חיכיתי הרבה זמן לקריאת הספר הזה, כמעט שנתיים ליתר פירוט, מכיוון שהוא נראה לי - על פי התקציר והכריכה - מיוחד במינו. כשיצא לא שמעתי עליו יותר מדי, ביקורת אחת או שתיים בפורום ספרות מסויים ותו לא. שאלתי את עצמי האם הציפייה שלי אינה מוגזמת לאור העובדה שהספר לא זכה להערכה, ואפילו לא לביקורת, אלא רק למה נראה כאדישות כללית מצד קהילת הקוראים וקהילת הספרות; כבר התחלתי להאמין שאני עומדת לקרוא ספר זניח, מתיש או נדוש.
שמחתי להתבדות ולגלות ש'הקול של תלמה' הוא ספר מצויין, מצויין ביותר. לא ברור לי איך הוא לא זכה להערכה ואיך פסחו עליו כך, מכיוון שהוא אכן מיוחד במינו כפי שקיוויתי ומכיוון שהוא כתוב בכשרון שאין מילה אחרת לתאר אותו מלבד מדהים.
תלמה היא בחורה צעירה שפורשת את סיפורה בקצת מעל למאתיים עמודים, סיפור המתחיל בילדות זרועה בהתעללות מינית, הזנחה ולסירוגין הענשה מוגזמת וטראומות אחרות שונות ומשונות, ונגמר באישה המנסה, דרך מסך הערפל שפורשות עליה בעיותיה הנפשיות, לאסוף שברים של חיים ולשרוד תוך בניה של עתיד טוב יותר מהם.
בתחילת הקריאה לא הבנתי מדוע צורת ההתבטאות והכתיבה היא לא הכי מובנת בעולם. התחושה היתה כאילו נפש מופרעת והוזה כותבת אותם, מה שהתברר במהרה כנכון - הסופרת עשתה כאן מעשה מאד אמיץ, ומוצלח בצורה מפתיעה, של כתיבה בגוף ראשון של דמות עם מחלות נפש. קראתי ותוך כדי המעבר בין הדפים והאנקדוטות המתוארות נזכרתי באנשים שפגשתי בחיי או שצפיתי בהם בטלוויזיה ושדרך התנהגותם נראתה לי חסרת ביסוס ובלתי מובנת בעליל, והספר גרם לי להבין פתאום את כל אותם דברים קטנים, כל העוויתות והאמירות והמעשים וההחלטות שזיהיתי מהחיים האמיתיים, וכולם נראו לפתע הגיוניים ומובנים לגמרי. זה מה שגרם לי להגיע למסקנה שהסופרת עשתה עבודה מצויינת - היא הצליחה לקחת אותנו הקוראים יד ביד בנבכי מחשבתו של מי שמופרע נפשית, דרך כל הסיבובים והפיתולים שמתחילים בטראומה הראשונית ומסתיימים, לפעמים שנים אחרי, בשלל השלכות והחלטות. נראה שהנפש האנושית מתחלקת לשתי קטגוריות - זו ה'נורמלית' וזו המופרעת - וקמילה גיב נותנת לנו נקודת מבט מדהימה על נפש מהקטגוריה האחרונה, נקודת מבט שרובנו איננו זוכים לחוות אותה אלא אם כן אנחנו חווים אותה ממקור ראשון; זה כמעט כאילו מישהו לוקח אותנו לסיור על הירח.
העלילה לא מדהימה; יש בה כמה מורדות, עליות וטוויסטים קטנים אבל היא לא, וכנראה לא נועדה להיות, מסעירה. גדולתו של הספר היא בכתיבה שלו ובתיאורים המופיעים בו, בתחושה הכללית שהוא משרה. הוא אינו זקוק לתפניות דרמטיות וסיפורי אהבה מטורפים, פשוט כי הוא מרתק ע"י תיאורו של החיים כפי שהם, או לפחות כפי שהם למי שגדל בסביבה טרואמטית. אותי הוא ריתק, וכמעט ולא יכולתי לעצור מן ההתחלה ועד הסוף.
הספר מאד מומלץ למי שיוכל להעריך את ההצצה הזו לנפש אחרת, לעולם שונה בתכלית. והוא בהחלט אינו אמכזב.

תודה קמילה גיב!!!!!!!
סופסוף ספר שמזדהים איתו רגשית!!
קמילה היא דמות מדהימה,עם כלכך הרבה כוחות ...אותי אישית הספר עורר דברים מודחקים מהילדות שגרמו לי לחבר את חלקי הפאזל של החיים שלי בצורה אחרת.
תקראו את הספר לא בגלל שהוא "מרגש" , תקראו אותו בגלל שהספר הזה בנוי בצורה כלכך מתורגמת נפשית ורגשית שלכל אחד זה יגרום לעשות הקשר מסוים על עצמו ....
הספר כתוב כאילו פסיכולוגית כתבה אותו ,יש בו את כל התסמינים של התעללות מינית ורגשית , איך הכל התחיל ואיך בעקבות זה התחילו "תופעות הלוואי":דיכאון , חרדה ,אנורקסיה....תלמה היא חזקה וכמה קלישאתי שזה נשמע היא עוררה אותי להחלטות מאד חשובות בחיים שלי.
זה לא ספר למיטה או לטיסה ,זה ספר למחשבה ללקיחת מסקנות ובניה.

בהתחלה הספר היה מאוד מעניין, וסוחף, אבל לקראת הסוף הוא כבר התחיל להמרח לדעתי, ועזבתי אותו.
אולי כי קשה לי מאוד להתחבר לספרות לא ישראלית

העלילה מעניינת, נושא שעוד לא קראתי עליו, כתוב יפה.
מעניין כמעט עד הסוף, לי היה חסר בסוף עוד משהו.