• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
בלי לומר שלום

בלי לומר שלום

מאת לינווד ברקלי

הביקורת של

תמונה של
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
בלי לומר שלום

בלי לומר שלום

מאת לינווד ברקלי

הביקורת של

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
תמונה של
הוצאה לאור:מודן
שנת הוצאה:2008
קטגוריה:מתח ריגול והרפתקאות
הקודמת
פיצפוצית
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 16 שנים•1 דקות קריאה

מותח, אך גם די אבסורדי ועם סוף די חלש. לא יותר משלושה כוכבים.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
אין לייקים עדיין

על המבקר

תמונה של

ותיק
חבר מזה 17 שנים
63 ביקורות•4 נבחרות•250 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•מתח ריגול והרפתקאות•שיטות טיפול
תמונה של
ותיק
חבר באתר מזה 17 שנים
ביקורות63
ביקורות נבחרות4
לייקים שקיבל250
דירוג ממוצע3.4 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת30מתח ריגול והרפתקאות3שיטות טיפול2

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של

ריקודו של ג'ינגיס כהן

ריקודו של ג'ינגיס כהן

רומן גארי (אמיל אז'אר)

בחייו ומותו של אמיל אזאר, שם העט ששימש את הסופר הדגול רומן גארי, הוא כותב ש "כל אזאר כולו נמצא בריקודו של ג'נגיס כוהן". את הספר קראתי לפני קריאת חייו ומותו של אמיל אזאר, ואני די בטוח שזהו אחד הספרים הכי "אזאריים" שכתב גארי תחת שמו האמיתי. הסגנון, ההומור ואפילו קטעים אחדים מהספר די מזכירים את "כל החיים לפניו" של גארי/אזאר.
אני חושב שגארי מגיע ברומן זה לאחד השיאים הספרותיים שלו מבחינת יצירתיות רעיונית, כפי שניתן לראות מתיאור הספר.
מומלץ בחום!

לפני 11 שנים•
★★★★★
•
לרזות מתחילים מהראש

לרזות מתחילים מהראש

שלמה לוי

ספר מרשים בתחומו, שמיישם בעקרון יסודות טיפול בהפרעות אכילה ומתאים אותם
לבעיית השמנת היתר שממנה סובלים רבים, ואני בינם (כיום לאחר יישום של כמה
רעיונות ששאבתי מכאן ומספרים אחרים/ניסויים עצמיים אני סובל כבר פחות :-))
הספר דוגל בשיטת Non Diet Approach שצוברת תאוצה בשנים האחרונות, כיוון שדיאטות
רבות ופופולריות אמנם מביאות לירידה דרסטית במשקל, אך כושלות לרוב בשלב השמירה עליו
ללא ויתור על מאכלים שאוהבים, עוזר הספר באיתור החסמים הפסיכולוגיים לירידה ושמירה על משקל
ומלמד להבחין בין "רעב קוגניטיבי" שגורם לאכילה שבאה לפצות על צרכים אחרים או רגשות שמתמודדים
אתם דרך אוכל (כעס, עצב, שעמום...ׂ) לבין רעב פיזיולוגי, רגיל.
הספר כתוב באופן בהיר ונגיש, עם פרק על טיפול תרופתי בהשמנת יתר ופרק על תזונה כתוב על ידי דיאטנית.
מומלץ

לפני 11 שנים•
★★★★★
•
האוניברסיטה הקטנה

האוניברסיטה הקטנה

וויל פירסון

סיימתי תואר בהצלחה :-) היו רגעים מעניינים ומרתקים, לצד רגעים בנליים ולצד כאלה
שהוציאו פיהוקים. משעשע היה לפעמים (למשל בפרק "מדע פופולרי" היה מחקר מקורי
בהחלט: מדען הונגרי בשם תמאש ויצ'ק בדק את המהירות הממוצעת והרוחב של הגלים
המקסיקניים באצטדיוני כדורגל. הוא גם טוען שאפשר להשתמש במחקר כדי לנבא
מתי אוהדי כדורגל יעשו מהומות...:-))), לצד שורות ופסקאות מיותרים.
בקיצור, מומלץ כנשנוש קטן בין ארוחות דשנות יותר (במובן המטפורי כמובן).

לפני 12 שנים•
★★★★★
•
الشخصيه الثقافيه والمجتمع العربي

مروان دويري

الشخصيه الثقافيه والمجتمع العربي

مروان دويري

בספרו "אישיות, תרבות והחברה הערבית", דן פרופסור מרואן דוירי- בעל קליניקה בנצרת
וחוקר בתחום פסיכולוגיה בין-תרבותית- באופן מרתק בהתפתחות האישיות הערבית בהקשר היסטורי-פוליטי,
תרבותי-חברתי וכלכלי רחב (של המזרח התיכון).
דוירי דוגל במודל מערכתי systemic שלפיו יהיה פשטני לנסות להבין את התפתחות הנפש בעולם הערבי
בלי לקחת בחשבון שינויים פוליטיים-חברתיים-כלכליים לאורך ההיסטוריה. בחלקו הראשון של הספר
הוא פורש ארבע תקופות היסטוריות שהשפיעו על הקולקטיב הערבי (במודע ולא -מודע הקולקטיבי):
1. אלגאהליה (תקופה לפני תחילת האסלאם) 2. האסלאם 3. תקופת הכיבוש (למשל האימפריה העותמאנית)
4. עידן התחדשות וספיגת התרבות המערבית באופן אינטנסיבי (המאה ה20).
לפי השקפתו של דוירי תקופות אלו הטביעו את חותמם על הזהות התרבותית הערבית בשני צירים:
ציר הקולקטיביות (למשל בחיי המדבר הפרט נשען על ה"קבילה"/שבט כדי לשרוד) מול אינדיבידואליות
ציר השולט מול הנשלט.
דוירי טוען שבהעדר שירותים שמספקת המדינה, או בסיפוק שירותים אלה של רווחה במידה מצומצמת למדי,
נשאר הפרט תלוי במשפחתו, מקבל ממנה תמיכה, הגנה וביטחון כלכלי, אך מצד שני הוא צריך להישאר צייתן
למערכת הערכים והנורמות שלה (שמשקפת את מערכת הערכים הרווחת בחברה). תחת תנאים אלה המימוש
של הפרט הוא במונחים של מידת התאמתו למשפחה ומתרחש בתוכה, ופחות מימוש עצמי. חתירה למימוש עצמי יכולה
להביא לריחוק מהמשפחה במקרים מסוימים, אם הערכים של הפרט והמשפחה סותרים.
דוירי טוען בחלקו האחרון והמסקרן של הספר, שטיפול פסיכולוגי, כפי שהוא מתקיים במערב, דינו הצלחה מצומצמת
בלבד, אם בכלל, בחברות ערביות. במדינות מערביות ההתפתחויות ההיסטוריות-חברתיות (למשל הפרדת מוסדות ממשלתיים
ממוסדות דתיים) הביאו בצורה טבעית להתפתחות תיאוריות פסיכולוגיות שמתמקדות בפרט כישות נפרדת, ואילו בחברות
מסורתיות מזרחיות ההנחה שנפש הפרט היא ישות מובדלת מהחברה היא שגויה , ולכן טיפול שמתמקד בפרט
לבד לא יניב תוצאות. כדוגמה, טיפול פסיכודינמי שיתמקד באלמנטים התוך-נפשיים של המטופל/ת וינסה להביא את המטופל
למודעות והבעה של רגשותיו האמתיים יכול להביא לקונפליקט חזק בינו/ה לבין המשפחה/חברה המסורתית.
דוירי לא מתאר בהרחבה כיצד הוא מדמיין לעצמו טיפול מותאם יותר לחברה שבה הפרט שרוי בסימביוזה
עם המשפחה. הוא מספר על אפשרות Outreach therapy, אך לא מפרט.
הספר כתוב יפה, מרתק וגרם לי לחשוב על עבודתי רבות, כפסיכולוג שעוסק בטיפול. הוא נכתב ב 1997, ומעניין
לחשוב על מה שהתרחש גם מאז, למשל המהפכות בעולם הערבי ולאן הן מובילות בתחום זה.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•
החווה

החווה

טום רוב סמית

ספר מופרך ומעייף.
חקירה של אישה בשנות השישים לחייה למזימה מסתורית בחווה,
על הדרך מתגלים כישוריה הבלשיים, מעין אגטה כריסטי מודרנית. כשהגעתי לעמוד 170 הבחנתי שכל כמה
עמודים אני מגלגל את העיניים לנוכח הפנטסטיות (מ-פנטזיה) של הסיפור ותגובה פיזיולוגית זו רק
הלכה וגברה...כל כך סיפורים מותחים יש בעולם הראליסטי, למה צריך לכתוב את זה כל כך פנטסטי?
הייתה לי תחושה בקריאה שהנוסחה של סמית היא, כמה שיותר טוויסטים ומתח, כך הסיכוי יותר גבוהה
לרב-מכר, ולעזאזל עם האמינות...

לפני 12 שנים•
★★★★★
•
שקרים של קיץ

שקרים של קיץ

ברנהארד שלינק

התאכזבתי. קראתי את רוב הסיפורים ונאבקתי לסיימם, לכן וויתרתי על הסיפורים
שנותרו. הרגשתי שהסיפורים נכתבו באופן חפוז, בצורה כזאת שלא משאירה רושם מיוחד
כלשהו (זה הקסם בסיפורים קצרים (אם כבר) -שישאירו רושם מיוחד-לא?) למרות הנושאים המסקרנים
שהם עוסקים בהם. שלינק לטעמי כאן לעתים תכופות חושב את הדמויות עד הסוף ומשאיר
פחות מקום למסתורין. הוא מנסה לדחוס בכוח חיים שלמים לתוך כמה עמודים בכל סיפור.
הנוסחה המנצחת שלו, להיות לא שיפוטי ולא לקחת עמדה (כמו
ב "נער קריאה" הנפלא) נשארת איכשהו מאחור כאן, מאחורי חשיבת הדמויות עד הסוף.
גם הסיפור "איש זר בלילה" עם תפניות מפתיעות, מרגיש איכשהו לא אותנטי, בן כלאיים
של "חטופה" ו "זהות לא ידועה", הסרטים הנחמדים והמותחים עם ליאם ניסן.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•
בנות ריאד

בנות ריאד

ראג'אא אל-סאנע

ספר במשקל נוצה, לא מספק שום תובנה למרות הנושא שהוא מתיימר לדון בו, אך משעשע לעיתים ובכך הוא משיג את מטרתו
מצחיקים במיוחד שני דברים השורה השיווקית ״סקס והעיר הגדולה מאחורי הרעלה״ והמחשבה שהספר עורר הדים כל כך
בעולם הערבי..בטוח גם שרגאא אל סאנע צחקה כל הדרך אל הבנק ( לא שהיה חסר לה כסף מלכתחילה, נראה לי)

לפני 12 שנים•
★★★★★
•
חזיונות שווא

חזיונות שווא

ברנלף

הספר הוא כמו אגרוף בבטן. מטלטל ומצמרר לעתים ונוגע ללב לעתים אחרות
הוא מתאר את תהליך הדמנציה שפוקדת את גיבורו, שמשילה מעליו שכבה אחר
שכבה של זיכרון, של תודעה, של משמעות, עד לקריסה מוחלטת של הדבר הזה שאנו קוראים לו
"עצמי" או "זהות".
הנדריק יאו מרסמן/ברנלף מפליא לתאר את הדמות הבלתי נשכחת הזאת, מארטן
קליין, והשינויים החלים בה/עליה. יש בספר תובנות על אהבה, זיכרון, קיום
שבאים בטבעיות, כבדרך אגב כזאת. לעתים תכופות סימנתי משפטים שלמים, שארצה
לקרוא מדי פעם. הכתיבה של ברנלף מלאת חן, ומבחינת חווית הקריאה הספר הזכיר
לי איכשהו את "כל החיים לפניו" של גארי/אזאר, בכך שהוא נע בין עצבות וסיטואציות
נוגעות ללב לבין סיטואציות קומיות, כאשר הקומיות הופכת לפארסה מחניקה, ככל
שמתקדמת הקריאה.
זהו ספרו הראשון של ברנלף המתורגם לעברית, וכולי תקווה שיתורגמו ספרים אחרים
שלו בעתיד.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•
היא, אני והסתיו

היא, אני והסתיו

סלמאן נאטור

אוווי, העבודה השיווקית הזאת על גבי כריכת ספרים, הסופרלטיבים האלה.
בספר שלפנינו, עם תמונת עטיפה יפה כל כך, ושם מסקרן, וקל הפיתוי לקרוא.
אלא כגודל הפיתוי כך גודל האכזבה, לטעמי. ספרו של נאטור הוא פספוס,
הדמות הראשית שהיא "ספק דמות אלגורית, ספק דמות בשר ודם" כפי שמצויין
בגב הכריכה, נשארת תקועה באמצע, לא מתפתחת לכיוון זה או השני, מה שיצר
אצלי תחושה של גיחוך לפעמים, כי ברור שנאטור מנסה, אולי יותר מדי בכוח, לעלות
שאלות חברתיות ופוליטיות נוקבות, בצורה של רומן.
השפה של נאטור יפה, ויש פה ושם משפטים מנוסחים בצורה מעולה ומעוררי מחשבה.
מעניין במיוחד התיאור של טקס הוצאת השד מהדמות הראשית, שבני הכפר משוכנעים
שנכנס בה (לא אכנס כאן יותר לפרטים כדי לא לקלקל למי שרוצה לקרוא).
התיאור הציל משהו את הקריאה עבורי מתחושה של יומרנות ושל ספר מתיש. בסך הכל, חבל.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•

ביקורות נוספות על "בלי לומר שלום "

בלי לומר שלום

בלי לומר שלום

לינווד ברקלי

סיימתי לקרוא אותו תוך יממה...
העלילה במשפט- יום בהיר אחד סינתיה בת ה14 מתעוררת ומגלה שהוריה ואחיה נעלמו מבלי להשאיר סימן וזכר,
25 שנים אחרי כשהיא נשואה ואם היא עדיין מחפשת אחר משפחתה.

הספר כתוב היטב, רהוט ומותח לאורך כל הספר. הפסקתי רק כי הייתי ממש עייפה. זה בדיוק מסוג הספרים שאני אוהבת לקרוא בתקופה זו, אסקפיזם מבורך, אך לא אוטופי.
יחד עם זאת ספר שמושך אותך לקרוא בו, וגם לחשוב בזמן שהפסקת מה קרה? לאן הם נעלמו? למה לסינתיה לא קרה כלום?
קולו של המספר - בעלה של סינתיה - אמין מאוד, יש רגעים שאני ממש יכולה להזדהות איתו, עם מילותיו, עם מעשיו.הוא מצחיק ציני בו בזמן, ובאמת שלא רוצים שיקרה לו שום דבר רע...

דמותה של סינתיה כתובה אף היא באופן אמין- היא לא גיבורה קשוחה חסרת פחד- היא נשברת, מגוננת על הבת שלה באופן מוגזם כפי שמצופה ממנה, היסטרית לעיתים ובלתי צפויה.
בסך הכל ספר לא רע בכלל, - 4 כוכבים כי קטעי המעבר שאמורים להסביר לנו מה קרה, לא כתובים באופן ברור,על אף שאתה מבין שהם איכשהו קשורים להיעלמות.בנוסף, ההסבר לאי קיומו של אביה לא ברור בטח לא אם עושים כתבת תחקיר מעמיקה ברשת צהובונית ...

נקלע לידיכם- תקראו ותיהנו...

לפני שנה•
★★★★★
•נתוש
בלי לומר שלום

בלי לומר שלום

לינווד ברקלי

יש לי נטייה לשנות את דעתי על ספרים עם חלוף הזמן. יש יצירות שהקסם שלהן רק הולך ומתעצם בי אחרי הסיום כאילו הזמן עצמו מזין בעדינות את האובססיה המתפתחת שלי אליהן. יש גם ספרים שפשוט ברור לי מהר מאוד שהם לא בשבילי. ובין לבין יש את הספרים ה"חמודים": כאלה שהקריאה בהם נעימה ומהנה, אבל לא משאירה אחריה הד עמוק. לפעמים אני מסיימת ספר כזה בחיוך, ואז יומיים אחר כך כבר לא בטוחה שהוא באמת היה כזה נפלא… אז עכשיו אני ממהרת לכתוב ביקורת על "בלי לומר שלום" לפני שאני משנה את דעתי עליו.

בדרך כלל ספרי מתח הם לא בראש סדר העדיפויות שלי, ואין לי מושג מה עקץ אותי לשלוף את הספר הזה - אבל אני ממש לא מתחרטת. נהנתי ממנו מאוד. הוא גם קיבל אצלי נקודות בונוס מפני שהדמות הראשית אינה בלש או שוטר. היה כיף לעבור את המסע לצד אדם שאינו מומחה הפשע/בילוש, שפועל מתוך אינסטינקטים פשוטים ולא מקצועיים, ושעוסק בדיוק במה שאני עוסקת (מורה). יש בזה משהו מרענן, אנושי, ואפילו מחזק.

העלילה עצמה הייתה מעניינת, וגם אם הדמויות לא היו עמוקות במיוחד (כמו שקורה לרוב בספרי מתח), הן עדיין הצליחו לעורר הזדהות. קצב הסיפור היה טוב וליווה אותי בסקרנות לכל אורכו.

בדרך כלל, כשמגיעים לשלב שבו כל החידות נפתרות וכל השאלות מקבלות תשובה, אני חווה נפילת מתח - זה כמעט אף פעם לא עומד בציפיות הלא ריאליות שלי, ובדרך כלל גם מרגיש מאכזב ומוחמץ. גם כאן הרגשתי את זה ברגע הגילוי הראשוני של פתרון התעלומה, אבל בהמשך הבנתי שהסופר באמת השקיע מחשבה ולא הלך על פתרון זול. דווקא מאוד הערכתי את זה.

הספר היה נהדר ממש עד עמודיו האחרונים והשאיר עליי רושם מצוין. אהבתי.

אחרי הביקורת הזו אני כבר לא בטוחה שהדעה שלי תשתנה על הספר הזה בעוד שבועיים. או כך לפחות אני מקווה…

מומלץ בחום.

לפני 7 חודשים•עדן
בלי לומר שלום

בלי לומר שלום

לינווד ברקלי

הלכתי לי ברחוב עם בת זוגתי ופתאום ראיתי ספר זרוק בצד הדרך .התעקשתי לקחת אותו והוא שכב אצלי איזה שנה עד שבשבת משמעממת אחת התחלתי לקרוא אותו ומאז לא הנחתי.לינווד ברקלי פשוט סופר מוצלח עם דמויות עגולות ולא שטחיות סטייל הרלן קובן ועם עלילה מתפתחת שטורדת את מנוחתך מאמצע הספר ועד סופו

לפני 5 חודשים•
★★★★★
•פינתי
בלי לומר שלום

בלי לומר שלום

לינווד ברקלי

תמיד אתמה ואתפעל מיכולתו של מחבר ליצור עלילות מסתורין, כאילו דמיוניות, אך הן מציאותיות. מנין יכולתו היצירתית להתיר קשרים ולחברם, ולהכניס את הקורא אל תוך חיים של אחרים, לפזר דמויות, כביכול שוליות ללא חשיבות, להופכן לבעלות תפקיד משמעותי, ואקדחים רבים המפוזרים לאורכה של העלילה, היורים בסופו של דבר!
ולהכניס את הקורא לסקרנות רבה, ומתח עצום, מה יהיה גורלם של הגיבורים? כיצד ישתחרר הקשר המסובך, ותיפתר העלילה....
מזל שהיה לי די כושר לרוץ אחרי העלילה, כל עוד נשמתי בי הגעתי אל סופה.
ממש מרתק.

לפני 4 שנים•יוסי נינוה
בלי לומר שלום

בלי לומר שלום

לינווד ברקלי

בסך הכל נהינתי.
מאד נהינתי כמעט עד הסוף של הספר. יש בו הרבה מתח וסיפור טוב שמחזיק את הקורא (אני) מרותק ותוהה מה היה? מי עשה?
קצת פחות אהבתי את הסיום. יש משהו בסיום של ספרי מתח כשהסופר מתחיל לסדר את חלקי הפאזל כך שיתאימו בדיוק שמרגיש לי קצת משעמם. אולי לא תמיד צפוי ובכל זאת יש משהו באנלי ברשע, כמה שהמשפט הזה נשמע גם לי מוזר. אולי בצפיה שלנו שאם נבין מה עומד מאחורי מעשי רשעות תפתח לנו איזה קופסא סודית. בסוף מתברר שגם הרשעים הכי גדולים הם בני תמותה רגילים.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•אריאלה
בלי לומר שלום

בלי לומר שלום

לינווד ברקלי

חיכיתי הרבה זמן לקרוא את הספר הזה- הראשון שכתב לינווד ברקלי ונחשב לקלאסיקת מתח.
זה הספר השני של לינווד ברקלי שאני קורא. הראשון היה "בלתי צפוי" על עלילותיה של קישה צילון (שמפציעה לראשונה להופעת אורח ב"בלי לומר שלום") ולא אהבתי אותו.
לעומת זאת, את הספר הזה אהבתי מאוד וכמובטח נהניתי מכל רגע בדיוק כמו שאני אוהב.
מומלץ בחום!!!
עכשיו קורא את ספר ההמשך "אין בית בטוח" וממשיך ליהנות :)

לפני 4 שנים•
★★★★★
•סוקר על גלגלים
בלי לומר שלום

בלי לומר שלום

לינווד ברקלי

נהניתי מאוד!
ספר מותח וסוחף, קשה להניח אותו מהידיים. כתוב בצורה קולחת ונקרא במהירות (גם על ידי שכמותי שאינה קוראת במהירות שיא); וזאת חרף העובדה שדי בשלבים מוקדמים של הקריאה הסופר שותל רמזים די עבים שכל קורא בעל יכולת אבחנה בסיסית יכול להקיש מי הם ה bad guys בסיפור. מומלץ ביותר.
אפרתי – הקרדיט לך :)

לפני 8 שנים•
★★★★★
•אורית זיתן
בלי לומר שלום

בלי לומר שלום

לינווד ברקלי

בניגוד לספרי מתח רבים, שבהם בלש מיקצועי פורם את הקשרים, מסיר את המסכים וקורע את המסכות (ובדרך מכניס כמה וכמה דרינקים מיותרים), בספריו של ברקלי, הבלש הוא אני ואתה, אדם מן הישוב, שנקלע לצרה פרטית מותחת באמת ואין לו על מי לסמוך מלבד על עצמו.
בספר הנוכחי, מתעוררת נערה בת ארבע עשרה משנת שיכורים, ותחת ערפל של הנגאובר כבד היא מגלה שהוריה ואחיה נעלמו מעל פני האדמה והשאירו אותה לבד.
הספר מתרחש עשרים וחמש שנה מאוחר יותר, כשהפקת טלוויזיה נחותה, משתמשת באסונה של סינתיה כדי להעלות את הרייטינג שלה. התעלומה המבעיתה חוזרת למרר את חייה ואת חיי המשפחה שהקימה וזורעת ספקות בלבם של בני משפחתה.

בניגוד לרוב ספרי המתח, שבהם התעלומה היא הגיבור העיקרי ותיאורי הדמויות, איך להגיד, נופלים קורבן למולך המתח, בספריו של ברקלי הדמויות עגולות, מנומקות, בעלות איפיון ברור, לא סטריאוטיפיות, לא יצרניות של ויצים ושנינויות מאוסות, לא קרטוניות, לא שטוחות ולא משעממות לרגע. עיסוקן היומיומי מתאים להן, התנהגותן מתאימה לחייהן, ובקיצור, קל לאהוב אותן, לסבול איתן ולהצטער כשהן בסכנה.

בספר הנוכחי, זורע הסופר כמה פרקים קצרצרים, שמהווים תעלומה בתחילת הספר ומכניסים את הקורא לחרדה ממשית, ולאט לאט הפרקים נעשים מובנים יותר והתעלומה מתבהרת והופס... קצת חבל, המתח נפרם מהר מדי. אמנם צפוי לנו טוויסט סופי, אבל גם בו חשדתי מוקדם מדי.

הספר נהדר, באמת נהדר, הייתי מעניקה לו 5 כוכבים, אם לא שניחשתי מוקדם מדי את הפיתרון, ולא בגלל שאני כל כך חכמה או מיומנת בקריאת ספרי מתח (גם שתי סיבות אלה נכונות, אבל אני צנועה כידוע...) אלא מפני שברקלי מרפה מהמושכות וחושף את הקלפים כשיש עוד עמודים רבים בצד שמאל של הכריכה.
למרות הכל, לא אוותר על שום ספר שלו ואני ממליצה בכל פה, מפני שברקלי הוא לא סופר יומרני ולא מאולץ ואני מתחברת לגיבוריו ומצטערת מאוד לסיים את ספריו.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•אפרתי
בלי לומר שלום

בלי לומר שלום

לינווד ברקלי

ספר מצויין של ברקלי אחד הסופרים הטובים יודע לבנות עלילה ומתח שפה קולחת ונעימה

לפני 4 שנים•
★★★★★
•גקי
3.0
3.0
דירוג
3.0
לפני 16 שנים

“ספר בינוני. די מותח, אך ציפיתי לסוף מתוחכם יותר.”

116/118
ביקורות על בלי לומר שלום
הבאה
אוריקוש
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני 17 שנים

“בין הספרים הטובים ביותר שקראתי! נהנתי מכל דקה שקראתי”