הרומן של ליסה סי מספר את סיפורן של שלוש נערות ממוצא סיני בסוף תקופת השפל הגדול בארה”ב. הלן, גרייס ורובי שונות מאוד זו מזו באופי, בחינוך ובצורת ההתנהגות, אבל כולן רוצות לברוח ממשהו.
“רובי וגרייס נראו עניות בבגדיהן שנתפרו בבית. הלן הייתה לבושה בבגדים משובחים יותר משל כל אחד אחר בחדר. תווי פניה של רובי היו עדינים כענפי ערבה. לגרייס היו עצמות לחיים מושלמות, ואילו פני הלן היו עגולות ורכות מעט יותר. רובי זהרה. את גרייס היה אפשר לסכם בארבע מילים – רגליים דקות, חזה גדול. מלבד זאת – שלושתנו נראינו דומות למדי: קטנות קומה, רזות, תלתלים שחורים גולשים על כתפיהן”.

הן רוצות להיות זוהרות, כוכבות ומפורסמות.
והן ממש ממש לא בובות.
הן אינן בוחרות בחיי משפחה, חתונה וגידול ילדים. הן בוחרות להכנס לעולם עסקי השעשועים ולרקוד במועדוני לילה בתקופה שאין זה מקובל או נאות לבנות טובים לעשות זאת.
הן נפגשות במיונים למופע מועדון “העיר האסורה”, בצ’יינה טאון, סן פרנסיסקו ודרכו נחשפות לעולם המועדונים הסיניים – אמריקאיים. במהלך תקופת מלחמת העולם השנייה החברות מתפצלות וכל אחת מהן מנסה להתמודד ולשרוד, בהיותן מהגרות אסייתיות החיות בארה”ב בזמן מלחמה.

עם הפצצת פרל הרבור הן הופכות לפתע לאויבות המדינה שבה ראו את ביתן. הן נפרדות ומוצאות אחת את השנייה וחוזרות לשתף פעולה. הן עוברות ממופע למופע ויוצאת למופעי דרכים. הן מתמודדות עם קושי כלכלי, גזעני ואישי.

סודות נחשפים, לבבות נשברים, אך לאחר חמישים שנה – “אחרי כל הזמן הזה – למרות הסודות שנחשפו והלבבות שנשברו – אנחנו בכל זאת מתואמות על רחבת הריקודים. האהבה אופפת אותנו ואנחנו לא מפסיקות לרקוד”.

בעת קריאת הספר, מורגש שליסה סי ביצעה תחקיר מעמיק באשר לסצנת חיי הלילה במועדונים הסיניים באותה תקופה ולגבי חיי המהגרים האסייתים בתקופת מלחמת העולם השנייה בארה”ב.

מומלץ בחום !
הספר זורם והכתיבה שוטפת – הפרקים מסופרים בגוף ראשון.
לא הצלחתי להניחו מהיד. אהבתי שליסה סי סגרה את כל הקצוות בעלילה.

מעניין. מעשיר בידע. מרגישים שנעשה מחקר מקדים, ראוי לציון.
כתוב טוב.
החיסרון היחיד, ארוך. אפשר היה לקצר את הספר, מבלי לאבד מאיכותו.