קדימון להחלטתי לקרוא את "בדם קר דווקא בסוף השבוע האחרון.הדרך מאילת צפונה וחזרה שאורכת לילה שלם הייתה סיבה מספיק טובה שהגיע הזמן שתעבור בנעימים עם ספר טוב מבלי שארגיש אותה.הצטיידתי בפנס קטן,כי באוטובוס תמיד חושך מצריים,וכמו במטה קסם רוב הנוסעים חורפים את שנתם מלבדי שפוחדת להתעורר בבהלה על איזו כתף זרה ומוזרה.
ההתלבטות היחידה הייתה בין ספר מצחיק וקליל(לפי הביקורות):"פחד ותיעוב בלאס וגאס" לבין ספר רציני אך קריא,והפור נפל על "בדם קר" של קפוטה מהסיבה הפשוטה.
התפרצויות צחוק מהספר ההזוי יכול היה לגרום לנהג לסטות ממסלולו היישר לאברבנאל או שלוותה,לאשפז אותי בכפייה שם ולהמשיך בשקט לצפון.
וכך החלה דרכי עם טרומן קפוטה ועם תלונות מצד הנוסעים, שהאור מהפנס הקטן והעלוב מפריע להם לישון את שנת היופי. אחרי חצי דרך נכנעתי וסגרתי את הספר בידיעה שיש לי אותה הדרך חזרה.
ואכן בדרך חזרה לאילת היה לי יותר מזל,קיבלתי אישור מהנהג לקרוא באין מפריע,וגם גליתי מנורה מעל המושב שלי,כך שחסל סדר פנס מסכן ותלונות מצד הנוסעים.
נסיעה נעימה שנראתה אפילו קצרה לא זכורה לי מאז עברתי לגור בדרום.איך אומרים: עייפה אך מרוצה!
בזמן שיצאתי מאילת הקטנה והשלווה בלילה לבן ,עשו שני עבריינים קטנים דיק היקוק ופרי סמית את דרכם לעבר הכפר הקטן והשלו הולקומב שבקנזס כשבמוחם המעוות קדחה ונרקמה תכנית מצמררת ולילה שחור עבור ארבעת בני משפחת קאלטר ששינה את חייהם של כל תושבי האיזור ואת חייו של העיתונאי והסופר הענק טרומן קפוטה.
כל עיתונאי חולם שיפול לידיו סיפור טוב,והידיעה המזעזעת בכל העיתונים על הרצח/טבח ללא מניע נראה לעין של משפחת קאלטר,זוג הורים ושני ילדיהם הייתה עבור קפוטה סיבה מספיק ראויה בכדי לצאת בשליחות העיתון: "ניו יורקר" בה עבד לסקר את המקרה מקרוב,להיות מעורב בו אישית לגרום לו להפוך את הסיקור העיתונאי לספר ביצירת הפאר: "בדם קר" ובכך ליצור ז'אנר חדש, רומן לא בדיוני כפי שטרומן קרא לו.,או כפי שאנו מכירים אותו היום כניו ז'ורנליזם(עיתונות גונזו).
אומרים שהשטן מסתתר בפרטים,לפעמים גם הגאונות מסתתרת בפרטים כמו אצל קפוטה שידע בגאוניות דרך הפרטים שלכאורה נראים טריווילים,אך ידועים שכל פרט ופרט הוא פרומיל של רצח לגרום לנו הקוראים למשל:להיות נרעדים כיצד עוצבה ילדותו דרך הקרקס הנודד של הוריו,של מי שעתיד להפוך לרוצח ברוטלי ,או להצטמרר מהקרטון העבה שמניח הרוצח מתחת לראשו של אב המשפחה הרברט קאלטר כדי שלא יסבול מקור,שניה לפני שירה בו. כאביי הברכיים מהם סבל פרי סמית אחד הרוצחים כתוצאה מתאונת דרכים, או תענוג הקניות המיותר והלא נחוץ של חברו לרצח דיק היקוק.את ההבדלים התהומיים באישיותם והדרך בה הם גדלו,אך גם את החיבור המוזר ביניהם.
אי אפשר להתעלם לכל אורך הספר מצד אחד,שנאה,כעס,רצון לנקום,ציפייה לראות את דיק ופרי הרוצחים הנתעבים מוצאים להורג לבין ההבנה ואף החמלה לה הם זוכים מתושבי המקום.בעיקר פרי סמית שזוכה בכלא לייחס איכפתי,דאגה לשלומו וצרכיו כמעט אימהי מאשת סגן השריף ג'וזפין מאייר.אפילו זוכה להזדהות אמפתית מצד קפוטה כלפיו ,לא לגבי הרצח המחריד אלא בשל העובדה שילדותם הייתה דומה בסבלם,בהבדל אחד,טרומן קפוטה יצא מהדלת הקדמית לעומת פרי שיצא מהדלת האחורית,מה שאומר שיש שתי דלתות לחיים כמילות השיר של קאזאנג'ידיס.
כאשר תודעתינו כקוראים משוחררת מהשאלות מי עשה מה,והאם הם יתפסו,שאלות עליהם התשובות ידועות למן ההתחלה,אנו יכולים להתחבר לפרטים והעירוב ביניהם עד הסוף ולראות את התמונה הכללית,כמעיו פסיפס שלם. וזה מה שעושה טרומן ובכישרון רב בספר.נותן לקורא להכיר את הדמויות מקרוב,כיצד גדלו ואישיותם עוצבה,את דרך מחשבתם,רגשותיהם שבא לידי ביטוי בשיחה האחרונה של פרי לפני הוצאותו להורג בתלייה,עם קפוטה בה מודה שהוא מתחרט.הקורא יכול לחוש ולהרגיש כאילו היה שם בזמן אמת.
בהבדל מהסרטים שנעשו על הרצח שזעזע את אמריקה.(ראיתי את אחת הגרסאות).
הספר "בדם קר" מעלה שאלות המתעוררות על ההשלכותיו של הרצח הנורא ועונש המוות שעדיין קיים בכמה מדינות בארה"ב.
כאשר עשיתי את דרכי חזרה לאילת השלווה עם המשך הספר, במרחק אלפי מייל הוציאו דיק היקוק ופרי סמית את תוכניתם השטנית לפועל וטבחו בדם קר ובאכזריות מקפיאת דם סתם כך את ארבעת בני משפחת קאלטר: האב הרברט קאלטר,אשתו בוני, ילדיהם קניון וננסי הצעירים,וכאילו סיימו הרגע ארוחת ערב, יצאו מהכפר השלו הולקומב שמחים וטובי לב,ועשו את דרכם למקסיקו למה שנראה להם החופש המושלם.
כשהגעתי בחמש לפנות בוקר הבייתה כשהעיר עדיין נמה את שנתה לא יכולתי שלא לחשוב על ההקבלה הישראלית.הרצח הנורא והמזעזע של ששת בני משפחת אושרנקו מראשון לציון שהתרחש לא מזמן בידיי הרוצח הנתעב דמיאן קרליק בשל הרצון לנקום באבי המשפחה.
הסבא והסבתא אדוארד ולודמילה. זוג ההורים:דימיטרי וטטיאנה . והילדים:רושל בת ה-3 ונתנאל התינוק בן ה-4 חודשים. מחריד,מצמרר,מזעזע.נתעב
ההקבלה העלתה בי את השאלה: איזה עונש מגיע לדמיאן קרליק?
את התשובה שלי תוכלו לנחש.
לסיום אני רוצה להביא את בלדת הכלואים מהדף הראשון:
"אחינו,בני האנוש,אשר תחיו אחרינו,
אל תשמרו לנו טינה בלבבכם,
כי אם תרחמו על עוניינו,
הבורא יוקיר לכם."
אם אני נהניתי אין סיבה שגם אתם לא תהנו.
רוצו לקרוא.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
