדהים שלא האמנתי שחיים בו אנשים.
מלא במידע מרתק על הודו, ארץ הגאויות, מדע חקר היונקים הימיים ועוד.
הספר לא ארוך במיוחד אבל מאגד בתוכו עולם ומלואו ודמויות מרתקות ומדהימות. הכתיבה זורמת מאוד ולוכדת בקלות, כך שקל מאוד להתחבר אל הספר וקשה מאוד להתנתק ממנו.

לפני 18 שנים•
★★★★★
•erez_s
ארבעה בתים וגעגוע

ארבעה בתים וגעגוע

אשכול נבו

עד שקראתי את הספר, לא האמנתי שהבאזז סביבו באמת מוצדק, ועכשיו אני רק תורם לבאזז לגדול.
ספר נהדר באמת, וקריאה מהנה מאוד.
כשקראתי את הספר הייתי בטיול בדרום אמריקה, ובספר ישנם המכתבים של החבר של אחד הגיבורים שמטייל בדרום אמריקה, כך שזה עוד העצים אף יותר את מידת ההתחברות שלי לספר. אבל זה זניח, הספר עצמו הוא כיף גדול, כל אחת ואחת מהדמויות הראשיות מרתקת ומושכת, הסגנון הסיפורי מצויין והעלילה מבריקה. ובזאת סיימתי את מלאי הסופרלטיבים המצוי באמתחתי, כך שאם אני רוצה להמשיך לשבח את הספר זה יצטרך לחכות עוד קצת, אני בקרוב מתחיל קורס פסיכומטרי ואז אוכל לכתוב מילים בעלות 7 הברות על הספר הזה.
לפני שהתחלתי לקרוא את הספר, אמרו לי שהספר מצויין מלבד קטע אחד באמצע, ולאחר שקראתי אכן הסכמתי. ישנו קטע אחד די הזוי של אמתחבר בכלל לשאר הסיפור. את האמת, גם חלקו של הפועל בניין הערבי לא התחבר לי עם שאר הספר. אבל, בין אם החלקים האלה קשורים או לא, אשכול נבו הוא סופר בחסד (עפ"י הספר הזה בלבד, אל עף ששמעתי שספרו החדש הוא נפילה אז...) ומצליח לעשות גם את החלקים האלו למעניין ונעימים לקריאה.
כך שמומלץ בחום.

לפני 18 שנים•
★★★★★
•erez_s
זכרון דברים (1994)

זכרון דברים (1994)

יעקב שבתאי

כנראה, אבל לא בטוח, אבל רק כנראה, הספר הכי טוב שנכתב אי פעם... לדעתי.
למה כנראה? כי פעם ראשונה ואחרונה שקראתי אותו הייתה לפני 6 שנים, אז תחילת כניסתי לעולם הספרים, כך שלא קראתי יותר מדי ספרים בכלל וקלאסיקות בפרט, ולאחר הקריאה ההיא הגדרתי אותו כספר הכי טוב שקראתי.
עכשיו, לאחר שקראתי כמה וכמה ספרים ברמה זאת, קצת יותר קשה לטעון את אותה טענה. בכל זאת, עברו כמה שנים ואני כבר לא זוכר את הספר כמו שצריך כדי להשוות אותו לספרים אחרים. ו... אהה... כן, קצת התבגרתי מאז, ואני כבר לא טוען דברים כאלה יותר.
מה שכן, אני עדיין טוען שהוא הספר הישראלי הכי טוב. וזה כבר משהו הרבה פחות פומפוזיוני מהטענה הראשונה, מאחר ואני בהחלט לא הראשון ולא האחרון שאומר דבר כזה.
בכל מקרה, חלאס עם הבולשיט, ונעבור לעיקר:
ספר מדהים, קשה מאוד לקריאה (למי שלא יודע, פסקה אחת מההתחלה עד הסוף, מה שגורם לתחושת מחנק לא קטנה), מטלטל כל כך שיוצאים ממש פצועים אחרי הקריאה, אבל בנוסף גם אחת מחוויות הקריאה המדהימות ביותר שיש.
כדאי לבוא עם הרבה סיבולת וסובנלות לספר הזה ולא לוותר לו/עליו אף פעם. שווה מאוד את המאמץ!

לפני 18 שנים•
★★★★★
•erez_s
הכול מואר

הכול מואר

ג'ונתן ספרן פויר

מקרה קלאסי של אכזבה!
הרבה זמן רציתי וחיכיתי לקרוא את הספר הזה, שמעתי דברים מופלאים על הספר ועל הסופר, סוף סוף יוצא לי לקרוא, ספר די מוזר, אבל אני חושב לעצמי שבטח אחרי כמה עשרות עמודים המוזרות הזו תפסיק או משהו כזה כי כמה אפשר למשוך את הגימיק, זה לא נפסק אלב אני מתרגל ותאמת מתחיל ממש לחבב את הגימיק (אני מתכוון למונולוגים של אלכס שכתובים כאילו אלכס כתב אותם קודם ברוסית ולאחר מכן תרגם עם מילון אחד לאחד, ועם המון טעיות), אבל דווקא מה שהפריע לי בא ממקום לא צפוי, בין החלקים של אלכס יש את החלקים של השטעטל הסוריאליסטי והבלתי קוהרנטי בעליל, שלעומת אלכס כתובים יפה מאוד בכישרון יוצא מן הכלל, ומספרים בעיקר סיפורים קטנים בשטעטל אבל בעצם, מבחינתי חסרי תוכלת ועניין ומאוד מציקים ובסוף לא מתחברים ממש לכלום.
מאוד חבל לי, ברור כל כך כמה כישרון יש לסופר הזה ואיזה פוטנציאל יש לו בידיים, ובמקום לכתוב מאסטרפיס הוא כותב ספר שיכל להיות הרבה הרבה יותר טוב אם הוא היה מתרכז באלכס ולא סוטה לשטעטל המיותר או לפחות לא כותב אותו בצורה כל כך לא קוהרנטית היה יוצא לו ספר מדהים.
בכל מקרה, שמעתי כל כך הרבה (ואני מקווה שזה לא יפיל אותי פעם נוספת) על הספר השני שלו של פויר, ושאנשים שלא אהבו את הכל מואר אהבו הרבה יותר אותו, כך שיש מצב שאני אוהב אותו. הוא מלא ובכל מיני גימיקים ואני בנאדם שמאוד אוהב שטיקים וגימיקים כאלה כאשר הם עובדים, רק שאני אחכה עם זה כמה זמן שהאכזבה קצת תשכח ולא תהיה לי בעיה לעבור לספר הבא של פויר בלי חששות מיותרים.

לפני 18 שנים•
★★★★★
•erez_s
האי של סופייה

האי של סופייה

ויקטוריה היסלופ

על אף שתי מגרעות שיש בספר, מאוד אהבתי אותו. התיאור של כרתים והאי המדובר נהדרים, עושה לי חשק להגיע ולראות הכל בעיניים שלי. הנושא הוא מאוד חשוב ושזור בעלילה באופן מצויין. ולמדתי הרבה מאוד דברים חשובים על מחלת הצרעת, שלא היה לי מושג ואני משער שגם להרבה אנשים אחרים. רק בגלל הנושא כדאי לקרוא, שזאת כבר סיבה מספיק טובה.
רוב הדמויות מאוד התחבבו עליי, מלבד שתי דמויות נוראיות (שאלו הן המגרעות). האחות הרעה היא רעה באופן שקשה להאמין שיש אנשים כאלה. והדמות של סופיה, שמהשם של הספר (שממש לא תואם את השם המקורי של הספר: "האי" בפשטות) אפשר לחשוב בטעות שכל הסיפור סובב סביבה והיא הדמות המרכזית, מה שבכלל לא נכון, אלא היא מופיע בחלק קטן ביותר שלו, והדמות הזאת, כל כך רפת שכל וטיפשית, בלתי אפשרי כמעט להאמין שהסופרת שכתבה דמויות כל כך מרתקות ונוגעות בספר הזה עשתה חתיכת פשלה עם הדמות של סופיה.
מאוד ממליץ לקרוא על אף שתי הדמויות המחורבנות האלה.

לפני 18 שנים•
★★★★★
•erez_s
כפרה

כפרה

איאן מקיואן

כמה שמעתי על הספר הזה לפני שקראתי אותו... אבל בכל זה לא אומר שהייתי מוכן למה שאני אמצא שם. מקיוואן הפתיע אותי חזק מאוד. בחלק הראשון הוא הרבה פעמים שיעמם אותי וגרם לי לפזול לכיוונים אחרים, כך במשך 200 עמודים לערך, ואני לא אומר שזה חלק מיותר, זה הבסיס לכל הספר ולמרות שקצת השתעממתי ממנו לא הייתי משנה אותו אפילו בקצת. במבט לאחור נראה לי שזה מחייב שהוא יהיה איטי כמו שהוא, מלא פרטים ותיאורים מפורטים מדי, העלילה מחייבת את זה. בחלקים האחרים של הספר שמתקיימים שנים לאחר החלק הראשון קיבלתי את הבעיטה בבטן (היו הרבה כאלה, והרציני שבהם הוא מן הסתם לקראת סוף הספר, בקיצור, יצאתי חבול למדי...) ועיכלתי את הכתיבה הגאונית של מקיואן. הבחור השכיל ליצור יצירת מופת מפתיעה ביותר מחומרים מוכרים מאוד (מלחמת העולם ה- 2, ההווי הויקטוריאני, ארס-פואטיות ועוד).
חייב לקרוא עוד משלו, פשוט חייב.

לפני 18 שנים•
★★★★★
•erez_s
בית מטבחיים 5 חמש

בית מטבחיים 5 חמש

קורט וונגוט

כשקראתי את הספר לראשונה בגיל 17 קיבלתי כפה והתהפך לי המוח. לא פגשתי ספר כזה לפני כן, ומאז, 6 שנים לאחר מכן, אני עדיין מוקיר אותו ושומר לו פינה חמה במיוחד בשבילו ורק מחכה לזמן שיהיה לי האומץ לקרוא אותו שוב.
השילוב של סיפורו האוטוביוגרפי של וונגוט בתור חייל בדרזדן, האלמנטים המד"בים והפילוסופיה של הספר באמת שהעיפו את המוח שלי באותם ימי נעורים שהם קראתי את הספר, למחוזות רחוקים כל כך שהיווה את אחד הטריגרים היותר משמעותיים שגרמו לי להתאהב כל כך בעולם הספרות החל מאותה תקופה.
ספר עצום!

לפני 18 שנים•
★★★★★
•erez_s
אבק כוכבים

אבק כוכבים

ניל גיימן

אגדה יפהפיה, מפתיעה ומקורית ביותר!
מאוד חששתי כשהתחלתי לקרוא את הספר, כי שמעתי עליו שזאת אגדה שנשמעת קצת מיושנת וילדותית, אבל התבדייתי לגמרי, והבנתי שגם ספרי פנטזיה בעלי בסיס קלישאתי יכולים לפרוץ גבולות ולהפוך לסיפור כל כך מדהים.
גיימן במיטבו, נראה לי בספרו הטוב ביותר מבחינתי.
תענוג

לפני 18 שנים•
★★★★★
•erez_s

ביקורות נוספות על "רודף העפיפונים"

רודף העפיפונים

רודף העפיפונים

חאלד חוסייני

את הספר קראתי בשלושה ימים, היה קשה להניח אותו ולעשות הפסקה. ספר לא קל לעיכול, יש סצנות קשות ומאוד מרגשות, ולא פעם מצאתי אותי עם דמעות בעיניים.
הספר מספר על אמיר וחסן, ספק אדון ומשרת, ספק חברים.
מי שלא רוצה ספויילר שלא יקרא את ההמשך, אולי יהיה אחד כזה.







הספר מתחלק לשלושה חלקים: החיים עד שאמיר זוכה בתחרות העפיפונים, החיים עד הבריחה והחיים בארה"ב.
אנו מתוודעים לחיים של אמיר וחסן, על נאמנות אין סופית ואמונה של חסן שהכל יחזור לקדמותו והחיים יחזרו להיות טובים.
ספר שגורם לשאלות של מי אני? עד מתי להיות נאמן וכמה? האם יש סודות שכדאי לספר?
יש שאלות של מה היה קורה אם.....אם הסוד היה מתגלה מוקדם יותר? האם חסן ואביו היו ניצלים? האם אמיר ואישתו "נענשו" בנושא הילדים?
בספר יש לא מעט הפתעות ואירועים מפתיעים, שגורמים לעלילה להיות מאוד מרתקת.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•אתי
רודף העפיפונים

רודף העפיפונים

חאלד חוסייני

קירגיסטן, טורקמניסטן, טג'יקיסטן. אילולא אסון התאומים כנראה שאפגניסטן הייתה בשבילי עוד ארץ עלומת שם. את ההיסטוריה שלה הכרתי החל משנות האלפיים, ורק בזכות הספר נחשפתי אליה ביתר שאת – לתרבות ומנהגיה, לחלוקה האתנית (פאשטונים והאזארים) והדתית (סונים ושיעים), ולחילופי השלטון ומשמעותם (החל ממונרכיה, עבור בקומוניזם, וכלה במעוז הטאליבן).

הסיפור מתחקה אחר חייו של אמיר, בן למשפחה מיוחסת בקאבול של לפני המלחמה. אנו עדים ליחסיו המורכבים עם אביו, עם עצמו ועם חסן, חברו-משרתו ההאזארי. ההיררכיה החברתית מושרשת באמיר, הוא חש עליון על חסן במעמדו, אך נחות ממנו באופיו וביחסיו - חסן מסתמן כמוכשר ונבון מאמיר (על אף שמעולם לא רכש השכלה) וכמושא לחיבתו של אביו (גיבורו הנערץ של אמיר).

קאבול מתוארת כעיר ססגונית וקסומה, אולם זוהי קאבול של העשירים. בתיאורו אותה ובכתיבתו ככלל, לא מן הנמנע ששאב חוסייני השראה מחייו, שכן בדומה לגיבורו, גם הוא נולד בקאבול למשפחה מיוחסת, שמצאה מפלט בארצות הברית.

כתיבתו של חוסייני מרשימה, תיאוריו מדויקים ונעימים. הוא מיטיב לחתום את פרקיו כך שהלב נחמץ אך צמא לעוד. חוסייני משכיל לעורר חיבה כלפי חסן, ובכך להכיננו אט אט לאסונו. כך גם בהצדקת רגשי הנחיתות של אמיר, על מנת לרכך את תגובותינו למעשיו.

אני מתקשה למחול לאמיר על פחדנותו והוספת החטא על פשע. חלפה בי המחשבה שמא בהמשך יתבהר כי הוא זה שעבר בעצם את האסון, והיפוך התפקידים אינו היה אלא מנגנון הגנה.

הסופר מדגיש את הצביעות בפטריארכיה של התרבות האפגנית המסורתית (גם על אדמת ארה"ב), ומבקר את גינוני גאוותה מלאי השקרים. כמו כן, אינו חוסך בדעתו על השלטון הדתי במולדתו (תוך הדגשת השוני בדרך בו מוצא אמיר את האמונה).

לוחם העפיפונים ורודף העפיפונים (אמיר וחסן). סמליות של אדון ושוליה, שהתהפכה בסופו היפה של היצירה.

התפניות בעלילה היו צפויות לדידי, אם כי עדין איכותיות ותורמות ליצירה.

ספר משובח,
מומלץ (אם כי לא לבעלי לב חלש).

ארבעה וחצי כוכבים.

לפני 6 שנים•
★★★★★
•אור שהם
רודף העפיפונים

רודף העפיפונים

חאלד חוסייני

"גודל הציפייה, כגודל האכזבה". אין משפט יותר מדויק שיכול לתאר את התחושות שלי כלפי הספר, בדיוק כמה דקות אחרי שסיימתי לקרוא אותו.
את עיניי שמתי על הספר לפני כ-6 שנים. התנדבתי בספרייה הציבורית, וכל אדם שהחזיר את הספר, רק דיבר בשבחיו. הספר היה בכל מקום: בטלווזיה, באינטרנט ובעיתונות. המליצו לי לחכות עם הספר, אמרו לי שאם אני רוצה לחוות אותו כמו שצריך, ולהתרגש ממנו, אני צריך לחכות כמה שנים כדי שאתבגר.
ואני כמובן חיכיתי, רציתי לחוות את הספר כמו שכולם חוו אותו, רציתי להרגיש ולהתרגש כמו כל אחד שהחזיר את הספר ואמר לי שבכה לפחות פעם אחת.
חלפו השנים, ובסופו של דבר התגלגל הספר לידי, ואני התחלתי לקרוא אותו בציפייה כה גדולה!

וכך ככל שהתקדמתי עם עמודי הספר, התלהבותי הלכה ופחתה. נקודה חיובית שגרמה לי להמשיך ולקרוא היא שהספר הוא בין הבודדים שבאמת גרם לעולם להבין מהי אפגניסטן חוץ ממדינה שגרמה לאסון התאומים, מהי ההיסטוריה שלה. הספר נתן לאנשים להסתכל במשקפיים אחרות על המדינה, ועל זה מגיע לסופר שאפו.

חוץ מזה, הרגשתי שאני קורא טלנובלה שבמקום ספרדית מדברת פרסית. הספר נופל כל פעם לקלישאות אחת אחרי השנייה, וכל זה למרות שהדמות הראשית - אמיר, מספר איך המרצה שלו לספרות היה אומר לכיתה כל פעם לברוח מקלישאות, ולא ליפול אליהן. אבל איכשהו הסופר הצליח להעביר את הקורא עלילה רצופת קלישאות הן בעלילה, והן בכתיבה.
אחד מהמאפיינים הבולטים הוא "גילוי העתיד".
הסופר כמעט כל פרק מספר לנו ברוב טובו, מה יקרה בעוד כמה עמודים, לדוגמה:
לא ידעתי שזאת תהיה הפעם האחרונה שאני אראה אותו.
לא ידעתי שרק עוד שנה אוכל מזון מוצק.
לא ידעתי שהמילה הבאה שהוא יגיד תהיה רק עוד שנה.
וככה כל פרק בעצם הוא פרומו לפרק שיבוא אחריו...

מה שמבטל את תחושת הקיצ'יות מפעם לפעם, הם התיאורים הגרפים המזעזעים שקורים באפגניסטן של שנות ה2000, מה שמוביל את הקורא למסע של - בכי, בחילה מתיאור גרפי מזעזע, ובחילה מרוב מתיקות.

אם יש אנשים שאוהבים את הז'אנר הזה שבו הסופר מנסה בכוח לגרום לקורא לבכות, ולהרגיש התרוממות רוח, מוזמן בחום רב לקחת את הספר הנ"ל ולהינות, מובטחת לו חוויה בלתי נשכחת!

לפני 13 שנים•
★★★★★
•On The Road
רודף העפיפונים

רודף העפיפונים

חאלד חוסייני

חאלד חוסייני כותב עמוק מהלב ומצליח לגרום לקוראים שלו להרגיש כאילו הם נמצאים במקומות בהם מתרחשת עלילת ספריו. הכתיבה שלו מרגשת עד מעמקי הלב, גם בחלקים הפשוטים והיומיומיים יותר של הסיפור. פשטות סוחפת.
הוא מצליח להעביר את ״חווית״ החיים הקשים באפגניסטן האהובה עליו, כאן בספר הזה ובספריו האחרים.
הדמויות שלו נכנסות אל תוך הלב מהר ונשארות שם, הרבה אחרי שקריאת הספר מסתיימת.
סופר ייחודי ומרגש!

לפני 4 שנים•
★★★★★
• NOTNEW Vintage לא שולחת בדואר
רודף העפיפונים

רודף העפיפונים

חאלד חוסייני

המליצו לי על הספר לפני הרבה שנים. לא יודע למה חיכיתי.
ספר מצויין.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•יאיר
רודף העפיפונים

רודף העפיפונים

חאלד חוסייני

ההאזנה לספר זה גרמה לי לעונג רב. הקריין מעולה. והספר הגיע כל כך במקום אחרי הכבדות של הספר הקודם.

נשביתי בקסמו ובסגנונו של חאלד חוסייני, תיאורי הנוף, האווירה ויותר מכל התכונות האנושיות של גיבוריו הראשיים. העלילה לא גרמה לדמעות להיקוות בעיניי, אך תחושת המחנק בגרון עלתה שוב ושוב עם התפתחות העלילה.

שני תינוקות בעלי מעמדות שונים אך גורל דומה, איבדו אם אימם בנסיבות שונות, יונקים מאותה מינקת האזרים. התינוק האחד ממעמד "פשטוני" (האליטה של אפגניסאן) ושמו אמיר והשני "האזרי" (מעמד הנמוך של אפגניסטן) ושמו חסן.גרים יחדיו הראשון בבית מכובד כיאה לאדון, והשני בחצר האחורית הראויה למשרת בשכנות לביתו של באבא (אביו של אמיר).

השניים הללו גדלים והופכים לחברים קרובים, כמעט כמו אחים. בקאבול נערכת מדי שנה תחרות עפיפונים, חסן הינו אלוף בהעפת עפיפונים והפלת המתחרים. בשנת 1975נערכת תחרות נוספת, אשר בה אבין של אמיר מקווה כי בנו ינצח בתחרות, ואומר לו זאת בפניו. אמיר במהלך התחרות נחשף לאירוע מזעזע, אשר קורה לחברו הטוב. הפחד או הרצון לנצח בכל מחיר משתק אותו מכל מעשה או אמירה. באי עשייה זו הוא לוקח עימו את הסוד האפל , אשר מייסר אותו לאורך התבגרותו וחייו.

העלילה וההתפתחויות השונות מתרחשות לאורך מהפכי השלטון במדינה ענייה זו , מהפכים רבים כל אחד מהם מדרדר את מצבה של המדינה והאזרחים מטה. רעב, אבדות, הרס והגירה/בריחה של אזרחים מחוץ למדינה.

הדמויות הראשיות , מכילות ניגודים. לדוגמא אמיר הינו עשיר, אך נמצא במאבק מתמיד לקבל את אהבתו של אביו, משכיל יודע קרוא וכתוב. לעומתו חסן, הינו נאהב אך חסר כל, אינו יודע קרוא וכתוב.

זוהי עלילה מהנה ביותר, המבוססת על כבוד, שקרים, סודות, אהבה, מזון.

נהניתי מאוד להאזין. ממליצה בחום. הקריין תום גראציאני מעולה.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•צילה
רודף העפיפונים

רודף העפיפונים

חאלד חוסייני

הספר מושך כבר מהעמוד הראשון עד העמוד האחרון...
ספר עצוווווב עד בכי..הוא בדיוק כמו באר חשוך וקר שכל מילה בו מובילה אותך לתוכו יותר ויותר עד שתמצא את עצמך קפוא בעומק ורוצה פשוט לבכות ולצעוק...
אישית הספר הכניס אותי לדכאון עמוק...
"חסן העביר שרוול על פניו, ניגב ריר מהאף ודמעות..."
"אני לא יודע מה עשיתי, אמיר אגא. הלוואי שהיית אומר לי. אני לא יודע למה אנחנו לא משחקים עוד..."
"סוהראב הרים את ידיו והסתובב לאטו. הוא נעמד על בהונותיו, הסתובב בחינניות, ירד על ברכיו, הזדקף והסתובב שוב. ידיו הקטנות נעו במפרקים, אצבעותיו נקשו וראשו היטלטל מצד אל צד כמו מטוטלת. רגליו רקעו על הרצפה, והפעמונים צלצלו במרמוניה מושלמת לקצב בטאבלה. עיניו היו עצומות כל הזמן."
"בשבילך, אלף פעם ויותר"...
והנה כל המשפחה כבר בחדר שלי שואלים למה אני בוכה?!!!
הספר כתוב יפה בצורה משפיעה ונוגעת ללב.. כתוב על איך אנחנו לא יכולים להנתק מהעבר שלנו ואיך תמיד העבר חוצב את דרכו החוצה בציפורניו אל ימינו...
ומדבר על הקשר החזק בין האב ובנו ומה יכול הבן הקטן לעשות כדי לנצח בחיוך מאביו..
הספר מראה לנו עד כמה יכולה החיים להיות אכזרית...

לפני 16 שנים•
★★★★★
•סוהא
רודף העפיפונים

רודף העפיפונים

חאלד חוסייני

קשה לקריאה ושווה קריאה - - -
מקפיץ את העורק הראשי מהשתוממות, תדהמה ומבוכה.
מעורר שרעפי כאב ותהיות באשר לנאמנות - האם יש לה גבולות?
מהי בגידה? האם היא רק בזולת?, מה שובר את האדם ומה מעניק את יכולת ההתמודדות, הבחירה והשינוי?
מה וכמה נדרש על מנת להעיז, לרצות לסגור מעגלים - - -

כאן מסעירה ההתמודדות של אמיר, אחרי שקיבל טלפון מרחים המזמין אותו לצאת למסע שיכול לתקן עוולות.
טלפון שהרעיד את מיתרי חייו ה'שקטים' קורא לו למשימה נפשית, פותח פצע שספק אם הגליד והוא בוחר לצאת למסע לא קל אבל אולי ימתן במדת מה את המשא הרובץ על חוליותיו.

כתיבה כואבת וכובשת, מכניסה לעולם לא מוכר (לי לפחות) ומפיצה ניחוחות שואבים.

לפני 15 שנים•
רודף העפיפונים

רודף העפיפונים

חאלד חוסייני

ספר עוצמתי ומטלטל הלוקח מקום בקאבול בירת אפגניסטן. אמיר הוא פשטוני וחסן הוא הזארה אך פרטים אלו לא מפריעים לשניים להתיידד מרגע היוולדם לפחות עד גיל ההתבגרות שלהם. הם משחקים מדברים ממש כמו שחברים אמיתיים עושים ביום יום. במהלך קריאת הספר התוודעתי לארץ רחוקה ולא נודעת שתרבותה שונה כליל מהתרבות שלנו וגם לסיפור עצוב אודות בגידה, חברות שנגנזה ואפילו מוות...ספר חזק בהרבה מכל הטלנובלות שאישתי אוהבת לצפות בהן.

לפני 5 שנים•
★★★★★
•שי