טוב, דף הפרופיל באתר חודש והפעם הוא גם מדרג משתמשים ומסתבר שאני "ביקורתית" כי הדירוג הממוצע שלי לספרים הוא 3.3 כוכבים, כלומר בערך באמצע עם טיפה הטייה כלפי מעלה. זו בחירה מעניינת מאוד של ניסוח. עם זאת, אם הייתם בודקים את הדירוג של נוניה סילס, לו היתה חיה בימינו ולו היתה טורחת לכתוב את ביקורותיה, הייתם מגלים שגם היא ביקורתית כמוני, אם לא יותר.
זה ספר נוסף בסדרת "נצחיה קוראת ציונות", ספר ההמשך של "גיא אוני" שהיה אצלי בבית כחלק מחובת הקריאה לבגרות של הילדים שלי. בגיא אוני מגיעה פאניה מנדלשטם לארץ כשהיא פגועה והרה כתוצאה מפרעות קישינב. היא נישאת ליחיאל סילס, מגדלת את תמרה ביתה ואת ילדיו של יחיאל. כמו כן היא משתתפת בבניית ג'עוני היא גיא אוני היא ראש פינה, ומתזזת על פני כל הגליל במכירת תרופות והבאת פרנסה. בהחלט אשת חיל. הספר הזה מתקדם הלאה מתקופת העליה הראשונה. השנה היא 1912, נוניה סילס שהיא ביתה הצעירה של פאניה, מנישואיה השניים עם הצייר סשה זוסמן (יש הסבר בספר איך ולמה היא עדיין סילס) היא צעירה ילידת הארץ, בת גליל עצמאית חרוצה, עקשנית ומורדת כמו אמא שלה, מתאהבת בבחור, עוזבת את המשק והולכת ללמוד ולעבוד במוסד ייחודי הנקרא "חוות העלמות". בניגוד לנוניה סילס הבידיונית חוות העלמות זה מוסד אמיתי, חווה חקלאית על הכינרת שהקימה האגרונומית ד"ר חנה מייזל ואפשר לקרוא על קורותיו במקורות שונים, ולדוגמה בוויקיפדיה העברית, והיכרות איתו מהווה סיבה מספקת לקריאת הספר הזה.
אני ביקורתית, אמרנו כבר. שולמית לפיד מיטיבה לכתוב, וברוב המקרים (מלבד בכל הקשור לדת למשל) עשתה מחקר מקיף. ועל כן כל עמוד, או שני דפים מהווים סיפור קצר מתולדות ההתיישבות הציונית בארץ בתקופה שנקראה "העלייה השנייה" הדיונים, הוויכוחים, הזרמים השונים. המתחים בין הגשמה לחלוציות, בין תרומה לאומה ובין משפחה, בין גברים ונשים, בין פועלות רווקות לבעלות בית, בין עירוניים לכפריים ועוד, כל אלה נמצאים בספר. כך גם תיאור הדמויות האמיתיות והבידיוניות, הנופים והתקופה. עם זאת, הספר לא מצליח להתרומם כרומן. נוניה הולכת מכאן לשם, מתווכחת ורבה עם ההורים, מתאהבת פה ושם, מתיידדת שם ופה, וכל זה לא מחזיק מספיק מתח ולא יוצר מספיק עניין. כנראה שהיה חשוב ללפיד יותר האווירה והמסביב מהעלילה עצמה. כך שהספר גם נכנס לרשימת "ספרי המשך מאכזבים".


















