מהו מקורן של מפות הים העתיקות, אותן מפות שעזרתן ניתבו יורדי ים הפורטוגזים, הספרדים את מסעותיהם ובעזרתן הרחיקו אל מקומות לא נודעים וגילו ארצות ויבשות חדשות? גאווין מנזיס, בוגר צי שהפך לחוקר היסטוריה, הבין היטב מה רואות עיניו לכשנתקל במפות העתיקות הללו. המיידע שהיה נתון במפות הללו עמד בניגוד לצפוי. מישהו כבר ידע לפני הספרדים על אמריקה. מישהו ידע נתיבי ים שהתגלו בעולם המערבי רק מאוחר יותר וגאווין מנזיס לא דפדף הלאה והמשיך בדרכו. הוא היה סקרן מידי. סקרנותו העזה, בשילוב יידע רב בהלכות הספנות, טיולי בילוש למקורות היסטוריים בכל העולם, יצרו מחקר מרתק, מקיף עולם, שמוגש בספר הזה ומאיר הוויה של עולם עתיק שנעלם, עולם מלא יידע, המצאות, פרוייקטים אדירים. עולם שהיה, ומפליא להכירו.

חיים בהודו של שנות השישים-שבעים, זהו דבר מעניין כשלעצמו בסיפור, אך המייחד המוסיף הוא דווקא הפרספקטיבה של אדם הגדל לאב המנהל גן חיות - מקצוע שבהחלט אינו שכיח - כך שהחיים שזורים בגן חיות על כל המושגים והתובנות שעבורינו הם חידוש. פעמים טקסטים מתעמקים, דבר העוצר את השטף, אך יש עניין ויש יחודיות. העלילה משנה כיוון באופן מפתיע באמצעו של הסיפור והאתגר עבור הקורא גובר ומושך אותו לסיום. אוהבי הטריוויה יוכלו למצא פניני יידע בתחומים שונים שברובינו איננו רגילים בהם.

בוודאי היה ניתן לפתח נושא שכזה לכדי סיפור מסקרן ומרתק בשל הדמויות הראשיות שלהן שונות ויחודיות - שודדות ים על כל המשתמע מכך. היה ניתן. לא מומש. נתנו לכל אחת מן הנערות חרב פלסטיק ואמרו להן שחקו שודדות ים, ומכל הניצבים סביב ביקשו - נהגו כאילו רואים אתם לפניכם שודדות ים!

טרילוגיית המצפן המוזהב (שני ספרי ההמשך הם הסכין המוזהב ומשקפת הענבר) הינה פרשנות ענק לסיפור אלוהים-אדם-חווה-נחש. אין היא מנסה להתחכם ולאתגר את הקורא בהיבט הנמשל, להיפך, היא מאד גלויה, אך עדיין, מגישה אותו בסוף, לאחר חווית מסע ארוכה ומרתקת.

ההתפעמות לאורך הסיפור נובעת נוכח רעיון מורכב, מתוחכם ויומרני מאד - "סופר יקום" שבתוכו עולמינו כפי שאנו מכירים, הוא בסך הכל תת מרחב. כל זאת, תוך שמירה על הקבלה לעולמינו ושמירה על כללים המאפשרים להגיע אל נקודת אופק הרצויה הלא היא הנמשל.

בניגוד לטרילוגית "שר הטבעות" המקרינה בשלות רבה וסדר מופתי, טרילוגית המצפן המוזהב היא צעירה, מהירה וניראה שהתהוותה בזמן קצר יחסית על מנת להגיש "שובר קופות" חדש. ניתן להתקל בחוסר הגיון בנקודה כזו או אחרת, אך עדיין, הרעיון היומרני, היקפו הגדול ותחכומו, מספקים חוויה מפליאה.

זורבה הוא האלטר-אגו של החברה המודרנית, הלמדנית, המעוטפת בסורגי נימוס, פוליטקלי-קורקט, לוגיקות וכללי משחק. זורבה מעיר אותנו, המשותקים, וחובט בנו להעירנו מהמקום אליו הגענו על מנת שנבחן מחדש את מקומנו אם טוב או אם רע. כשזורבה כועס, הוא כועס מכל הלב, כשזורבה אוהב, הוא אוהב מכל הלב, כשהוא מכה, הוא מכה מכל הלב, כשהוא אומר, הוא אומר את ליבו, כשהוא טועה, הוא מודה בטעותו מכל הלב. זורבה הוא אותה אמת ילידית הפועמת עמוק בפנים, אותה אנו פעמים רבות רוצים להטיח החוצה בכל ישותינו אך אנו כבולים. כבולים. זהו זורבה שנותן לנפש הטבעית לזרום החוצה בשלווה. תקראו ותהנו.