השבוע החלטתי להחזיר אתכם אחורה בזמן, לספר ילדים טוב שנכתב על ידי ההיסטוריון, שדרן הרדיו וסופר הילדים המיתולוגי יצחק נוי ז"ל. הספר יצא לאור בשנת 1987. הספר אור ואלכסנדרה מספר את סיפורו של אור, ילד עם עיוורון שלומד בכיתה רגילה. בספר כתוב על אור בגוף שלישי, אבל ניתן ללמוד על חוויותיו של אור עצמו כי הסופר למעשה משוחח אתו רבות ומצטט את דבריו.
החלומות של ילדים בני תשע סובבים בדרך כלל סביב מתנה זו או אחרת, אך חלומו הגדול של אור הוא לנסוע באוטובוס באופן עצמאי מהתחנה ליד הבית אל בית הספר. אימו לא מסכימה מתוך חשש והמורה לניידות שלו טוענת שאינו מוכן. מי שבאה לעזרתו היא חברתו אלכסנדרה, עולה חדשה (סוג של שוני). בספר מסופר שהיא נתונה ללגלוג מצד הילדים.
זהו רק קוריוז קטן מתוך הספר. דבר נוסף, מי שמכיר את שחר תמיר שעובד ברדיו בעצמו, מתברר שהוא ההשראה לאור. יצחק נוי היה שכן שלו והספר נכתב בהשראת שיחותיהם. בהמשך שחר נכנס לשירות בגלי צה"ל, גם בזכותו של יצחק נוי שחשף אותו לעולם הרדיו.
ספר ילדים מומלץ שגם מבוגרים ילמדו ממנו רבות.

הספר יפה מאוד וכדאי לקרוא אותו מפני שהוא מעניין ומסופר בו על אומץ פחד ריבים וזה משהו שקורה ביום-יום לכל אחד ואחת מאיתנו,ולא משנה אם הוא עיוור או רואה.

הספר אור ואלכסנדרה הוא ספר מרתק,ספר שאפשר להנות ממנו.
בסיפור מסופר על ילד בשם אור שנולד עיוור ואמו החליטה לקרוא לו אור בלידה כדי לקוות שהוא יראה אור,מתישהו אבל זה לא קרה.
לאור החיים לא יפים,צבעוניים כאלה חיים, שהצבע שמסתכלים עליהם הוא ורוד, אור פשוט לא אוהב את החיים כמו שהם, אור חושב שלא צריך את כל המכונות האלה שעושות רעשים ומפחידות אנשים,לא צריך גם את כל החנויות האלה הם סתם מפריעות לכל אזרח במדינה וזוהי רק ההתחלה.
אבל לאור הייתה חברה ושמה היה אלכסנדרה,ואלכסנדרה היא ילדה שכן אוהבת את החיים,אוהבת לראות את העולם בצבע ורוד ובעיקר אוהבת לצחוק ולבלות.
אצל אלכסנדרה הכל שונה,הבגדים המבט שעל פניה וחייה המושלמים.
שני הילדים נהיים חברים וצריכים להתמודד עם הבעיות הקשות של שניהם,כלומר שניהם חושבים אחרת,מרגישים אחרת ובכל זאת נהיים חברים?
זאת תוכלו לדעת בספר המרתק הזה-אור ואלכסנדרה.

קיבלתי את "אור ואלכסנדרה" בתור מתנה מהכיתה שלי כשעברתי דירה. הקיץ ימלאו למעבר הזה 25 שנה.
זה לא שמעולם לא נגעתי בו - אבל לא תמיד הייתה לי סבלנות לקרוא, את הספר הזה ובכלל, והתחלתי ופרשתי מוקדם לפחות 5 פעמים. אבל תמיד השארתי אותו בטווח עין.
בשנה החולפת התחלתי לקרוא יותר ספרים ולהנות מהם יותר, ואז אמרתי שאני חייב לעצמי לראות איך הסיפור מעבר לפרק הראשון או השני. תוך שבוע סיימתי אותו.

אז, איך זה לסיים כבן 33 ספר שקיבלתי בגיל 9?
דווקא לא רע.
הדמות הראשית אמורה להיות ילד בגיל בו קיבלתי את הספר, אבל המספר הוא אדם מבוגר כך שזה השאיר מידה מסויימת של הזדהות גם איתו. אור, הילד בספר, הוא טיפוס שעלול להיות בלתי נסבל. עיוור או לא, יש דברים שלא אומרים. לכן היו נחוצות לו מספר נפשות מאזנות, המספר הוא אחד מהן, ויש את אלכסנדרה - העולה החדשה מלנינגרד שהעברית שלה הולכת ומשתפרת בהמשך הספר, המורה שלו לניידות - שקוראים יזכרו בעיקר בגלל עלבון של אור שהיום יהיה אפילו יותר צורב מאשר בתקופה בה הספר נכתב, והאם החד הורית שלו - שכמו אל אור גם אליה המספר כדמות רוצה להתקרב.
למרות כל הנפשות המאזנות האלה, אור היה וכנראה ישאר ילד לא נחמד, אבל לקרוא את זה יתן לקורא מסר שלפיו אסור להחליף חברים בגאווה ולא לבלבל חברות עם רחמים, וגם הספר מודע למציאותיות שלו בכך שמתישהו לקראת הסוף, אחרי מטרה גדולה שאור הגשים ואותה לא אגלה פה, הוא מגלה לנו שהמטרה הזו היא רק הראשונה מתוך רבות שתצפנה לו בחיים. מסר שאנשים מכל הגילאים יזדהו איתו.

נכון, אני כבר קצת גדולה לקרא ספרים כאלה, אבל רציתי להמליץ. קראתי את הספר בבי"ס יסודי, וזה בהחלט אחד האהובים עלי מאותה תקופה. אחותי הקטנה קוראת הרבה לפי ההמלצות שלי, וגם היא אהבה. הסיפור מספר על עולה חדשה שעוזרת לילד עיוור, ובגדול - על קבלה של השונה.

נוגע ללב.

ספר מקסים!
מאוד מומלץ!
תקראו ותהנו!

עצוב ויפה!

ספר ממש מהמם!!!!