להיות אסטרונאוט זאת יציאה רצינית מאזור הנוחות.
מה? מישהו מעוניין לחלוק על האמירה הזאת?
אנו בני האנוש, התפתחנו לנו בתוך אזור נוחות די גדול. גידרנו והגדרנו לנו את כדור הארץ: אסור שיהיה חם מדי- מדבר סהרה, או קר מדי- אנטרקטיקה. אנחנו חייבים שיהיו לידינו מים. חייבים אוויר, לכן אין ממש ערים תת ימיות, ושמש, מה שמונע התיישבות תת קרקעית. אנחנו לא סתם חייבים אוויר אלא כזה שיהיה בלחץ הנכון, ולכן הרים גבוהים מדי גם כן מוקצים מאזור הנוחות. על זה נערמים פרמטרים נוספים הקשורים לקרבת חיות טרף או סתם חיות מסוכנות, מזג אוויר הפכפך ועוד ועוד.
ואז יש את אלה שוויתרו על המכנה המשותף הגדול והמשמעותי ביותר, הרלוונטי לכל רחבי הכדור החביב שלנו. כבידה, ואטמוספרה.
אפשר להסכים שזה לא פשוט. מי שמנסה לעשות, ובכן, כמעט כל דבר בחלל, נתקל בקשיים גדולים ביותר. נאס"א מלמדים אותנו כבר הרבה זמן שאף אחד מהקשיים האלה הוא לא אחד שאי אפשר לפתור באמצעות מלא כסף. הנחיתה הראשונה על הירח ריגשה את כל אנשי העולם והציתה את דמיונם הפרוע של מגוון יוצרים, סופרים, תסריטאים ובמאים. מסע בין כוכבים נשמע מוכר? הנוסע השמיני? תשמעו, זה מגניב והכול אבל החבר'ה האלה נוהגים לערבב מציאות ודמיון, כמו שטבעי שיקרה בסביבה זרה שנשמעת מלהיבה יותר ממה שהיא באמת.
אנדי וייר מצא לעצמו אזור נוחות בעולם הספרות. הוא כותב ספרים אמינים המתרחשים מחוץ לכדור הארץ.
אזור נוחות נתפס כדבר שלילי אצל סופרים, אבל זה די לגיטימי. למה שניקולס ספארקס יכתוב מותחן? למה שלי צ'יילד יכתוב רומן קיטש רומנטי? בעיקר כשוייר תפס לעצמו חלקה נרחבת ושוממה כל כך: אדמות הכוכבים במערכת שלנו ריקות מכל תחרות בנושא הספרים האמינים.
כל כך אמינים שאני לא תמיד לגמרי עוקבת אחרי העלילה. הפיזיקה והכימיה כל כך מעמיקות שכקוראת בורה לא הצלחתי להבין כמעט שום דבר. למרות שכן עלה לי חיוך בסצנה בה הגיבורה מנסה להבעיר אש על הירח, ונזכרת באיחור שהיא צריכה חמצן בשביל זה.
אז יש בין שני הספרים של הסופר הרבה במשותף, ויש גם הבדלים גדולים. למשל, בספר השני הגיבורה הדוברת היא נערה, לעומת הספר הראשון המסופר מנקודת מבטו של גבר. נראה כי זה גם חלק מאזור הנוחות של הסופר: אני הרגשתי שהוא מתקשה לכתוב כבחורה. הוא מודה בכך בעצמו, בחלק של התודות. לא שלא אהבתי את האפיון שהוא נתן לג'אזמין הגיבורה- היא מגניבה רצח- אבל בכל זאת היא מצטיירת יותר כבחורה שגבר דמיין מאשר כאחת אמתית שנולדה כזאת. קשה לי לשים את האצבע על מה שמפריע, כי אני לא מעוניינת להכליל: הרי יש בנות שמקללות, יש בנות שמתייחסות לעולם באופן מאוד מיני. בכל זאת הפריע לי, הפרעה שהתחברה לעובדה שאף על פי שבספר מככבת גיבורה, הדמויות הנשיות הסובבות אותה יכולות להיספר על יד אחת. טוב, אם לצטט את אחי, זה רק מגביר את אמינות הספר.
אנדי וייר, גבירותיי ורבותיי, כוכב עולה. מספק לנו אקשן מגניב ואמין, תואר כל כך נדיר בספרים בימינו, בעיקר בתחום האקשן. אחרי שהנחית אסטרונאוטים על מאדים ויישב את הירח, לנו נותר רק לחכות במתח ולתהות לאן החללית שלו תפנה בפעם הבאה.
