הספר מקיף נושאים רבים ומאורגן בצורה של הערות ותובנות.
הספר התפרסם לאחר מותה של סימון וייל, ואני מניח כי היא היתה מסכימה לפרסומו בחייה הצנועים והנזיריים. הספר הוא מטמון של אמת כואבת, לעיתים המחברת נוטה למחוזות שאני אישית לא חשבתי שאפגוש בספר. האמת המוחלטת והחסד המוחלט שהם נובעים רק מתוך הסבל והכובד של חיינו הם האור של התובנה המרכזית שלי מהספר.
הספר לא פשוט לקריאה, אבל בהחלט קול ייחודי ושונה בספרי ההגות.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
