"חקירת רצח היא כמו עץ. עץ גבוה. עץ אלון. היא נשתלה וטופחה בקפידה על ידי המדינה, הושקתה ונגזמה כשעלה הצורך, נבדקה למחלות וטפילים מסוגים שונים. מערכת השורשים שלה מנוטרת כל העת בזמן שהיא מתפתחת מתחת לקרקע ונאחזת בה. לא חוסכים בהוצאות השמירה על העץ. המטפלים בו קיבלו סמכויות נרחבות כדי להגן עליו ולשרת אותו. ענפיו של העץ גדלים ומתפשטים ברוב הוד והדר. הם מספקים צל למבקשים לחסות בצל הצדק האמיתי.ענפיו של העץ גדלים ומתפשטים ברוב הוד והדר. הם מספקים צל למבקשים לחסות בצל הצדק האמיתי" (עמ׳ 5). 

"עד שיוכח אחרת" מאת מייקל קונלי (הוצאת מודן, 2026) הוא ספר נוסף אודות גיבורו מיקי הולר, סנגור מוכשר הפועל בלוס אנג׳לס. הולר בצרה צרורה. בפתח הספר שוטר עצר את רכבו לבדיקת רישיונות אקראית ומצא ברכבו את גופת סאם סקֵיילז, אחד מלקוחותיו, כשהוא ירוי. ברגע אחד הוא הפך מעורך דין מצליח לחשוד ברצח. הולר החליט (כמה מפתיע) לייצג את עצמו, ולמערכה נרתמים צוות העובדים המסור שלו ואחיו למחצה (והגיבור המוצלח באמת של קונלי), הבלש בדימוס הארי בוש. ילדותו של בוש כללה "בתי אומנה וגיוס מוקדם לצבא, כשהיעד היה וייטנאם" (עמ׳ 117). במלחמה שירת כ"חולדת מנהרות", יחידה מובחרת בצבא יבשה שאנשיה אומנו ללחום במנהרות שחפרו ווייטקונג ובחיילי צבא צפון וייטנאם, לאתר בהן את האויב ולהורגו בדרך כלל באפילה ובקרב בטווחים קרובים. בהמשך היה בלש מוערך במחלק התיקים הלא מפוענחים של משטרת לוס אנג׳לס. 

מול הולר ניצבת מולם ניצבת התובעת המוכשרת והעוינת דנה ברג, שנחושה לכלוא אותו לשנים ארוכות. ראיות מוסתרות, עדים נשלפים במפתיע, סרטונים עוברים עריכה, ושאר עיכובים כדי להקשות על הולר לגבש הגנה יעילה. וגם בכלא הולר לא מוגן. במהלך החקירה בוש חשף הונאת ענק, שסקיילז היה רק קצה הקרחון שלה, וכל מי שקשור אליה מוכן לעשות הכול כדי להגן על עצמו. לכן הדרך היחידה של הולר להוכיח את חפותו היא לחשוף את הרוצח האמיתי. במשפט שבו נאשם אדם ברצח, הסביר הולר, "הענפים צומחים מתוך גזע עבה ויציב. ראיה ישירה, ראיה נסיבתית, מז"פ, מניע והזדמנות. העץ חייב לעמוד איתן נגד הרוחות המערערות אותו" (עמ׳ 5). בדיוק שם, הסביר, הוא נכנס. "אני האיש עם הגרזן. העבודה שלי היא לכרות את העץ מן היסוד ולשרוף אותו לאפר" (עמ׳ 5). 

אבל מה... הספר מותח מאוד, אבל הפינאלה גרוע. פשוט מעפן. כאילו בעמוד 390 התקשר הסוכן של הסופר ואמר לו שיש לו עוד עשרה עמודים ודי. ואז הסופר עשה תפנית מגוחכת שהפכה את הספר לפשוט מעפן. לא חיבבתי את הולר כדמות לפני זה (אף שאני מת על בוש וחושב שקונלי סופר מתח מצוין), וקראתי את הספר רק כי אחיו נכלל בו. לספרים הבאים בסדרה אין צ׳אנס שאני ממשיך.