• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
אלרגיה (סיפור ילדות)

אלרגיה (סיפור ילדות)

מאת יהונתן גפן

הביקורת של יער

תמונה של יער
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
אלרגיה (סיפור ילדות)

אלרגיה (סיפור ילדות)

מאת יהונתן גפן

הביקורת של יער

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
תמונה של יער
הוצאה לאור:דביר
שנת הוצאה:2003
קטגוריה:ילדים 12-9
הקודמת
המורה יעלה
לפני שנה

“את הספר הזה לא קראתי בתור ילדה, וזה מה שכנראה נותן לביקורת איזה טוויסט. מהסתכלות בוגרת הספר קצת מרתי”

3/25
ביקורות על אלרגיה (סיפור ילדות)
הבאה
shortcuts

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 16 שנים•1 דקות קריאה

הספר "אלרגיה " הוא אבן דרך בילדותי .
קראתי אותו כמה וכמה פעמים , ובכל פעם מצאתי בו נקודת אור אחרת.
הוא מספר על חברות אמיצה , על הזמן שלוקח לילדים להסתגל למצבים חדשים , ועל העצב כאשר לוקחים לילד את הדבר החשוב בחייו .

הוא ספר פשוט ומלא חן , מקסים ומשעשע .

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של tamarolla
tamarolla
תמונה של אספן ספרים
אספן ספרים
תמונה של ליז מאילת:-)
ליז מאילת:-)
4קוראים|גיל ממוצע29|75%נשים

על המבקרת

תמונה של יער

יער

עורך
חברה מזה 16 שנים
27 ביקורות•7 נבחרות•235 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
מקור (נוער)•ספרות מתורגמת•מתח ריגול והרפתקאות
תמונה של יער
יער
עורך
חברה באתר מזה 16 שנים
ביקורות27
ביקורות נבחרות7
לייקים שקיבלה235
דירוג ממוצע3.5 ⭐
ז'אנרים מועדפים
מקור (נוער)8ספרות מתורגמת5מתח ריגול והרפתקאות4

דיון על הביקורת

1 תגובה
ליז מאילת:-)
ליז מאילת:-)•לפני 16 שנים

קצר וקולע.....אהבתי בגלל....

שהוא אבן דרך בילדותך ובכל פעם את מוצאת בו נקודת אור אחרת.....ממש כייף לקרוא ספר כזה ולהבין אותו מחדש.
1 תגובה בסך הכל

ביקורות נוספות של יער

3096 ימים

3096 ימים

נטשה קמפוש

עלי להתוודות : לא שמעתי על מקרה חטיפתה של נטשה קמפוש עד לפני כחצי שנה, בעת שפורסמה במוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות" כתבה ארוכה על הפרשה בעקבות יציאת הספר. קראתי את הכתבה בשקיקה והספר נכנס מיד לרשימת הקריאה שלי.

נטשה קמפוש היתה בת 10 בלבד כאשר נחטפה בדרכה לבית הספר. הספר פורש בפנינו בכנות יוצאת דופן את חייה המתפוררים של נטשה לפני החטיפה (ילדה מלאה הסובלת מהצקות חוזרות ונשנות בבית הספר וזוג הורים מבוגר שמערכת היחסים שלו אט אט נסדקת). היא מספרת על הרגלה לצפות בדיווחים על מקרי החטיפות והרציחות שפקדו את אוסטריה בשנים האחדות שלפני חטיפתה, הקלתה (החלקית) כאשר הבינה שהיא לא מייצגת את הדמות האולטימטיבית לחטיפה, ועל היום בו הלכה לראשונה לבדה לבית הספר, היום הראשון בו לא נפרדה כיאות מאמה ("לעולם אל תיפרדי בכעס. לעולם לא תדעי אם נתראה שוב !"), היום בו נחטפה.

היא מתארת בפרוטרוט את דיוקנו של חוטפה : וולפגנג פריקלופיל - גבר מתבודד בן 35 המעורער בנפשו. היא מספרת על מערכת היחסים שלו ושל אמו השתלטנית, על האובססיה שלו לסדר וניקיון, על הפרעות האכילה שלו ועל מצבי רוחו המשתנים בתכיפות.
דמותו של פריקלופיל היא הקונפליקט הכי גדול בסיפור : מצד אחד גבר חסר ביטחון וכנוע, המתרפס למשמע הפצרותיה וסירוביה של נטשה ("אני לא אעשה זאת" הטחתי בפניו בקול תקיף.הוא פער את עיניו בהפתעה, חיכה לרגע, וחזר ותבע ממני שוב ושוב לקרוא לו "מאסטרו". לבסוף ויתר על דרישתו זו) ומצד שני גבר אלים ומאיים. חוסר העקביות הזו בהתנהגותו של החוטף עוררה בי שוב ושוב את התהייה עד כמה מעוררי פלצות היו חייה של נטשה בכלא. מצד אחד הוא כולא ילדה ללא שום סיבה נראית לעין ומצד שני "מפנק" אותה בצ'ופרים כגון טלויזיה וממתקים. בתקופה הראשונה לכליאתה עיקר פחדה היה מפני הלא ידוע ועיקר דיכאונה נבע מהכליאה עצמה ומגעגועיה למשפחתה. ככל שעובר הזמן אנו מתוודעים אל אופיו האלים של פריקלופיל - הוא מרעיב את נטשה ומכה אותה באלימות לעיתים קרובות. הוא מעביד אותה ושולל ממנה את הדברים האנושיים היחידים בהם היא יכולה להיאחז. היא מאבדת ממשקלה אך מסרבת לאבד את שפיותה.

אחת הסוגיות המעניינות שמעלה הספר היא סוגיית ההזדהות עם החוטף, או בשמה המקובל יותר "תסמונת סטוקהולם ". נטשה הודפת בנחרצות כל ניסיון לשייך אליה את התופעה הזאת. היא מסבירה שאין שחור או לבן : היא ראתה בחוטפה בן אנוש בעל צד אפל וצד מואר. כמובן שהיא לא מזדהה עם החלטותיו ומעשיו, אך היא מציינת שהיו ביניהם רגעים קצרים של נורמליות ואפילו הבנה הדדית ("לאחר בריחתי נדהמתי - לא מכך שאני כקורבן הייתי מסוגלת לבצע את ההבחנה הזאת, אלא משום שהחברה שלתוכה צנחתי לאחר מאסרי, איננה מתירה שום חריגה, ולו הקלה ביותר, מהמקובל. אסור לי להרהר כלל באדם שהיה הדמות היחידה בחיי במשך שמונה שנים וחצי. אינני יכולה אפילו לרמוז שאני זקוקה לפורקן הזה כדי לעבד את מה שקרה בלי לעורר חוסר הבנה.").

אחת התהיות המתבקשות, כשמדברים על נושא של חטיפת נערה וכליאתה ע"י גבר מבוגר , היא שאלת המין. האם נטשה נאנסה או הותקפה מינית במהלך שהייתה במרתף האטום? ועל כך היא אומרת (בקטע החזק ביותר בספר , לטעמי): "לאחר שברחתי, אחת הכותרות הראשונות שהתנוססה בעיתון בפרשת החוטף היתה 'חיית המין'. אני לא אכתוב על היבט זה של כליאתי - זוהי פיסת הפרטיות היחידה שאני מבקשת לא לחשוף, כעת משחיי בשבי נטחנו עד דק באינספור כתבות , חקירות, תצלומים וכו'. אך אומר רק זאת : בלהיטותם אחר סנסציות, עיתונאי הצהובונים פיספסו בגדול. מבחינות רבות החוטף היה בהמה ואכזר שאין שני לו. אך בכל הקשור לניצול מיני הוא לא היה כזה. "

נטשה היא דמות חזקה ומעוררת הערצה. היא שמרה על שפיותה בכל מחיר והייתה נאמנה לעצמה ולעקרונותיה. היא לא התרפסה מול חוטפה אך לא מרדה בו בצורה בלתי נשלטת. היא שמרה על כבודה ככל שניתן במצבה. עוד מילדות היא הציבה לעצמה מטרה : להיות עצמאית בגיל 18. להיות אחראית לחייה ולמעשיה ולא להיות כבולה להוראות אחרים. והיא עמדה בזה. בגיל 18 היא שחררה את עצמה לחופשי. עם הרבה אומץ ותושייה ובעיקר עם הרבה תקווה, היא בנתה לעצמה קרקע יציבה להמשך חייה. אני מצדיעה לה.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•יער
העצמות המקסימות

העצמות המקסימות

אליס סיבולד

"אני מאחלת לכולכם חיים ארוכים ומאושרים ". לא חשבתי שמשפט אחד יוכל לגעת לי כל כך עמוק בלב.

בניגוד לספרים אחרים, שכתיבת הביקורת עליהם זורמת יחסית בקלות, אני לא ממש מצליחה לכתוב על הספר הזה. יש לי תחושה שהוא שינה את חיי.

סיימתי אותו שלשום באחת עשרה בלילה, ולאחר מכן שכבתי חסרת אונים על המיטה במשך שעות. לא הצלחתי להירדם. במשך שלוש שעות רק ישבתי וחשבתי על הספר ,ויותר מזה - אינני יודעת למה - הייתי סבורה שזהו הלילה האחרון בחיי.
אז טעיתי, והנה אני יושבת כאן מול המחשב ואני נושמת והולכת ומבצעת את כל פעולות החיים כרגיל, אף על פי שאני יודעת שחיי לא יחזרו להיות כפי שהיו. אני כבר רואה את העולם אחרת. כאילו אני מסתכלת עליו מבעד עיניים שאינן שייכות לי.

הספר הזה לא מושלם. ולמרות זאת, מהרגע הראשון שראיתי את הכריכה (שבכל יום אחר הייתי חושבת שהיא מכוערת להחריד אבל אני פשוט לא יכולה להסיר ממנה את המבט), ידעתי שיש משהו בספר, שלא יכולתי להסביר, שפשוט מושך אותי אליו במיליוני חוטים דקים ובלתי נראים.

סוזן סלמון תלך אחרי לכל מקום שאליו אלך. היא תעודד אותי ברגעי עצב ותצחק עמי ברגעי אושר. היא תהיה לי אוויר לנשימה כאשר ארגיש שהעולם סוגר עלי. והיא תגן עלי, ותשמור עלי מכל משמר.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•יער
התלקחות

התלקחות

סוזן קולינס

סברתי כי על "משחקי הרעב" לא ניתן להתעלות. אך סברותיי התגלו ככזב - התלקחות טוב אפילו יותר. העלילה מתפתחת לכיוונים לא צפויים בעליל, הכתיבה עשירה ומסעירה והדמויות עמוקות ומעוררות הזדהות. ספר מתח מושלם וסוחף.

אם הייתי צריכה לתאר את הספר בשתי מילים הייתי עונה מיד: חסר רחמים.
סוזן קולינס אוהבת להתעלל בקוראים שלה. לגרום להם לאחוז בספר עד שהידיים מלבינות, ללב שלהם לדפוק בעוצמה ולא לאכול שעות מרוב מתח. להפציץ אותם בפאנצ'ים פרק אחר פרק ,לגרום לנשימתם להיעצר בגלל מילה אחת בודדה.
כזאת היא סוזן קולינס, וזאת הסיבה שאני מעריצה אותה.
זה התחיל ב"משחקי הרעב" וממשיך בפול גז ב"התלקחות" - הכתיבה הקולחת, הדמויות המדהימות, האווירה המיוחדת , העלילה המותחת. תיאורים חסרי פשרות שגורמים לקורא לחוות כל טיפת שמחה וסבל עם הדמויות. ברגע שאתם חושבים שאתם יודעים מה הולך לקרות, סוזן תמיד תפתיע אתכם ותשאיר אתכם עם פה פעור.

אבל אני יודעת. עד שהדופק שלי ירגע מ"התלקחות" הספר הבא בסדרה יצא ואני אשאר חסרת מנוחה במשך כמה ימים, ואנסה להתאושש במשך השבועות שלאחר מכן. סוזן קולינס אוהבת להתעלל בי. אבל אני סולחת לה. כי היא סופרת מצויינת שבעזרת הדמיון המדהים שלה כתבה סדרת ספרים מצויינת אף יותר. ולי נשאר רק לומר לה - תודה.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•יער
חדר

חדר

אמה דונהיו

ג'ק בן חמש היום. הוא גר בחדר עם אמא. ג'ק נולד בחדר, ומעולם לא יצא ממנו. עבור ג'ק חדר הוא העולם, ויש בו כל מה שצריך - חלון קטן קבוע בתקרה שרואים דרכו את ה"חלל החיצון", טלוויזיה שמקרינה עולם דמיוני, נחש עשוי מקליפות ביצים, אוכל, כמה ספרים וארון בגדים שג'ק ישן בו, למקרה שניק הזקן יבוא.
בשביל ג'ק, חדר הוא העולם. בשביל אמא, חדר הוא תא המאסר ששנים היא כלואה בו. ועכשיו, הסקרנות של ג'ק עולה וגועשת ואיתה הייאוש של אמא. היא יודעת שחדר אינו יכול להכיל אותם עוד.
חדר הוא סיפור על אהבה אדירה בנסיבות מחרידות, אהבת אם לבנהּ. ומעבר לזה, הוא משל - מצמרר אבל כל כך אנושי - על העולם המערבי שאנו חיים בו, וחוויית הקריאה בו מרגשת ובלתי נשכחת.


בניגוד לתקציר הכתוב פה באתר , התקציר שעל גב הספר לא אמר לי כלום בפעם הראשונה שקראתי אותו . לכן התחלתי לקרוא את הספר סקרנית , ללא שום ידיעה לגבי המסע שאותו אני הולכת לעבור.

הספר "חדר" מסופר מנקודת מבט של ילד בן 5 . אני לא לרוב לא מתחברת לספרים כאלה (דוגמת "המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה") ,לסופרים יש נטייה להפוך את נקודות המבט של ילדים לילדותיות בצורה מוגזמת , אבל משום מה זה לא גרע מהספר ואפילו נהניתי מצורת הכתיבה הזו (למרות שבהחלט הייתי מעדיפה שנקודת המבט של הספר תהיה של האמא).

הספר "חדר" הוא ספר עוצמתי , העוסק ברוע שיש בעולם ובכוחה של התקווה . הוא מספר על אנשים קטנים אך אמיצים וחזקים . הוא מספר על אהבה עצומה , תמימות ועל אופטימיות (ופסימיות) בנסיבות קשות .הוא גרם לי לחשוב על כאב ועל רוע , על האנשים שחשובים לי באמת ועל התמודדות עם מצבים קשים שכולנו בטוחים שלא יקרו לנו - הספר הסיר ממני גם את תחושת הביטחון הזאת .

הספר הוא אמנם לא ספר מושלם (משהו הרגיש לי תקוע מעט מבחינה עלילתית) , אבל הוא בהחלט שווה קריאה - מסקרן , מרגש ומעורר אמפתיה , וטעם הלוואי שלו יישאר איתי עוד הרבה זמן , אני בטוחה.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•יער
בת בולין האחרת

בת בולין האחרת

פיליפה גרגורי

הספר "בת בולין האחרת" מספר את סיפורה של מרי בולין ואת סיפורם של הקרובים אליה בחצר המלכות האנגלית במאה ה-16.
הספר , המסופר מנקודת מבטה של מרי , מגולל את התככים והשאיפות בחצר המלכות.

מרי בולין , בת לאחת המשפחות החשובות בממלכה הבריטית , הופכת לבבת עינו של הנרי השמיני . משפחתה , ובראשה דודה רודף הבצע , נחושים בדעתם להגביר את כוחם ושליטתם באנגליה , וכתוצאה מכך עושים הכל כדי לגרום למרי להפוך למלכת אנגליה .
הנרי , אשר נשוי כבר שנים מספר לקתרינה מאראגון נחוש בדעתו להוליד יורש זכר חוקי אשר ירוש את הכס .
מכוון שקתרינה הביאה לו תינוקת חיה אחת בלבד (הידועה בשמה Bloody Marry), מטרתה העיקרית של משפחת בולין היא לגרום למרי להוליד להנרי יורש זכר.

מרי נכנסת להריון פעמיים מהנרי , אך זה מתחיל להתעניין באחותה אן . האחות השתלטנית מקבלת את מירב צומת הלב , ובעזרת תכסיסים אותם למדה בחצר המלכות הצרפתית , וחוצפתה הרבה היא כובשת את ליבו של הנרי .


הספר הוא רומן היסטורי מרהיב אשר כבר מעמודיו הראשונים ניתן להרגיש כל פרט בחצר המלכות של המלך הנרי ה-8 .
התלבושות המפוארות , מסכות השעשועים , הטקסים , המנהגים - את כולן מתארת פיליפה גרגורי בצורה היחודית לה .
הופתעתי לגלות על היריבות והקנאה השוררת בחצר המלכות , את העובדה שהמלך הנרי , מנהיגה של אנגליה הוא בן אדם שאני לא הייתי מפקידה בידיו את האחריות על ארוחת הצהריים שלי . הוא בן אדם שטלתן ופרנואיד , שאם דבר אחד אינו לקורת רוחו הוא מסוגל להפוך עולמות - בדיוק כמו אן בולין .

היתרון הגדול בספר הזה הוא שפיליפה דואגת לדבוק בעובדות ההסטוריות , והוא משמש כמקור ידע מצוין למי שהתקופה מעניינת אותו .

לפני 15 שנים•
★★★★★
•יער
גרגויל

גרגויל

אנדרו דיווידסון

"רומן ביכורים יוצא דופן על אהבה ששורדת את אש הגיהינום וחוצה את גבולות הזמן."

גרגויל הוא ספר על גיהינום, על דת, על כאב, על אהבה ועל היסטוריה.
האם הוא אחד הספרים הכי טובים שקראתי? בהחלט.
האם כתוב בצורה מושלמת ומדוייקת להפליא? אין שום ספק.

נתקלתי בספר לראשונה כאן באתר. הכריכה סקרנה אותי, והתקציר הודיע לי חד משמעית שאין מצב שאני לא קוראת את הספר הזה .
הספר הזה גרם לי להרגיש כאב נוראי מבלי לחוש אותו באמת.
התיאורים המזעזעים היממו אותי, והדבר היחיד שנותר לי לעשות הוא להודות על כך שאני שלמה.
יכולתי להרגיש דרכו את הכאב האיום של בן אדם שנשרף - גם גופנית וגם נפשית.
הרגשתי את ההיסטוריה, את הנצרות, את חייה של נזירה במאה ה-14.
הדמות הראשית היא כוכב פורנו ציניקן ואתאיסט בן שלושים ומשהו. אם הייתם שואלים אותי לפני קריאת הספר אם נראה לי שהייתי מתחברת אליו, הייתי עונה לכם חד משמעית - לא.
אבל התחברתי. יותר מזה, יכולתי לחוש אותו בצורה מדהימה.
הספר שוזר בתוכו ארבעה סיפורים מדהימים על אהבה ועל כאב - על נערה יפנית, זוג איטלקי, אישה שמחכה לבעלה ומשולש אהבה איסלנדי.
הוא משלב בתוכו שפות, אמונות ותרבויות.
הוא מביא לנו בפרטי פרטים את "התופת" מאת דנטה, שהגיבור חווה תוך כדי פגישת הדמויות מארבעת הסיפורים.

הסופר , אנדרו דייווידסון, עבד על הספר במשך 7 שנים.
הוא חקר על כל נושא שהוצג בספר ופירט אותו לפרטי פרטים.
הוא תיאר במדוייק את התהליך שעובר נפגע כוויות, את החיים במאה ה- 14 - את האמונות הדתיות ששררו שם, את היחסים בין האנשים .
ותרשו לי להודיע לכם דבר אחד - יצאה לו יצירת אומנות.

ועוד דבר ראוי לציון - יעל סלע שפירו, המתרגמת עשתה עבודת על בתרגום שלה.
היא לא פסחה אפילו על הפרט הכי קטן ופירשה את הכל, מה שבהחלט הוסיף לחוויית הקריאה והפך את הספר העברי לכזה שבהחלט לא נופל מהמקור.

לסיכום: גרגויל הוא אחד הספרים הכי טובים שיצאו השנה, אם לא הטוב שבהם. אם בא לכם להתנתק מהמציאות ולחוות חוויה של פעם בחיים - אל תוותרו עליו.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•יער
הגל

הגל

מורטון רו

"הגל" מאת מורטון רו , מספר על מורה צעיר להיסטוריה , שבעקבות הנושא אותו הוא מלמד בבית ספר תיכון (הנאציזם) והתגובות האדישות שהוא מקבל מהתלמידים אחרי הקרנה של סרט על השואה , הוא מבצע איזשהוא ניסוי על התלמידים , בו הוא גורם להם להפוך לאירגון פאשיסטי .
הסיפור יוצא מכלל שליטה , למרות שהמורה בכלל לא התכוון לכך , וגם לא התלמידים . הם נמשכים למשמעת ולאחדות שהאירגון דורש , והם מרגישים סוף סוף שייכים למשהו , בלי הבדלי מעמדות .

הספר הוא ספר טוב ואף מזעזע . הקלות בה אנחנו יכולים להפוך לחברה רצחנית (גם בלי ידיעתנו) ממש מטרידה.
המינוס היחידי בספר הזה הוא שהוא כמעט לא מפורט . אנחנו לא יכולים להתחבר ב - 100% לתלמידים ולסיבה שהם נמשכים לאירגון הזה כ"כ , והוא נגמר מהר מידי לטעמי .

עוד דבר שהרגיז אותי : שאלתי את הספר מהסיפרייה העירונית , והוא נמצא בצד של המבוגרים , ולא של הנוער .
לא רק שאני חושבת שהוא צריך להיות בצד של הנוער , אני חושבת שהוא צריך להיכנס לתוכנית הלימודים .
בני נוער נסחפים לאירגונים כאלה ורוכשים דעות קיצוניות גם בלי ידיעתם הממשית , ואני חושבת שזה חשוב לתת להם (לנו , יותר נכון) לקרוא את הספר (מה גם שהעובדה שהספר קצר תקל על התלמידים שלא אוהבים לקרוא).

לפני 15 שנים•
★★★★★
•יער
הכל בגלל תום

הכל בגלל תום

אסף שפירא

הכל בגלל תום הוא ספר פשוט נהדר, מלא בחוש הומור ובעל אווירה "ישראלית" .

זהו ספר המתח הראשון שקראתי בחיי . התקציר המסקרן , הכריכה הנהדרת ועצם העובדה שהספר מבוסס על סיפור אמיתי העלו את רף ציפיותיי . אך לא התאכזבתי.

למרבה ההפתעה , ההתחלה הארוכה שמדברת על חיי הלילה התל - אביביים דווקא עניינה אותי . העלילה השאירה אותי מופעמת . הרגשתי את הפחד של אסף , והרגשתי כאילו אני שם , מנסה לפענח את הפרשה . אני משערת שהעובדה שהסיפור מדבר על האינטרנט ועל הרשתות החברתיות , בניגוד לספרים אחרים העוסקים ברציחות ובמוות , אף גרמו לי לחבב את הספר הזה יותר . אך אל תטעו : הוא אומנם קליל יותר מבחינה רגשית אך לא פחות מותח , מסקרן וסוחף מספר מתח כבד ורציני .

התחברתי למציאות הישראלית . העובדה שאסף הוא איש קבע בוגר ואחראי גרמה לי להתחבר אליו לגמרי . הוא "מלח הארץ" - הבחור הישראלי הטיפוסי , מלא בחן ובקסם , המתנסה באהבות ואכזבות . הוא אינו מתיימר להיות מישהו אחר .
הרצון שלו למצוא אהבה טהורה בעקבות היחסים של סבא וסבתא שלו חיממו את ליבי .

קראתי את הספר בשקיקה כאילו היה סם . במשך כל אחר הצהריים , היה זה הדבר היחיד שחשבתי עליו . התמסרתי לעלילה מבחינה טוטאלית .

זהו ספר מצויין , אין מה להתווכח .
הוא השאיר בי את חותמו ויקח לי זמן להתנתק ממנו . נקודת פתיחה מצוינת ומהנה לז'אנר ספרותי שהפך לאחד האהובים עלי .

לפני 16 שנים•
★★★★★
•יער
כי חיים רק פעם אחת

כי חיים רק פעם אחת

בראדלי טרבור גריב

הספר שהכי השפיע עליי מבין כל הספרים שקראתי .
ספר כ"כ מעשיר , מלא אופטימיות ושמחה , שיגרום לכל בנאדם לצאת מהקליפה ולעשות את מה שהוא באמת אוהב .
הספר הזה הוא נקודת אור בחיי , ספר שתמיד כיף לפתוח ולמלא את המצברים .
הוא לא מתיימר לגלות לנו את סודות האושר והעושר, ולא מתפרש על 300 עמודים שיכלו בסופו של דבר להסתכם במשפט אחד בלבד .
נפלה בידי ההזדמנות להתחיל את המסע בגיל צעיר , ובזכותה לא להצטער על שביזבזתי את חיי בעיסוק בדבר שאינו מסב לי אושר .
כל משפט בספר לימד אותי משהו , נתן לי ביטחון וגרם לי להבין שאני פה למטרה מסוימת , והמטרה הזאת היא להנות.
הוא הפך אותי לבן אדם אופטימי הרבה יותר, מאושר הרבה יותר - חי הרבה יותר. הספר הזה יגרום לך להבין שאתה בסך הכל קיים - והגיע הזמן שתתחיל לחיות.

לפני 16 שנים•
★★★★★
•יער

ביקורות נוספות על "אלרגיה (סיפור ילדות)"

אלרגיה (סיפור ילדות)

אלרגיה (סיפור ילדות)

יהונתן גפן

את הספר הזה לא קראתי בתור ילדה, וזה מה שכנראה נותן לביקורת איזה טוויסט. מהסתכלות בוגרת הספר קצת מרתיע אותי, לא אשקר.
או כמו שהאבא הרופא אריאל אומר כאן כל הזמן "אני פעם שיקרתי לך?"
עודף כנות זה לפעמים גס רוח אבל כאן זה מתאים, בעיקר כשהבן היחיד המוזכר בסיפור כבן נורמלי אוהב לעשות גרפסים ואף מתבקש לכך.
נכון, האיורים מאוד חמודים, השפה היא "יונתן גפנית" מצחיקה, לכאורה הכול כרגיל...
זה נראה, כמו שכתוב על הכריכה האחורית, ספר חדש (לשעתו) של מחבר "הכבש השישה עשר"... "שירים שענת אוהבת במיוחד"... ועוד ועוד.
אבל יש פה משהו אפל בין השורות, עכשיו אחרי שאני יודעת שיונתן גפן סבל מפוסט טראומה מסתדרים לי הדברים אחרת, ואני לא יכולה לקרוא את זה כמו את השירים של הכבש השישה עשר, שאותם באמת ראיתי באופן תמים.
אין לי דרך אחרת להסביר את חווית הילדות המתוארת חוץ מהזנחה הורית: ילדה מתארחת אצל חברתה ואף אחד לא יודע מתי ההורים הולכים לבוא לקחת אותה, לאף אחד גם לא אכפת. כולם עסוקים בדודה החולה.

באמת שניסיתי להתעלם מזה ולהתרכז בצד הטוב, אבל כל האינטראקציה בין ילדים למבוגרים היא נטולת אמון.
אם לצטט את המילים המדויקות מהספר: "אולי יש לי אלרגיה למורות."

שום דבר שקורה לא כזה משנה, המבוגרים מוכיחים/מפנקים ילדים כל הזמן...
ההורים לא מעירים להם אם הם עושים תספורות מוזרות אחד לשני או מחזיקים בכיס נחש. המורים מעירים על כל דבר ובעיקר חוסר ידע בגיאוגרפיה, וכל דבר שקורה לילד לא נבחן בעיניהם מבחינה רגשית אלא רק כהזדמנות חינוכית.

זה הזכיר לי בקטע לא טוב את הסיפורים של אמי על ילדותה המוקדמת בקיבוץ של פעם, איך הם למשל ברחו מבית הילדים, ורק נהג האוטובוס שם לב שמשהו מוזר מתרחש והיה שם לעצור אותם לעבור לעיר אחרת... או עקבו אחרי איש מוזר בלי שהמבוגרים הסבירו להם שחלק מהאנשים עשויים להתנהג שונה.

לפני שנה•המורה יעלה
אלרגיה (סיפור ילדות)

אלרגיה (סיפור ילדות)

יהונתן גפן

הספר מקסים ומשעשע.
הוא מספר על ורד וקרן בנות התשע.
יום אחד בתחילת הקיץ באה קרן יחד עם הוריה הספרים לורד בשביל להתארח אצל ורד למשך חופשת הקיץ כי הוריה נוסעים לחו"ל להתפרסם שם בעבודה שלהם, ספרות. הם באים לורד שמים את קרן, לא אומרים מתי יחזרו והולכים. אוי נראה לי שסיפרתי יותר מדי. טוב משהו אחד קטנטן: ורד שחרחרה גבוהה ורזה וקרן שמנמונת ובלונדינית.
אהבתי את הספר מאוד כי הוא מרגש ויפה מאוד
קריאה מהנה

חמניה.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•חמניה
אלרגיה (סיפור ילדות)

אלרגיה (סיפור ילדות)

יהונתן גפן

איום ונורא. אני זוכר שבתור ילד קראתי אותו פעם או פעמיים ולא הבנתי בכלל על מה מדברים. משעמם וחסר עלילה או מוסר השכל. לא ספר שתרצו לתת לילדה שלכם לקרוא.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•shortcuts
אלרגיה (סיפור ילדות)

אלרגיה (סיפור ילדות)

יהונתן גפן

פשוט משעמם ! לא קורים שם יותר מדי דברים. אין שום דבר מצחיק. לא מבינה את התלהבות
יום אחרי יום מתארים מה ילדות עושות. קצת קינא, קצת משחק .... עצרנו באמצע ואין שום חשק להמשיך

לפני 12 שנים•
★★★★★
•מאיה
אלרגיה (סיפור ילדות)

אלרגיה (סיפור ילדות)

יהונתן גפן

סיפור פשוט שמצליח לשחזר בדייקנות (עד כמה שאני זוכרת, ממרומי גילי) חוויות ילדות - לא כאיזשהו אידיאל מרוחק ונשגב (כפי שנוהגים סופרים לעשות לעתים), אלא בכנות וחן. למרות השפה הילדית הספר מדבר גם למבוגרים, והסוף במיוחד עצוב ונוסטלגי גם לבני חמש וגם לבני שבע-עשרה. מקסים.

לפני 17 שנים•
★★★★★
•999
אלרגיה (סיפור ילדות)

אלרגיה (סיפור ילדות)

יהונתן גפן

את הספר התחלתי לקרוא בכיתה ב' אך עזבתי במהרה כי הוא היה קשה מדי.בכיתה ד' שוב פעם נתקלתי בו(בתקופה ההיא כבר ממש אהבתי לקרוא),קראתי ונהנתי.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•לירוש
אלרגיה (סיפור ילדות)

אלרגיה (סיפור ילדות)

יהונתן גפן

אלרגיה זה ספר מאוד טוב. אני חושבת שצורת הניסוח בספר נותנת השראה וביטחון בקריאה של הילדים.
אני לא רוצה לגלות את המסופר בספר לאלה שלא קראו אותו כדי שתהיה להם הפתעה.

לפני 17 שנים•
★★★★★
•ronron
אלרגיה (סיפור ילדות)

אלרגיה (סיפור ילדות)

יהונתן גפן

ספר חמוד, בעיקר לקטנים שבינינו, מומלץ מאוד לילדים בסביבת כיתות ד'...
אני זוכרת כמה אהבתי, אני זוכרת אפילו שבאותו חודש שקניתי אותו הייתי פותחת אותו כל לילה וקוראת.. עוד פעם, ועוד פעם, ועוד פעם, עד שנמאס.
חמוד מאוד, ספרות פשוטה ומתוקה, מומלץ, שוב, לחברה הקטנים.

לפני 18 שנים•
★★★★★
•אַריַה
אלרגיה (סיפור ילדות)

אלרגיה (סיפור ילדות)

יהונתן גפן

הספר הזה מאוד נוגע לי בלב בגלל שזה בדיוק הסיפור עלי וחברתי הכי טובה קרן כמו בספר גם היא בלונדינית ואני ברונטית כמו ורד,קרן כמו בסיפור בת יחידה ולי יש אח כמו בספר,ונסעתי לאמריקה כבר שלוש שנים ולא יודעת מתי יחזור.

לפני 19 שנים•
★★★★★
•atgirl21
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
1.0
לפני 15 שנים

“איום ונורא. אני זוכר שבתור ילד קראתי אותו פעם או פעמיים ולא הבנתי בכלל על מה מדברים. משעמם וחסר עליל”