חיים בהודו של שנות השישים-שבעים, זהו דבר מעניין כשלעצמו בסיפור, אך המייחד המוסיף הוא דווקא הפרספקטיבה של אדם הגדל לאב המנהל גן חיות - מקצוע שבהחלט אינו שכיח - כך שהחיים שזורים בגן חיות על כל המושגים והתובנות שעבורינו הם חידוש. פעמים טקסטים מתעמקים, דבר העוצר את השטף, אך יש עניין ויש יחודיות. העלילה משנה כיוון באופן מפתיע באמצעו של הסיפור והאתגר עבור הקורא גובר ומושך אותו לסיום. אוהבי הטריוויה יוכלו למצא פניני יידע בתחומים שונים שברובינו איננו רגילים בהם.

בוודאי היה ניתן לפתח נושא שכזה לכדי סיפור מסקרן ומרתק בשל הדמויות הראשיות שלהן שונות ויחודיות - שודדות ים על כל המשתמע מכך. היה ניתן. לא מומש. נתנו לכל אחת מן הנערות חרב פלסטיק ואמרו להן שחקו שודדות ים, ומכל הניצבים סביב ביקשו - נהגו כאילו רואים אתם לפניכם שודדות ים!

סיפורם האמיתי של מערת אוצר רבת מבוכים ועל ההרפתקנים המנסים לפצחה עד תומה ולדלות את אוצרותיה - זוהי בדיוק החוויה בה ימצא עצמו הקורא. מתמטיקה משמימה ואפרורית? ממש לא. הרפתקאה. טיול פלאי בין שדות, יערות, פרחים, שכל כולם עשויים מתמטיקה. נסיונות לפצח צוקים בלתי עבירים, למצא שבילים נסתרים, התחקות אחר סיירים מן העבר, גילוי של סימנים שהושארו על ידי קודמים ושכבו ממתינים במשך מאות שנים. וכמו בכל הרפתקאה, גם כאן משתלבים היחסים בין הגיבורים, האינטרסים, הקונפליקטים, ורגעים של שיתוף פעולה.

אלו נופים של עולם המתמטיקה וטבע הדברים (תרתי משמע)שהקורא יתקל פה ושם במושג מתמטי כזה או אחר. מרכוס דו סוטוי מנסה להעביר את הפרטים הללו באופן קליל ופשוט, עדיין, לא תמיד זה נהיר לגמרי. למרות זאת, הסיפור זורם ומצליח להעביר את החוויה במלואה.

אילו אפשר היה שילד יקרא את הספר לפני שיתחיל ללמוד חשבון בבית הספר, לא הייתי מתפלא כלל אם אחרי כן הוא היה מייד מסמן לעצמו את מטרת העתיד בהתרגשות - להיות מתמטקאי באקדמיה (מתמטיקאי גאון כמובן).

טרילוגיית המצפן המוזהב (שני ספרי ההמשך הם הסכין המוזהב ומשקפת הענבר) הינה פרשנות ענק לסיפור אלוהים-אדם-חווה-נחש. אין היא מנסה להתחכם ולאתגר את הקורא בהיבט הנמשל, להיפך, היא מאד גלויה, אך עדיין, מגישה אותו בסוף, לאחר חווית מסע ארוכה ומרתקת.

ההתפעמות לאורך הסיפור נובעת נוכח רעיון מורכב, מתוחכם ויומרני מאד - "סופר יקום" שבתוכו עולמינו כפי שאנו מכירים, הוא בסך הכל תת מרחב. כל זאת, תוך שמירה על הקבלה לעולמינו ושמירה על כללים המאפשרים להגיע אל נקודת אופק הרצויה הלא היא הנמשל.

בניגוד לטרילוגית "שר הטבעות" המקרינה בשלות רבה וסדר מופתי, טרילוגית המצפן המוזהב היא צעירה, מהירה וניראה שהתהוותה בזמן קצר יחסית על מנת להגיש "שובר קופות" חדש. ניתן להתקל בחוסר הגיון בנקודה כזו או אחרת, אך עדיין, הרעיון היומרני, היקפו הגדול ותחכומו, מספקים חוויה מפליאה.

זורבה הוא האלטר-אגו של החברה המודרנית, הלמדנית, המעוטפת בסורגי נימוס, פוליטקלי-קורקט, לוגיקות וכללי משחק. זורבה מעיר אותנו, המשותקים, וחובט בנו להעירנו מהמקום אליו הגענו על מנת שנבחן מחדש את מקומנו אם טוב או אם רע. כשזורבה כועס, הוא כועס מכל הלב, כשזורבה אוהב, הוא אוהב מכל הלב, כשהוא מכה, הוא מכה מכל הלב, כשהוא אומר, הוא אומר את ליבו, כשהוא טועה, הוא מודה בטעותו מכל הלב. זורבה הוא אותה אמת ילידית הפועמת עמוק בפנים, אותה אנו פעמים רבות רוצים להטיח החוצה בכל ישותינו אך אנו כבולים. כבולים. זהו זורבה שנותן לנפש הטבעית לזרום החוצה בשלווה. תקראו ותהנו.