קודם כל. הספר הזה קצר, לא מפתיע בהתחשב בנושא, אבל הוא כן יותר בצורת ספרון מספר.

לניקלס יש פה ושם יציאות ממש טובות; התבטאות של ניקי שגורמת לך קצת לחשוב מי אתה ולאן אתה הולך.

אבל (נכון שתמיד מגיע אבל??) הספר נותן תחושה שניקלס לא ממש ידעה מה לכתוב, אולי לא הייתה בטוחה בעצמה ובמה שהיא עושה, ממש כמו מייקל והתצלומים.

הרעיון נחמד, והאהבה בין ניקי ומייקל באמת מעוררת הערצה, אבל יש הרגשה של ילדותיות משהו. של חוסר חיבור בין קטעים , ממש כמו שכתבה כאן בתאל לפניי:''שנכתב כאילו חייב היה להיכתב''.

בתכל'ס, ספר חביב לקריאת אחה''צ, אבל אם יש לכם אחד טוב יותר בהישג יד, אל תבזבזו את זמנכם.

ניקול מקביין, צעירה בת 21, בחורה מוכשרת ומצטיינת, נמצאת בשבוע האחרון לסיום לימודיה ומתבשרת שהתקבלה לעבודת התמחות בחברת עורכי דין נחשבת ומובילה. כשלפתע כל חייה מתהפכים - כאבי ראש טורדניים מהם החלה לסבול לאחרונה ושאותם חשבה לעייפות בשל קצב חייה האינטנסיבי בלימודים ובעבודה, מתגלים כגידול קטלני בראשה והזמן שקוצבים לה נמדד בחודשים ספורים. היא מחליטה למצות את החיים בחודשים שנותרו לה ולא להתאשפז ולבלות את סוף חייה הקצרים בבית חולים צמודה למיטה וקשורה לאינפוזיה. היא מגלה את חבריה האמיתיים התומכים בה, יוצאת לטיול שיט באיי יוון, ולמרות שחשבה שזה הדבר האחרון אותו היא רוצה או צריכה, היא מוצאת גם אהבה. למרות ניסיונותיה להתרחק האהבה חזקה יותר וניקי מבינה שזה הוא הדבר המושלם והנכון לחייה כעת, למרות כל הכאב והצער.
ספר מרגש ונוגע ללב, שעוזר לתת נקודת מבט והסתכלות אחרת על החיים.

ספר רדוד, שטחי, לא ספרותי בעליל, שנכתב כאילו חייב היה להיכתב - אין בו שום בניית עלילה, בניית דמויות או התפתחות מבוקרת. העלילה היא קיטש טהור ועלוב, שנדמה שנהגה בראשה של ילדה בת 12 (באמת שגם בגיל 12 הייתי פחות תמימה...)

בזבוז מוחלט של זמן.