• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
סביבת עבודה עם מכונת אספרסו

סביבת עבודה עם מכונת אספרסו

מאת אנטה פנט

הביקורת של כרמיתה

תמונה של כרמיתה
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
5.0
סביבת עבודה עם מכונת אספרסו

סביבת עבודה עם מכונת אספרסו

מאת אנטה פנט

הביקורת של כרמיתה

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
תמונה של כרמיתה
הוצאה לאור:עם עובד
שנת הוצאה:2009
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
מורי
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני 15 שנים

“רוצים ספר מדכא עד עפר? אחד שלא תוכלו להרים את הראש לאחר מכן במשך שעות? אחד כזה החופר בבשר החי וזורה”

8/10
ביקורות על סביבת עבודה עם מכונת אספרסו
הבאה
קואלית
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 15 שנים•1 דקות קריאה

במילים מעטות, ללא ביטויי רגש עזים, מצליחה אנטה פנט לספר סיפור של מלחמה שאי אפשר לנצח בה.

יו (יואכים) נלחם מול המעסיק שלו
ואשתו נלחמת לשמור על הדימוי שלו כגבר מקסים ומצליח, שכל כך חיונית להמשך האהבה.

קראתי והרגשתי כמה שאנחנו פגיעים, כמה שהיחסים שלנו שבריריים ותלויים בדבר.

עצוב, אמיתי, וכתוב ביד אמנית.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של rea
rea
תמונה של יפעת
יפעת
2קוראים|גיל ממוצע48|50%נשים

על המבקרת

תמונה של כרמיתה

כרמיתה

ותיקה
חברה מזה 18 שנים
89 ביקורות•3 נבחרות•550 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית•ביוגראפיות
תמונה של כרמיתה
כרמיתה
ותיקה
חברה באתר מזה 18 שנים
ביקורות89
ביקורות נבחרות3
לייקים שקיבלה550
דירוג ממוצע4.2 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת48ספרות מקורית20ביוגראפיות3

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של כרמיתה

ירח מלא

ירח מלא

אנטוניו מוניוס מולינה

אנטוניו מוניוס מולינה, אני עפר לרגליך.
מי שמחפשת ספר מתח קולח - שתניח את זה חזרה על המדף בחנות הספרים.
אבל אם חפצתן בהצצה אל תוך נפש האדם, על הפגיעות שבה, האכזריות, ההשתוקקות, הויתור, הרוע, הסבל, הכמיהה, היופי והחמלה, אם יש לכן סבלנות ושהות להיכנס ולצלול, נכונות לאפשר לשפה הלירית לחלחל בכן - אל תוותרו עליו.
וכן, יש גם עלילה - רצח אכזרי, תיאורים גרפיים, מפקח משטרה עצור אך אובססיבי, סיפור אהבה מפתיע, וברקע - ספרד המשוסעת בין הזיכרון הטרי של שלטון פרנקו לבין אימי המחתרת הבאסקית.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•כרמיתה
הכלה השודדת

הכלה השודדת

מרגרט אטווד

הספר הזה יושב אצלי על המדף כבר שנים. אין לי מושג איך הגיע לשם בכלל.
לולא מגיפת הקורונה קשה לי להאמין שהייתי מגיעה אליו. אבל חנויות הספרים נסגרו, וחיים ממה שיש בבית. וכך גיליתי את "הכלה השודדת" ועוד כמה ספרים שחיכו עשר, עשרים שנה להיקרא.
מרגרט אטווד היא אשפית הנפש והמילים. אין צורך להכביר מילים על כך.
שלוש הגיבורות הראשיות של הסיפור משורטטות בפירוט, בסבלנות ובמורכבות רבה. ההיסטוריה של כל אחת מהן נפרשת במלואה, ואפשר לעקוב אחרי האירועים המכוננים שלהן ולהבין את הנשים שהפכו להיות.
הגברים בחייהן, שנמצאים ברקע, חלשים ובוגדניים כל אחד בדרכו שלו. ו-זיניה, "הכלה השודדת", הדמות שאליה כולן מתייחסות, מלאה במסתורין ובמניפולציות. מה נגלה עליה כשייפרש הסיפור?
טוב, "ייפרש" היא מילת המפתח כאן. 560 עמודים, חברים. חצי "מלחמה ושלום" (שלא קראתי). צריך סבלנות. סגר ימי הקורונה בהחלט יכול לעזור כאן. התרגום של יואב לוי די מזעזע, אבל אפילו הוא לא הצליח להרוס.
אני התענגתי, אם כי לא יכולתי להתגבר על המחשבה שהבליחה מדי פעם, שאני מבזבזת המון זמן על סיפור לא ממש עמוק וחשוב. אבל הכתיבה, החיות של הדמויות, והרצון לגלות מה קרה קודם ומה יקרה אחר כך - ניצחו.

לפני 6 שנים•
★★★★★
•כרמיתה
נסיעה

נסיעה

יאיר אסולין

אני לא מאוד גאה בזה, אבל כשאני קוראת ספר - מה ספר, כל טקסט, אימייל או פוסט בפייסבוק - הדבר הראשון שתופס אותי הוא השפה. לפני התוכן, לפני הסיפור. אם השפה לא עוברת את המבחן שלי, לא אצליח להתרכז בשאר. זו יכולה להיות שפה רזה או עשירה, ספרותית או מדוברת, קונסיסטנטית או מתחלפת, אבל אני חייבת לדעת שאני בידיים טובות, של כותב.ת יודע.ת ספר ובעל.ת מקצוע.
את המבחן הזה הספרון של אסולין עובר בגדול.
הגיבור, בחור צעיר, מספר על נסיעה גורלית לתל השומר, לקב"ן. זו נסיעה שהתרחשה כשהיה חייל סדיר, ויש כאן מלכודת. כי מדובר בבחור שיש לו עולם רוחני ותרבותי עשיר מחד, ומאידך, המציאות הצה"לית שהוא מתאר היא מציאות אפרורית ובנאלית במקרה הטוב. השפה המדוברת על ידי אנשי הצבא בסיפור מבטאת את העולם התרבותי הצבאי, כפי שהוא משתקף מעיני החייל המדוכא. גברית, כוחנית, רדודה, בזה לרגש. ומסביב לדיבור הזה ולהתרחשות הצה"לית המאוד מצומצמת, נפרש עולם הנפש. מסוכסך, מלא בורות ותהומות, קודר, לא תמיד מובן וממש לא ניתן להסבר לאחרים. בייחוד כשהם אינם רוצים להקשיב ולשמוע. אפילו לי, הקוראת האוהדת, היה קשה לעיתים לשמוע ולהזדהות - שלא לדבר על בני המשפחה והחברים בספר, ואפילו חלק מכותבי הביקורת כאן לפני, שמתקשים לשייך את עוצמת הדכדוך והייאוש למציאות הכל-כך מוכרת לנו שרובנו עברנו ושרדנו. וכל זה נמסר בשפה אותנטית. לא תמיד קוהרנטית; לעיתים עשירה, לעיתים זועמת, לעיתים מחפשת את המילים. אבל תמיד יכולתי לראות לנגד עיני בחור בן 18 או בן 22 שמדבר בדיוק ככה.
כאמא לחייל (שלשמחתי בורך בחוסן נפשי), לא היה לי קל לקרוא. כתב האישום כלפי החברה הישראלית, כפי שהיא מתגלמת בצבא ההגנה שלנו, קשה ובוטה. והמחיר שמשלמים ילדים בני 18 שנכנסים אל תוך המציאות הזאת קשה מנשוא. אבל בעיני זו קריאה חשובה.

לפני 6 שנים•
★★★★★
•כרמיתה
כולנו בני חלוף

כולנו בני חלוף

ארווין יאלום

לרגל פרישה מהעבודה, כמה ממוקירי זכרי בחרו לתת לי ספרים במתנה. איזה כיף.
חלק החלפתי, מודה. כי קראתי כבר, או שידעתי שלא אוהב, ובמקרה אחד אפילו קיבלתי את אותו ספר משני אנשים שונים!
את ארווין יאלום החלטתי כבר בעבר שלא אקרא שוב. מיציתי. (לא כולל ספרות מקצועית! הספר שלו על קבוצות הוא מהטובים).
אבל עם כל הסימליות בנושא הספר, ומתוך ידיעה שהקריאה תהיה קולחת, החלטתי ש - יאללה.
והנה תקציר החדשות: ללא שינוי מהספרים הקודמים.
ובהרחבה:
אני מאמינה שיאלום מטפל טוב. ושהוא יודע לכתוב. וגם שיש לו יכולת להתבוננות עצמית, מה שקוראים היום רפלקציה.
רק שני דברים קטנים.
אחד - כנראה שעוד לא נולד המנאייק שיכול לכתוב שוב ושוב על טיפולים ומטופלים בלי לחזור על עצמו, בלי ליפול על שטנצים, בלי להתאהב בעצמו ובלי להאדיר את כשרונו. טוב, אולי נולד. אבל יאלום הוא לא כזה. יש לו אגו, בהחלט. ומוסר ההשכל מרוב הסיפורים הוא שהוא חכם, בעל ידע רחב, צנוע, נכון - לא חף מטעויות, אבל מה? מפורסם, יוקרתי ויקרן.
שני - חייבים להסביר ליאלום (טוב, אולי לא חייבים. בגילו, שייהנה, למה לא) שלא כל מי שכותב ספרים הוא "סופר". יש ליאלום תובנות ופואנטות, אבל הספרים שלו מגוייסים ולכן חסרי ערך אמנותי. "כשניטשה בכה" ריתק אותי, אבל ספרות גדולה זאת בטח לא. "הריפוי של שופנהאואר" עוד פחות טוב, ו"בעיית שפינוזה" כנ"ל. (יחסית לאחת שלא קוראת את יאלום, קראתי כמעט את כל הספרים שלו).
עם הכל - אם עדיין לא קראתם שום דבר של יאלום, עשו לעצמכם טובה וקחו ספר או שניים ליד. והסתפקו בכך.

לפני 6 שנים•
★★★★★
•כרמיתה
מאחורי ההר

מאחורי ההר

מאיה ערד

כשהספר הזה נפל לידי בחנות של ספרים מיד שניה, החלטתי ללכת עליו.
מאיה ערד יודעת לכתוב. בזה אין ספק. וכשהיא בחרה בסוגת הרומן הבלשי - היא עשתה את שיעורי הבית שלה ועמדה בכל כללי הרומן הבלשי, כפי שמתאר באריכות גיבור הספר, המומחה לספרות בלשית, זוהר בר.
הדמויות - דמויות. התעלומה - אפילו שתי תעלומות. אתר ההתרחשות - לפי כל כללי אגתה כריסטי. והכתיבה מצויינת.
רק מה? כמה דברים קטנים הפריעו לי.
חלק מהדיאלוגים בספר ארכניים, מייגעים ולא הגיוניים. מאחר שאנחנו גם נחשפים לאורך הספר להרצאות בהן מתוארים כל כללי הרומן הבלשי, ברור שחלק מהם נועדו להסחת הדעת. אבל העומס הזה יוצר שיעמום. רציתי להגיד למאיה: בסדר, הבנו את ענייני הגיאולוגיה של חיפושי הנפט. בואי נתקדם!
הדמויות, כפי שהעירו קודמי, אינן מעוררות הזדהות. קצת קשה לשרוד ספר כשאין שום דמות מסקרנת, מעניינת וחיובית.
אבל המינוס העיקרי הוא שכשאני כקוראת פתרתי את התעלומה בעוד שהגיבור הסתום ממשיך קדימה עם הראש בקיר ולא רואה ממטר - זה כבר ממש מעצבן. וזה המצב בערך ברבע האחרון של הספר. אז אמנם בסוף יש עוד פתרון קטן שבאמת חמק ממני (ומרוב הקוראים, מסתבר). אבל בחיאת, אל תזלזלי בי, מאיה.

לפני 6 שנים•
★★★★★
•כרמיתה
המטופלת השקטה

המטופלת השקטה

אלכס מיכאלידס

קניתי את הספר בעקבות ביקורת מצויינת ב"הארץ". ואם "הארץ" כתבו, אני קוראת!
טעות. ולא בפעם הראשונה.
לטובת הספר אפשר לומר שהוא קריא ביותר ודי קולח (בעיני לפחות. ראיתי שכאן רבים כתבו שהוא לא זז בכלל). הפרקים קצרים,המשפטים פשוטים, וכל פרק נגמר בטיזר שמושך לפרק הבא.
אבל, אבל גדול. איזו רדידות. דיאלוגים לא אמינים. דמויות פלקאטיות. מיזוגניה. שמנופוביה. עלילה מלאה חורים.
קשה להאמין שסופר יכול לאפיין דמות אישה כ"זנותית". שאדם מבוגר, לוזר בעליל, שגר עם אמא שלו - מתואר רק ככה, כלוזר. בלי שום עומק.
אישה שהואשמה ברצח ואושפזה במחלקה פסיכיאטרית סגורה החזיקה במשך שנים יומן שאיש לא גילה אותו? אתה רציני, מיכאלידס?
ויש עוד המון דוגמאות בספר הזה.
מי שאוהב מתח, תעלומה ופתרון - ימצא את סיפוקו בספר הזה. אבל לקרוא לו "מותחן פסיכולוגי" זה עלבון למותחנים ולפסיכולוגיה גם יחד.

לפני 6 שנים•
★★★★★
•כרמיתה
יקיצה

יקיצה

ניר ברעם

מועמד ב short list של פרס ספיר. חביב המבקרים. חביב מבקרי "סימניה". ורק אני, למרות נסיונות הירואיים, לא הצלחתי לצלוח את הספר הזה. הולך בעיגולים, חוזר על עצמו, לא מעניין, או במילים יותר מפורשות - אותי הוא פשוט שיעמם. סיפורי הילדות בירושלים מתארכים ומתארכים, האפיזודות נלעסות ונטחנות עד הפרט האחרון, הדיאלוגים לא אמינים (ככה מדברים ילדים בני 13?).
אבל כולם נהנו! ושיבחו! והתרגשו. טוב, כנראה שאצלי משהו דפוק. את ניר ברעם אעריץ לנצח בזכות "אנשים טובים" ו"צל עולם" המונומנטליים. אבל כאן פרשתי בעמוד 230.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•כרמיתה
כצל נטוי

כצל נטוי

אנטוניו מוניוס מולינה

אוף, מה הוא רוצה ממני, אנטוניו מוניוס מולינה? מה זה התיאורים המפורטים האלה של האדם הנס על נפשו, בין ערים וארצות? רשימות החפצים, עדויות האנשים שפגשו בו. את מי זה מעניין? ואיך זה קשור לסופר המבוגר שכותב את הספר כעת, ולסופר הצעיר שמחפש את דרכו ככותב, כאב וכגבר? מוניוס מולינה כבר לימד אותי ב"פרש הפולני" שצריך סבלנות. אם אין - עדיף לא לגשת. אט אט, בלי רעש וצלצולים, הסיפור נפרש ומתברר מיהו הנמלט ולמי הוא קשור. ולמה כל זה קשור לליסבון, ולכתיבה.
והכתיבה של מוניוס מולינה היא מלאכת מחשבת. גם בסיפורי המצאי המשטרתי המפורטים אין מילה מיותרת. בתיאור היחסים עם בת הזוג והילדים הקטנים הוא אינו חס על עצמו. הדמויות הנקרות בדרכו של הנמלט, על תפקידיהן השוליים, עשירות ומסקרנות. כדאי לקחת את הזמן ואת האוויר בשביל זה.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•כרמיתה
המשפחה הריקה

המשפחה הריקה

קולם טויבין (טובין)

היתה לי חוויה מיוחדת כשהתחלתי לקרוא את "המשפחה הריקה". לילה אחד סיימתי לקרוא את "פתח גדול מלמטה" המעולה של אסתר פלד, וקראתי את הסיפור הראשון בספר של טובין. במרחק הזה שבין ארצות, תרבויות וזמנים נוצר פתאום רצף של החוויה של "היות אישה". ליתר דיוק, היות אישה מתבגרת. ליתר דיוק, היות אישה מתבגרת שידעה אהבה. הסיפור הזה נולד בהערה קצרה במחברות של הנרי ג'יימס, שעוררה את דמיונו של טובין. טובין משרטט את דמותה של האישה בסיפור שלו במילים מדודות וברגישות. זה גם הסיפור הטוב ביותר בספר. סגנונו של טובין כובש - החסכנות במילים, הרגש שמתפרץ גם ללא תיאורים ארוכים, האווירה והנופים. הסיפורים - חלקם טובים יותר וחלקם טובים פחות. אבל מה לא נעשה כדי לבקר בחופים סחופי רוח באירלנד, בברצלונה של סוף שלטונו של פרנקו, בבית המשפחה הישן והגדול באי מינורקה.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•כרמיתה

ביקורות נוספות על "סביבת עבודה עם מכונת אספרסו"

סביבת עבודה עם מכונת אספרסו

סביבת עבודה עם מכונת אספרסו

אנטה פנט

הרעיון נפלא, הכתיבה פחות והתוצאה הסופית מעוררת מחשבות ותהיות על החברה בה אנו חיים.

זו, בשורה אחת, דעתי על הספר. העלילה מתרחשת אמנם בגרמניה השבעה והמדושנת, אך נראה שהיא תקפה בחברות רבות נוספות, כולל במידה ניכרת, גם בחברה שלנו.

כיצד האדם מגדיר את עצמו? במקרים רבים הוא עושה זאת באמצעות עבודתו. כאשר זו נלקחת ממנו, נלקח ממנו לא רק חלק חשוב בעצמיות שלו אלא גם מעמדו בעיני הסובבים אותו ומכאן הדרך למטה קצרה.

חווית הפיטורין אינה פשוטה. היא אמנם מפנה זמן, המון זמן, לכל אותן פעילויות אהובות שנזנחו.אבל זה ממש לא קורה. הסופרת מיטיבה לתאר את הפסיביות וחוסר האונים של המפוטר הטרי. היושב מול הפסנתר: "שקט. הוא יושב לו, הידיים על הברכיים, הראש מורכן קצת, ובוהה נכחו. כעבור שעה קלה קם, מנענע את האצבעות כאילו התאבנו מהנגינה המרובה וסוגר את מכסה הקלידים".עצוב.

אנטה פנט יודעת על מה היא מדברת. בראיון לדר שפיגל ב-2007 לרגל הוצאת הספר היא סיפרה שהיא חוותה את החוויה שעובר גיבור הספר כשפיטרו את בעלה. בסיפור המצב הזה משפיע לרעה על הבעל וכך, כמגדל קלפים, מתמוטטת כל ההרמוניה המשפחתית. זהו רק הפן הפנימי. המספרת נאלצת להתמודד עם התחושות שלה - רגשי שונות ובושה - אל מול החברה: "בגן הילדים אי אפשר שלא להתקל באמהות האחרות, הן מאיטות כולן את הקצב כאילו הן מחכות זו לזו. רק האבות, בחליפות המשרד המוברשות שלהם, אומרים מהר שלום ומפלסים להם נתיבים נחפזים בתוך הדוחק של ילדים בוכים. אצל אלה הכל תמיד הולך חלק...אני מתביישת, הקנאה, שבגללה אני משפילה עיניים במרירות, מכוערת....גם עלי לא רואים שבעלי מחכה בבית, שאולי הוא עוד ישן בכלל, שהוא כבר לא מביא כסף הביתה, שהקיץ לא ניסע לחופשה".

אבל זו רק ההתחלה. הגיבורה מבינה שהחברים שמיד התייצבו ועודדו את הזוג לא ישארו שם לנצח. התגייסות הזולת היא קצרת ימים: "ידידים שרע להם בחיים מעייפים מאד לאורך זמן.. תמיד הם מדברים על אותו הדבר". לכן חשוב לה לגיבורה ויהי מה שבעלה ישיג עבודה כמו כולם ואז "... נוכל שוב לזרום עם כולם, שוב יהיו נקודות חיבור, נוכל שוב ללכת לקולנוע, לקרוא ספרים, לצאת לחופשה, סוף-סוף נוכל להטות אוזן קשבת לאחרים".

בכל הסיפור למכונת הקפה חשיבות סמלית: באותו ראיון לדר שפיגל אמרה הסופרת כי בעיניה מכונת הקפה במקום העבודה מסמלת את מדורת השבט, האיזור בו מתקיימות האינטראקציות החברתיות, נרקמות הן חברויות והן מזימות, הכל על כוס קפה מהביל ואיכותי. אבל בסיפור הזה מכונת הקפה אינה נמצאת רק בעבודה, היא מהווה בעצם גם סמל סטטוס של החיים הבורגניים הנוחים: "בבית ממול השכנים, רחוצים ורעננים, נשענים אל הדלפק במטבח, כל בוקר הם מתקבצים מסביב למכונת האספרסו שמתנוצצת באור ההלוגן כמו צעצוע גדול.....כל בוקר אני עומדת בראש המדרגות ומשקיפה אל הישיבה הזאת...זוהרת בחדות יתרה". למקרא השורות האלה דמיינתי את מכונת האספרסו היקרה הזאת כגרסה מודרנית של עגל הזהב המקראי....

אפשר לראות בסיפור הזה את סיפור דריסת האדם הקטן, זה המוכן להלחם מלחמה חסרת סיכוי על שמירת האינדיבידואליות מול הכוחות האדירים המצויים בידי המערכת ולשלם מחיר כבד. זו מגולמת במנהלת המוצגת כמי שמתנהלת בשרירות לב. אפשר שכך, אבל יואכים לא הצטייר אצלי כגיבור הטרגי הראוי לרחמים: כפקיד במערכת בירוקרטית ציינתי לעצמי שלא הייתי רוצה קולגה מהסוג הזה....
השורה התחתונה: ספר מעניין, מאתגר, רלבנטי, לא בדיוק האידיאל הפמיניסטי. בעיני שווה קריאה.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•דן סתיו
סביבת עבודה עם מכונת אספרסו

סביבת עבודה עם מכונת אספרסו

אנטה פנט

****




אומרים שהדבר הכי טוב שיכול לקרות לך זה פיטורין מהעבודה. זו הזדמנות. ללא רשת ביטחון, אתה נאלץ להרפות מהשאננות המאלחשת שמלווה אותך כבר לפחות עשור, ולהתחיל לחיות, לחיות באמת. לקום, לצאת, לא להרפות, להתחדש, למכור את עצמך שוב, לרענן את היכולות שלך, לירות לכל הכיוונים, ולהבין, הפעם בלי שכבות הגנה, שאין באמת דבר כזה לנוח, אין דבר כזה ביטחון תעסוקתי ושהכול, כל החיים שלך בסימן שאלה, ושקיר האדמה הלחה שהקמת והדקת בעמל רב סביב חייך ודימית לראות בו מגן וסיבה, עלול להתפורר בנגיעה קלה ולקבור אותך חיים. בהיעדר אלטרנטיבה, אתה פורח.

אז אומרים.

יש אנשים שאצלם, אני מניח, זה עובד ככה. גם אחרי פיטוריהם הם קמים בכל בוקר בשש, קוראים בקפדנות מודעות דרושים, שולחים קורות חיים לעשרה מקומות חדשים, מנקים את הבית ועובדים במה שיש, אפילו אם זה שטיפת כלים במסעדה, נקיון חדר המדרגות בבניין במקום חברת הניקיון או עריכת סקרים טלפוניים בלוויית משוחררים טריים מהצבא. אי אפשר להיות אנינים ומפונקים עכשיו, הם חושבים. צריך להפשיל שרוולים ולעשות כל מה שאפשר. הילדים צריכים לאכול, והחיים צריכים להימשך. החשבונות לא ישלמו את עצמם. משהו בסוף יגיע.

אבל לפעמים, לרוב (אני מסתכן ואומר), זה לא קורה בדיוק ככה. האדם העובד שהפסיק לעבוד מגלה שניטל ממנו משהו עקרוני בהרבה, ולא רק המשכורת הבטוחה. נלקחים ממנו הכיוון והמטרה, תפיסתו את עצמו כמפרנס וכמועיל חברתית ומערכת יחסים מורכבת, שלמה, שמילאה שליש ואולי יותר מזמנו, נחתכת בבת אחת. הוא מתקשה לישון ומאחר להתעורר. הוא קופא מאימה, משתתק, והאיזון הקל בחיי המשפחה שלו מתערער ובמקומו משתלטות שתיקות זהירות, האשמות שתוקות (או לא), ותחושת חוסר תכלית איומה. השיחות הבטלות עם בני המשפחה הופכות למעמסה, ההומור נעלם יחד עם הסיבות לצחוק (אם צריך כאלה) והכול נעשה חד ורציני, פונקציונלי ומחושב. הבית, הקן החם שלך הופך לבית כלא, גיהנום מחניק של הוכחה לכישלון.

הספרון הקטנטן הזה כתוב בכישרון וביד בוטחת. הוא מלא בניואנסים מדוייקים להחריד ובאמירות חותכות על מרכזיות העבודה בחיי המשפחה. הסיפור הצנוע, הלא-יומרני, הכתוב בלשון כמעט דלה, מטלטל אולי כל קורא וחושף את המעטה הדק סביב חרדות שקיימות בכולנו, השאיפה הנאיבית להיות שייך, רצוי ונכון אל מול המציאות שלעתים מבודדת אותך בעל כרחך ומנתקת אותך מהעולם הנחשק של ה"רגילות", בין אם אתה מפוטר, מגורש, חולה או אפילו מתקשה כלכלית.

שעה שעתיים של קריאה קשה, ומצויינת.


****

לפני 11 שנים•
★★★★★
•אלון דה אלפרט
סביבת עבודה עם מכונת אספרסו

סביבת עבודה עם מכונת אספרסו

אנטה פנט

חצי שנה הסתובבתי עם הספר הזה בתיק. ספרון פנקסי עם כריכה קשה עטופה בנייר חום ממוחזר, ששוקל פחות מאייפון ושעם לחץ פיזי מתון יכול להידחס אפילו לארנקים מסוימים - אבל לא לקטנצ'יק שלי. נסחבתי איתו כדי שאם אתקע באיזשהו תור בדואר, בבנק או במרפאה, הוא יקצר לי קצת את משך ההמתנה - ועוד עם מכונת אספרסו. כה חבל שאני לא בנאדם של קפה. לי באופן אישי עדיפה סביבת עבודה עם שוקו מוּ או מוקה יטבתה.

בקיצור, זה ספר סֶלֶבּ: ספר להמתנה בתור.

ואז, כעבור חצי שנה של טלטולים, ישבתי לי בחצר וסיימתי אותו בשעה וקצת ובכלל לא שמתי לב שירד קצת גשם. לקח לספר 50 ומשהו עמודים, כמה חודשים ואני כבר לא זוכרת כמה תורים כדי להיכנס להילוך הנכון עבורי, ומשם הוא כבר המשיך בבקרת שיוט לעבר הסוף. עד לאותה נקודה הוא די נסחב, היה קצת תקוע ואפילו טיפה משעמם. הוא היה סוג של "הרהורים על קילוף שעועית" גם אם השעועית היא גזר בשביל עוגת גזר או תפוחים בשביל המחית של *התינוקת.
לא מזמן התחלתי לקרוא את "נוטות החסד" ועניין אותי לקרוא על מתרגמים, בגלל הערכתי, התפעלותי וגם חמלתי למתרגם של "נוטות החסד". להפתעתי מצאתי התייחסות לעבודת המתרגמים בספרון זה. הוא לא חידש לי. כן, תרגום ספרותי זו עבודה מעניינת, מגוונת ומאתגרת, אבל השכר שלה שווה לתחת גם כשזה ביורו.


חמישה מיליון מובטלים היו בגרמניה כשיואכים רוהלר, בעלה של המספרת, פוטר מעבודתו בעירייה כלשהי בגרמניה. נתון זה לא כולל את כל המובטלים העתידיים שיגיעו באדיבות המלאכית מרקל שקולטת בלב חפץ את מהגרי העולם כולו. מהגרי העולם כולו, התאחדו! בואו נא לגרמניה.
אני צופה תמורות פוליטיות משמעותיות בגרמניה שישפיעו על אירופה כולה, ותמורות פוליטיות משמעותיות בגרמניה שמשפיעות על אירופה כולה זה לא עניין מבשר טובות. כמה טוב שליהודים יש בית לאומי.


לאחרונה ראיתי שני סרטים שעוסקים, בין היתר, בפיטורים ובחיים שאחריהם: " קומפני מן" ו"התמוטטות".
בשניהם היו פיטורים המוניים, מהסוג שאפילו המפטרים כינו אותם blood bath. פיטורים ממשפחת ה"ירידה לצורך עלייה" (ירידה במספר העובדים החפ"שים כדי ששכר המנהלים הביג-שוטים ימשיך לעלות) שבמסגרתם פושטת על בניין המפוטרים חברה חיצונית לייעוץ התייעלותי ונציגיה לוקחים כל נידון לשיחה אישית ומסבירים לו שהוא אחלה ושהוא מאה אחוז וכל זה, אבל המצב, אתה יודע... והם גם אומרים לו שהם מאוד אמפתיים למצבו ומבינים את הקושי אבל ההחלטה סופית, ולא, אתה לא יכול לדבר עם אף אחד אחר. הם גם מאוד מעריכים את התרומה שלו לחברה, את ההשקעה ואת הראש הגדול, אבל מיד בתום השיחה אתה צריך ללכת לשולחן שלך לאסוף את הפקעאלך לתוך קופסת קרטון שכבר מחכה לך שם ולעזוב את הבניין לאלתר ולצמיתות. אנו מאחלים לך הצלחה רבה בדרכך החדשה ועכשיו לך. לך לקיבינימט או לאן שתרצה, זה לא משנה לנו.
ואל תשכח, אנחנו תמיד נהיה פה בשבילך, גם אם נשנה את קוד הכניסה למשרד, נפסיק לך את הביטוח הרפואי לאלתר ונחסום לך את הסלולרי תיכף ומייד.

בפיטורים האלה תמיד יש קופסת קרטון. לא שקית, לא תרמיל, לא תיק, לא בראון פייפר בג, לא איזו קופסה מאולתרת שנשארה מהמשלוח של האוכל הסיני או מהאריזה של מכונת האספרסו החדשה. תמיד יש קופסת קרטון צחה וחדשה מדגם "הקרטון המשרדי מבשר הרעות" שכל תכליתה היא להכיל את שאריות החיים של המפוטר החדש.

בקיצור, קל"ב: קרטון למובטל בטיטו.

ואני חושבת לי... אם יפטרו את איש הקרטונים, מי יביא את הקרטון למפוטרים? בהחלט ייתכן שהמשרה הכי בטוחה, יציבה ונחשקת בכל חברה היא סמנכ"ל קרטונים. תמיד תהיה לו עבודה כי תמיד יהיו פיטורים. אני תוהה מי יהיה האחרון שיכבה את האור בחברה: המנכ"ל/יו"ר/נשיא או שמא סמנכ"ל הקרטונים?


גם יואכים רוהלר ארז את שאריות החיים ושאריות הכבוד שלו בקרטון. יואכים רוהלר פוטר ממשרתו לא מפני שהוא היה עובד לא טוב, אלא מפני שהוא היה עובד יותר מדי טוב. ואז הגיעה מנהלת חדשה צרת עין ומרושעת, והוא פשוט לא בא לה טוב בעיניים. העמיתים שלו, מה שנהוג לכנות "חבריו לעבודה", זיהו באיזה צד של הלחם מרוחה החמאה והתרחקו ממנו, התנכרו לו, התנכלו לו ובסוף גם בגדו בו. כן, חברים יש רק בקיבוץ ואפילו הם כבר הופרטו.
הסיפור כולו מסופר מנקודת מבטה של אשתו. השתלשלות האירועים שהובילה לפיטורים משתרגת בתיאור חיי היום-יום של משפחה שבראשה עומד מובטל, אך היא מספרת את הסיפור פחות טוב ממה שציפיתי. והיו לי ציפיות כי בנשמתי אני סוג של יואכים רוהלר.

ומה עכשיו? עכשיו אתה בחוץ. ומלקקי התחת בפנים.
ועל זה את מגנה אותי. כאילו שזאת אשמתי. את לא רואה מה עשיתי. איך נלחמתי.
אתה שמטת לנו את הקרקע מתחת לרגליים, אני אומרת. אתה נשארת גאה וצודק, אמיץ וישר. ועכשיו אין לנו ממה לחיות.
(עמ' 88)


אני קוראת תקצירים רק כשאני מסיימת לקרוא את הספר. ככה עדיף. כשאני קונה ספר אני מעלעלת בתקציר אבל בדרך כלל הוא ימתין בערימה ועד שאקרא אותו התקציר ממילא כבר יישכח. גם את התקציר הזה קראתי רק עם סיום הקריאה, והוא סידר לי את המחשבות יותר טוב מהספר כולו. התקציר של הספר עולה על הספר ובזכותו הוא יקבל כוכב נוסף. הרעיון של הספר חשוב אבל לדעתי הביצוע לקה בחסר. הכוונה הייתה טובה אבל איפשהו בדרך היא התפספסה.

מי שמיטיבה להתמודד עם המצבים האלה, שבעצם לא קורה בהם כלום אבל קורה בהם הרבה, זו מאיה ערד. אחרי שקראתי (כמעט ברצף) ארבעה ספרים שלה, אני מרשה לעצמי לקבוע זאת בביטחון. אם מישהי מסוגלת לפרוט לפרוטות מצב קיומי מחורבן כמו פיטורים ואבטלה, זו מאיה ערד.

מי שהתמזל או איתרע מזלו להזדקק לשירותי המוסד לביטוח לאומי בוודאי שם לב לסטנדים המסודרים של חוברות המידע בשלל נושאים חברתיים: הריון, פגיעה בעבודה, יציאה לגימלאות, קשישים וגם אבטלה.
זה ספורט לאומי לתקוף את הביטוח הלאומי על כך שהוא מתעמר באזרחים, אבל כמה טוב שיש להם מסננים שלוכדים את הרמאים הקטנים והגדולים. הביטוח הלאומי לא מתעמר, הוא מתעמת. הוא מתעמת עם מי שצריך כדי לשמור על הכספים של כולנו. כי אם הוא לא ישמור על הכספים של כולנו, איך הוא יוכל להעביר לערביי מזרח ירושלים 2 מיליארד שקל בשנה? אני הייתי נותנת להם קדחת, אבל זו רק אני.

הספר הזה לא ארוך יותר או כבד יותר מחוברות המידע של הביטוח הלאומי, והיה לו פוטנציאל להיות ספר תמיכה למובטל החדש, אבל הפוטנציאל לא מומש.


איך קרה שספר גרמני הפך לשיר הלל ותמיכה במוסד לביטוח לאומי הישראלי? קרה.
איך קרה שהביקורת שכתבתי היא כנראה ארוכה יותר מהספר? מפאת אורכו הקטן של הספר ויצר החפרנות הגדול שלי. גם זה הישג שמצריך כישרון כלשהו.


*למה "התינוקת"? אין לה שם? בשלב מסוים המספרת אפילו כינתה אותה "הילודה". רק שלא תצא כמו קווין חצ'טוריאן. ומי בימינו קורא לילדה קטנה מונה? אם היא מונה, אזי אחותה, "התינוקת", היא אולי ליזה.



החיוך היחיד בספר
למה אנחנו לא יוצאים לחופשת קיץ? כל הילדים יוצאים בקיץ לחופשת קיץ.
כי אין לנו כל כך הרבה כסף השנה.
למה אין לנו הרבה כסף?
את מתכוונת, לא כל כך הרבה כסף השנה?
כן.
כי - כי לאבא הרי היה ריב בעבודה, ומישהו עזר לנו עם זה, עורך דין, והוא עולה הרבה כסף, וחוץ מזה הריב אולי יימשך, וכל זמן שאנחנו לא יודעים בדיוק, עדיף שנישאר כאן.
אה. למה אבא לא יכול לריב לבד?
כי זה ריב גדול.
(עמ' 147)



תודה לדן סתיו, אלון דה אלפרט, מחשבות ו-zooey glass שרק בזכות הביקורות שלהם שמעתי על הספר.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•שונרא החתול
סביבת עבודה עם מכונת אספרסו

סביבת עבודה עם מכונת אספרסו

אנטה פנט

אני חסידה של ספרים וסרטים שלא מתרחש בהם דבר.
כלומר, מתרחשים המון דברים מתחת לפני השטח, אבל ברמה הפיסית כמעט ולא קורה שום דבר משמעותי.
"סביבת עבודה עם מכונת אספרסו" הוא ספר כזה.
הספר מסופר מנקודת מבטה של אשה שבעלה חווה "התעללות" במקום העבודה (בגרמנית: mobbing, זהו גם שמו המקורי של הספר), ובסופו של דבר פוטר.
אני לא חושבת שיש מישהו שלא עבר דבר דומה במסגרת כזו או אחרת, והרגיש שאנשים מסויימים מנסים לשים לו רגל ללא סיבה (או סתם כי הם לא אוהבים אותו), ואין מישהו שעבר את זה ומישהו בסביבתו הקרובה לא אמר לו שהוא פרנואיד או רגיש מדיי.
וכן, בהתחלה האישה לא מבינה ממש שבעלה עבר חווייה מאוד קשה בעבודה ולאט-לאט דברים מתחילים להתחבר.
הספר נקרא בנשימה אחת. מזמן לא קראתי ספר שזרם כל-כך ותיאר מצבים לא נוחים בצורה כל-כך רגישה וזהירה.
כמובן שבמשך כל הקריאה אתה חושב לעצמך "האם הוא יחזור לעבודה בסופו של דבר?" ו"האם העובדים ילמדו את הלקח?"
וכמובן: "האם ייעשה פה צדק?". צדק זוהי מילת המפתח בספר הזה, והיא ממש לא מובנת מאליה.
אני ממליצה עליו לכל מי שיודע שיש לו רמה גבוהה במיוחד של רגישות, שיודע לשים לב למחוות הכי קטנות של אנשים ולפרש אותן בצורה מדוייקת. וכמובן, לכל מי שדוגל בצדק.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•שירה
סביבת עבודה עם מכונת אספרסו

סביבת עבודה עם מכונת אספרסו

אנטה פנט

הקלישאה אומרת "העבודה היא חיינו". הסופרת כנראה מאמינה בקלישאה עד קלות והחליטה לכתוב סיפור קצר על התמודדות עם פיטורין.

כמיטב הקלישאה, הפיטורין מערערים את יציבות הבית, הכוללת זוגיות, ביטחון עצמי של הילדים, חברים ובזמן הזה אתה מגלה שמשפחה היא הדבר החשוב ביותר.

בחברה הגרמנית שבו מתרחש הסיפור ערך העבודה הוא גבוהה ופיטורין היא חרפה. ולכן הגיבור שלנו יו יוצא "למלחמה" כהגדרתו על מנת לחזור לתפקידו הקודם. במלחמה כמו במלחמה יש קורבנות, הראשונים לשלם את המחיר הם החיילים המסתערים ובמקרה הזה הגיבור שלנו. בסיום של כל מלחמה יש מנצחים ומפסידים וכאן נשאלת השאלה הקלישאתית הבאה. האם במלחמה יש באמת מנצחים או שכולם מפסידים?

במהלך קריאת הספר הסופרת הוכיחה לי מעל כל ספק סביר, שלפעמים קלישאות הן נכונות.

בזמן הקריאה לא יכולתי שלא לכעוס על הגיבור יו והתבוסתנות שלו ברצון לחזור לאותה עבודה. מצאתי את עצמי נוזף בגיבור "אתה צעיר תמצא עבודה חדשה, עם מנהל חדש שלא יתעלל בך נפשית, זה לא סוף העולם". בשלב מסוים הבנתי שהסיפור הוא לא על פיטורין אלא על שמרנות והמחיר הבלתי נסבל שאנשים מוכנים לשלם עבור שימור הקיים.

אם אתה אדם חרדתי שהעבודה אצלך היא כל עולמך תמצא את הספר הזה כמופת, אם אתה לא, הספר הוא טוב ומומלץ במיוחד לאנשים בעלי משפחות ומחויבויות כלכליות.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•אדמה
סביבת עבודה עם מכונת אספרסו

סביבת עבודה עם מכונת אספרסו

אנטה פנט

[סקירה עד 120 תווים:]

קשה. טורד. כואב. מדלל את האוויר. ק' של קפקא ביקש שהבושה תשאר אחריו. ובכן, הנה היא פה. לקרוא בהשגחת מבוגר אחראי.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•zooey glass
סביבת עבודה עם מכונת אספרסו

סביבת עבודה עם מכונת אספרסו

אנטה פנט

רוצים ספר מדכא עד עפר? אחד שלא תוכלו להרים את הראש לאחר מכן במשך שעות? אחד כזה החופר בבשר החי וזורה מלח העל הפצעים? ספר שבו המחברת הציבה עבורנו זכוכית מגדלת על מצב שאנשים חווים לפעמים והם מן הכואבים בחיים?

מחפשים באמת? זה הספר.

פנט מספרת לנו על יוֹ(אכים), עובד עירייה בפרויקטים חברתיים, 11 שנות ותק, שיום אחד המנהלת המרושעת החדשה מחליטה לוותר על שירותיו ולסלקו. הפיטורים הם לאלתר ואין מקום לתמרן, להשתפר ולגשר.

אנחנו מוצאים את הזוג במצב קלאסי של פיטורים, כשהבעל חוזר הביתה ומודיע על סיום עבודתו, האשה במצב של תינוקת שניה בת כשנה וילדה גדולה יותר כבת 5, עקרת בית במשרה מלאה, מתורגמנית בעברה. החיים הנוחים מפנים כמובן מקומם לוויתורים ופשרות, אבל זה דווקא החלק המובן בספר ולא הבולט. מה כן? מה שכן אלה השיחות, הגורמות ליו לרגוז, להפניית כתף קרה, להתעמר באשתו, לסחרחורת, להאשמות שאשתו לא הבינה ולא מבינה באמת את המצב, המצב בו הוא נלחם כנגד מנהלת מרושעת, נלחם למען עקרונות ולמען שמירת כבודו ומעמדו בעבודה. המנהלת נהגה כמו מנהלת המבקשת להיפטר מעובד, כשכל איחור קטן הופך לעניין גדול וכל סטייה קלה מהנוהל הופכת למרדנות והתנגדות לנוהל תקין. מוכר, מדכא, משפיל.

הכתיבה של פנט ריאליסטית עד אחרון הניואנסים המאפיינים מצבי פיטורין. אין הנחות בין בני הזוג. היא מנסה להבין, הוא לא מנסה להסביר, היא מנסה לקלוט, הוא לא מנסה לבאר. פתאום יש האשמות שיכולות היו להיות גם ללא מצב פיטורין, אבל מצב זה כמובן מעלה את כל המגרעות והטענות מעל כל מצבי החיים האחרים ואין ריכוך, ויתור, הבנה.

בין לבין יש בוגדנות של החברים לעבודה, יש הבנות חדשות מצד חברים ותיקים אחרים ומה שנראה ברור מאליו מימים ימימה נבחן מעתה באור בהיר, צונן ואכזרי.

אז לקרוא או לא? בטח לקרוא. כתיבה משובחת ומרוכזת כציר בשר משובח. האם אפשר יהיה להתאושש אחר כך? אולי.

ומה בסוף? לכאורה הסוף הטוב, אבל כזה שאינו מביא שום נחמה. תעלומה? צריך לקרוא כדי להבין על מה אני מדבר.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•מורי
סביבת עבודה עם מכונת אספרסו

סביבת עבודה עם מכונת אספרסו

אנטה פנט

סביבת עבודה עם מכונת אספרסו / אנטה פנט
הוצאת עם עובד
186 עמודים

הספר עוסק באחת הסוגיות העדינות והרגישות ביותר בזמן האחרון - פיטורים. הוא קטן וקצר, אפשר לסיים אותו בקלות בשעתיים-שלוש.
העלילנ מסופרת מפי אשתו של יוֹ, שמפוטר מעבודתו. תחילה היא חושבת שהוא צוחק עליה, ברגע שהיא מתבדה והעיניין מתחיל לשקוע, מתחילים לצוף הפחדים והמתחים.
אנטה פנט מצליחה לשים את האצבע על הנקודות הכי רגישות בזוגיות של זוג כאשר אחד לא מצליח בעבודתו ואף מפוטר.
בהתחלה יוֹ מנחם את עצמו (ואת אישתו) ש"עכשיו יהיה לי זמן לעשות את כל הדברים שאני רוצה", אבל מהר מאוד היא מוצאת אותו ישן עד מאוחר, מזניח את עצמו ובעצם לא עושה עם עצמו כלום. יושב בתוך רחמיו העצמיים, ממשיך בדיונים בינו לבין עצמו על ה"מלחמה" שהוא רוצה לנצח בה (כן, כל התיאורים בנוגע לעבודה שהייתה ולאנשים שהיו שם באים מאותו מעולם המלחמות), כועס ומריר.
ובעיקר - לא נותן לאישתו להתקרב.
הקונפליקט של האישה/המספרת נע בין אמירות בסגנון "לא נורא, העיקר שכולנו בריאים" ו"יכול היה להיות יותר גרוע" לבין הרצון לעזור לבעלה להרגיש טוב עם עצמו ושלא "יירקב" בבית. ככל שהזמן עובר הוא יותר נסגר והיא לא יודעת עוד מה לעשות על מנת להגיע אליו מבלי לעורר את כעסו.

אי אפשר שלא להשוות את הספר ל"ואז הגענו לסוף" שכתבתי עליו סקירה לא מזמן (http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=1496630), שם נקודת המבט היא של אלו שנשארו במשרד ו"ניצלו מין הפיטורים". דווקא שם הייתה חסרה לי הנימה האישית שיש כאן, בחצי מכמות העמודים.
הנימה האישית כאן היא כל כך נוגעת וכל כך נכונה. ההליכה בבית על קצות אצבעות על מנת לא להכעיס, הנסיונות לגרום לבן הזוג להרגיש יותר טוב עם עצמו (אחרי שבטחונו נפגע כל כך) ויחד עם זאת - לנסות ולהחזיק את עצמך בנוסף על להחזיק את כולם.

לא חשבתי שספר כל כך קטן וקצר יצליח להעביר כזה רגש - והתבדתי.
מומלץ.

"כשהנורא מכל קורה, כבר לא צריך לפחד ממנו סוף סוף"

עוד בבלוג:
http://blog.tapuz.co.il/Koalit

לפני 16 שנים•
★★★★★
•קואלית
סביבת עבודה עם מכונת אספרסו

סביבת עבודה עם מכונת אספרסו

אנטה פנט

אספרסו כפול. בלי כלום.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•צ'ה
דירוג
4.0
לפני 16 שנים

“סביבת עבודה עם מכונת אספרסו / אנטה פנט הוצאת עם עובד 186 עמודים הספר עוסק באחת הסוגיות העדינות”