#
אין מה שמחבל בהנאה מספר מתח, יותר מאשר ציפייה לסיפור מרתק, מתוחכם ומותח. הציפייה הזו כבר הרגה לי כמה ספרי מתח שקוראים הפליאו בשבחם. וגם את הספר הזה. כל הסיפור מתרחש במינסוטה בחורף, שזה בדיוק ההיפך מבחינת מזג האוויר ממה שמתרחש בתל-אביב ביוני.

יש בו כמה דברים המהווים חידוש בתחום: "הבלשית" אינה בלשית אלא עובדת סוציאלית. לא רק זאת, היא עובדת סוציאלית שיש לה פודקאסט מצליח על פשעים אמיתיים נגד ילדים, והיא כבר פתחה כמה תיקים קבורים ומצאה כמה פושעים שיתנו את הדין על מעשיהם. אין לי מושג איך מתפרנסים מפודקאסט (אין בספר שום רמז לפרסומות) אבל אלי, הגיבורה המספרת את הסיפור בגוף ראשון, חיה את תהליך הכנתו שעות רבות וארוכות, מוותרת על שינה ואוכל כדי לעלות על רמזים חשובים. רוב הספר די מעניין, המתח מרוכז בסוף, כמו ברבים מהספרים בז'אנר הזה.

על מה אני מתלוננת? סוטר-קלארק תכננה פה פשעים מאד מורכבים בהם מעורבים חטיפות, הרעלה, התעללות, יהירות וכמובן אכזריות. אבל הפעילות המורכבת ולעתים המסובכת של הרוצח – המתוארת בפרקים נפרדים בסיפור - מוסברת בדרך שכל כך לא מסתדרת עם ההגיון, שהיא מקלקלת את המתח שהיא מנסה ליצור. סיפור העלילה מחורר בחורים כל כך גדולים, שקשה להבין איך מצליחים השוטרים (האמיתיים) והבלשית (המדומה) להבין מה לפניהם, שלא לדבר על פיתרון המבוסס על חקירה מסודרת.
הספר גרם לי לחשוב על הקסם שיש לרוצחים סידרתיים בעיני כותבי (וקוראי) מותחנים. יש באמת המון רוצחים סידרתיים באמריקה מכל מיני סיבות שבודאי סוציולוגים וקרימינולוגים מנסים להסביר. אבל נראה לי שהרוצחים הסידרתיים בספרות המתח מכפיל את האוכלוסייה הדוחה הזו, ומאדיר אותה. נראה כאילו ליבם של כותבי המותחנים גס בפשע של יחיד והם לא מוכנים לטרוח אם אין להם לפחות רוצח של כמה עשרות בני אדם, רצוי חסרי-ישע ורצוי ברמת אכזריות מצמררת. והנה מסר חשוב, שנכתב בספר הזה כלאחר יד: אל תתנו להם במה.


0

הספר הזה ממתין לי על המדף מאז שיצא לפני כשלוש שנים. בכל פעם שחשבתי להתחיל לקרוא אותו בחרתי ספר אחר בסופו של דבר כי הכריכה הלא מזמינה והתקציר הלא ברור לא משכו אותי. כשהתחלתי אותו הכרחתי את עצמי להמשיך ולקח לי זמן להתחבר. העלילה מובאת בגוף שלישי מעיניה של אלי גיבורת הספר ומשולבת בפרקים מתוך הפודקאסט שלה. בשלב מסוים נכנסת לתמונה דמות נוספת שנקודת מבטה עניינה אותי הרבה יותר וקראתי בשקיקה, אך בעיניי לא ניתן לה מספיק מקום וגם לגביה היו לי חורים שהפריעו לי. שלא תבינו לא נכון, הספר מכיל את כל המרכיבים הנכונים שירכיבו עלילת מתח והיו כמה רגעי שיא ממש טובים, אבל משהו בכל זאת לא עבד לי.. וגם הסיום היה יכול להיות הרבה יותר עוצמתי אך פיספס את הפוטנציאל והיה די אנמי ומאכזב.
לסיכום, ספר מתח "פרווה". הבנתי שיש כאלו שממש אהבו אך אני לא ביניהם. מסתבר שלפעמים הקנקן דווקא משקף במדויק את מה שיש בו

ספר מתח קלאסי
יפה וזורם ובנוי נכון

סיפורה של אלי, בעלת פודקאסט TRUE CRIME מצליח אשר מתעסק בסיפור ועזרת פיענוח פשעים.
רוצח נערות סדרתי אחד מעסיק אותה כבר עשרים שנה כי הוא מעולם לא נתפס .
הספר עוסק בו ובתהליך שלה לפענח את זהות הרוצח וזאת במיוחד לאור המעורבות האישית שלה בארוע.

הספר מותח דיו וגם אמין מספיק כדי באמת להנות מהקריאה בו וגם לא להיות מותש עם עודף פרטים ואינפורמציה מכבידה.
מה שכן קצת הפריע לי זה שאת הפאנץ' היחידי של הספר זיהיתי כבר בתחילת הספר וזה קצת מאכזב בספר מתח. אתה אוהב שהוא תופס אותך לא מוכן ולא ההפך.
מעבר לזה סבבה

ספר מתח נהדר, זורם קולח מותח, המספר על טרנד של בלשי מקלדת ורשתות אשר מעלים בלוגים ולוגים ופוסטים על פשעים שהפכו להיות "תיקים קרים" או פשעים שהגיעו ל..דד אנד.
בארה"ב זה טרנד מאד חזק - אפילו המשטרה נעזרת באותם בלשי סייבר.
אצלנו - ברצח של תאיר רדה, הטרנד נתפס - אפילו הסדרה "צל של ספק" נעשתה בעקבות תחקירים אישיים של בלשים לרגע.

ספר מתח מיוחד במינו.

ואו!!! מה בדיוק קראתי??? דופק הלב על 200!!!

נושמת, נרגעת ומספרת לכם מה עבר עליי עם הספר המדהים הזה!

אל קסטיו מנחה פודקאסט מצליח בשם "טחנות הצדק" שמטרתו להעלות למודעות הציבורית סיפורים ישנים של חטיפות והיעדרויות ילדים. סיפורי פשע אימיתיים אלו "התקררו" עם הזמן והציבור שכח מהם כי לא נמצאו אשמים ולא נפתרו מעולם.

אל מתרכזת במקרה אחד שהיא אובססיבית לגביו: רה"ל, רוצח הספירה לאחור הידוע לשמצה שהטיל מורא ואימה על הקהילה לפני 20 שנה. הוא חטף בנות ורצח אותן בצורה טקסית מאוד קפדנית. לכינוי לו זכה ישנה משמעות רבה ומורכבת, עליה לא אפרט ואותיר לכם לגלות לבד.

אל בהכשרתה היא עובדת סוציאלית שעיקר עבודתה היה להעניק תמיכה לילדים שהם קורבנות פשיעה ואלימות. היא נשואה למרטין שעובד כפתולוג.

אנו מקבלים רמיזה שאל חוותה טראומה בעברה שרק היא ובעלה יודעים עליו. המקרה של רה"ל מטריד אותה עד מאוד. יום אחד היא מקבלת הודעה ממאזין לפודקאסט שלה שיש ברשותו מידע לגבי רה"ל, והיא מחליטה לבדוק אותו. אותה בדיקה תהיה אבן הדומינו הראשונה בשרשרת אירועים מטורפים ומסמרי שיער. תוסיפו לזה שאל מוצאת את עצמה ואת האהובים עליה מעורבים ברמה האישית ומתקבל מתכון בטוח לכסיסת ציפורניים!

מה מסתירה אל?
מהו אירוע טראומתי מהעבר שרק היא ובעלה יודעים עליו?
מה מקור האובססיה שלה כלפי רה"ל?
לאן יוביל אותה חקר אותו טיפ מהמאזין שלה?
האם תחושת הבטן שלה נכונה, או שתמצא את עצמה עושה את טעות חייה?

הסיפור הסוחף הזה מובא בגוף שלישי. בכתיבה גאונית המשלבת קטעים מהפודקאסט, תיאורי רעשי רקע וראיונות עם דמויות הקשורות בתיק החקירה, מתקבל ספר שונה ומיוחד בנוף. הסקרנות גברה עליי והאזנתי לחלק מהספר באודיו באנגלית והחוויה פשוט מרתקת.

ככל שהעלילה מתקדמת, אנו נחשפים לעוד ועוד דמויות ולעוד רבדים בחקירה הנוכחית לבין חקירות העבר. מתגלות פיסות מידע מטרידות ותיאורים מצמררים של הטקסיות בה ביצע רה"ל את הרציחות שלו. כשמבינים את משמעות הכינוי שלו וחשיבותו, נוסף עוד מימד למקאבריות של הרציחות.

לשמחתי, נפלה בחלקי הזכות לאחרונה לקרוא לא מעט ספרי מתח סוחפים וזה, ללא צל צלו של ספק, מתחרה רציני על המקום הראשון בטבלה שלי. אהבתי את סגנון הכתיבה כי פודקאסטים הם מאוד אוקטואליים ולמרות שאיני ממאזיניהם, מצאתי את עצמי סקרנית לחוות אותם.

הכתיבה היא אחת המשובחות שבנמצא. הכל מוקפד ומתוכנן לפרטי פרטים החל מבניית הדמויות, קווי האופי והאישיות שלהן, קו העלילה, התפניות, סדר ההתרחשות והטוויסטים שהותירו אותי פעורת פה, מעיד על כתיבה איכותית מהמעלה הראשונה.

הסצנה בה הקורא מגלה את סודה של אל היא אחת העוצמתיות ומעתיקות נשימה שקראתי. אמרתי לעצמי "ואו" הרבה מאוד פעמים במהלך הקריאה וזה לא שגרתי.

העולם הוא צבעוני ולצערנו, הגוונים האפלים, הטיפוסים המורבידיים ונטולי הנשמה שמתהלכים בינינו, לעיתים מתעקשים להראות לנו אותו בכיעורו המירבי שאיני מאחלת לאיש לחוות. כאב הנובע מפשיעה ומאכזריות הוא כנראה חלק מהמציאות שלנו.

הספר הזה מעלה על נס את חשיבות רדיפת הצדק ולו לאחר עשרות שנים. "טחנות הצדק" אכן נעות לאט מדי לעיתים, אך אל לנו לאבד תקווה ולהרים ידיים.

תקראו. הנאה מובטחת.

ספר מתח מצוין, קולח, מרתק, לא נמתח כמו מסטיק.

היה קשה מאד להניח מהידיים.

מומלץ.