ידע זה תמיד הרבה יותר מכסף, אם ילד לוקח שני בקבוקים של ליטר וחצי ומדביק כנפונים, ממלא בסודה ומנפח במשאבת אופניים, הטיל לפי כל חוקי הפיזיקה יזנק כמו טיל אמתי.

הארי נולד למשפחה ענייה, היה לו מזל שפגש אנשים נכונים בדרך , היה לו מזל שהסקרנות והצמא שלו לידע גבר על כל שיקול הגיוני. והמזל הכי גדול שקול הסופרן שלו כישף את כל מי שהאזין לו.

ברוב המקרים ילד שעולה מאשפתות ומתפרץ למועדון אנגלי טיפוסי של המי והמי ללא הזמנה רוב הסיכויים שיערימו עליו קשיים. ואז הוא חייב איך שהוא להפוך את החיסרון שלו ליתרון ולהגביה עוף עם הידע שרכש למקומות הנכונים. במקרה שלנו היה לו מזל להארי שאמא שלו וכמה חברים משכו בחוטים הנכונים שתמיד עזרו. לעיתים נפלו, לעיתים התמהמהו, לעיתים הרוע מחץ את הטוב .ספר שפשוט היה נעים לקרוא.

*************************************************************
רוח התקופה: ציטוטים שאהבתי כי ממש אפשר לשמוע את גלגלי הזמן נעים כשקוראים..( הרס אותי לקרוא שצ'רצ'יל הגדול לחץ ידיים לבוגרים שסיימו בית ספר, נשמע כמו זמנים רחוקים למרות שבכלל זה לא היה מזמן).

"אולי אנחנו יכולים גם לבקש מהיטלר שיואיל בטובו לדחות את המלחמה בכמה חדשים, כי הבת שלך רוצה להתחתן?"

"נער מוכר עיתונים שקרא בקול, "בריטניה מחכה לתגובתו של היטלר"

"הבוקר הגיש שגריר בריטניה בברלין אוליטימטום, שלפיו אם לא נשמע מהם עד השעה אחת – עשרה, שהם מוכנים להסיג את כוחותיהם מפולין באופן מידי, יתקיים ביננו מצב של מלחמה. כל התחייבות כזו לא התקבלה, לכן ארצנו נמצאת במלחמה עם גרמניה."

************************************************************

היות ובדרך כלל ואני לא נוטה לקרא תקצירים מאחורי הספר כדי להיות מופתעת לחלוטין לטוב או לרע, לא ידעתי שהספר הוא רק החלק הראשון בסאגה וכנראה שיש עוד המשך שאותו אני חייבת להמשיך ולקרוא מפאת המתח והעניין.

בסוף החלק הראשון של הספר יש הפתעה לקורא, טוויסט בעלילה שנראית כאילו לא מתאימה לפרופיל שאותו "שתינו ואכלנו" כל הספר. לא אעשה ספויילר אבל האמירה טומנת בחובה את הביטוי "תיזהר במישאלותך שמה הם יתגשמו"..

לאחר שלא הצלחתי לקרוא כבר די הרבה זמן שום כלום, סיימתי את הספר ביום אחד. מותח, מעניין למרות הבנאליות של "ילד עשיר ילד עני "עדיין ,העלילה נפלאה זורמת וכתובה יופי.

זהו סיפורם של שני חברים אנגלים שנפגשו בגיל 12 בשנה הראשונה בבית הספר, ועד גיל 19- הגיל שבו עשו את כל מאמציהם כדי להתקבל לאוניברסיטה היוקרתית- אוקספורד. חייהם המשותפים של השניים חושפים בפנינו את חייהן של משפחותיהם, האחת ענייה מרודה ואילו השנייה - עשירה בצורה יוצאת דופן. וכמו בחיים, גם כאן לא יתכן חיבור טבעי בין המשפחות, וכדי להוסיף מעט נופך למקרה, ישנו אירוע מהעבר הרחוק בין אבי משפחת חבר אחד לבין אימו של החבר השני- אירוע שהוא בבסיסו של הסיפור כולו. לאורך מהלך הסיפור כולו מובאים בפנינו דעותיהן ומחשבותיהן של כל הדמויות- דבר ש"מחזיק אותך בסיפור" ומנגד- מקהה מעט מהמתח שכול סיפור טוב לא יסרב לקבל...
אהבתי את הסיפור עצמו, אולם פחות את אופן הצגתו והחזרה על קטעים מחלקיו ע"י הדמויות השונות כחלק מ"כיצד הן רואות את המקרה," דבר שנראה לי מיותר ומבחינתי לא הוסיף דבר ולא תרם למהלך העלילה. לא יצאתי מגדרי מהאופן שבו תורגם הספר ולעתים חשתי שפה ושם קיבלתי תרגום של "קפה הפוך" ל- Opposite Coffee, פשוט: "ככתבו וכלשונו" וללא שום ניסיון לעצב זאת ולהתאים לשפה העברית, ואולי זו רק הרגשתי האישית. גם האמינות שלאורך קטעים מסוימים לא "הפילה אותי מהכיסא", וכוונתי לדמות מרכזית "היודעת כול" ולאחד הקטעים המאוד מרכזיים הנוגעים להיעלמותו של אביו של הארי.
ולפני סיום. בסוף הספר יש קטע דרמטי שנקטע וממש מחייב אותך להמשיך ולקרוא את סופו בספר ההמשך, וכאן איני בטוח שארוץ לקנות אותו גם אם בשורה התחתונה הספר היה לטעמי. נראה לי שאפשר להמשיך ולחיות גם מבלי לדעת את סוף הדרמה ולהתייחס לספר זה כאל ספר ש"עומד בפני עצמו"...

בשכונה שלי יש אישה שמאכילה את החתולים. היא עובדת במעדניה, כך שמדי יום, בשעה 16:00, היא עוברת בשכונה ומאכילה את חסרי הבית עם הזנב. החתולים למדו זאת, ולכן מדי יום בשעה 16:00, הם מתאספים במקום הקבוע ומחכים. היום הבטתי החוצה מהחלון וראיתי אותם מחכים. השעה 16:00 חלפה, והאישה לא באה. הרי שבת היום- אין פריסת נקניקים במעדניה. בשעה 16:30 כולם התפזרו, למעט אחד. בשעה 17:00 נכמרו רחמיי על המסכן ויצאתי אליו עם חתיכת עוף.
אדגר רייס בורוז, יוצר טרזן, כתב "We are, all of us, creatures of habit". כאשר אני משאילה ספר מהספריה, אני משתדלת לבדוק ששאר הספרים בסדרה נמצאים. אם לא, מעטות הן הפעמים בהן אתעקש על ספר זה. למה? כי אני אדם שלא מסוגל לדחות סיפוקים. אני לא אוהבת לחכות לצאת הספר הבא בסדרה, כמו גם הנטיה להתחיל לקרוא את הספר מסופו.
אכן, כולנו יצורים של הרגל.
אני רגילה לסיים את הספר, לכתת רגליי לספריה (בעצם זו נסיעה עם כל הפקלאות של פיצקה הקטנה שלי) ולהשאיל את הספר הבא בסדרה. זו לפחות הייתה התוכנית. מה שלא צפיתי, הוא המהירות בה אגמע את הספר. סיימתי לקרוא אותו תוך יום וחצי, והנה אני על קוצים מפני שאיני יודעת מה קורה בהמשך, אך הספריה סגורה. סוכות. שבוע שלם!
שבוע שלם בו אני מרגישה כמו אותו חתול אומלל שמחכה לארוחתו, שלא מגיעה.
לעתים רחוקות אני מתמוגגת כך מספר שאינו ספר מתח. הספר הזה מצליח לתפוס אותך ולשאוב אותך אל תוך העלילה הסבוכה המתארת את קורותיו של הארי קליפטון. אמנם העלילה סובבת סביבו, אך אנו מתוודעים אליה גם מנקודת מבטן של שאר הדמויות הראשיות בספר. כל אחת מקבלת "זמן במה" ואפשרות לתאר את מהלך האירועים מהצד שלה.
ספר מעולה. מומלץ בחום.

אז ככה.
בדיוק חזרתי מריצה ובמקום להקשיב לג'ון ניומן השואל את אהובתו אם היא תוכל לאהוב אותו שוב, חשבתי על האתר שלנו ועל מה שהוא עושה לנו.
ואיכשהו, בין צעד אחד למשנהו הספר הזה - ימים יגידו - עלה לי בראש. למה דווקא הוא?, אני שואל את עצמי בזמן שאני מתאמץ ומתנשף. הרי מדובר על אחד הספרים הפחות מעניינים שקראתי לאחרונה!!!. ואז, בין רמזור (שלא קיים ביישובינו הקטנטן) לעיקול הכתה בי ההכרה.

הסיבה שדווקא הספר הזה עלה לי לראש היא שמדובר על הספר היחידי שקראתי ולא טרחתי לכתוב עליו ביקורת.

ייסלח לי ג'פרי ידידי אבל די, התעייפנו. התעייפנו מהתבנית הספרותית המוכרת כל כך על בחור צעיר שמן האשפתות עולה לגדולה. נמאס לנו משני צעירים שלא יכולים לממש את אהבתם כי כך מתברר להם - באיחור משהו - שהם אחים ובעיקר נמאס לי מכך שמישהו תמיד מתאבד!!
אז בתור עונש לג'פרי היקר החלטתי - באופן תת הכרתי למדי - שלא אכתוב על ספרו ביקורת.
אבל מתברר שאל מול החלטתי זו עמדה הכרה אחרת שלאט לאט הכריחה אותי להסביר למה הבטחתי את שהבטחתי.
כי מסתבר, שלמרות שאינני מכיר אף אחד מכם - מעטים הדברים שיתעלו על העונג בשליחת רעיונות ותחושות אל הריק הלא ריק בכלל. מעטים הרגעים שיתעלו על הרגע בו אני לוחץ על "אנטר" ומשתף אתכם בתחושותיי בנוגע לדבר המתוק הזה הקרוי סיפור. ואותו הריק - כך מסתבר - לא ריק בכלל. ריק כל כך מלא שבו כל אחד שרשום לאתר המתוק שלנו לוקח חלק.
איזה כיף.

ואגב - לאלו מאיתכם שעוד לא קראו את ספריו הראשונים של ארצ'ר - עיין ערך : קין והבל, הבת הסוררת ,בני מזל וכו' - תתחילו שם. ולאלו שכן - אל תתקרבו לטרילוגיה האחרונה. לא מומלץ בכלל.

שבוע מקסים חבריי.

לאורך הקריאה בשלושת הספרים שיצאו עד כה בסדרה:"דברי ימי קליפטון ", נזכרתי בתקופה שהייתי ילד קטן, ובשעה ששכבתי לישון תמיד היו מקריאים לי סיפור לפני השינה. הטובים היו טובים והרעים היו רעים, לא היה משהו באמצע. כל לילה מחדש צללתי להרפתקאותיו של הגיבור, שמחתי כשהוא ניצח, כעסתי כשניסו להפיל אותו, וצעקתי על הספר בניסיון להסביר לגיבור שמנסים לעשות לו מלכודת וכדי שהוא יברח!

מאז עברו כמה שנים טובות והספרים הפכו להיות בעלי רבדים עמוקים. לדמויות היו מחשבות ומניעים, ולא היינו יכולים להאשים אף דמות במה שהיא עושה, כי זה היה יותר מסובך מזה. בכדי להנות מספר טוב, היה צריך להשקיע המון מחשבה ולהפעיל דמיון רב בזמן שהסופר מתאר במשך 50 עמודים את הנוף הסובב את הגיבור, ואת תיאורם החיצוני של כל דמות ודמות.
כך שהז'אנר שכה אהבתי כשהייתי ילד, כבר נשכח ממני. עד שהגעתי לספר הראשון בסדרה, וניחוחות נוסטלגיה עלו באפי.

הספרים מספרים על משפחת קליפטון ומשפחת ברינגטון שהגורל שחיבר ביניהם יוצר עלילה מלאת תפניות, וכל זה באנגליה של המאה ה-20.
לא תמצאו בספר תיאורי נוף מייגעים, מחשבות פילוסופיות של כל דמות, או פשוט כל דבר שלא תורם להתקדמות העלילה.
מה שהכניס אותי לתוך העלילה בקצה מסחרר, ועזר לי לגמור כל ספר בממוצע תוך 24 שעות.

ואלו סוג הספרים שבאו לי בול בזמן! אחרי תקופה של ספרים עם מוסר השכל כבד, ספרים עצובים מעוררי מחשבה וספרים שבשביל להישאב לתוכם צריך המון כוח רצון, הגיעה סדרת ספרים שפשוט עושה טוב על הלב, מציגה היסטוריה בצורה מעניינת וגורמת ללב לפעום בחוזקה, בזכות מתח טוב, הרפתקאות מטורפות ורגעי שיא שמגיעים בהפתעה גמורה.

כל מה שנותר לי הוא לחכות שהספר הרביעי שאמור לצאת במרץ 14, יגיע לארץ, ובנתיים להמליץ לכל מי שאני יכול על הקסם הזה שנמכר עכשיו בחנויות.

אני אתחיל בכך שהכתיבה של ג'פרי ארצ'ר, היא כתיבה כה יפהפייה ונוגעת, כה כנה ומלאת רגש - שאפילו בחלקים שבהם הספר מעט אכזב אותי או גרם לי ללכת לאיבוד, המשכתי לקרוא בשקיקה, רק בשביל הכתיבה שלו. הכתיבה הייתה כל כך מציאותית, שיכולתי לראות מנגד עיניי מה הדמויות חוות, והרגשתי ממש חלק מהארי ומהאנשים שבעולמו.
התפתחות העלילה היא מאוד איטית והדרגתית, ובדרך כלל עלילות שמתקדמות בקצב איטי שכזה מעייפות אותי במקצת, אך הפעם אני שמחה שכך בחר ארצ'ר לפעול, מכיוון שזה גרם לי להרגיש כאילו ואני מכירה את גיבורי הסיפור על הצד הטוב ביותר שיש. כאילו והיה לי מושב בשורה הראשונה בצפייה בתהליך ההתבגרות של הארי הדמות הראשית, מילד שובב ומלא סקרנות, להתפתחות לנער אחראי ופיקח אשר לומד להסתדר גם בכוחות עצמו, ועד הגעתו לגבר כה חזק. אני מרגישה שאני מכירה את הארי הכי טוב שיש, וכה נהניתי לקחת חלק מתהליך ההתבגרות שלו.
בסיפור הזה יש המון סודות ומתחים אשר צפים על פני השטח כמעט בכל עת, קיימת מסתוריות רבה ושאלת שאלות מצד הקורא אשר לא נותנות מנוח ודוחפות בו להמשיך בקריאה רק בשביל לגלות עוד.
אני הייתי כה מאושרת לדעת שקבלתי ספר אשר כתוב בצורה נפלאה, המכיל דמויות צבעוניות ומסקרנות, מתחים, אמונה, סודות, אהבה, משפחה, חברות והכל. הספר הזה פשוט מכיל הכל!

הסיפור עצמו רגיל ואינו מביא עימו בשורה ספרותית שלא היתה קודם.סיפור על ילד שלכאורה היה אמור להיות עובד נמל.אבל בעזרת הקהילה מצליח להתקבל לבתי הספר הטובים ולהתקדם.אבל אהבתי את הדרך שבה ארצ'ר מביא את הסיפור.
כל פרק מסופר על ידי אדם אחר וכל גירסה שופכת אור על דברים שכבר סופרו,כמו פתרון תעלומה ובכל סיפור ישנה התקדמות בעלילה.ואמנם הספר אינו מוגדר כמתח אבל ניכר הכשרון הידוע של ארצ'ר לספר סיפור מותח.כזה שכשצריך להפסיק את הקריאה(נו,עבודה,בית....)חושבים על מה שעתיד לקרות.
בשורה ספרותית אין אבל בכל זאת היה כיף לקרוא.

אני אתחיל מהשורה התחתונה: אל תמהרו לקנות את הספר הזה. וגם לא לשאול מהספריה.

ויש לכך כמה סיבות. הסיבה הראשונה היא שמדובר בספר ראשון מתוך כמה. לא הבנתי אם מתוך שניים, או טרילוגיה או יותר. לצורך העניין זה ספר ראשון. נכון שקוראי פנטזיה מורגלים בדברים כגון אלה, ואין להם בעיה לחכות שנתיים וחצי עד שארגון הרביעי ייצא לאור, אבל זו לא ספרות פנטזיה. בפרט - מדובר בחצי ספר, כלומר הספר נחתך באמצע, ולא (כדרכם של מחברי פנטזיה) בסוג של סיום שסוגר כמה קצוות ומשאיר אחרים פתוחים לחלקים הבאים. כאן הכל נשאר פתוח, והקורא נותר עם הלשון באוויר.

הסיבה השניה שבגללה אין צורך למהר ולקרוא את הספר הזה היא שהוא לא משהו. למעשה אפילו קצת הגזמתי עם ה"לשום באוויר" בפסקה הקודמת. זה לא שממש אכפת מה יקרה למי מהדמויות הראשיות המככבות בו.

הארי קליפטון, נער רחוב ממשפחה נמוכת יחס, בן לאם חד הורית ולאב שנהרג בנסיבות עלומות, מזוהה כזמר מחונן. בזכות הזיהוי הזה, ובעזרת כמה חברים טובים, הוא מגיע לבית ספר יוקרתי, עם פנימיה. הוא סובל שם, אבל גם לא כל כך (והפרקים הרלוונטים מסבירים על מה חשבה רולינג כשבדתה את הוגוורטס). הוא עושה חיל בלימודים, מוצא חברים טובים, מתאהב באחות של אחד מהם, והכל נראה טוב, רק שהוא לא. מבנה הספר מעביר אותנו מנקודת המבט התמימה של הארי, אל נקודות מבט אחרות של הצופים ושותפים במהלך חייו. כל נקודת מבט כזאת אמנם מקדמת את המתח, כי כך נגלות עוד ועוד קונספירציות, כמו בבושקות היוצאות זו מתוך זו. מצד שני הדרך הזו של תיאור העניינים היא מייגעת מאוד. כמה אפשר לחפור על אותם אירועים עצמם?

בקיצור, הותרתי את הארי למר גורלו, וגם כאשר ייצא החלק השני אני לא ארוץ לקנות אותו. וגם לא לשאול בספריה.

על הספר הזה קיבלתי המלצה בזו הלשון: אני מוכנה להרוג בשביל הספר השלישי שעוד לא יצא בעברית.
אמרתי לעצמי אהובה מיד לקרוא המלצה כזאת חמה עוד לא קיבלתי על אף ספר, ואכן בהתרגשות רבה התחלתי לקרוא ואפילו סיימתי אותו בתוך שלושה ימים. אממא.... אכן ספר מקסים כתוב יפה אבל משהו בכל זאת הרגיש לי קצת חסר חפרתי בתוך עצמי והגעתי למסקנה שהספר הוא בעצם סוג של טלנובלה אבל מאוד אינטליגנטית יש בו בהחלט אלמנטים של הספרים של פעם ואת זה אני מציינת לחיוב, אנגליה בתקופת טרום מלחמת העולם השנייה מעמדות, תככים, אהבה ומה לא.... אז התחלתי אותו כנראה בציפיות גבוהות מידי וחבל כי ככה כספר טוב, הוא בהחלט ספר טוב הסופר ארצ'ר עשוי בהחלט מהחומרים המשובחים ביותר שסופר צריך להיות.
אז בלי ציפיות אפשר לגשת לטרילוגיה הזאת ומאוד ליהנות ואני בהחלט מתחילה לקרוא את הספר השני - חטאי האב.