מותח, כתיבה שנונה אבל...
הדמות הראשית מיכלי טיפוס וכלל לא התחברתי אליה.
כל תיאורי הרצח היו לי קשים.
הסוף הזוי ומאכזב.
מומלץ לבעלי קיבה חזקה.

מיכלי, היא הכל חוץ ממתוקה. היא לא סובלת סמכות, עושה רק מה שהיא רוצה, פמיניסטית, לא סותמת את הפה (גם כשצריך), צינית עד מעליבה, נפרדת וחוזרת לחבר הקבוע שלה. כל זה נסלח לה כמובן כי היא בת 29. (ראיתם פעם גיבורה כזו שעברה את גיל 40 ולא יחשבו שהיא פתטית?)

כמעט בטעות מיכלי נקלעת ללב חקירת רציחות סדרתיות, וכמובן מצליחה לפענח אותן.

מצטערת לאכזב - לא הצלחתי לגבש את דעתי על הספר. מצד אחד הכתיבה של נחמיאס מקורית ושנונה, והספר קליל מצחיק ומותח, שילוב שהרבה ניסו ולא הרבה הצליחו.

"בעזרת כמה טלפונים פיצחתי את מספר הטלפון החסוי של השוטר עם העיניים הכחולות. קבענו שהוא יפצה אותי על מה שהוא עשה לי בבוקר, אם אף אחד לא ירצח אותי קודם לכן".
"היא לא תרצח אותי. אף אחד לא ירצח אותי. אם יש דבר שאני בטוחה בו זה זה. אני, המילה האחרונה בשוק ההישרדות, אמות בשיבה טובה על ברכי נכדי וניני המאומצים ולא דקה אחת קודם. וחוץ מזה, כשהייתי בכיתה דל"ת לקחתי שלושה שיעורים בג'ודו"

מצד שני, הספר מלא בתיאור מפורט של הרציחות. פיות חתוכים, פטמות ערופות, והרבה דם לתיבול. אותי זה הגעיל. אני מניחה שהכוונה של נחמיאס היתה לזעזע, אבל לי זה היה הרבה יותר מדי. כשזה קשור לתיאורי רצח אני צמחונית אדוקה.

מה שיותר הפריע לי הוא המעברים מכתיבה בגוף ראשון – מפיה של מיכלי, לבין כתיבה בגוף שלישי של מספר יודע כל. המעברים הללו גרמו לי להתנתק ממיכלי בכל פעם שכבר הצלחתי להתחבר אליה, וגם קילקלו את תעלומת המתח כי הפתרון מוצג לקורא כבר בשלב מוקדם מאוד של הספר. גם ככה היה קשה לי להזדהות עם מיכלי, דמות שהיא כל כך לא אני. בדרך כלל אני מעריצה דמויות ספרותיות שנונות שהן לא אני, כאלה שתמיד יש להן מענה לשון חד. הפעם לא התחברתי. למרות שהכתיבה של נחמיאס אמינה ואין בה זיוף. אולי הבעיה היא בי. אולי אני כבר זקנה מדי וחושבת שדמות אמיתית בעלת אותן תכונות תתרסק במציאות, או שתהיה טפילה על חשבון אחרים. זה כבר לא נראה לי סקסי בכלל. אולי זה הרוע שיש בספר וגם במיכלי.

הספר מסתיים באפילוג לא ברור. אחרי שכל עלילת המתח כבר נסגרה, בא האפילוג והופך הכל. גם כאן לא הצלחתי להחליט אם זה לטובה או לרעה. לא אספיילר, אבל נראה שנחמיאס החליטה לזעזע בכל מחיר, וליצור בכוח גיבורה מקורית, עד כדי הקצנה.

20 שנה לאחר שראה אור לראשונה החליטה הוצאת כתר לפרסם מהדורה מיוחדת של הספר (עם כריכה הרבה יותר יפה ) .ואני קראתי אותו לראשונה היום. וסיימתי .כשחשבתי על חולי נפש .ככה בדיוק תיארתי אותו . ואני יודעת שהספר מתאר דבר הרבה יותר מורכב מחולי נפש ,אבל זאת המחשבה שהייתה לי ישר כשסגרתי את הספר וגם המחשבה שאני חייבת לדבר עם הסופרת ולשאול אותה למה היא עשתה לי את זה וסיימה את הספר ?ככה ?כל כך מהר וכל כך מפתיע !
הספר הזה הוא מעבר למעניין .הוא מקורי .הוא מחדש והוא כל כך שונה מכל הספרות הצינית והרומנטית שיוצאת עכשיו ולעיתים חוזרת על עצמה . הספר הזה משלב הומור וזעזוע באותו דף ואף באותו משפט ואי אפשר לעשות את זה טוב יותר ממה שהסופרת הייחודית הזאת עשתה . זה הספר הראשון שלה שאני קוראת ואני ממש הולכת לרוץ לקנות את השאר .

תלכו לקנות !

באופן כללי - הספר טוב. אפילו טוב מאוד.
מותח ושנון בו זמנית (כמו שרק נחמיאס יודעת לכתוב).
כרגיל, נחמיאס לא מאכזבת. יודעת בדיוק איך לבנות עלילה כך שלא נרצה להוריד את הספר ולו לרגע אחד.
הדמות הראשית גורמת לך לרצות לפתע לקבל מעין כח-על המאפשר לך להיות סופר-שנון.

אבל, (ויש כאן "אבל" ענק) ה-2 עמודים האחרונים, כל כך מאכזבים. אלמלא הם, הספר היה מבחינתי 5 כוכבים.
העלילה כבר הסתיימה בצרה יפה.
כל הקצוות נסגרו.
ואז הגיעו העמודים הללו - והרסו הכל.
חבל.

ספר פסיכי לחלוטין, לאוהבי הקינקיות והמוזרות למניהם... אני אוהבת ספרים הזויים, וזה בהחלט אחד הספרים שקראתי, שהמילה הזוי מכתרת ומתארת אותו בצורה מושלמת... לא ידעתי אם להיות במתח ולפחד או פשוט להיחנק מצחוק, ובאמת, הדמעות בעיניים, היו רק בגלל שלכותבת המופלאה הזאת יש יכולת לגרום למילים לצאת מדפי הספר ופשוט לדגדג אותך עד אובדן הכרה...
מומלץ לאוהבי ספרות הזויה ! :-)

במילה אחת.. מזעזע !!
ועוד עם כל התאורים של הרצח.. איכס !
ממש בזבוז זמן.

ספר הזוי לחלוטין. נראה כאילו המחוברת היתה בטריפ רציני בזמן כתיבתו.

עוד יצירה מטורפת מבית לימור נחמיאס, כרגיל הוא הנאה צרופה.

מצוין! מאד מצחיק!! קולח, צעיר.