• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
נקמה

נקמה

מאת שרה אנג'ל

הביקורת של ר י נ ת

תמונה של ר י נ ת
דירוגדירוג
הוצאה לאור:מודן; אריה ניר
שנת הוצאה:1998
קטגוריה:מתח ריגול והרפתקאות
הקודמת
סיוון
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 16 שנים•1 דקות קריאה

ספר מיוחד. סוחף ומרתק.
מומלץ מאוד

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של נדיה
נדיה
תמונה של ג'יהאן
ג'יהאן
תמונה של אורנה בן שושן
אורנה בן שושן
4קוראים|גיל ממוצע48|75%נשים

על המבקרת

תמונה של ר י נ ת

ר י נ ת

ותיקה
חברה מזה 16 שנים
281 ביקורות•2 נבחרות•1,898 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית•ספרות קלה - רומנים
תמונה של ר י נ ת
ר י נ ת
ותיקה
חברה באתר מזה 16 שנים
ביקורות281
ביקורות נבחרות2
לייקים שקיבלה1,898
דירוג ממוצע3.9 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת110ספרות מקורית60ספרות קלה - רומנים29

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של ר י נ ת

הייתי מסאית לבנה

הייתי מסאית לבנה

קורין הופמן

וואו איזה ספר מדהים, לא יכולתי להניח אותו לרגע, סיפור עוצר נשימה.

אני מאוד אוהבת לקרוא ספרי ביוגרפיה, סיפורים אמיתיים מהחיים, זה מושך ומעניין אותי מאוד.

מסופר על בחורה שוויצרית שנוסעת לטיול עם החבר שלה לקניה, שם היא פוגשת בחור אפריקני ומתאהבת בו, היא עוזבת את החבר שלה, את משפחתה, עבודתה וחייה הקודמים למען אהובה האפריקני.

היה כל כך מרגש לקרוא על התהליך שהיא עוברת למענו, לחיות בתנאים שלא הכירה, כמה אומץ היה לה לשנות כך את חייה, לא כל אחד היה מוכן לעבור את מה שעברה, אך האהבה שלה הייתה עזה, היא חייה למענו בלבד.

בסיפור קיים מתח בלתי רגיל, כשהיא הייתה טסה לשוויץ לעשות כמה סידורים, הם היו מתכתבים, הם חיו בתקווה שהמכתבים יגיעו אחד לשני, לא היו אז טלפונים ניידים.
בתחילת הסיפור הבחורה מספרת שהיא לא ידעה לדבר אנגלית, הוא לא ידע אף שפה אחרת, הם דיברו בסימני ידיים ובתנועות גוף.

אהבתי מאוד את הספר המיוחד הזה, הצטערתי שסיימתי אותו, אני יכולה רק לקנא במי שיתחיל לקרוא אותו, ממליצה באהבה רבה.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•ר י נ ת
להתחיל מחדש

להתחיל מחדש

ניקולס ספארקס

כל פעם מחדש שאני מגלה ספר חדש ונוסף של ניקולס ספארקס, יש לי צורך מיידי לקרוא אותו, אני יודעת מראש שלא אתאכזב, שאהיה מרותקת מהדף הראשון ועד האחרון, וכך היה גם בספר הנפלא והמיוחד הזה.

הספר הזה "להתחיל מחדש" מלמד המון על החיים, לכל אדם יש תקופות בחייו, כאלה שטובות יותר וגם כאלה שפחות, גיבורת הסיפור עברה המון משברים בחייה, בעת הקריאה חשתי לא מעט פעמים בפחד ומתח מהעלול לקרות בהמשך.

בסיפור יש הכל, אהבה קסומה, במקביל אהבה אובססיבית ונוראית, התחלות חדשות, מתח, ריגוש ועוד.

אהבתי מאוד, ממליצה בחום, הנאת קריאה מובטחת.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•ר י נ ת
אנה פרנק

אנה פרנק

ג'וזפין פול ואנג'לה בארט

אוי אנה פראנק , כמה עצוב היה לקרוא את היומן הזה.

בכל פעם מחדש אני מגלה עוד ועוד סיפורים על אנה, יש כאלה עם גרסה דומה, יש כאלה אחרות ושונות.

תמיד רציתי לקרוא את היומן שלה, עניין אותי מה היא כתבה שם בתקופה הכי קשה בחייה.
בעקבות הטיול שעשיתי לפני שבועיים בהולנד, ביקרתי בבית המסתור של משפחת פראנק.
התור היה ארוך, כולם חיכו בסבלנות, בהתרגשות ובסקרנות לראות היכן הסתתרו בני המשפחה.
כשנכנסתי לבית הרגשתי צמרמורת, הלב כאב לי, התבוננתי על הכל , לא רציתי לפספס כלום.
כשהגעתי לקומה העליונה, היה מונח בצד ספר אורחים, כל מי שרצה לכתוב בספר, היה מוזמן בשמחה.
כשילדיי ראו אותי אוחזת בעט וכותבת בספר, הם מייד אמרו לי, אמא גם כאן את כותבת ביקורת? זה לא אתר הסימנייה, עניתי להם שחשוב לי לכתוב מהלב, את מה שאני חשה במקום הזה.

כשחזרתי לארץ, מיהרתי לספרייה בכדי להשאיל את הספר.
את היומן קיבלה אנה ליום הולדתה ה- 13.
במשך שנתיים היא כתבה ביומנה הכל, בתחילת כל קטע, היא פונה אל ידידתה המדומה קייטי.
היא כותבת על ילדותה, על המחבוא, על היחסים בין הוריה ואחותה, על שאר המסתתרים בבית, על פטר ידידה שבו היא מתאהבת במשך הזמן, על החששות פן יפלשו לביתם, יתפסו אותם וייקחו אותם לגטו.

כל כך כאב לי לדעת שילדה בגיל 13 צריכה להתמודד עם פחד תמידי, רעב בלתי נשלט, שעמום נוראי, חרדות וסבל רב, וכל זה מפני שהם יהודים.
הקטעים ביומן ששברו אותי, היו אלה שאנה חושבת ומקווה לטוב, היא מתכננת מה יהיה כשהמלחמה תסתיים, היא בונה לעצמה עתיד, חולמת ושואפת להיות עיתונאית או סופרת, חולמת איזו אמא היא תיהיה עבור ילדיה ועוד. אני קוראת ודומעת, הלב כואב לי, אני יודעת מראש את סוף הסיפור.

הכי עצוב בסיפור, שאחרי שנתפסו משפחת פראנק והועברו לגטו, הם מתו דווקא ממחלת הטיפוס, חודשיים לפני תום המלחמה, רק אוטו פראנק האב שרד, ובמשך הזמן פרסם את יומנה של בתו.

יש קטע ביוטיוב, שהוסרט ומדובר מאוד, שרואים את אנה מציצה מחלון ביתה, למרות שהסרטון הוא 20 שניות, צפיתי בו פעם אחר פעם, כל כך מרגש לראות את זה.

ספר שהוא חובה מבחינתי, סיפור שיישאר בליבי לנצח, אין מילים לתאר את גודל הכאב באמת, את אנה פראנק לא אשכח לעולם!

לפני 14 שנים•
★★★★★
•ר י נ ת
העריק

העריק

דניאל סילבה

ספר מתח וריגול.
זה הספר השני של דניאל סילבה שיצא לי לקרוא.
את סוכן במלכוד אהבתי מאוד, הייתי במתח תמידי, כשראיתי את הספר החדש הזה העריק, מייד לקחתי אותו, הייתי בטוחה שאסחף כמו בספר הקודם, הסיפור הזה למעשה בחלקו מאוד סוחף, היו קטעים של מתח, פחד ופעימות לב מואצות, במקביל היו המון קטעים של חקירות בעקבות היעלמותו של סוכן רוסי שנקרא העריק, רוב הזמן הסתקרנתי לגביו, מה יהיה כשימצאו אותו?, אך כל נושא החקירות נמרחו יתר על המידה הרצויה והנכונה.

בסך הכל הספר בסדר, לא מעבר לזה.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•ר י נ ת
האי של סופייה

האי של סופייה

ויקטוריה היסלופ

בעקבות המלצות רבות על הספר, הייתי חייבת לקרוא גם אותו, האמת שהתאכזבתי.
לא רותקתי, לא נסחפתי, הסיפור לא ממש עניין אותי, זה לא מסוג הספרים שאני אוהבת לקרוא.
כמה אפשר לסחוב את נושא המצורעים? זה נמרח כל כך, חשבתי שלקראת הסוף יהיה משהו שונה ומעניין, הסוף לא מפתיע, מאופן הקריאה ניתן בערך לדעת מה סוף הסיפור.
מצטערת לא התחברתי ולא התלהבתי.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•ר י נ ת
כבר לא שם

כבר לא שם

גלית אלדר

התלהבתי כרגיל מהכישרון כתיבה הסוחף של גלית אלדר.
מרוב שהספר מיוחד באמת, לא יכולתי שלא לקחת אותו איתי לחו"ל, בכל הזדמנות שהייתה לי, הייתי קוראת כמה עמודים, יש לציין שבטיסה לא השתעממתי כלל.

בסיפור יש המון רגעים של אושר ושמחה, במקביל גם עצב, אכזבה וייאוש.

גיבורת הספר היא בחורה נשואה, מצליחה מאוד בקריירה שלה, החיים שלה רגועים וטובים, עד שיום אחד מופיע במפתיע חברה לשעבר, הם היו אמורים להינשא ואז הוא נעלם.
אחרי שנים רבות שהוא נעלם מחייה ללא שום הסבר, היא מוצאת את עצמה חוזרת לעבר, מנסה לדעת מה קרה לו, מדוע הוא ברח, היא סקרנית ופגועה, מחליטה לברר איתו את העניין.

הסיפור מרגש מאוד, מותח ומסקרן, מראה שלא הכל בחיים הולך כפי שרוצים, לדעת לקבל ולהסתדר עם הקיים, עדיף לא לחפור יותר מידיי בעבר, מה שהיה נשאר בלב ובזיכרון, צריך להמשיך הלאה ולזרום עם החיים.

שם הספר "כבר לא שם" אומר המון.
ממליצה בחום, אהבתי מאוד.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•ר י נ ת
מופקרות

מופקרות

ענת גור

אוי ואבוי, אני קוראת ולא מאמינה למה שרואות עיניי.
ענת גור כתבה את הספר הזה, בשילוב של ראיונות עם נשים שעסקו בזנות, ובתחקירים שונים שערכה.

היה לי מאוד עצוב לקרוא על הנשים האומללות, שמילדות התעללו בהן מינית, ניצלו אותן, הן חיו בתוך משפחות הרוסות, הוזנחו והושפלו, לא היה מי שיגן עליהן ויתמוך בהן.

בעקבות ההתעללות, הופכות הילדות לנערות שעובדות בכביש, לחלקן יש סרסור שגם מנצל אותן, הן משתמשות בסמים בכדי לברוח מהעולם האכזרי שהן חיות בו.

לא מעט פעמים סגרתי את הספר, לא יכולתי להמשיך לקרוא, חשתי את הלב מתכווץ ועומד להתפוצץ מכאב, אך הסיפור מסקרן ומעניין לדעת מה קורה בהמשך.

הספר עצוב, מזעזע ומצמרר, העיסוק בזנות זה אחד הפשעים החמורים שיש, תוצאה מכך נגרם הפרה של ערכי השוויון וכבוד האדם, התופעות אכזריות, העבדות בכפייה, שיטות העינויים , אונס ולא מעט פעמים של מקרה רצח.

למרות שנורא קשה לקרוא את הספר הזה, אני ממליצה לקרוא אותו.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•ר י נ ת
פול מון

פול מון

גלית אלדר

התמכרתי לספרים של גלית אלדר, היא כותבת באופן מרגש ומפתיע, היא מכניסה את הקוראים לעולם אחר, היא כותבת על תאילנד וממחישה את המקומות הקסומים שם, בעת הקריאה הרגשתי שאני נמצאת שם וצופה במתרחש.

התמגנטתי דף אחר דף, לא יכולתי להניח את הספר מהיד, קיים בספר סיפורי אהבה שונים, אכזבות, ייאוש, תקווה בלב, קנאה, בגידה ועוד.

אהבתי מאוד, ממליצה באהבה.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•ר י נ ת
האסירה

האסירה

מליכה אופקיר

סיפור אמיתי של מליכה אופקיר .
בגיל חמש היא נמסרה לאימוץ בארמון המלוכה ברבאט.

הסיבה העיקרית שהספר הזה נכתב היה שחרור מועקה של גיבורת הספר.
היא מספרת תחילה על החיים בארמון, בשלב מאוחר יותר היא מספרת על הימים הנוראיים שעברה בכלא עם משפחתה.

הסיפור ברובו מעניין ומסקרן, במקביל היו המון קטעים מעייפים שנמרחו וגרמו לי לשעמום.

אחד הקטעים הכי כואבים בסיפור היה ההוצאה להורג של אביה, היו לי דמעות בעיניים כשהיא מתארת את הזוועה שראתה את אביה ללא רוח חיים, גופו מחורר מכדורי ירי.

סיפור שיש בו המון עצב, ייסורים, סבל, מועקה, תסכול ועוד.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•ר י נ ת

ביקורות נוספות על "נקמה"

נקמה

נקמה

שרה אנג'ל

דפנה בג'רנו, פרח השכונות, מעבירה את גיל ההתבגרות בבת ים הקשוחה. ההורמונים מציפים וכל האידיאולוגיות הנכונות מתנפצות אל מול דמותו המסוקסת של אבנר - עבריין יפה תואר ופסיכופט לא קטן עם פטיש חקלאי של 'לגדל' את דפנה התמה שתהיה לו לאשה ראויה וחסודה.
פעמוני האזהרה שמהדהדים בעוצמה באוזנייה המאוהבות מקבלים פרוש של פעמוני חתונה בראשה המעורפל בזכות זריקת הטשטוש שקיבלה מקופידון.
אנג'ל מתארת זוגיות רעילה ועיוורון במיומנות, דמויות העבריינים אמינות והמשחק במינעד השפה העבריינית לבין שפה גבוהה יוצר תמהיל מרתק.
הפסיכופט חושד שבגדה בו ועף לו כל הסכך הוא 'מחנך' אותה בסצנה קשה במיוחד דבר ששולח אותה לאשפוז באברבנל ותכנוני נקמה מפורטים.
דפנה לא בוחלת באמצעים כדי להגיע לנקמתה שמוגשת קרה מאוד לטווח של 14 שנים בהן היא רוכשת השכלה והופכת לעו"ד פלילית מוכרת. הדרך לנקמה רצופה שחרור אסירים עם דם על הידיים ויצירת קורבנות נוספים חפים מפשע.
הנקמה בנויה היטב ומרתקת אם כי לוקה בחסר. בגלל שהספר ישן אני מרשה לעצמי לספיילר, אני חשתי כי היא לא מושלמת. אנס אחד נשאר מחוץ למעגל הנקמה ועונשם של קריסטי וחן היה חיוור לטעמי.
שרה אנג'ל אחת מהסופרות האהובות עלי. בגיל 23 ניהלה עם בעלה שמעיה אנג'ל אימפריית פשע, ישבה כמה שנים בכלא, ואחר כך עזבה את עולם הפשע ונסקה להיות סופרת רבי מכר ואורחת מבוקשת באולפני הטלוויזיה. הכרותה עם העולם מביאה חוויה אותנטית ומסעירה לקוראים. לטעמי ספרה זה מהווה אבן דרך בספרות המתח והרומן הישראלי ואם אני לא טועה נראה שסדרת 'הלביאה הלוחמת' שאבה מ'נקמה' השראה במידה רבה.
קראתי את הספר לפני כ-25 שנים והוא עדיין עובר את מבחן הזמן.
מומלץ!

5/5 בסולם מאני.

לפני 9 חודשים•
★★★★★
•וויליאם מאני
נקמה

נקמה

שרה אנג'ל

הספר מספר את סיפורה של דפנה - נערונת מחוצפת שחיה בבת ים והגלישה הכמעט טבעית שלה לעולם הפשע באופן שיהרוס את חייה ויעמיד בפניה מטרה אחת - לנקום באדם שהתעלל בה. בגדול, מדובר בילדה שהולכת לבית ספר, מחפשת חברות , נלחצת ממבחנים ומגלה את המיניות שלה- הכל כרגיל , לכאורה, אלא שלאורך הספר היו הבלחות שהזכירו לי את "החברה הגאונה" - בת ים הזרוקה מלאת העבריינים הגרים במרחק יריקה מבני הטובים, הביישנות יחד עם התעוזה של הדמות הראשית שחיה בקונפליקט הכמעט נדוש של ריצוי הסביבה מול חיפוש העצמי, העובדה שדפנה מחוזרת מכל כיוון שאופן שהזכיר את נינה ועוד אבל דבר אחד הפריע לי כבר בהתחלה ובהמשך התברר כחיסרון הגדול של הספר - אי האמינות.

הביקורת כוללת ספויילרים!.

בעיית האמינות התחילה בקטע המעניין הראשון בו דפנה מלווה את איריס - חברה בכיינית , מפונקת ובהריון מתקדם לקליניקה לעשות הפלה ומגלה שאין להם את הכסף לטיפול הדרוש. בצר לה, דפנה פונה לויצמן, חבר לכיתה שבגלל עיסוקו העברייני יש סיכוי שיוכל לגייס את הכסף. הוא אכן מצליח (בטענה הקלאסית - מייגעת "אבל אני עושה את זה בשבילך , לא בשבילה") ומשיג את הסכום בעזרת חבריו אבל במקום תינוק נולדת שמועה שרודפת את דפנה כאילו היא זו שעשתה הפלה. בעיית אמינות ראשונה - הוריה של איריס לא שמו לב שהבת שלהם בהריון וחשבו היא סתם השמינה. בעיית אמינות שנייה - דפנה בכלל לא נלחמת על שמה הטוב. היא עושה בדיוק את מה שכל כך עיצבן אותה באופן מחשבתה והתנהגותה של איריס לגבי ההריון - מכחישה וחושבת שהבעיה תיפתר לבד וזה לא שאיריס ניסתה לשכנע אותה בטענה סוחטת ש"אבא שלי יהרוג אותי", לא, לא, דפנה פשוט חשבה שאם לא תתייחס לזה זה יעלם מעצמו אבל תגידו לי אתם - מי שותקת כשקוראים לה בשמות גנאי מעליבים ומפיצים עליה שמועות כאלו? ועוד בקרב בנות בת ים הרכלניות והסנובות (תיאור של הדמות הראשית).. גם אחרי שאיריס נעלמת (לא כזה משנה לאן, זה פתאום חסר משמעות מבחינתה של דפנה) גם אז דפנה לא אומרת כלום..בעיית אמינות כבר אמרנו? wait for it , כי זה יחזור על עצמו בהמשך ובגדול.

אפרופו שמועות והאופן בו הוא הן שבות לבעוט לך בתחת אם לא תקח אותן ברצינות - דפנה מותקפת בממ"ד של תנועת הנוער בידי "חבר" של ויצמן , טיפוס נאלח בשם שאבי, כי הוא מרגיש מקופח שהנפקנית לא נותנת לו וסוף סוף המטומטמת מבינה את כוחן של מילים ונעזרת בשמועה שהיא ממציאה (שהיא בת זוגו של ויצמן) כדי לגרום לשאבי לברוח על נפשו. שאבי מקבל טיפול בסגנון החברה האיטלקית - שכונתית של אלנה פרנטה (דקירה באיזור רגיש) והעניינים פחות או יותר נרגעים אלא שאז מגיעה חברה הרסנית נוספת ודרך בן הזוג שלה , קובי, דפנה מכירה את אותו אחד שיהרוס את חייה - אבנר, הפושע הידוע בעל פני המלאך.

לא שם של אחד עם פני מלאך , זה נכון, אבל הוא ככל הנראה דומה מאוד לגו'ד לאו כי דפנה מתאהבת בו מיד ובכלל לא אכפת לה שהוא פושע מטורף על כל הראש עם פיוזים של ל"ג בעומר "האהבה חזקה מהכל", היא מכריזה ומכריחה את אותה החברה לסדר לה מפגש איתו ועם החברים שלו דרך קובי.


דפנה שלנו נראית טוב , תנו לי להגיד לכם, כל כך טוב שהסופרת מקפידה לציין את זה בכל תחנה בחייה (מתישהו יכולת ההכלה שלי לזה תגמר Wait for it ) אבל למרות העובדה הזאת המפגש הראשון היה זוועה כי אבנר , אבנר החתיך , היפיפייה , המושלם לא רק שלא מתייחס לדפנה'לה וממשיך לעשן לו ולבהות מבעד לחלון עכשיו גם התברר לה שהיא צריכה להיות גלגל שלישי בזוגיות הדביקה מאוד של קובי והחברה שלו, נו , זו שהסכימה לשדך בינה לאבנר והנה חוסר אמינות נוסף- אם במפגש הראשון אבנר היה פסל שיש קר ואדיש במפגש הבא הוא מחבק דפנה ושואל - "רוצה להיות הבחורה שלי?" כאילו איפה ההגיון כאן? מה, במפגש הראשון הוא היה מסומם או משהו?

התשובה ההגיונית היחידה - בלילה הוא אכן היה מסומם או במיני דיכאון ובאור יום היופי שלה סינוור אותו אבל הנה עולה לי הפיוז כמו שהבטחתי ואני חייבת לדרוש תשובה - מה הקטע להאביס את הקורא ביופי של הדמות הנשית הראשית? מחמאה מדמות גברית אחת היא כלום ושום דבר שאתן חייבות להוסיף עוד חמישה כדי שזה יחשב? הסופרות הקיטשיות הללו ממש מזלזלות באינטלגנציה שלנו! דוגמה טובה (או אולי נלוזה) היא בלה סוואן שקיבלה מחמאות משני בנים שונים על חמש הדקות הראשונות שפגשו בה, אחד כמעט בכה מזה שהיא לא בקטע שלו, אחד נוסף עיצבן את אדוארד עם המחשבות שלו ובנשף הסופרת הקיטשית העמידה לא פחות מתור שלם של בני נוער מחוצקנים נושאי שלטים בנוסח "צאי איתי לנשף והפכי אותי למאושר, בלה סוואן!!".פלא שפקק התנועה שהיא גרמה לא הקפיץ צוותי חדשות לאיזור...בארצות הברית זה עוד היה נגמר בכתבה מתקתקה בנוסח - "מי את, בלה סוואן?המאמי של פלורידה!!" אבל פה בארץ כבר היו מכינים את הכתבות בנוסח " 4 גברים על אחת?!" ..

נו, ככה זה כשהסופרות בטוחות שרק מראה מושך יהפוך את הדמות שלהן למיוחדת ומסעירה, פ'סדר, אבל בחיי שזה עיצבן אותי לקרוא מונולוגים לא אמינים או פשוט מיותרים בנוסח "דפנה'לה כמה שאת יפה, גדלת, ממש מלכת היופי" (מהמורה לשחיה) או "איזו ילדה יפה יש לך (מפקד משטרת בת ים כשבא לבקר את אבא שלה), "את פרח", מויצמן ואפילו הערות ממכריה לעבודה בתור עורכת דין (כי חייבים להדגיש שהיא נותרה יפה גם בגיל מתקדם אתם מבינים?) בקיצור נשמתי יצאה מכל המחמאות שיכול להיות שלסופרת עצמה היה חסך בהן אבל בגלל שאיני פסיכולוגית במקצועי (אלא אם כן מנתחת של דמויות ועלילות זה מקצוע) נעבור לבירור סוגיה שהיא ברת בירור (יש ביטוי כזה? צריך להיות) בה דפנה מסתבכת עם הטיפוס הנאלח , אבנר מהבורר. .


"אני אגדל אותך" קבע אבנר וחייך ודפנה נכנסת למשטר של דיכוי מחשבה עצמאית וציות לכללים נוקשים שהראשון בהם הוא - איך לא, אסור לדבר עם בנים. "אני לא פרימיטיבי דפנה", מיהר לתקן את הרושם שיצר, "מותר לך לענות לשאלה תמימה נגיד מי ששואל על הדרך אבל לא לצאת עם ידידים, הידידים שלך נגמרו כשהכרת אותי" ודפנה מוכנה, היא מוכנה לעשות הכל בשביל אבנר אפילו להעמיד פנים שהיא לא מכירה את ויצמן הידיד מהעבר כי הוא נראה טוב וחביב אליה יותר מדי מה שעלול להרחיק מעליה את אהוב ליבה אלא שאז היופי שלה ממשיך לסבך אותה כי קובי - זה שיוצא עם החברה שלה - מתגנב אליה כמו גנב בלילה אל מתחת לבית שלה ואני לא צריכה לספר לכם בשביל מה. עכשיו אתם אמורים לשאול - רגע, אבל קובי הזה לא מסתבך עם הפושע הכי גדול בגוש דן אהמ אהמ אבנר המופרע? בעיית אמינות כבר אמרנו? כן, זו ה- בעיה בספר הזה.

בקטע הבא מגיע שיא המתח ושיא הספר (לפחות מבחינתי) שהבחורה שאוהבת את קובי , חברה של דפנה מתנקמת בה (כביכול על שלקחה לה את קובי) והיא , קובי ושאבי הולכים לאבנר להוציא את דיבתה של דפנה רעה - היא כן מכירה את ויצמן , היא עשתה ממנו הפלה , היא מרמה אותך, בוגדת , זנזונת וכ'ו וכ'ו

הקטע הבא היה מזעזע ומגעיל (לא אעשה לכם ספויילר) אבל כבר בקטע הזה אני זוכרת שחשבתי - נו, באמת..זה באמת כזה קשה לברר מי באמת עשתה הפלה - דפנה או חברה שלה? העונש הזה בכלל לא היה צריך לצאת לפועל! יותר מזה - אם כל בת ים שמעה את השמועה על דפנה וייחסה לה שם רע איך לכל הרוחות המידע הזה דילג על אבנר וחבריו?

בכל מקרה , מפה הסיפור מתרכז ביכולת הרגשית של דפנה להכיל את הטראומה והיא עושה זאת בעיקר על ידי ניתוק המודעות שלה לפגיעות של עצמה ובניסיון להפוך את עצמה לאבן, לדף ריק, לנירוונה של כלום. היא רוצה לחשל את עצמה , להרוג את הרגשות, לחיות ללא החלק שאכפת לו משום דבר ומאף אחד וכמו נזירה בודהיסטית במנזר של כת השטן היא עושה לה תרגילים בהרס עצמי ואחר כך בהרס אחרים. ההורים שלה ספק קרועי לב ספק מתעצבנים על האפתיות וזה היה אחד הקטעים החזקים בעיני … השאיפה הנקמתית לא יכלה למצוא ביטוי בשום מקום אחר אז היא הוציאה את זה על הקרובים אליה ובתהליך הרסה את אבא שלה, מכאיבה לו כשקודם ניסתה לגונן עליו ודווקא המיקס הזה של השנאה והרחמנות כלפיה הפך אותה פתאום לממשית לא "סתם" לדמות אגדית כזאת , יפה מדי , טובה מדי, ילדותית מדי, צפויה מדי…

דפנה הופכת רעה - פורצת למכוניות , מתנסה בסמים , עושה שטויות רק כדי להרגיש שיש לה כוח על משהו וויצמן חוזר לכרכר סביבה, שמח שהיא "נפרדה" מאבנר המטורף אבל היא מנפנפת אותו ומתרכזת בעצמה , בשאיפות שפעם עניינו אותה היא הרי עולה לכיתה י"א.. ציונים, שחיה, חברים…ואז מגיעה חברה נוספת אבל הפעם דפנה תהיה החברה ההרסנית שלה ולא להפך. הקטע השלם על כל פרטיו לא ממש זכור לי אבל בגדול דפנה משתמשת בחברה החדשה שלה , נועה, כדי להשיג יהלומים גנובים. נדמה לי שזה משמש אותה בהמשך אבל הקטע הזה היה חלק מאותם קטעים שייחסתי להם בעיית אמינות והמשכתי הלאה. בכל זאת, הספר היה מעניין ומותח ורציתי לראות איך הוא יגמר.

בגדול, אני חושבת שאני חופרת יותר מדי לתוך העלילה אז אקצר לקטע בו דפנה מחליטה שכדי לנקום את נקמתה באבנר היא חייבת להיות עורכת דין פלילית ולחכות שיעשה את טעות חייו כדי שתוכל ללכוד אותו והרגע הזה באמת קורה אבל מכאן והלאה - ברגע שנכנסו העניינים המשפטיים - הספר נהיה פחות מעניין ויותר סאגת בית משפט בנוסח מי עשה מה מתי למי (לא בהכרח בסדר הזה) כשהכל בשביל שדפנה תחשב עורכת דין מצליחה ומוערכת כך שאבנר ירצה לפנות אליה והקטע הזה יכל להיות מקוצר אז קצת הרצתי..

הופתעתי כשפתאום הופיע בחור חדש בחיים של דפנה (מודה שעדיין חשבתי שאולי היא וויצמן..) וכמובן שהוא היה ההפך הגמור מהחלאה שהיא התאהבה בו בהתחלה אבל עיקר העניין היה איך היא משיגה את אבנר שטס לחו"ל והתחתן , כביכול התרחק מהישג ידה לנצח אלא שאז הוא חוזר והם נפגשים באירוע חברתי בו היא הכינה כבר את המונולוג "נשכח ונסלח" שלה ולמרבה ההפתעה מצליחה לעבוד עליו כך שהוא אפילו מסכים לשכור את שירותיה אם וכאשר יצטרך להם אבל איך היא אמורה ללכוד אותו בדיוק אם הוא עזב את עולם הפשע ובמקום להילחם על טריטוריות סמים הוא מגדל ברוקולי ועגבניות למסעדה כשרה למהדרין?

משימה בלתי אפשרית? לא לדפנה שלנו! אבל סיפור הרקע למשפט של אבנר די ארוך וגם לא חייב להבין אותו כדי להבין שההמשך הוא שדפנה מייצגת אותו ומנסה לעזור למשטרה ולתובע לשלוח אותו לשנים רבות לכלא אלא שהיא תקועה - אין לה ולמשטרה כלום חוץ מחשד על רצח ואז מתרחש נס - שאני קוראת לו חוסר אמינות מספר אני כבר לא זוכרת - כי האדם שרצח באמת מתקשר לדפנה ואשכרה מספר לה שהוא הרוצח האמיתי..קוראים לו מיכה לבן אדם והבן אדם נרקומן בקריז קשה , מה זה קשה כמו בלטה והוא פותח הכלללל ממש לא בקו השפיות, כן? זה אני שרצחתי, כן, גברת אומרים לך אני נו טק מה לא מבינה? אבל בטעות, גיברת

סיפרת לעוד מישהו על השוד שהסתבך מר נרקומן נחמד שנפל עלי מהשמיים?

לא, מה פתאום? נרעש הנרקומן. זה מאסר עולם!

נו באמת, שרה..איפה היית כשכתבת את הקטע הזה? איך זה הגיוני שהאשם האמיתי מתקשר לעורכת הדין הפלילית של הפושע שפניו מופיעות בכל העיתונים - דווקא אליה מכל העולם - כדי לצעוק לה שהוא האשם שהיא מחפשת? הא? הוא אמנם בכה את חייו שהוא מיואש ורוצה למות אבל איך זה עוזר לו להגיש לה את הניצחון במשפט ואת הראש שלו על מגש של כסף?! מילא אם היית עושה שהוא עושה את זה בשביל מנה , ניחא, הייתי יכולה להאמין שהוא עד כדי כך מחוק שיחשוב שהיא תשמח להשתמש במידע שהוא יתן לה כדי להוציא את הלקוח שלה מחבל התליה ובתמורה הוא סידר לעצמו אספקה של סמים לכל החיים או לפחות לזמן רב מספיק כך שיחשוב שעשה עסקה טובה אבל הרעיון למנה הגיע ממנה וגם זה לא היה הגיוני כי עובדה - הוא צלול דיו לדעת את ההשלכות של מה שעשה בזה הרגע! "זה מאסר עולם", הוא אומר לה סימן שהוא לא מחוק עד כדי כך , נכון? סימן שהוא לא מוכן למכור את החופש שלו לתמיד בעד נזיד עדשים שגם אין לו שום ערובה שיקבל! ואם לא די בזה הנרקומן שלנו מסתיר תחת השיניים (או בתוך השיניים?) את התכשיט שגנב מהקרבן כי זה נורמלי לגמרי לנרקומן להסתיר תכשיטים בתוך האוזניים או בתוך הנחיר ובכלל, בכל מיני פינות , זה ממש הגיוני , נכון? אהה כן, שכחתי זה בדיוק מה שהדמות הראשית הייתה צריכה כדי להפליל את אבנר! בקיצור - לא נראה שהסופרת המהוללת שלנו חשבה על האמינות של הרבה קטעים וחבל.

זה לא שלא שמחתי שדפנה הניחה את האקדח המעשן על שולחנו של התובע בחיוך מסתורי וזה לא שלא שמחתי שהיא ניצחה והעיפה את המופרע המטורף לכלא לכל החיים (או שזה היה מוסד פסיכיאטרי?) אבל האמינות הייתה כל כך רמוסה שם שזה הרס לי , ממש הרס..

אוף, על סמך הכתיבה שלי אפשר לחשוב שזה כל מה שאני זוכרת אז אדגיש שזה ממש לא כל הספר!! הספר מותח ומעניין וכתוב באופן זורם וגס להפליא (בקטע טוב חח) אבל כן, היו קטעים שממש לא היו לי ברורים או לא הגיוניים (לפחות בעיני) ולצערי זה חלק גדול ממה שאני זוכרת אבל מה שכן , הספר הפתיע אותי ברמה הגבוהה שלו שכן עד שקראתי אותו הייתי שבויה בקיבעון מחשבתי שסופרים ישראלים כמעט תמיד נחותים ברמתם מסופרים אחרים אולי זה בגלל שאני כל כך רגילה לקרוא ספרות מתורגמת בכל אופן הספר הזה שינה לי את המחשבה הזאת (גם יוכי ברנדס יכולה להיכלל בקטגוריה של סופרת ישראלית טובה וגם דוד גרוסמן אבל זהו בעיקרון לא קראתי ספרי מבוגרים נוספים) וזו המחמאה הכי שווה שיכולתי לתת לספר ישראלי אי פעם.

מילה אחרונה על הסוף בגלל שזה בוער בי (מי שמכיר את הביקורות שלי יודע שאני לא צריכה להזהיר על ספויילר אבל לכל החדשים - ספויילר!!)- למה לעזאזל דפנה חשפה את עצמה?! במקום להניח לאבנר לחיות כמו זומבי היא עשתה את מה שנבלים בסרטים הישנים של ג'יימס בונד עשו - סיפרו הכל בצחקוק מרושע! יופי, מטומטמת, עכשיו הוא יודע שאת זו שכלאת אותו וירדוף אותך! אבל אולי זה פתח להמשך בדמות ספר שני..יודעים מה? אני דווקא לא אתנגד! רק שיהיה אמין, הא?:)

לפני שנתיים•gigi
נקמה

נקמה

שרה אנג'ל

כגודל הציפייה....הספר התחיל טוב, טוב מאוד אפילו.
הדמות של דפנה בז'רנו מזכירה איכשהו את דמותה המפורסמת של הסופרת בכבודה ובעצמה,
והיה ברור לי שהסיפור חייב להיות מרתק.
ואכן, הוא התחיל ב-100 קמ"ש!
דפנה הייתה ילדה טובה בת 15 שבגלל חברה אנמית וקלמזית מצאה את עצמה מתערה בחברה של 'פושטקים'.

וכך כל העתיד הורוד של שחיינית אולימפית והילדה הכי מקובלת בכיתה,
תופס סיבוב של 180 מעלות. היא מתאהבת באדם הלא נכון, ומשם זה רק מידרדר.
אוקיי..אז הסיפור טוב.

אממה, היה לי קשה עם סגנון הכתיבה.
הסופרת משלבת הרבה מניירות וציטוטים ופתגמים בכתיבתה
"לשכוח את אבנר? תדבק לשוני לחכי אם אשכחהו"

בהתחלה זה היה חביב ומשעשע, אח"כ די נמאס לי, עד כדי שזה קלקל לי את חווית הקריאה.
וכבר לא נהניתי, כי לא אהבתי את השפה.
אז הגעתי לעמוד 81. וחדלתי.

לפני שנתיים•
★★★★★
•michalus
נקמה

נקמה

שרה אנג'ל

אחד הספרים הכי אהובים עלי בספרות הישראלית! לא רק שהסיפור מותח ומסקרן ואי אפשר להניח את הספר מרגע שמתחילים לקרוא, אלא גם הכתיבה שלה כל הך מסודרת ומדוייקת ואין צורך לקרוא את אותו המשפט פעמיים. כתיבה פשוטה לקריאה, שלא משאירה שאלות. לא מתחכמת. חכמה אבל לא מתחכמת. הכאב שבסיפור מוכר להרבה נשים שעברו הטרדות מיניות ו/או אונס וכיד אמן היא מספרת את כל הדרך מתחושת אפסות לההיפך הגמור.

לפני שנתיים•מיקה
נקמה

נקמה

שרה אנג'ל

מאז השביעי באוקטובר לא מוצאת אנרגיות לכתוב. גם עכשיו זה קשה ואנסה בכל זאת. בגילאי ה- 20 שלי קראתי את ספרה הראשון "מלאך או שטן". לא התלהבתי מהספר ולא השכנעתי ממה שכתבה. אבל, דאז היא היתה דמות בכותרות של העולם הפלילי, בערך בת גילי.
בגילאי ה- 30, קראתי שניים מספריה (ספרי מתח שעסקו בעולם התחתון)"בחורים טובים" ו"שנת החתול" שדי אהבתי, נקראים במהירות עם עלילה זורמת (זכו ב- 3 כוכבים שלי). סיכמתי שמבחינתי שמיציתי את הסגנון ואין צורך להמשיך לעקוב ו/או לקרא משהו נוסף מפרי עטה.
בחודשים האחרונים ראיתי בספרייה כמה פעמים ביקורות על הספר "נקמה". בעקבות הבקורות הנלהבות ביותר, חשבתי לנסות לקרא, לראות על מה יוצאת ההילולה. חשבתי שגם באם לא אתלהב מהספר, אוכל להעביר יומיים, שלושה בקריאה של משהו קל וזורם, גם באם ברמה לא גבוהה במיוחד, שיספק אקסקפיזם בדמות ספר מתח.
עם תחילת הקריאה חשתי שיכולה להזדהות עם גיבורת הסיפור...היא החזירה אותי לשנות ההתבגרותי, חשתי שאני מכירה את הנערה...מבינה את הסיטואציות אליהן נקלעה.
ואז חלה התפקחות! חוסר הגיון, חוסר אמינות הגובלים בפגיעה באינטליגנציה של הקורא, דימויים מצחיקים, לעתים הזויים במקוריותם בכמויות. לדוגמא: היא כותבת על חברתה הטובה "נעלמה מניפת המרמלדה הצבעונית שהכרתי...", "בלב דואב ראיתי איך פה שושן שלה מצטמק לבור חרב..." (רמיזה לאהבה שמעבר לחברות?)
הסיפור של הגבורה מתחיל בגיל 15. עד גיל 18, הבחורה שכמעט אלופת שחיה, תלמידה מצטיינת, הולכת לתנועת נוער מספיקה לפצוח ברומם עם עבריין, לעבו ראונס טראומתי, להתאשפז באברבאל, לגנות 15 מכוניות בשנה, לנהל רומנים, לגנוב יהלומים, לנהל מערכת יחסים עם חברה...לנהל עוד שני רומנים עם רופאים בכדי להוציא פטור מהצבא וללמוד משפטים?
סיפור האונס שעברה מזעזע, עד כדי בחילה קשה. כי אפשר לכתוב גם על הדברים המזעזעים ביותר בצורה שלא מעוררת דחיה, אלא אמפטיה? רחמים? זעזוע בלי בחילה?
המוגזמות, הבוטות, עודף התפלפלויות לשוניות היו בחצי הספר שהצלחתי לקרא לפני שזרקתיו מידי.
קצוות פרומים בסיפור (כמו למשל, איפה היו ההורים שלה, של שאר הבנות המוזכרות?), סצנות הזויות, כמו פיזור יהלומים על קברה של חברתה?!!!
בקריאתי הגעתי לזה שהגבורה סיימה לימודי המשפטים (בהצטיינות כמובן) ומתכננת את נקמתה....הרגשתי שזהו (בערך אמצע הספר?) יש גבול.
איני יודעת באם ההתפלצפויות הלשוניות נובעות מהתנשאות הכותבת, ציניות או עושר שפתי, יודעת רק שהם המעיסו ונמאסו די מהר.
יצאתי בהרגשה רעה מהספר, חשבתי שלא רק שלא אמליץ למישהו בגיל צעיר לקראו, אלא אף אנסה לעשות הכל בכדי שלא.

לפני שנתיים•
★★★★★
•סבטלנה כהן
נקמה

נקמה

שרה אנג'ל

ספר עוצמתי , מתלתל את התמימים עד זעזוע,ופוקח עיניים על רזי עולמות הנסתרים מן העובר ושב.
מתיר את הקורא במתח רב לכל אורכו, ומפתיע ללא גבול את קורות הגיבורה. ספר שהנו אבן דרך לבגרות אדם.
שרה אנג'ל כותבת בפשטות והאמיתות המאופיינת לה, ללא התייפייפות יתר על חיי הפשע והרשע בארץ.
ממליצה ביותר.

לפני 14 שנים•סופי
נקמה

נקמה

שרה אנג'ל

זה הספר שלו אני חייבת את ההתמכרות שלי לספרים. חברה שלי נתנה לי אותו בכיתה ז' אולי ומאז קראתי אותו איזה 4 פעמים.
אני מאוהבת לחלוטין בספר. ספר גאוני, הרגשת הכוח והעובדה שאנחנו כנשים יכולות לעשות מה שאנחנו רוצות פשוט ורץ ממנו.
מי שלא קרא אותו עדיין מפסיד!!!

לפני 15 שנים•אלכסיס
נקמה

נקמה

שרה אנג'ל

החלטתי לקרוא את הספר בהמלצתה של חברה שלא אוהבת לקרוא ספרים בכלל וזה הספר היחידי שהצליחה לסיים,
ספר מעולה, סוחף ומעניין בכל דף ודף, עד סופו המרצה!

לפני 15 שנים•
★★★★★
•loly
נקמה

נקמה

שרה אנג'ל

הפתעה!!!!!!!
הספר פשוט עוצר נשימה.
לא חשבתי ואפילו לרגע שכך אני אהנה.
הקצב, הסגנון, העלילה והדמויות: מושלם.
סיימתי אותו במספר שעות וקראתי ללא תמרור עצור!!

שווה לקרוא!!!!

לפני 15 שנים•
★★★★★
•מיטל קוראת
דירוג
דירוג
דירוג
5.0
נקמה

נקמה

מאת שרה אנג'ל

הביקורת של ר י נ ת

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
תמונה של ר י נ ת
דירוג
5.0
לפני 15 שנים

“זהו הספר הראשון שפתח בפניי את עולם הספרים המותחים והמרתקים ...בעקבותיו המשכתי עם קריאת ספרים סוחפת.”

16/76
ביקורות על נקמה
הבאה
נופר
לפני 16 שנים

“ספר מדהים!!! קראתי אותו לפני כ- 4 שנים ומאז חזרתי לקרוא אותו לפחות עוד כמה פעמים. אני חייבת לציין”