• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
מטילדה

מטילדה

מאת רואלד דאל

הביקורת של מלכת הספרים

תמונה של מלכת הספרים
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
מטילדה

מטילדה

מאת רואלד דאל

הביקורת של מלכת הספרים

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
תמונה של מלכת הספרים
הוצאה לאור:זמורה ביתן
שנת הוצאה:2000
סדרה:מרגנית
קטגוריה:ילדים 12-9
הקודמת
מירב
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 16 שנים•1 דקות קריאה

ספר מעולה אחד הטובים שקראתי,מטילדה פשוט סוחפת ומקסימה.
העלילה משעשעת וקלילה,וכיף לקרוא את הספר.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של monti me
monti me
תמונה של כרובי
כרובי
תמונה של ליילק
ליילק
מ
מוגובי הכי שולט
5קוראים|גיל ממוצע33|60%נשים

על המבקרת

תמונה של מלכת הספרים

מלכת הספרים

ותיקה
חברה מזה 17 שנים
183 ביקורות•2 נבחרות•411 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
מקור (נוער)•תרגום (נוער)•מדע בדיוני ופנטזיה
תמונה של מלכת הספרים
מלכת הספרים
ותיקה
חברה באתר מזה 17 שנים
ביקורות183
ביקורות נבחרות2
לייקים שקיבלה411
דירוג ממוצע4.3 ⭐
ז'אנרים מועדפים
מקור (נוער)52תרגום (נוער)48מדע בדיוני ופנטזיה25

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של מלכת הספרים

סלמנדרה

סלמנדרה

ק. צטניק

ספר זה סיימתי לקרוא לפני כשנה בערך, בעקבות יומן קריאה שעשיתי אודותיו.
ובכן, רבים הם ודאי השואלים מדוע, אם כך, אני כותבת ביקורת על ספר שסיימתי לקרוא לפני שנה? למען האמת, הייתי דיי עצלנית כדי לכתוב ביקורת ועם כל הדברים שהטרידו אותי אז וכיום- אפשר להגיד שהעניין ''סוג של'' פרח ממוחי.
אמנם, קראתי את עבודתי שנכתבה על ספר זה בשנית ואז, שבה אליי ההבנה.
אתם מבינים, כל ספרי השואה שקראתי עד אז היו יחסית ''רכים''- ולא שאני מתכוונת שהיו קלים לקריאה, אמנם, אך תיאורי ההתעללות והזוועה היו הרבה פחות מוחשיים מאשר בספר זה.
אני זוכרת את הימים אשר בו קראתי אותו ואת הזוועה לנוכח הכעס שגאו בי בו- זמנית. מכיוון שהארי פרלשניק וסאניה (איני זוכרת את שם משפחתה) היו בסך הכל אנשים רגילים ומאוהבים עד כלות האחת בשנייה, והדבר היחיד שלשמו עברו את כל זאת, רק בשל היותם יהודים.
ומשאני חושבת על כך, עולות הדמעות בעיניי, מכיוון שלמרות שהארי פרלשניק ''שרד'' את כל זאת (אזהרת ספויילר), הוא נשאר כלבדו בעולם החרב והמעלה להבות- ללא אשתו, ללא ידיעה מה עלה בגורל משפחתו והחשוב מכל- מה יעשה כעת? אני מתכוונת, הוא שרד, אך, האם זה היה שווה כל זאת, לאחר שראה את אותה מישהי אשר אהב, אשר גופתה מונחת לה דוממת?
איני יודעת. ספר זה אכן מעלה תהיות ושאלות קשות מנשוא. ולהתעמת עם נושא השואה במלוא אכזריותו- אולי זה דבר קשה מדי, אפילו לאותה מישהי בכיתה ט' (שנה שעברה).
לא אוכל לדרג ספר זה, מכיוון שאינו ניתן לדירוג. זוהי זוועה אשר אנשים עברו ועודם עוברים (לא את השואה באופן ספציפי, אבל איני רוצה לפרט כעת על צפון- קוריאה). אולם, אני ממליצה לקוראו, מכיוון שהוא אכן יכול לגרום לאנשים להעריך את חיים מחדש, לנוכח העובדה שבעיני אנשים פעם, היעדר הפחד נחשב למותרות.

לפני 12 שנים•מלכת הספרים
המפתח של שרה (עטיפת הסרט)

המפתח של שרה (עטיפת הסרט)

טטיאנה דה רוניי

ספר מעורר מחשבה.
נהניתי לקרוא אותו ולמדתי רבות על השואה ועל חלקם של הצרפתים בה.
אני חושבת שבעקבות הספר הרחבתי את הידע שלי,מכיוון שלפני הקריאה לא ידעתי דבר על ''מצוד ולודרום ד'היב.''
הדבר היחיד שהפריע לי בספר הוא ההכחשה של הצרפתים ואי הידיעה שלהם את העבר.''עם שאינו יודע את עברו,ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל.'' אמר יגאל אלון ואני מסכימה איתו לחלוטין.
לסיכום,אני ממליצה לכולם לקרוא את הספר.אחד הספרים המעניינים שקראתי.

לזכור ולא לשכוח.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•מלכת הספרים
הכול בגלל המלחמה

הכול בגלל המלחמה

אירית ר. קופר

לאחרונה,שמתי לב שיש ספרים שבקושי מייחסים להם תשומת-לב,אין אף ביקורת,ואף תמונה/תקציר אינם נמצאים.
כזה בדיוק הוא הספר ''הכל בגלל המלחמה'' מאת אירית ר.קופר.
ולעניות דעתי,זה חבל מאוד.לוקח זמן(אמנם)להתחבר לספר אך השפה הקולחת כובשת את הקורא במהירות והאופן שבו בוחרת הסופרת לכתוב הוא מעניין מאוד(וכפי שכבר ציינתי קולח מאוד).
מלבד כמה וכמה חסרונות(כגון,לעתים היו קפיצות כרונולוגיות) מאוד נהנתי מן הספר,הוספתי מילים חדשות לאוצר המילים שלי,ריעננתי וחידשתי אותו.

נ.ב:חשוב להבהיר,כל הסיפור הוא אמיתי.אמה של המספרת(אנה)הייתה חברה של הסופרת כשהן היו ילדות,בזמן מלחמת העולם השנייה.
אני מקווה מאוד שתקראו ותהנו.אף על-פי שזה ספר לא ממש מוכר וידוע,אני ממליצה עליו בחפץ-לב(''אם לא תנסו איך תדעו'').
נ.ב.ב:רק כדי שתעמדו על טיבו של הספר,הנה התקציר:
סיפור מרתק על יתמות ועל כמיהה לאהבת אם,סיפור על עצב ועל חלום. אנה, גיבורת הספר, גדלה עם אב קפדן,המסתיר מבתו את קיומה של אמה, שזנחה אותם בעקבות האירועים שחוותה במלחמה.
חלומה של אנה מתגשם והיא פוגשת את אמה,אבל המציאות טופחת על פניה: האם איננה כפי שאנה חלמה.סיפור העלילה כאילו נלקח מעולם האגדות,אך חושף בפנינו מציאות מרה. ברגשות עזים נקלעת אנה אל תוך מסע חייה המסתוריים של אמה,המלוּוים ברגשות בושה, אשם,צער וייסורים.
הסופרת,שאמה של אנה הייתה חברתה בילדותה בזמן מלחמת העולם השנייה,מלווה את הבת בחוויות הקשות.

תהנו מן הקריאה,וחג שמח.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•מלכת הספרים
הגיבור האבוד

הגיבור האבוד

ריק ריירדן

אין לי מילים,פשוט אין לי מילים בכדי להביע את הרגשתי בנוגע לספר.
אחרי שחיכיתי(דיי בסבלנות),הספר סוף כל-סוף יצא,מיהרתי לקנות אותו,ואני יכולה להגיד בבטחה שריק ריירדן לא אכזב!
קראתי את הספר בתענוג ובשמחה שפשוט לא נגמרו.סגנון הכתיבה של ריק ריירדן השתפר,ונעשה בוגר יותר.זו תופעה,ברגע שאתה מתחיל לקרוא את המילה הראשונה,את השורה הראשונה,את הפסקה הראשונה אתה מהופנט לחלוטין,לא יכול להסיר את עיניך מן הספר.
וכפי שאומר הפתגם,'כל המוסיף גורע.' עדיף שלא אכביד במילים,ורק אתן לכם להנות מן התענוג שבספריו.

נ.ב:הספרים של ריק ריירדן מומלצים לילדים,לנוער וגם למבוגרים.ההנאה מובטחת.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•מלכת הספרים
מבוך העצמות

מבוך העצמות

ריק ריירדן

אני עדיין בהלם,איך אפשר לכתוב סיפור כל-כך יפה?
ריק ריירדן הוא פשוט אמן בכתיבה,טווה את המילים ומחבר אותן ביחד,נוצר פשוט ספר מעולה,מקסים,מרגש,ספר שרק הסופרים המוכשרים ביותר יכולים לכתוב.

אני מאוד נהנתי מן הספר,העלילה יפה ומסקרנת,העלילה לא ממש צפויה(מי שהחשבת כחבר,מתברר כאויב)אני מקווה לקרוא את הספר השני,'תו קטלני.'
ממליצה לכולם לקרוא את הספר,מרתק,מסקרן מהפנט ועוד...
אי אפשר להסיר את העיניים ממנו.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•מלכת הספרים
ארתור ומלחמת העולמות

ארתור ומלחמת העולמות

לוק בסון

התוועדתי לסדרה המופלאה,ארתור והמינימונים דרך הסרט(הפלא ופלא),בכל מקרה,התחלתי לקרוא ונסחפתי אל תןך תוכו של הספר,הייתי נפעמת ונרגשת לקרוא אותו,וכאשר סיימתי לקרוא אותו,חיכיתי כבר להמשך('ארתור והעיר האסורה').

קראתי את כל הספרים בהתפעלות עצומה(אפילו את הספר השלישי,שהיה פחות טוב)עיניי נפערו מרוב קסם,הקסם של הספרים.
והספר הרביעי לא גרע משאר הספרים,אלא היה אפילו היה טוב יותר.
ובנימה זאת,אני אומרת שאתגעגע לכל ההרפתקאות של ארתור,ולסגנון הכתיבה היפה של לוק בסון.
אני נהנתי לקרוא את הספרים,ואני אתגעגע לכל הדמויות.

לסיום:
אני ממליצה על הספר,ועל הסדרה בפרט.

לפני 15 שנים•מלכת הספרים
מרטין

מרטין

תמר ורטה-זהבי

שוויון,שוויון,שוויון.
מילה כל-כך קצרה,ואם זאת כל-כך חשובה.
מילה שיש לה משמעות כה עמוקה בעינינו,מילה שתמיד תהיה קיימת.
שוויון,מה גורם למילה הזאת להיות כה חזקה ועוצמתית.
מילה שפעם לא התייחסו אליה בכבוד רב(אני מדברת על,אי-שוויון בין גברים ונשים,אי-שוויון בין לבנים ושחורים ועוד..)

ועכשיו,הבא נחזור לסיפור.
הסיפור מגולל את סיפורו של מרטין לותר קינג,מנהיג ההמונים במאבק באפליה ובגזענות(מן התקציר).
במהלך חייו הקצרים והסוערים,הצליח להגשים את חזונו,ולראות את האפליה מתמוטטת ואת חוקי הגזענות נעלמים מן העולם.
מרטין לותר קינג,הפכת את העולם למקום טוב יותר,ועל-כך אני מודה לך,שמת קץ לחוקי הגזענות האפלים והרעים.
אני מורידה בפניך את מגבעתי.
''כל בני האדם שווים בתבונתם'' אמרו הנאורים.

לפני 15 שנים•מלכת הספרים
מן המצר

מן המצר

אסתר שטרייט-וורצל

ובכן,מה יש לי להגיד על הספר הזה,שחיכיתי לו כל-כך,שרציתי כבר להניח את ידיי על עטיפתו ולהתחיל לקרוא.
--
אמנם,זהו ספר של אסתר-שטרייט-וורצל(סופרת שאני מאוד מעריכה ומכבדת),והוא גם מספר על השואה(וכפי,שהדגשתי בביקורות הקודמות,הנושא הזה מאוד מעניין אותי).
ובכל זאת,נדמה שהשתלשלות העניינים עברה מהר מדי,יותר מדי מהר.
חוץ מזה,בסוף הסיפור,נראה,שהמחברת מאוד מיהרה,ולכן ''זכינו'' בסוף כזה.

לסיום:לדעתי,זהו ספר בסדר,ברמה בינונית.אבל אני הייתי מצפה ליותר מאסתר שטרייט-וורצל.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•מלכת הספרים
רגעי האור

רגעי האור

אסתר שטרייט-וורצל

אני מודה,אני מכורה לכתיבה של אסתר שטרייט-וורצל,לשפה העשירה,פשוט תענוג.
גם הספר הזה לא אכזב,שוב,אסתר-שטרייט וורצל מתחברת אל לבבות הקוראים,כותבת מילים,שלאט לאט מתחברות והופכות לספר שלם.

לדעתי,אסתר שטרייט-וורצל הצליחה לכתוב ספר שמספר על בעיות בני הנעורים,על האהבות,התקוות,החלומות,האכזבות.
נכון שהיו קטעים אלימים בספר,ולפעמים,היה לי קשה לחזור לקרוא את הספר(בגלל,כל מיני קטעים שלא מצאו חן בעיניי).

נ.ב:אמנם,לא כולם אהבו את הספר(זכותם,לכל אחד יש טעם משלו),אני ממליצה על הספר(אבל בכל-זאת,הוא מתאים יותר לילדים מעל לגיל 11).

לפני 15 שנים•
★★★★★
•מלכת הספרים

ביקורות נוספות על "מטילדה "

מטילדה

מטילדה

רואלד דאל

לאחרונה (יחסית) נפתח עמוד נהדר בפייסבוק שנקרא "לפסוע במשעול המרגנית". שני אנשים מבוגרים שבים לספרי הוצאת "מרגנית", קוראים אותם ומעלים סקירות. זה עשה לי חשק לשוב גם להוצאה המעולה הזו, ולכן לקחתי את ספר המרגנית הכמעט יחיד שיש לי בבית - "מטילדה" מאת רואלד דאל.
קראתי את הספר בילדותי ואני זוכר שמאוד אהבתי אותו, וגם כמובן שראיתי את הסרט.
במקרה (או שלא) נהייתי הורה לילדה קטנה, כיום בת שלוש וחצי (בערך הגיל של מטילדה בפרקים הראשונים), וגם נהייתי מורה בבית ספר, זירת התרחשות מרכזית של העלילה (מלבד ביתה של מטילדה).

אז מה אני חושב על הספר ממרומי השנים, מזווית ראייתו של אב צעיר ומורה במערכת החינוך?
ובכן, זהו ספר נפלא. כתוב בתנופה ושנינות, שילדים יהנו מהם - הטריקים שמטילדה עושה כדי לנקום באביה, החוויות שלה בבית הספר וכמובן המאבק הסופי שלה מול המנהלת האימתנית - ילדים יאהבו את זה, ולראיה- הקרנתי את הסרט לתלמידים בכיתה ז' לקראת סוף שנת הלימודים והם אהבו את הסרט מאוד (וציינו שכבר הקרינו להם אותו בביה"ס היסודי).

אבל מה תורמת הקריאה בגיל מבוגר יותר?
אני חושב שהבחנתי בזווית הסאטירית של הספר, באמירה הנוקבת שלו כנגד עולם המבוגרים וכנגד הממסד החינוכי (המגולם על צדדיו האפלים ביותר בידי המנהלת, ועל צדדיו החיוביים ביותר בידי דמותה של מיס מרשמלו, מורתה של מטילדה בכיתה א').

הספר בעצם עוסק בניכור הורי. מתוארים בו זוג הורים שלמען הקריירה שלהם (אביה של מטילדה) או למען הפנאי והעיסוק העצמי (אמה של מטילדה) מזניחים לחלוטין את בתם. הם מספקים לה אוכל וקורת גג, ובטוחים שבכך יצאו ידי חובתם כלפיה. העלילה של מטילדה מתארת הזנחה של ילדה גאונה, שמלמדת את עצמה לקרוא בגיל ארבע, אך זה רק בשביל להוסיף "פלפל" לספר. הרי ברור שאף ילד לא צריך לסבול מהזנחה כזו, גם אם אינו גאון (ויש להודות- מעטים הגאונים בעולמנו, וגם הגאונים המעטים- אני לא בטוח כמה גאוניותם הייתה בולטת לעין בגיל ארבע).

מעבר לכך, הספר ממשיך לעקוב אחרי מטילדה בביה"ס, ופה מתגלה אמירה נוקבת נוספת כנגד המבוגרים - חוסר האמון שלהם בילדים. לא חוסר אמון ביכולותיהם, אלא חוסר אמון בדבריהם, ראיית עולמם והדרך שבה הם מפרשים ומתארים את המציאות. זה מתבטא כאשר אנחנו (הקוראים) נחשפים יחד עם מטילדה לזוועות שמתרחשות בבית הספר, ומטילדה (או חברתה הטובה) שואלות ילדה גדולה יותר מדוע הילדים לא מדווחים להוריהם על התנהגותה האלימה של המנהלת כלפי התלמידים, והתלמידה הגדולה אומרת בתגובה שאין טעם לספר להורים, כי הם במילא לא יאמינו לילדיהם ויסווגו אותם כשקרנים.
מעניין לבחון כיום, בשנת 2025, את שתי האמירות האלו. מצד אחד, האמירה כנגד ההזנחה רלוונטית כפעם. הורים זורקים את ילדיהם מול מסכים, ולא מספקים להם את תשומת הלב שהם זקוקים לה ואת הכלים הדרושים בשביל למצות את הפוטנציאל שלהם.

מצד שני, האמירה כנגד חוסר האמון בילדים כבר לא ממש "מחזיקה מים". הורים היום לוקחים את הצד של ילדיהם באופן כמעט מיידי וללא סייגים, כנגד מורים או אפילו ילדים אחרים. אפשר להתווכח אם זה טוב או רע, אבל אין ספק שהמציאות בפן הזה השתנתה מאוד.

כתבתי המון, אז אתמצת: עודדו את ילדיכם (אם הם בגיל המתאים) לקרוא את הספר. ועשו זאת גם בעצמכם.

לפני שנה•
★★★★★
•Cantona
מטילדה

מטילדה

רואלד דאל

תראו מה זה.
בנאדם מקבל תשעימים ומאיות במבחנים, קורא ספרים של מבוגרים לפני גיל 15, מאובחן כמצויין (דרגה מתחת מחונן, בייסיקלי אותו דבר, נשמע הרבה פחות מרשים), חושב ברמה מעט גבוהה יותר משל שאר הכיתה שלו - וחושב שהוא חכם.
והנה מגיע הספר הזה ואומר - "וואלה, לא."
אם בא לכם להרגיש מטומטמים ומאחרים להתפתח, מטילדה זה הספר בשבילכם. הוא יגרום לפרופסורים בפיזיקה לפקפק באינטליגנציה שלהם. ולא עוזר שכתבתי אינטליגנציה לא נכון והגוגל תיקן לי את זה שוב.

בכל מקרה, כמו שוודאי הבנתם, מטילדה היא ילדה גאונה. עד כמה גאונה? שמעו את זה:
א. בגיל שלוש היא ימדה את עצמה לקרוא
ב. לפני גיל חמש היא כבר קראה דיקנס. דיקנס, למען השם. וגם ג'יין אייר וגאווה ודעה קדומה, וספרים כבדים כאלה שאני לא הצלחתי לקרוא ממרום שש עשרה שנותיי. דאמ איט איתה!
ג. בגיל חמש היא יודעת בע"פ את לוח הכפל (הלוח של 12 על 12 למקרה שתהיתם) ויכולה לחשב ברמה של מחשבון, ובמהירות של מחשבון, מספרים גדולים מאוד. אני בגיל הזה רק למדתי מה זה שלוש ועוד ארבע. ואת לוח הכפל (של 10 על 10) לא ידעתי בע"פ עד כיתה ה'!
ד. היא כותבת חמשירים. פאקינג חמשירים.
ה. גם האינטליגנציה הרגשית שלה מפותחת ברמה שלא מתאימה לילד בן פאקינג חמש (כתבתי אינטליגנציה נכון לפחות הפעם. יש.)
ו. ברצינות. היא מתנהגת כמו אדם בן שניים עשר לפחות. היא ילדה בת חמש. אבל היא כל כך רגישה וקשובה וכאלה. וואו.
ז. את כל זה היא עשתה לבד, לגמרי בעצמה. ההורים שלה הם חרא של הורים, מזניחים ועל גבול מתעללים, ולא אכפת להם בגרוש מהילדה שלהם. היא לימדה את עצמה הכל.
ח. שוב, אני חייבת לציין שהילדה הזו בת חמש וחצי מקסימום. משהו כאן כל כך לא נורמאלי שאין לי מילים בכלל.


זה נחמד לקרוא ספרים מפעם. היום אף אחד לא היה קורא ספר כל כך מופרך, לא כזה שנכתב בימינו. היו לועגים לזה, או הופכים את זה לספר סאטירה. אבל לא. מטילדה הוא ספר רציני לחלוטין. לא רציני כלומר שאין בו הומור, אלא רציני כלומר סיפור שמתיימר להיות ריאליסטי ואמתי.
הדמויות שבו מוקצנות ומופרכות עד אימה. אף הורים כאלה מתעללים לא היו רשאים לגדל את הילדים שלהם בשלב הזה, ואף מנהלת מחרידה כמו גברת שכחתי-את-שמה-כי-הוא-היה-ארוך-מדי לא הייתה רשאית להמשיך לנהל את הבית ספר המחורבן. לעזאזל, היו מכניסים אותה לכלא או משהו, זה אשכרה תקיפה והתעללות בילדים, התעללות פיזית ואלוהים יודע שהתעללות מילולית, מה שהיא עושה שם. והיא אמורה להיות המבוגר האחראי. אלוהים ישמור.
הדרך שבה כל הדמויות בספר מוקצנות להחריד - טובים הם טובים ורעים הם נבלים מושחתים - ושבה העולם מחולק לשחור ולבן, גורמת לך לחשוב. כי הרי העולם האמתי לא ככה. והוא אינו רק ילדים ומבוגרים, טובים ורעים, שחור ולבן. הוא הכל מהכל, ולא תמיד אתה יודע מה נכון. אני מרגישה כך במיוחד בימים אלו, כשההורמונים המשתוללים שלי מכריזים עליי בתור בת נוער, והתודעה שלי והמוח שלי והגוף שלי כאחד מתחרפנים (מחשבה מצחיקה - דמיינו את מטילדה בעוד עשר שנים, בתור בת נוער. מעניין).
אם היה לי כוח הייתי מפרטת עכשיו את סוגיית השחור-לבן-אפור, אבל למען האמת אין לי כוח.
אבל כן מגיע לספר הזה שאדון בו עוד קצת, כי הוא היה הספר הראשון מזה הרבה זמן - יותר מדי - שהשאיר אותי ערה עד אחת בלילה.
אם הייתי רוצה לעשות קישור לעולם האמתי - העולם שבו אנחנו חיים, והעולם היחיד שבעצם משנה לנו באמת - הייתי מדברת על יום רבין שמתרחש היום. מאוד קל לעשות את הקישור, גם אם מעט גס. האלימות של המנהלת שלהם - אלימות - יום רבין. הנה הגענו, נסיעה קצרה.
אבל ספרים הם לא רק גשר לעולם שלנו. כלומר הם כן, אבל כמו כל גשר, אפשר לחצות אותו לשני הכיוונים. אפשר לקשר אותם אלינו - ואפילו מומלץ לעשות זאת - אבל אפשר גם לברוח אליהם, והם יקבלו אותך אל תוכם בחיבוק רחב ידיים וללא כל שיפוטיות.
ולמען האמת, זה מה שאני רוצה לעשות כרגע.
כי העולם לפעמים מעט דפוק. לא, בעצם הוא כל הזמן מעט דפוק. בעצם הוא דפוק לחלוטין. לא, גם זה לא נכון. לא לחלוטין. רק כמעט.
אבל יש בו דברים שלא דפוקים בכלל. חיוך כנה של אדם שטוב לו. שוקולד. מיטה חמה בסוף יום קר. גשם שמתחיל לרדת בדיוק כשאתה בוכה. חיבוק שמתאים בדיוק, שבו כתפיים וראש מתחברים כמו בפאזל. בובות פרווה עם עיניים נוצצות. ציפורים שעפות מפה לשם בסתיו ובאביב, בחץ או בשורה, או סתם כך בקבוצה מבולגנת. רוח שמצננת את הזיעה בגב, כשמורידים את התיק בסופו של טיול ארוך. הכוכב השני מימין לירח. ריח של לחם טרי. ורגעים נדירים של צלילות, שבהם אתה יודע פתאום מה אתה רוצה ומה אתה עושה ולאן מועדות פניך ומה עליך לעשות. והעולם צלול וברור וטהור כמו פיסת זכוכית או אגם מים, כמו להרכיב פתאום משקפיים אחרי שנים בהן ראית לא טוב. דמעות שמתייבשות על הלחיים ואתה לא טורח לנגב. חבר טוב. מים שנוצצים על גבי תות. העיניים של אדם אהוב.
יש דברים שלא דפוקים כאן בכלל. וטוב לחיות כאן. אבל מדי פעם טוב לברוח.
לברוח אל מטילדה, ואל העולם הברור שלה, שבו רעים נענשים וטובים זוכים בגמול, שבו רצון טוב ואמונה בעצמך יכולים לעשות הכל. שבו הבעיות היחידות הן כאלו חיצוניות, שאפשר לפתור.
ואולי בעצם זהו לא רק עולמה של מטילדה, אלא עולמם של כל הילדים בני החמש? אולי הכל בעצם כן פשוט כל כך, ורק אנחנו ערבבנו שחור בלבן בטעות וסיבכנו את הכל?
כך או כך, זה לא משנה. נכון לעכשיו ככה הוא העולם, בין אם נאהב זאת ובין אם לאו. אבל תמיד יש לנו לאן לברוח, וזה הכי חשוב.
טוב לברוח. אבל גם טוב לחזור. חייבים בסיומו של דבר לחזור. צריך לזכור את זה.

יום טוב לכם, חבריי-הטיפשים-כמוני-בהשוואה-למטילדה! אל תתנו לגאונה המזורגגת הקטנה הזו לערער לכם את הביטחון העצמי. כולכם חכמים. ואם אי פעם תפקפקו בזה, פשוט תזכירו לעצמם יתרון אחד חשוב שיש לכם על פני מטילדה - היא דמות בדיונית, ואתם לא. :)



עריכה
אני לרוב לא עושה את זה, אבל רק רציתי לומר משהו בנוגע לתגובות למטה, כי זה היה נראה לי משעשע.
האקדמיה לעברית אישרה מילה חדשה בשם "גילאנות", ומשמעותה היא אפליה על רקע גיל. מעניין, הא?
יום טוב! :)

לפני 10 שנים•
★★★★★
•no fear
מטילדה

מטילדה

רואלד דאל

אני נמצאת בכיתה של אינפנטילים.
סליחה, בשכבה שלמה של אינפנטילים.
ובגלל זה, אני יותר מהופעתי כשגיליתי שיש ילדה בכיתה שלי שקוראת ספר.
אל תאשימו אותי, בכיתה ד' האמנתי שאני הייתי היחידה שקוראת ספרים (סתמו).
אז הייתי חייבת לגלות הספר שהיא קוראת. הוא חייב להיות מעולה ברמות אם היא קוראת אותו.

זה לא ספר מושלם, בהחלט לא. הדמויות לא אמינות בשיט ומה שקורה כאן עם גברת טרופדרוס לא יכול להיות חוקי.
שום הורה לא יכול להיות חסר אחריות בצורה כזאת.
מורות לא יכולות להיות נחמדות כמו מיס מרשמלו!
וזה כל כך לא הוגן שמטילדה העזה לקרוא יותר ספרים ממני. פשוט לא הוגן.

אבל זה באמת ספר פשוט מעולה! כזה מהסוג שמורח לך חיוך דבילי על הפרצוף.
לפני כמה ימים הייתי אצל חברה שלי, ולפתע גיליתי אצלה עותק של מטילדה. אחרי שהתחננתי על הברכיים שלי שאני אחזיר את זה מהר והיא לא תראה קמט אחד בספר הזה, היא משכה בכתפיה ואמרה שאין לה בעיה. בדרך חזרה הביתה קראתי את זה תוך כדי הליכה. אני מניחה שאנשים תהו למה ילדה נמוכה מחייכת מאוזן לאוזן באופן שמותח את הפנים שלה במידה מחרידה ומתחמקת באופן יעיל מעמודי תאורה ומעקים.
העותק היה מלא אוזני חמור וקשקושים מעליבים על כל ציור של אגאתה, והילות מלאך מעל לראשה של מטילדה הקטנה, מה שגרם לקריאה להיות אפילו יותר משעשעת.
רואלד דאל חושף בפנינו ילדה קטנה חכמה במיוחד. היא לימדה את עצמה לקרוא בעזרת ירחונים וזמן פנוי שהתירו לה בני משפחתה. היא הולכת מאז גיל צעיר (צעיר מדי!) לספרייה, לקרוא כל ספר שבא לידיה. אני אישית התעצבנתי, משום שחשבתי עד כמה זה לא הוגן שהיא זכתה לקרוא בגיל כל כך צעיר, כשאני עוד לא ידעתי את האלפבית בגילה. כל כך לא הוגן.

כמובן, נלמד להכיר עוד דמויות חוץ מההיא שמתנוססת על הכריכה. גברת מרשמלו החביבה, שמאיר פנים לכל ילד, גברת טרופדרוס, שכולאת ילדים בארון ממוסמר וזורקת בנות בזריקה סיבובית בגלל שהן באו עם צמות.
כמובן, שיש באגאתה טרופדרוס גם צדדים טובים. היא הכריחה ילד לאכול עוגה שלמה. לזה אני קוראת לספק ילדים.

הוריה של מטילדה לא טובים יותר. הם לא מתייחסים אל בתם ולא מעניקים לה תשומת לב כראוי. אחיה בקושי נכנס לעניין. אבל מטילדה, כאמור, היא ילדה חכמה ביותר, ולכן היא מוצאת דרכים שונות וססגוניות לנקום בהם.
היא גרמה לאביה לצבוע את היער של עצמו בבלונד פלטינה, ולגרום לבני משפחתה להאמין שרוח רפאים שוכנת בדירתם.

מטילדה היא לא עושת הצרות היחידה. אחת מתלמידות בית הספר האחרות, שאולי כן ואולי לא שכחתי את שמה - אם הוא בכלל הוזכר - עשתה בעיות כאלו שגרמו לה לסבול שעות ואפילו ימים - אם זיכרוני אינו מטעני - בארון המסמרים הנורא של אגאתה.
לבנדר גם היא, עשתה תעלול לא קטן עם סלמנדרה שמצאה באגם קטן ליד ביתה.

זהו סיפור משעשע וצבעוני, רווי בדמויות ססגוניות ומגוונות.
מומלץ במיוחד לבני הגיל הצעיר שהחלו לקרוא, אבל אני הייתי קוראת את זה גם בעוד עשר שנים.
סיפור שלעולם לא נמאס לקרוא :)

נ.ב.
אל תגלו לאף אחד שאמרתי את זה, אבל אני חושדת שהילדה ההיא עדיין לא סיימה לקרוא את הספר הזה.

לפני 12 שנים•Nameless
מטילדה

מטילדה

רואלד דאל

זוכרים שכשהייתם ילדים וההורים שלכם צחקו מאיזו בדיחה, או דיברו על משהו בלהט ובהנאה, ורציתם להשתתף, אבל הם אמרו לכם- "זה לא לגילכם", "אתם לא תבינו", "זה עניינים של גדולים"?

זוכרים שהמבוגרים הזכירו תוך כדי שיחה איזה מושג כלשהו, ארוך ומסובך, ואתם כששאלתם, קיבלתם את התגובה- "כשתגדל תבין?"

זוכרים את המשפט הזה? "כשתגדל תבין?"

את הספר הזה קראתי פעם כשהייתי בכיתה א. ניגשתי אליו שוב, מאוחר יותר, בשנות התיכון, וגם לאחרונה. אליו ואל כל שאר כתבי דאל- צ'ארלי בממלכת השוקולד", "מכשפות", ועוד. כמו הרבה אנשים מבוגרים שקראו את זה, נותרתי המום מהספרים שלו. מבולבל, מזועזע, ולא בדיוק יודע איפה לשים את עצמי. התיאורים הקיצוניים שלו, האווירה הקריפית משהו שאופפת את הסיפורים שלו- כולם טלטלו אותי, כמו הרבה אנשים אחרים. הביטוי "מה לעזאזל" לא מספיק כדי לתאר סיטואציות ומקרים שמתוארים בספריו, שלקורא הממוצע ייראו מלחיצים ואף פסיכופטיים, כאלה שיצלקו את הקורא הצעיר לכל חייו.

אבל אחרי כל זה,נזכרתי שקראתי את הספר הספציפי הזה גם כשהייתי בכיתה א. או בגן, או משהו כזה. בכל אופן, בסביבות גיל שש. טוב, קראתי זה לא המילה הכי מדוייקת. טחנתי את הספר הזה. התאהבתי בו. לא יכלתי לקרוא משהו אחר חוץ ממנו. וזה היה נכון גם לגבי שאר ספריו של דאל. אלה היו הספרים האהובים עליי. אז ניסיתי להיזכר מה לעזאזל תפס אותי כל כך כשהייתי ילד.

ואז זה הכה בי. הסופר הזה שונה משאר סופרי הילדים שאני מכיר. רוב סיפורי הילדים שאני הכרתי התחלקו לשניים- אלה שאתה נהנה מהם גם כילד וגם כמבוגר, העמוקים והפשוטים בו זמנית, שילדים יבינו ממנו משהו אחד ומבוגרים משהו אחר, ואלה הילדותיים מדי, השטוחים, שלא הילדים ייהנו מהם וגם לא המבוגרים.

הספרים של רואלד דאל, לפחות מבחינתי, שייכים לסוג שלישי- אלה שילדים, ורק ילדים, ייהנו מהם. זוכרים את המשפט- "כשתגדל תבין"? ובכן, כאן זה אותו הדבר רק הפוך. אני זוכר שבתור ילד, שעוד לא ראה יותר מדי, שעוד לא מבין את המשמעות האמתית של הזוועות והרוע שמתוארים בספרים האלה- בתור ילד, אני לא זוכר שהזדעזעתי, או שהספרים האלה צילקו אותי או משהו כזה. אני זוכר שמצאתי את כל הנושא הזה... מרתק.

בתור ילדים שקוראים ושומעים מגוון רחב של סיפורים, אנחנו מחפשים דווקא את הצד האפל יותר, המסוכן יותר, זה שאנחנו לא מכירים. זה שאנחנו רוצים לחקור. הספרים של דאל מספקים את הצד הזה שבנו. לאט לאט, ככל שאנחנו גדלים אנחנו מבינים, אבל כשאנחנו ילדים אנחנו רוצים לבדוק, לחקור, לגלות, ולא תמיד דווקא את הצדדים הנעימים והיפים שבסיפורים ובעולם שלנו.

נכון, לקורא המבוגר הדברים האלה ישמעו מזעזעים ואפלים- אבל זאת בדיוק הסיבה שהקורא המבוגר אינו קהל היעד של הספר הזה.

מומלץ בחום לכל מי שבאמת זוכר איך זה להיות ילד.

לפני 6 שנים•
★★★★★
•אסף
מטילדה

מטילדה

רואלד דאל

קראתי את הספר הזה כי הוא נשמע לי טוב, הוא מפורסם וכתב אותו רואלד דאל, מחבר ״צ’רלי בממלכת השוקולד״ שמאוד אהבתי, לכן הסתקרנתי. קיוויתי שגם במטילדה יהיו קטעים ״מטרידים״ ייחודיים ואני שמח שהיו, והתברר לי שזה הסגנון (המדהים!) של הסופר.

הספר עוסק ביחסים בין מבוגרים לילדים. מטילדה היא ילדה בת ארבע וחצי שיש לה יכולות יוצאות דופן: היא מסוגלת בגיל הזה לקרוא ספרים של דיקנס ולחשב בראש כמו במחשבון. היא לא מקבלת שום יחס מהוריה, הם מתעלמים ממנה ולא מאמינים ביכולותיה.
חולף הזמן ואחרי כמה תעלולים שמארגנת בסתר לאביה כעונש על יחסו כלפיה, היא מגיעה ללמוד בבית הספר בשם אחוזת רסקותם בכיתה א’, שכמובן לא מתאימה לה. המנהלת טרופדרוס כל כך מרושעת ותעשה דברים שלא יעלו בדעתכם. מנגד, המורה מרשמלו חביבה.
מוכנים לעבור שבועיים בבית הספר עם מטילדה? ומה יקרה כשתגלה שיש בה יותר כוחות משחשבה?

הרפתקה כיפית ומהנה (אך אם היו קורים דברים שכתובים בספר במציאות זה לא היה מהנה בכלל) שמומלצת לכל הגילאים כאחד! יש ציורים בשחור-לבן (שמדי פעם הופיעו פסקה לפני המיקום המתאים ולכן גילו קצת לפני שקראתי אבל לא נורא) שהופכים את הקריאה לקלילה יותר.
זה ספר ממש נחמד ואני אוהב את דאל, את הכתיבה שלו וסגנונו המיוחד, המשלב הומור ואימה.

מה שהכי מעניין בספר, זה שהוא הרגיש לי ריאליסטי, למרות שהוא לא! כל אחד מאיתנו היה ילד בבית ספר יסודי שפחד מהמנהלת, ואהבתי את הרעיון של הספר להקצין את דמות המנהלת עד אימה ובכך בעצם לגרום לנו לחשוב ששום דבר מציאותי במנהלת לא יכול להיות מפחיד... אהבתי גם משפטים שמטילדה או מרשמלו אמרו ובכך גורמות לנו לחשוב על כל מיני משמעויות בחיים.

הספר מורכב מכל מיני אירועים, וכל פעם המשכתי לקרוא כי חיכיתי לדעת מה יקרה. הספר הרגיש לי קצת צולע מדי פעם, למשל בהתחלה לא היה ברור לאן העלילה הולכת והמשכתי לקרוא רק מסקרנות מה יקרה, מבלי לחכות לפתרון קונפליקט מסוים. כי הרי ברור שהוריה של מטילדה לא ישתנו וימשיכו לזנוח אותה. בכל זאת עיגלתי ל-5 כוכבים כי מאוד נהנתי מהקריאה, אני שמח שקראתי וזה ספר מוצלח של סופר מיוחד עם הקטעים ההזויים האלה שאני אוהב.

כדאי לקרוא מדי פעם ספר ״ילדים״, זה כיף ומשחרר מתחים. ממליץ לכם על מטילדה.
שנדע כבר ימים טובים וחג שבועות שמח (עד כמה שאפשר...)

לפני 5 שנים•
★★★★★
•תום
מטילדה

מטילדה

רואלד דאל

מצורפת הביקורת של רומי, בת 8, כפי שנכתבה ללא עריכה:
(חובבת הלייקים הצעירה לא מוכנה לפתוח חשבון משל עצמה כי "אותך מכירים כאן אז יתנו לי יותר לייקים...")

האם פעם שמעתם על ילדה שיכולה להזיז דברים בעזרת העינים? והיא מחשבת יותר טוב ממחשבון כיס!? אבל הוריה מר סטמבל, וגברת סטמבל לא שמים לב לילדה הקטנה שלהם גם אם תזחל עם רגל שבורה הביתה, אבל היא בעצמה גאון, כבר בגיל ארבע לימדה את עצמה לקרוא. בינתים, היא הולכת לבית הספר "אחוזת רסקותם" של המנהלת הנוראה שלה שכינויה: "הטרופדרוס", מי שמע על מנהלת שזורקת ילד מהחלון!?...
בינתים היא פוגשת חברים, כמו לוונדר, וגם את מורתה העלמה מרשמלו שבעצם קוראים לה: ג'ני.
היא תגלה משהו על עברה של מורתה ג'ני מרשמלו... ביחד מטילדה וחבריה יצאו להרפתקאות נפלאות ומיוחדות! הוריה הארי סטמבל (מר סטמבל) ובטי סטמבל (גברת סטמבל) עסוקים בכל מיני גנבות ומישחקי בינגו מטופשים, מטילדה כבר זוממת מזימה שתעזור לה לא לצאת מדעתה.
בבית הספר נתקלת מטילדה במנהלת העלמה טרופדרוס. טרופדרוס מפחידה את המורים ואת התלמידים כאחד, כמו המיקרה אם אריק שאז כמעט נשרו לו האוזנים מרוב משיכות. וחוץ מזה הטרופדרוס שונאת בכל נפשה ילדים אז איך קיבלה את תפקידה הנוכחי ? רוצים לגלות איך מטילדה התגברה על הטרופדרוס?
את זה תקראו לבד...

במקום זה אני רוצה לתאר לכם את דמותה של מטילדה :
מטילדה היא ילדה יפה וחולמנית וטובת לב עם שער כהה וארוך, נמוכה,
עוזרת לזולת, יצירתית וחכמה. אוהבת לקרוא ספרים מכל המינים (בעיקר של מבוגרים),
מטילדה גדלה בבית חסר השכלה, עם הורים איומים ונוראים ועם אח גדול שקוראים לו מייקל (שגם הוא לא כל כך נחמד).
הוריה של מטילדה מזניחים אותה והם לא אוהבים לקרוא, ואפילו מפריעים לה לקרוא!
אביה, של מטילדה אפילו פעם קרע לה ספר סיפריה ואמר שהיא צריכה לחסוך כסף על הנזק אפילו שהוא גרם לזה. ציטוט: "בפתאומיות מפחידה התחיל לתלוש את דפי הספר כשהוא תופס בידו בכל פעם חופן דפים וזורק אותם לפח האשפה." הוריה תמיד מזלזלים בה צועקים וכמעט מרביצים...

אבל למרות הכל מטילדה לא מתיאשת והופכת להיות ישרה ומצטיינת (היא כבר היתה כזאת), אבל היא מוצאת אהבה במקום אחר ממורתה העלמה ג'ני מרשמלו, וגם פתאום העלמה טרופדרוס המנהלת המוזרה והמפחידה מתחילה ללמד אותם ומטילדה מצליחה אפילו להרשים אותה.
מטילדה מצליחה להיתגבר על כל המכשולים וסוף סוף מקבלת אהבה. ציטוט: "מטילדה זינקה אל בין זרועותיה של העלמה מרשמלו וחיבקה אותה, והעלמה מרשמלו חיבקה אותה בחזרה."

בחרתי את הדמות של מטילדה כי אני מעריצה את היכולת שלה לא להיות מדוכאת ולמרות הכל למצוא אהבה.
למדתי ממטילדה להתמיד במטרה ולא לותר, ולא להתייאש כשקשה.


התחברתי לספר כי הוא מותח ומרגש. הספר עזר לי להתמודד עם קשיים. למשל: עצב, כי מטילדה התמודדה עם הרבה עצב כי ההורים שלה התאכזרו אליה ולא התיחסו אליה, ולמרות הכל היא הצליחה לשמוח ולהמשיך בדרך שלה ולקרוא הרבה, למרות שההורים שלה בכלל לא העריכו מה שהיא עושה. ציטוט : "את אף פעם לא מפסיקה לקרוא?".
יש בספר מוסר השכל והוא :תמיד אפשר למצוא אהבה. למדתי שגם צריך להעריך את ההורים שלנו שהם נחמדים בניגוד להוריה של מטילדה. ציטוט:"אבא אולי אתה יכול לקנות לי ספר? בשביל מה את צריכה ספר מחורבן? בשביל לקרוא, אבא. מה רע בטלוויזיה לכל הרוחות? יש לנו טלוויזיה נהדרת"


אני ממליצה לכם לקרוא את הספר "מטילדה" כי הוא ספר שכיף לקרוא אותו.
מקווה שתהנו הנאה רבה...

לפני 12 שנים•בלו-בלו
מטילדה

מטילדה

רואלד דאל

יהיה מי שישאל - מתי אני מבוגר מידי בשביל לקרוא ספרים של רואלד דאל? והתשובה: אף פעם. אתה אף פעם לא מבוגר מידי בשביל הספרים המצחיקים והחכמים של דאל, שאין בהם טיפה של בנאליות והם מלאים בחכמה ושמחת חיים. מבין כל הספרים שקראתי של דאל, בחרתי לכתוב ביקורת קצרה דווקא על מטילדה. זה אמנם לא הספר הכי טוב שלו, אבל הספר החביב עליי (לפחות כרגע, אני לא מבטיחה שלא אשנה את דעתי). קשה לבקר את הספר בלי לכתוב כמה מילים על העלילה, אבל אני אישית שונאת ספויילרים, ואני לא רוצה לחשוף כלום עבור מי שעוד לא קרא, אז אסתפק במילה אחת: מומלץ!

לפני 12 שנים•
★★★★★
•Michal
מטילדה

מטילדה

רואלד דאל

שוב, הספרים של רולאד דאל כובשים אותי באמיתיות שלהם. הספר מטילדה מלא באימרות נכונות (גם לימינו) המעידות על חוכמת חיים, רובם בוקעים מפיה של הילדה המחוננת הקטנה ומוסיפים לקסמה הגדול, לאישיותה המיוחדת ולבגרותה הרגשית.
מטילדה הוא ספר מצויין מכל הבחינות. הוא כתוב בשפה שגם ילדים יכולים להבין, ללא גלישה למשלב נמוך; הוא מצחיק ומבדר, ומעביר מסר חשוב: בכל אחד טמון כישרון, אותו הוא צריך לנצל לטובת הזולת, ותמיד יימצא מישהו שיעריך את כישרונו.
ספר שכיף לחזור לקרוא אותו שוב ושוב. מומלץ!

לפני 14 שנים•
★★★★★
•אופיר
מטילדה

מטילדה

רואלד דאל

איזה ספר מעולה!
אני יודע שיש אנשים שאומרים שזה ספר של בנות, אבל הוא כתוב ממש יפה ומצחיק.
מטילדה היא גיבורת הסיפור, והיא מחוננת. היא מסוגלת לעשות דברים מדהימים ולהזיז דברים בכוח המחשבה. הספר גרם לי לקרוא בו שוב ושוב מרוב שהוא יפה ומסקרן גם אחרי הפעם הראשונה, השנייה ואפילו השלישית.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•סנורקה (זה עדיין דניאל, אל תתגעגעו יותר מדי:))
דירוג
5.0
לפני 16 שנים

“אחד מספרי הילדות הכי אהובים עלי. הטוב ביותר של דאל.”

28/87
ביקורות על מטילדה
הבאה
שלומציון המלכה
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני 15 שנים

“אוי,ספר מקסים... לעד יהיה חרוט בזכרוני. זה אחד מספרי הילדים שפשוט גורמים לך לחייך(גם אם יש בו שמץ ש”