רומנטיקן. לא מהסוג המודרני - שמביא ורד באריזה של פרגמנט, אלא מהסוג החולם, האידיאליסט, כזה שחי במציאות שהוא יצר בדמיונו (מאדאם בובארי, כבר אמרתי?).
"הלבנים העושים בעסקי הנמל וקברניטי האניות קראו לו ג'ים, ותו לא. היה לו, כמובן, עוד שם, אבל הוא חרד והקפיד שלא יבטאו אותו. העלמת-שם זו, שהיתה נקובה ככברה, לא באה להסתיר אופי ואישיות אלא עובדה. וכשפרצה העובדה ויצאה לאור היה יוצא פתאום מן הנמל שישב שם והולך אל נמל אחר, בדרך-כלל מרוחק יותר כלפי מזרח. הוא לא נטה מן הנמלים, כי היה ימאי שגלה מן הים, והיה בעל כושר שבמופשט שלא יצלח אלא לעבודת סוכן לספק. וכך היה נסוג בסדר טוב לעבר מזרח השמש, ואותה עובדה היתה הולכת אחריו כמו באקראי אבל בהתמדה. במרוצת השנים היה ידוע איפוא בבומבי, בכלכותה, בראנגון, בפנאנג, בבאטאביה – ובכל אחת מן התחנות האלה היה ידוע כסתם ג'ים הסוכן. לימים, לאחר שתפיסתו הדקה לגבי הקשה מנשוא הבריחה אותו לעולמים מן הנמלים ומפני האדם הלבן, והוא הגיע עד לעמקי יער-בראשית, ובחר להסתיר את נטייתו המצטערת בכפר אחד בג'ונגל, הוסיפו המאלאים תושבי הכפר מלאה אחת לשמו הקצר. הם קראו לו טואן ג'ים: כאילו אמרת – לורד ג'ים." (עמ' 6)
את עלילותיו של ג'ים אנו שומעים מפיו של מארלו, ימאי החולק עם חבריו את הסיפור שמעיק על ליבו. ג'ים, בנו של כומר אנגלי, בוחר בקריירה ימית בשירות הקולוניאליזם הבריטי. הוא חולם להיהפך לגיבור, להציל חיים, אך כאשר מגיע אירוע הדורש גבורה הוא קופא. התנפצות החלום מחרידה את נפשו והוא מעניש את עצמו בביזיון פומבי. לביתו אינו יכול לחזור, ומחמת השמועות הוא נע ונע בארצות המזרח עד שמגיעה ההזדמנות המחודשת והטראגית להגשים את עצמו.
מארלו, שרוב הזמן אינו מבין באמת את ג'ים ודמותו מהווה חידה בעיניו פוגש אותו בשעתו הקשה ומנסה לסייע לו. את הסיפור אנו שומעים שנים אחרי.
ברקע של העלילה החומרים מחייו של קונראד – הקולוניאליזם האירופי, הזלזול בילידים ובדתות המקומיות, השאיפה לגבורה ולגילויים חדשים, חיי הים של האירופאים הרחק מביתם.
העברית של הספר מעט מליצית ומיושנת. אינני יודע עם מדובר בקונארד, באמציה או בתקופה בה תורגם הספר, אבל בהחלט התחברתי אליה. (ישנה הוצאה מחודשת מ-2005, איני יודע אם התרגום עודכן).
נהניתי.












![הרצל [מהדורת 2004]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers0/4856.jpg)


