`מדוע בעצם נכתב הספר הזה? הסיבות ניכרות היטב לעין: אילו לא נפגשנו במקרה זו עם זו, היתה מליכה אופקיר כותבת ביום מן הימים את הסיפור בעצמה. מאז שוחררה מהכלא רצתה לספר את סיפור חייה. להשתחרר מן העבר הנורא אשר עדין רודף ומייסר אותה... פגישתנו המקרית נתנה לה את האומץ להיפתח סוף סוף ולדבר, ולי להקשיב לה ולהעלות את דבריה על הכתב...`` במשך כל חייה חיה מליכה אופקיר אסירה. בגיל חמש אומצה בתו הבכורה של הגנרל אופקיר על ידי מוחמד ה- V והתחנכה בארמון המלך, ברבאט, ממנו היא יצאה לעתים רחוקות בלבד. מליכה נחשבת בין היורשות האהודות ביותר בממלכה. בניסיון ההפיכה של ה16- באוגוסט 1972 נגד חסן ה- II נהפך עליה עולמה. גנרל אופקיר הוצא להורג, אשתו פטמה וששת ילדיו, הצעיר ביניהם בן שלוש בלבד, הוכנסו לבית כלא. מליכה היא שגידלה את אחיה ואחיותיה ונאבקה על חייהם. הם נשארו עצורים במשך עשרים שנה בתנאים תת-אנושיים. מליכה, בתור שחרזדה מודרנית, לא שכחה דבר: את יסורי הלילות הבודדים, את הרעב והצמא, ואת תסכוליה של אשה משוללת אהבה; היא מספרת על חוש ההומור של משפחה עליה רצו להטיל את הגרוע שבעונשים, את השכחה. היא מספרת על בריחה מבוהלת ועל המנוסה מקזבלנקה לטנג`ר, מטנג`ר לפריז. כיום, בסיפור שכמו נלקח מתוך עיתים ``אלף לילה ולילה``, עיתים סיפור בלהות, הופכת האסירה לאשה חופשית. זוהי עדות מדהימה אותה הפקידה בידי מישל פיטוסי. מליכה אופקיר נולדה ב2- באפריל 1953 במרוקו. מישל פיטוסי עיתונאית וסופרת, מחברת שני רומנים.