אחד הספרים הכי טובים שקראתי על השואה.
מה אפשר לעשות ועד לאן אפשר להגיע כשיש מטרה עילאית בחיים והכוונה לשני הבורחים שנמלטו מאושוויץ. ספר שנקרא בנשימה אחת.
למי שנסעה לפולין ועברה כמעט בכל המקומות המתוארים בספר, ועם כל הספרים שקראתי על השואה ועל האכזריות האין סופית שלא ידעה גבולות אין גבול לשפלות המכונה הנאצית ולתמימותם של אנשים ומקבלי ההחלטות שהיו צריכים לשים לזה סוף הרבה הרבה קודם.
הזוועות היו כ"כ נוראיות שמוח האדם הנורמלי לא יכל לקלוט שדבר כזה יכול להיות אמיתי.
ועם כל זה, לא להאמין שגם בתוך המקומות הכי נמוכים והכי שפלים אפשר למצוא שביב של אור ואיתו להרים את עצמך מאשפתות.
מלאה הערצה לרודולף ורבה ופרד וצלר (השמות שקיבלו לאחר שברחו, כדי שלא יזוהו כיהודים).

סיימתי לקרוא את הספר שאנטראם עוד בהיותי מטיילת בהודו. כל כך נהנתי מהתיאורים שם, זה פשוט התחבר עם המציאות בערים הגדולות כמו דלהי (למרות שהספר מתרחש בבומביי). הודו היא מדינה שאי אפשר להשאר אדיש אליה (כמו גויאבה) יהיו שיאהבו ויחזרו אליה פעם אחר פעם, יהיו כאלה שלא יהיו אמיצים מספיק כדי להגיע אליה ויהיו כאלה שפעם אחת תספיק להם להבין. אני מאלה שהייתי שמחה לחזור לקצוות שלה (לצפון ובמיוחד לדרום). הספר מלא בתיאורים, חלקם ממש האירו את התפיסות שלי לגבי הודו (במיוחד ביחס לעוני שם) באור אחר את מה שראיתי שם, גם את הדברים הקשים כמו הליכלוך והזבל ברחובות, העוני המחפיר לצד יופי באנשים (אוהבי ישראל בצורה בלתי רגילה), יופי בצבעים (הסארי הצבעוני), האוכל המושלם (אם כי החריף).
לאוהבי הודו הספר הזה פשוט מושלם.
נהנתי מכל דף ודף והצטערתי שהוא נגמר...
ממליצה בחום.