הזמנתי את "חושך בהיר" בגרסה המודפסת (יש דברים שקשה לקרוא על מסך, בוודאי טקסטים שדורשים סימון הערות שוליים), והגעתי אליו כמי שעוסקת בחקר העבר הרחוק יותר, הרגילה לנתח טקסטים ומבנים חברתיים של העת העתיקה. על פניו, מה כבר ניתן לחדש במחקר על הרייך השלישי? מדפים שלמים באוניברסיטה קורסים תחת עומס התיעוד על התקופה הזו. אך רז מצליח לעשות דבר שמעטים מההיסטוריונים המודרניים מעזים לעשות: הוא לא רק מתעד את ה"מה", אלא צולל אל ה"איך" הפנומנולוגי.
החידוש המרכזי בספר, וזה מה שהופך אותו לחיבור מרתק גם עבור מי שאינו מומחה למאה העשרים, הוא הניסיון להבין את ה"טוב" שברע. רז מציע תזה אמיצה לפיה הנאציזם לא נחווה על ידי מבצעיו כהתמסרות לרשע, אלא כהתעלות מוסרית. הוא מראה כיצד מנגנונים של צדקנות וסיפור-על אידיאולוגי הופכים את החושך לאור בעיני המתבונן. היכולת שלו לגשר בין הממצא ההיסטורי לבין תובנות פסיכולוגיות וסוציולוגיות היא מרשימה, והעברית העשירה והמדויקת שלו מחזירה לספרי העיון את הכבוד הראוי להם.
עם זאת, כחוקרת, אני חייבת להעלות סימן שאלה. המתודה של רז חורגת לעיתים מהדיסציפלינה ההיסטורית הקלאסית. הוא עושה שימוש נרחב בתובנות פסיכולוגיות כדי להסביר הלכי רוח של חברה שלמה, וניתן לתהות האם ניתן באמת "להוכיח" תחושת "אור" קולקטיבית בכלים אמפיריים. האם הניתוח אינו מסתכן לעיתים באוניברסליזציה של המקרה הגרמני הייחודי? זוהי נקודה למחשבה שנותרה אצלי פתוחה גם לאחר קריאת הפרק המסכם והמרשים, "הרהורים אחרונים".
ובכל זאת, מדובר בחיבור נחוץ מאין כמוהו. דווקא בחלקו האחרון של הספר, רז מנתק את הדיון מהקשרו המקומי בגרמניה ומציב מראה נוקבת מול החברה המודרנית. הוא מזכיר לנו שהמחסומים המוסריים שלנו דקים משנדמה לנו, ושהשאיפה ל"טוב" אבסולוטי עלולה להוביל לטרגדיות אנושיות מחרידות.
זהו ספר עיון במובן העמוק של המילה – כזה שאינו מספק רק מידע, אלא מחייב את הקורא להפעיל חשיבה מסדר גבוה. הוא מיועד לכל מי שרוצה להבין את המנגנונים האוניברסליים של נפש האדם והחברה, ומצאתי בו ערך רב גם עבור המחקרים שלי על תקופות רחוקות יותר.
מומלץ ביותר למי שמעריך מחקר מעמיק שאינו חושש לשאול שאלות קשות.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
