• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
הגן האנוכיי (האנוכי)

הגן האנוכיי (האנוכי)

מאת ריצ'רד דוקינס

הביקורת של UnknownGuest

תמונה של UnknownGuest
דירוגדירוג
הוצאה לאור:דביר
שנת הוצאה:1991
קטגוריה:מדע, מדע פופלארי
הקודמת
soprgal
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 17 שנים•1 דקות קריאה

ספר נהדר לכל מי שיש בו מעט סקרנות לגבי
"מכונת השרידה" הנקראות האדם וכל החי בעולמנו.
ולא אני לא מדבר על סיפור אדם וחווה.

ספר מדע פופלרי חובה, פרדיים לכתיבה בזאנ'ר.
אני מאוד נהנתי במיוחד מתורת המשחקים של האבולוציה (אפילו שהם נמשכו טיפה לאורך מדי לטעמי) דוקינס עונה בצורה כלכך רהוטה על כל שאלה שעלתה לי בראש כמעט משפט אחרי משפט, פיסקה אחרי פיסקה.

אפשר להגיד שהתזה הראשית שלו היא עניין הזולתנות בעולם החי, בעולם של תחרותיות ומאבק, וכל הסובב כך בכדי להביא אותנו למצב של הבנה.

כמו כן עוד עניינים רבים הנוגעים לאבולוציה כמו הסיכוי להתפתחות סוגי החיים המגוונים נמוכה כמו לזכות בלוטו - ואם נגריל במשך תקופת כל הקיום של כדור הארץ - נזכה כמה וכמה פעמים בלוטו.

גם אם יצאו ספרים חדשים יותר ומעודכנים יותר, שעוסקים באספקטים מורכבים ואניגמטים יותר - הספר הזה עדיין מומלץ בחום בגלל הרהיטות שלו ופשטות באופן הכתיבה והסברה.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של Osirus
Osirus
2קוראים|גיל ממוצע40|50%נשים

על המבקר

תמונה של UnknownGuest

UnknownGuest

ותיק
חבר מזה 17 שנים
58 ביקורות•5 נבחרות•209 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•פילוסופיה - כללי•מדע בדיוני ופנטזיה
תמונה של UnknownGuest
UnknownGuest
ותיק
חבר באתר מזה 17 שנים
ביקורות58
ביקורות נבחרות5
לייקים שקיבל209
דירוג ממוצע3.8 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת11פילוסופיה - כללי9מדע בדיוני ופנטזיה4

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של UnknownGuest

הפילוסופים הגדולים שלנו

הפילוסופים הגדולים שלנו

אליעזר שביד

היסטוריה אינטלקטואלית (ז"א של הצגת רעיונות לעומת ביוגרפיות או נרטיב של אירועים) של תורות הדמויות העיקריות באפולוגטיקה היהודית בימי-הביניים ("פילוסוף דת תורני". ספק אם אפשר לקרוא לכך פילוסופיה אם כל עניינה הוא חיפוש אחר האמת כשלעצמו).
זהו ניסיון ליישב את אור השכל (התורות והמדע היווני) עם היהדות ולהימנע מפגיעה בעיקרי יסוד התורה. בד"כ ההתרצות משתנות, המסקנות לא (נאופלטוניזם, אריסטוטליות וכו') - יש אמת אחת וגם השכל וגם ההתגלות -חייבים- להסכים עלייה.
זוהי ספרות ההצטדקות ואולי זו עוד סיבה שעקב כך הספר נפתח בדיון על כך שהפילוסופיה היהודית נתפשת כמפגרת לעומת המערבית שבצדק או לא (התרצה מתרחשת בדיעבד).

אף על פי כך יש יוצאים מין הכלל, ישנן תרומות למסורת המערבית (רמב"ם, רלב"ג לידיעתי).
על אף הסדר הכרונולוגי המאוד נוח, הסיכומים והפרקים המחברים, הספר יבש וכבד. אני מתייחס לספר כאל אנציקלופדיה או מילון, אך איני פוסל קריאה רציפה של הספר, המבנה שלו נוח לשם כך (ובמיוחד אם מרימים עיפרון ליד).

זוהי היסטוריה מרתקת של התיאולוגיה ופילוסופיה יהודית מאת מלומד גדול והיא ממולצת בחום, אם לא קריאת חובה, לכל המתעניין בנושא.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•UnknownGuest
לתוך ארץ הדממה

לתוך ארץ הדממה

פול ברוקס

קריאה קשה ומטלטלת.
גם אם אתם חילונים למהדרין מבית טוב, התפיסה שלכם של ה"אני" היא עדיין יוצא של התרבות היהודו-נוצרית, ההגמוניה בתרבות המערב עד לא מזמן (המנוגדת לתפיסה הבודהיסטית של ה"אני" למשל). התרבות שמניחה ומאמינה ב"אני" מאוחד, עקבי, בעל מהות ותמצית מהומתנית; במילים אחרות - נשמה.
אני שמניע אותנו, אני שאוהב את הילדים שלו, אני בעל זכרונות הילדות שלי וכו'...

אבל לתגליות של פסיכולוגיה, רפואה ונירולוגיה מודרנית יש השלכות בנושא, ולכן התפיסה שלנו של ה"אני" שלנו, משתנה לאורם. דויד יום במאה ה18 הטיל ספק בתפיסת תקופתו והציג במקום את תאוריית החבילה, תאורייה זו היא מסקנת הספר.
ה"אני" (האגו) שלנו הוא בעצם סיפור, וזה בעצם מה שגורם לנו להמשיך להיות מי שאנחנו, העקביות של הנרטיב. אין מהות מאוחדת או תמצית עקבית ומכוונת או ישות חיצונית שהיא "אני". האגו במובן זה הוא אשליה של השפה. יש חלקים שונים של המוח, שמסכימים בניהם לעתים, ושלעתים קרובות גם חושבים דברים שונים ומגיעים למסקנות שונות (ניורולוג הודי הציג כיצד למטופל שלו יש שני חלקים של המוח, כשאחד מאמין באלוהים ואחד שלא).
כשפלשו לגולגולת שלנו בפעם הראשונה וחיפשו לראות כבר איפה נמצא ה"אני" שלנו, לא מצאו אותו. אין בקר שיושב על קליפת המוח המכוון את הניורונים כמו מגדל פיקוח בשדה תעופה. ולמי שגדל בתרבות שלנו, יש בכך משהו טרגי באופן כל כך עמוק. זה ממש כמו לקרוא תיאורים של מותך.
אנחנו רק במרחק תאונת דרכים, מלאבד את עצמנו (יש משהו משעשע באיך שהשפה מתעתעת בנו בנושא זה. יש גם כאלה שמאמינים בישויות כמו נשמות שינצלו מאפיין זה של השפה).
הוא פרס בספר סיפורים רפואיים, אישיים נוגעים ללב של אנשים שנפגעו ניורולוגית - לאחר מכן מציג את מסקנותיו.

אני לא יודע אם אפשר להסיק את המסקנות של הספר שהצגתי כאן באופן אמין כל כך ורגורסיבי (קפדני), אז הורדתי כוכב מהדירוג. זה אחד מהספרים שישנה (או לפחות יאתגר) באופן בסיסי מאוד את איך שאתם רואים את העולם ואת מקומכם בו. קריאת חובה (לא לבעלי לב חלש).

לפני 15 שנים•
★★★★★
•UnknownGuest
אלוהים משחק בקוביות

אלוהים משחק בקוביות

מיכאל אברהם

עדכון: מיכאל אברהם פורש את משנת ספרו בויינט: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4099744,00.html.
עד כה, אפשר רק להגיד שהחלק הראשון היה לא רע והחלק השני בעייתי נורא.
------
בהתייחס לטענה המרכזית של הספר כפי שפורסמה בויינט. אני מדגיש:
זוהי לא ביקורת מלאה, לא על הספר ולא על הטענה המלאה אם יש עוד חומר הרלוונטי לה בספר (יש לו גם הרצאה ביוטיוב שצפיתי בה במלואה, לא הוסיף לה).

הכתבה מתחילה במילים "האבולוציה היא תהליך שיש לו כיוון...יוליך לתוצאה הכרחית קבועה מראש". עכשיו יכול להיות שה"רוחנית" היא כזאת שמטאפיזית היא כזאת (יש כאלה שיגידו שכך סובר הרב קוק), אבל זוהי לא תאוריית האבולוציה במובן המקובל של המילים (תאוריית האבולוציה המודרנית הביולוגית) אף על פי שהוא מציג אותה ככזאת, והטעות הזאת תחזור על עצמה מס' פעמים בטקסט ("התוצר של התהליך האבולוציוני ה"עיוור" הוא חיים, כלומר תוצאה חיובית וייחודית"). היסטורית הייחוד של דארווין בין היתר הוא בכך שהציג תאוריית אבולוציה "עיוורת", שאינה קשורה במהומתנות (בניגוד ללמרק, ספנסר, צמברס והתנועה הגרמנית נטורלפילוסיפן) - וזה כמובן מה שמיכאל אינו מציג בספרו.
עמוק מזה, הוא מציג כהנחה שביקום מובנה ערך לבני אדם. הנחה שהוא לא גירד אפילו את פני השטח שלו, שלא נדבר על ביסס.


http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4086098,00.html

כאן בעצם אפשר להפסיק (המשל שלו גם נופל באותה הטעות) - כל הטענה עם המשל נופלים. אבל השימוש המוזר שלו במושגים מתורת ההסתברות והיצוג המעוות של המכניזם האבולוציוני שווים הערות לדעתי.

לאחר מכם הוא מתחיל עם המשל ולסירוגין מוסיף עליו (השאול מהביולוג סטיבן גולד). משהו שלא תפסיקו לשמוע מכהני דת ולכן לא מפתיע אותי. לסיפורים האלה יש כוח רטורי רב (בניגוד להצגה מסודרת של סילוגיזם למשל - שהוא דל מאוד, אבל יתרונו בכך שהוא מדויק ונהיר מאוד).
"מוטציה לא חיה מוליך להפסקה מוחלטת של התהליך" האם זהו ייצוג של תאוריית האבולוציה המודרנית או עוד דחליל? על כך יאיר רזק כותב בבלוג שלו לטעמי: "למה אברהם, שיש לו את הרקע להבין אותם, לא מתעמת עמם במקום עם קריקטורות עלובות? כמובן שבמודלים אלו, האבולוציה לא נפסקת רק בגלל שהתרחשה מוטציה הרסנית ביצור מסוים."

לאחר מכן הוא מוסיף מימד הסתברותי באופן מובהק אף יותר.
מילים כמו "אקראיות" וכו', שאין לי מושג איזה פירוש של תורת ההסתברות צריך לחתום על- בשביל לתת למילים האלה משמעות בהקשר הזה או איך לייחס התסברות לאירועים/אמונות כאלה.
אבל גם אם נקבל אותו על פניו, הוא בעייתי להפליא. אתר "שפינוזה" כותב על כך: "נמוך ככל שיהיה הסיכוי למצב הנוכחי, הוא זהה לסיכוי עוד אינספור אפשרויות אחרות שאליהן המינים היו יכולים להתפתח. באותה מידה ששרדנו, יכולנו לא לשרוד, או לשרוד בצורה אחרת. כל מצב שאליו היו מגיעים פני הדברים היום, היה מצב בעל סיכוי נמוך – ולכן לא מפתיע שהגענו למצב עם סיכוי נמוך." (ביקורת מלאה כאן באת "שפינוזה": http://alturl.com/thja7)

אחרון חביב זה שגם אם נקבל את כל הסיפור בלי הביקורות האלה, למה אלוהים? למה מישהו בכלל? הוא מציין שכך "זה מתחייב". נקודה, אין נימוק. יש מס' היפוטזות רב, לי זה נשמע כמו טענה מבורות (הוא יכל להציג בריק הזה טענה טענה מאנלוגיה, כמו השען המפורסם של פאלי).

מכאן אני לא מעוניין להרחיב, כי הרמה הכללית ירודה (אני לא רואה דרך להציל את הטענות האלה) ושטחית (קונספטואלית, אלוהים יכול בכלל לנהל את הברירה הטבעית? הוויכוח הזה התקיים עוד ב1868).
הבעייתיות כאן לא נעוצה באינטלגנציה של הכותב, השאלה כאן היא לא של יכולת. הבעיה נעוצה בפסיכולוגיה שלו, באידיאולוגיה שמניעה אותו לחור שחור אינטלקטואלי. במקרה הזה, זאת היהדות האורתודוכסית. אבל אל תטעו, כל אמונה שמוחזקת באופן קנאי, מושרש מדי, קנאי מדי תוביל למה שפסיכולוגים קוראים לו Motivated Reasoning. יכול להיות שיום אחד תנוסח טענה חזקה לקיומו של אלוהים/נכונותה של היהדות, תשמרו על ראש פתוח וכנות אינטלקטואלית. אני מנסה.
אני מקווה שחבר ישאיל לי את הספר שאוכל לקרוא את כולו ולתת לכולו ביקורת ודירוג.

לפני 15 שנים•UnknownGuest
השאלות הכי הכי גדולות

השאלות הכי הכי גדולות

ד"ר סטיבן לו

סטיבן לאו הוא מרצה לפילוסופיה באוניברסיטת לונדון, סופר ילדים והומניסט מוכר. מההיכרות שלי עם הכתיבה שלו, יש לו חומר מוצלח יותר ומוצלח פחות. השנה יצא לאור ספרו Believing Bullshit: How Not to Get Sucked into an Intellectual Black Hole. קראתי פרק אחד מתוך האתר שלו והוא נראה טוב.

הספר "השאלות הכי הכי גדולות" נפתח ככה: "אבל יש שאלות רבות שאני מתלבט בתשובה עליהן...כבר תפסו אותי בשגיאות!" הפתיחה כבר מצויינת ועמוד אחרי מופיע ציטוט של קרל סיגן שזה גם טוב. אבל הספר לא עוסק בהצגת עקרונות של חשיבה ביקורתית ופילוסופית כלעצמם לילדים, אלא מגמה ברורה להציג את מסקנותייה של חשיבה חילונית מודרנית וככזה אני חושב שהוא טוב (לא מושלם); ספקנות מדעית (שדים, רוחות ואסטרולוגיה, באמת?), נטורליזם פילוסופי (העולם כולו עשוי מחומר?),אלוהים לא ממש חשוב וקידום של אמפתיה והשקפה חיובית על אנשים. יש גם מבואות קצרצרים לעניינים פילוסופיים (כמו אפיסטמולוגיה).

לעתים קרובות העיק עליי קצת הטון של הספר. סטיבן לאו מציג אולי יותר מדי מסקנות ביחס לנימוקים, שאלות ופזלים ובכך הוא הופך את הספר למעט דוגמטי לטעמי (נשמע שהוא מטיף מעט למקהלה).
לעתים קרובות הוא מציין כי "המדענים חושבים..." אם הוא היה מציג את ערכה של הקונצנזוס המדעי או משנה את הטון של הספר למעט מהוסס יותר, הספר היה טוב יותר באופן משמעותי לדעתי.
יצאתי חצי מרוצה מהספר, ציפיתי להרבה יותר. הוא מקבל ציון "עובר". בינתיים זה מה שיש לקנות לילדים. קריאה נעימה.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•UnknownGuest
38 דרכים לנצח בוויכוח

38 דרכים לנצח בוויכוח

ארתור שופנהאואר

חשוב לתקן על טעיות. המחקר שאני מציין, באיכות ירודה מסתבר. אין שום ראיה שתחזק את ההיפותזה העיקרית במחקר. הוא פשוט חוזר על מחקרים פסיכולוגיים שכבר פורסמו בתופסת של סיפור פסיכולוגיה אבולוציונית (נושא בעייתי כשלעצמו). בכל מקרה תוקף המחקר נתון בספק. עדיין נושא מרתק, תהנו בכל זאת.
--------
הפסימיזם הידוע לשמצה של שופנהאואר, נכון או לא ע"פ אינטואיציה, קיבל סייעתא מדעית השנה במחקר שהתפרסם במגזין מתחום מדעי-המוח וההתנהגות (של Hugo Mercier, Dan Sperber). Reasoning was designed by evolution to help us win arguments.--Hugo Mercier and Dan Sperber
ככל הנראה פיתחנו את היכולת להתווכח ולהתשמש בשכלנו בשביל מטרות חברתיות, ולא חיפוש האמת (לנצח בוויכוחים). אנחנו יצורים חברתיים שהתפתחו, קצת אנוכיים וגאים, שרוב הזמן לא כל כך מודעים לעצמנו, רגשותיינו או דעותינו הקדומות - לא מכונות אמת וצדק (לא מרעיש למי שטרח לקרוא מעט פסיכולוגיה קוגנטיבית - כמובן שמה שקראנו עכשיו ייחסנו את זה לכולם חוץ מעצמנו בזכות הטיה לטובת העצמי, לייחס זאת לעצמנו ייקח מעט עבודה). הקטע לא מייצג את עיקר הספר, אני מביא אותו כהתייחסות לנ"ל.

"...מדובר בשפלות הבסיסית החקוקה בטבע האדם, אם טבע האדם לא היה שפל ונקלה אלא נעלה עקרונות, הרי שבכל דיון לא הייתה שום מטרה מלבד גילוי האמת...אבל פני הדברים הם כאלה, שדאגתנו העיקרית היא לצאת צודקים. היוהרה המולדת שלנו, שמגלה רגישות במיוחד שמדובר ביכולות האינטלקטואליות שלנו, לא תניח לנו להודות שהעמדה הראשונית שלנו שגויה בעוד זו של יריבנו נכונה...היוהרה המולדת מלווה בפטפטנות ובחוסר הגינות מולד. אנשים מדברים לפני שהם חושבים; וגם אם אחרי זה מבינים שטעו, וכי מה שהצהירו היה מסולף, הם רוצים שייראה כאילו ההפך הוא הנכון. העניין ב-אמת (truth) אפשר היה לסבור שזה היה המניע הראשוני שלהם כאשר השמיעו טענה (פרופוזיציה) שאמורה להיות אמת -מפנה דרך לטובת האינטרסים של היוהרה. וכך לטובת היוהרה, מה שאמת חייב להיראות כשקר, ומה ששקרי חייב להיראות כאמת."

שלא כמו היום, פעם פילוסופים גם ידעו לכתוב. הספר מבדר ומצחיק (היית מקטלג אותו כהומור שחור אולי), כתוב היטב ואני אפילו משתמש לעתים באד-הומינים מסוים שהוא הציע וגם נזהר מהאחרים. קריאה מהנה וקצרה, מומלץ בחום.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•UnknownGuest
1984 [מהדורת 2003]

1984 [מהדורת 2003]

ג'ורג' אורוול

אורוול לא כתב מדע בידיוני, הוא תיאר את העולם כפי שהוא דרך אנלוגיות
ולא צריך לשייך את הספר כרלוונטי לאירועים בסדר גודל תנ"כי.
הוא יום יומי מאוד (עם כל הכבוד להילה ומיתולוגיות שמסביב למילה "נאצים", הם היו בני-אדם עם אמא ואבא שהוליכו והולכו שולל עד שהגיעו לשיא מצבם המטריד. אין כאן דבר מיתילוגי, וככל שנהפוך את אותם לכאלה נסתכן בהתעלמות מהטעויות ומהתנאים שהפכו אנשים למפלצות).

זהו ספר יום יומי וחשוב מאין כמוהו. אין יום שעובר ואיני פוגש ב "שיחדש" ("סמולני", "פאשיסט", "גזען", "כופר", "יהודי", "דוס" וכו').
מטרתה היא לצמצם את אוצר המילים שבשימוש במס' מובנים. זוהי הפשטת יתר ותיוג המונעות חשיבה מעמיקה/דיון רציונלי (איך דבר נובע מדבר) אשר מאלצת קבלת תשובות פשטניות על שאלות פוליטיות, חברתיות, צבאיות וכלכליות מורכבות (אשר דורשות פירוק למרכיבים!). לקהל היעד שלה היא יוצרת תגובה גרונית אוטומטית של בוז או שבח ולא שכלית).
התיוג הוא מניפולציה רגשית ורטורית. רטורית היא מכילה כבר את המסקנה בתוכה ומונעות דיון אמיתי, ולקהל היעד מכילה קונוטציות רגשיות שליליות המניעות תגובה אוטומטית גרונית (ולא שכלית).
עמוק מזה היא מקדמת מונחים אשר מונעים בחינה של המציאות, מכיוון שהן כבר מייצגות אותה (מילים צריכים להיבחן כנגד המציאות, הן אינן יוצרות קונקרטיות).
כמו כן, מטרתה ליצור מס' רבדים של שפה, אשר מוציא רבדים מסוימים מהכלל (כמו לפטור שיח דתי או פוליטי מבדיקה הגיונית) מבלי להצדיק הוצאה זאת מהכלל ("אמונה","אידיאל").

כל זה הופך התנגדות להגמוניה לבלתי אפשרית מכיוון שאין כאן שיח רציונלי, מנומק ופתוח, אלא שימוש במילים בעלות כוח אפקטיבי (בעל כוח רגשי; משדל) המייצגות מראש את המציאות ואת ההצדקות שמלכתחילה על נטל הדובר להוכיח ולנמק (לקריאה נוספת: Affect control theory) ומסיימות בכך את השיח ומונעות התפתחות שלו. קל לקהל היעד ללבלוע אותם מכיוון שהן כבר מייצגות דעות-קדומות מושרשות ולכן אינן יוצרות דיסוננס (משמע התנגדות רגשית) ומעוררות תגובות אוטומטיות (שכנראה כבר הותנו בהם).
עד כאן ההערה שלי על "שיחחדש" (וישנן עוד מס' קונספטים חשובים כמו "דו-חושב" שלא התייחסתי אליהם ו"מינסטריון האמת"). הרלוונטיות של אורוול, אינה נתונה בספק.
אין צורך לציין שזוהי קריאת חובה.

לאחרונה גיליתי את ספרו של Victor Klemperer יהודי פולני פרופסור בזמן מלחמת העולם השניה באוניברסיטת דרזדן.
Language of the Third Reich: LTI שרק לאחרונה תורגם לאנגלית.
הספר עוסק בשפה הנאצית וההשפעה שלה על תרבות גרמניה. השימוש שלהם בלשון נקייה ואיך ששפה הפכה לערמה של קלישאות.
במדינה שבה צד שלםפ של המפה הפוליטית הפכה למילת גנאי בפי העם, צריכה לשאול את עצמה שאלות קשות ולהתחיל לחנך את ילדיה ואזרחיה לפני נקודת האל-חזור.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•UnknownGuest
How to Lie with Statistics

How to Lie with Statistics

Darrell Huff

ספר לאלה שמתעניינים בחשיבה ביקורתית וקפדנית.
לא מתמטי במיוחד (ולא אמור להיות לדידי, הוא כתוב באופן עקרוני ומלא בדוגמאות הממחישות אותם ומכוון להדיוט) הוא עובר על העקרונות השימוש ה(לא) נכון בסטטיסטיקה באופן יסודי, נהיר, עקבי ואחיד (וישנם גם איורים וגראפים להמחשה, ומס' חלקים המתמקדים בגרפים סטיטסטיים). ידעתם שיש כמה משמעיות שונות באופן מהותי הנובעות מהמילה "ממוצע"? לדעתי בשביל להבין טוב יותר מהי סטיטיסטיקה ובאיזה עירבון לקחת איזה נתון סטטיסטי, הספר הזה ישמש כנר לרגלים לקורא. הקריאה הייתה הנאה צרופה, מומלץ בחום.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•UnknownGuest
Language in Thought and Action: Fifth Edition

Language in Thought and Action: Fifth Edition

S.I. Hayakawa

היאקווה היה סנטור אמריקאי, פסיכולוג וסמנטיקן אשר פרש לראשונה בספרו זה את משנתו בנוגע לשפה, שימושיה ותפקידה החברתי (תרבות, וויכוחים, פוליטיקה, דת ועוד) בסוף שנות הארבעים. הספר שמאז פורסם במס' גרסאות. בנוסף הספר מתרכז בהגנה אינטלקטואלית נגד שימוש קלוקל בשפה. השפעת רוח התקופה ברורה כשמש, פוזטביזם לוגי הוא עיקרון במשנת ה"סמנטיקה כללית" של היאקווה (אשר נחשבת כיום בעיני אחדים כ"כת" אפילו).
בכל זאת היו מס' רעיונות מעניינים ובסיסיים תופסים גם היום כנכונים/שימושיים מאוד;
*ההבדל בין הסמל למסומל ("המפה אינה הטרטוריה").
*תהליך ההמשגה (משמעות נקבעת ע"פ שימוש).
*השימוש בשפה בפירסומות ואופנה כסמלים לשוניים.
*השימוש בשפה בהתכנסיות דתיות ולאומיות למיניהן ("אירועים לשוניים").
*רמות הפשטה שונות והבלבול שהן גורמות.
*חשיבה דו-ערכית לעומת חשיבה רב-ערכית (לחשוב בשחור לבן לעומת ראיית הספקטרום המלא של האפשריות).

העקרון החשוב ביותר לדעתי, הוא עקרון "המפה והטרטוריה".
אתה יכול לקרוא לזנב של כלב רגל, זה לא יהפוך אותו לכזה.
העקרון הזה גם השפיע רבות על אליעזר יודוקובסקי, נטורליסט ומדען מחשבים חשוב.

ישנן כמה הערות מעניינות על מדע, אמת ודינמיקה תרבותית. אני חושב שהספר היה שווה קריאה, אם כי בגדול אני לא חושב ש"סמנטיקה כללית" תופסת היום בבלשנות. הערך למתעניינים בחשיבה ביקורתית הוא עצום לדעתי.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•UnknownGuest
סודותיו של מורה הנבוכים

סודותיו של מורה הנבוכים

מיכה גודמן

"סודותיו..." הוא מבט מבאר ומעמיק על ספר ספק אפולוגיה וספק הגות, יהודי חשוב מעת מיכה גודמן. זהו אינו ספר קשה, ואינו כתוב כספר פילוסופיה קדפני ומחמיר, ואני ממליץ עליו בחום לכולם. גם אורתודוקסים מסורתיים וגם חילונים כאחד יראו ברמב"ם, כמישהו המובילם דרך מחילת ארנב. מצד אחד מרוחק שנות אור, ומצד שני קרוב ממש ואף כמגשר ביניהם.

השאלות המתבקשות בסוף הקריאה היא; תיאולוג הזוי או פילוסוף נאור, או אולי מעט משניהם? נבוך נכנסתי ונבוך יצאתי. אל תצפו לצאת עם יותר תשובות מאשר שאלות, אבל עם הרבה השראה ורצון ללמוד עוד לבטח. זוהי אינה היהדות המסורתית, ההמונית של "המון הבורים", כפי שהרמב"ם המשיג. אתם תפגשו כאן את שפינוזה (שהגות הרמב"ם השפיע עליו), בודהה, אריסטו, סוקרטס ועוד רבים דרך הגותו של הרמב"ם.

הרמב"ם היה אחד המשנים (רפורמים) הגדולים בתולדות היהדות.
וככזה נתפש כעז-מצח ליהדות המסורתית, עד כי בשיא הפולמוס נמסרו ספריו לשריפה אצל הנוצרים ("אתם שורפים באש את האפיקורסים שלכם, ומדוע תעלימו עין מאפיקורסינו?")
רפורמות משמעותיות ביהדות הן טאבו, מכיוון שהיהדות נתפסת כ"נצחית" ע"י מאמיניה ובה המסורת כבעלת משקל קרדינלי. זוהי אידיאולוגיה שחלקה היא הכחשת כל שינוי ורפורמה, אף על פי שמתרחשת אל מול עיניה (האורתודוקסיה קמה כריאקציה לנאורות באירופה) ולכן הקושי ופולמוס (גם כיום).

אחד הדברים הבולטים ביותר ואולי הפרדוקסלים ביותר, הוא שהרמב"ם עשה מהלך חכם (שמופיע אולי בכל נושא בהגותו של הרמב"ם) שהיפוקרטס ("אבוקראט") עשה (שממנו הושפע ישירות כשלמד רפואה), הוא להגיד; 'לא זה הדבר קדוש...אלא כולם הדברים קדושים' ("בעיני זה דומה לנסים כולם ונוהג כמנהגם, כי הדבר הטבעי הוא ..." ב', ל"ב).
אפולוגיה מסורתית ("פילוסופיה יהודית") ניסתה להתאים את השכל (פילוסופיה יוונית) למסורתם וכתבי הקודש ביהדות (ללא הצלחה, ולכן ה"נבוכה"). הרמב"ם עושה מהלך קיצוני והוא להגיד שהתורה היא השכל (והמדרש הוא השכל). הרמב"ם בונה גשר, אם כי צר, בין היהדות לפילוסופיה, בין מסורת נוקשה למציאות משתנה. הוא עושה מעין חילון, ואף נטורליזציה לדת.
לפיכך עוקצו של הרמב"ם נמצא כמעט כולו בהגדרותיו ("אלא שיש שוני במינוח. הוא אומר "שׂכלים נבדלים" ואנו אומרים מלאכים." ב', ו').

אלוהים? בלתי-אישי ואי-אפשר להכירו, מלבד היותו לא מוכר (תורת התארים השליליים).
עם נבחר? אם ישנה עליונות יהודית, היא לא הכרחית ונובעת מתרבותם בלבד שהיא במצוות (אשר לא נועדו בשביל פרסים, אלא למען שיפור עצמי ולאחר מכן "לשמם").
ציווי התורה? שקרים מועילים, "אמונות הכרחיות" למטרות יציבות פוליטית (שקריו האצילים של אפלטון).
תוכן התורה? לא מקור לעיצוב דעות לגבי העולם. אלא לפירוש והבנה מחדש ע"פ המדע (הדרש הוא המדע).
משה רבינו? כתב את מצוות התורה מהתבוננות בטבע (התורה אלוהית [לא מאלוהים], כי משה הסתכל בטבע, שהוא אלוהי).
השגחה אלוהית? לא לטיפשים. הישג שכלי ותודעתי של האדם.
חכמי ההלכה? לא מתקרבים לרמתם של הפילוסופים (ומי אילו? מכל האומות אפשר).
הנבואה? מצוינותו של האדם (arete ביוונית), ודבר טבעי לחלוטין (כמו כן, מוזכר תופעה הדומה לאפילפסיה בפרק).
הסברים על-טבעיים? יתקבלו בלעג ("מה רב עיוורון הבורות וכמה הוא מזיק").
זה ציטוט מהיפוקרטס אשר יכול להוסיף ולהאיר לדעתי: "אשר על כן, בהתייחס למחלה המכונה הקדושה [אפילפסיה]: מנקודת מבטי היא איננה נראית בשום פנים ואופן לא אלוהית ואף לא קדושה יותר מאשר מחלות אחרות, כי אם כזו הנגרמת בדרך-הטבע ונוצרת כשאר תחלואי-הגוף. גברים רואים בטבעה ובגורמיה את יד-האלוהים בגין בורותם והשתוממותם..." – "על המחלה הקדושה", הקורפוס ההיפוקרטי

הארתו ואורו שחלק הרמב"ם לפי גודמן, היא היציאה מין הדוגמתיות (שֶׁאֵין לְהַרְהֵר אַחֲרָיו) והקיבעון המחשבתי והכניסה אל "מקום הספק", חוסר וודאות, ושינוי עמדות ("סימן ההיכר של רוב בני האדם שאינם משכילים ומעמיקים הוא גם שאינם נבוכים.")
איפה שהרמב"ם יכול להתעזר בתנ"ך הוא עושה זאת, ולעתים כשאין ביכולתו פשוט מניח שכך היו הדברים (הרטיב הידע המטאפיזי של אדם בגן-עדן, אברהם כפילוסוף וכו'). הוא מזכיר מס' פעמים פילוסופים מוסלמים ויוונים, אך לא פעם אחת יהודי.
"האם מקורותיו של הרמב"ם בירושלים או אתונה?" דורש גודמן, ועונה בקצרה לאחר מכן; "...הוא אינו רואה עצמו ממשיכה של מסורת גדולה זו...הוא לא חשב שניתן לכנות את הגותם של רס"ג ואבן עזרא - פילוסופיה".

הסתירות הרבות בהגות ובספר (גודמן עושה שימוש כפול בסגנון זה- לשמור את הנבוכה, ולשמור על דרכו של הרמב"ם) נועדו כעלה תאנה לדעותיו החתרניות ומהפכניות ולשימור פדגוגיות ראויה. הכתיבה שלו סתורה ומפוזרת בנושאים "רגישים". הוא ידע שדעותיו אינן מקובלות, והיה צריך להסתירם בדרך כזאת או אחרת.
חשוב מכל לפי גודמן, הרמב"ם מוסר כאן מפתח. והמפתח הוא מבוכה וספק אשר מעירים מ"דעה ראשונה", משמע הנחות בסיס ודעות קדומות. "הרמב"ם נאבק במסורת. הוא לחם לא רק בטענה שיש מסורת פילוסופית, אלא בעצם הרעיון של מסורת. הוא פעל כדי לפורר את ההנחה שעל פיה עתיקותה של מחשבה כתובה היא סימן היכר לאימותותה."

מס' ציטוטים בולטים נוספים:
"כאשר אנשים שאינם מאוזנים נחשפים לידיעות שאין הם רגילים בהן, הם אין הם משנים את מחשבותיהם - תחת זאת הם משנים ומעוותים את המובן של הידע שהנמסר להם"
"הצעד הראשון הנדרש לרודף האמת הוא לימוד הלוגיקה וגיאומטריה, המוביל ללימוד הפיסיקה והאסטרונומיה"
"דת המניחה שאלוהים מעניש רשעים, מתגמל צדיקים, מאזין לתפילות וזקוק לקורבנות היא גם דת כופרת, שכן היא מניחה את חוסר שלמותו של אלוהים,
ועל פי רמב"ם אלוהים שאינו שלם אינו אלוהים. הדת היא אפוא הצורה העתיקה של הכפירה".
"אהבת אלוהים היא ההתפעמות שחווה האדם בעמודו מול הטבע...ככל שמעמיק האדם בלימודיו המדעיים"
"הפיתוי הגדול מכולם - הוודאות".

נראה כי הרמב"ם העדיף מדע ע"פ לימודי תורה, כדרך לאמת ("חוכמת האלוהות, אינה מושגת אלא לאחר חוכמת הטבע; שכן חוכמת הטבע גובלת בחוכמת האלוהות וקודמת לה בזמן ההוראה" - מורה נבוכים, פתיחה). וכאן, אפשר להטיל ספק אם תירוציו למצוות היה אותנטי לחלוטין (ההתייחסות לפילוסופים יוונים, ואברהם כפילוסוף יודע אמת שאינו תורה ומצוות).
הוא היה גם לא מעט אלטיסט - קירבה לאלוהים אינה נמדדת ע"י עקשנות בצייתנות להלכה או לימודי תורה, אלא ע"י כימות חוכמה.
-אף על פי כן, חשוב לזכור שהרמב"ם היה תיאולוג (ולא רק פילוסוף) שכתב ספרים על גבי ספרים המפרטים (כפוסק הלכה) ומצדיקים את המצוות וכי שיבח אותן הרבה.
למאמין ודתי הממוצע, הרמב"ם מציע מעט. מה נשאר מאלוהים לאחר טיפולו הרציונלי של הרמב"ם?
ומה אלוהים כזה יכול להציע כמחוקק חוקים או משגיח? נראה כי הגותו תספק מעט מאוד אנשים (והרמב"ם ידע זאת).


אני לא אחביא זאת, אני משוחד ככל אדם (אני לא מאמין באלוהים, בטח לא אישי) ויש בסקירה מעט ביאור, על גב ביאור רחב של הרמב"ם. קראו באיזון והחליטו לעצמכם!Sapere aude
התרשמתי מהספר כמעניין, פרובוקטיבי ורלוונטי. המסע דרך מחילת הארנב היה מבריק לדעתי.
*למי שמעוניין אגב, אפשר למצוא כאן את כל מורה נבוכים, משהו שמצאתי כשימושי לא פעם במהלך הקריאה:
http://press.tau.ac.il/perplexed/chapters/chap_2_32.htm

לפני 15 שנים•
★★★★★
•UnknownGuest

ביקורות נוספות על "הגן האנוכיי (האנוכי)"

הגן האנוכיי (האנוכי)

הגן האנוכיי (האנוכי)

ריצ'רד דוקינס

ד"ר עמנואל לוטם המתרגם האגדי שנפטר היום והוא בן שמונים שנה. ד"ר לוטם תרגם בחיין כמות ספרים שהיא מעבר לכמה שאדם רגיל בכלל מצליח לקרוא. בוויקיפדיה כתוב 400 כותרים, אבל זה מעודכן ל-2006 ובוודאות המספר גדול יותר. הוא תרגם הרבה ספרי עיון בתחומי מדע ומדע פופולרי שונים, וכן סיפורת של מדע בידיוני ופנטזיה כמו ספרי אסימוב, חולית, שר הטבעות ועוד הרבה מאוד. מדובר באיש אשכולות שהכיר הרבה תחומים על בוריים וידע לתרגם בצורה זורמת וטובה, אם כי מדי פעם נפל לבחירות מוזרות, לקחת מילה עברית נדירה כדי לתרגם מונח לועזי רווח, או להחליט שהערבית של חולית היא לא מספיק טובה ולכן לשנות אותה.

לזכרו של ד"ר לוטם אני מביאה את הערת השוליים המרגיזה בהיסטוריה, והיא נמצאת בספר הזה, בתרגום העברי למהדורה השניה, שגם כולל הערות של המחבר לאחר תגובות שקיבל על המהדורה הראשונה. לפני זה הקשר: הספר עוסק באבולוציה ובדרך שבה גנים מעתיקים את עצמם מדור לדור, והוא נותן את האנלוגיה של העתקת ספרים בתרגום כדי להדגים את הרעיון של מוטציות שקורות מעותק לעותק במהלך שכפול. הדוגמה שהוא הביא היא תרגום השבעים.

עכשיו להערה.
דוקינס אומר: "קוראים זועמים אחדים התרעמו על טענתי כי חל שיבוש בתרגום "עלמה" ל"בתולה" בנבואה התנ"כית ותבעו ממני הסבר.
ועכשיו לוטם: "כאן נכנס המחבר לדיון בלשני מעמיק במילים העבריות "עלמה" ו"בתולה" ובמקבילותיהן היווניות, להצדקת טענתו זו העלולה להתפרש ככפירה בעיקר חשוב של הברית החדשה, לפיו כל האירועים בחיי ישוע אינם אלא הגשמה של נבואות תנ"כיות שונות. לא ראיתי טעם לתרגם קטע זה העסוק בעניין שהוא מובן מאליו מבחינתנו.

וזה מרגיז מכמה סיבות, אבל בראש ובראשונה בגלל הפטרונות שלקח כאן המתרגם בהחלטה מראש מה יעניין ומה לא יעניין את הקורא העברי, זה שבכל מקרה כבר הגיע להערות הסיום, מה שהוא אומר שהוא נוהג לקרוא דברים שהם לא סבירים. אז מר לוטם, מי אתה שתחליט בשבילי מה מובן מאליו ומה לא, מה מעניין ומה לא?


ןאם כבר התכנסנו אז קצת על הספר: ריצ'ארד דוקינס הוא ביולוג שמתמחה באבולוציה. אני לא יודעת איך הוא כחוקר ומדען, אבל הוא מורה מעולה. הספר מסדר את גישתו בנוגע לאבולוציה בצורה בהירה ומדורגת. התזה העיקרית היא שהברירה הטבעית נעשית לא ברמת הקבוצה ולא ברמת הפרט אלא ברמת הגן, והגוף (שלנו, של אחרים, של החיות סביבנו) הוא רק "מכונת שרידה" ענקית שהגנים פיתחו יחד כשיתוף פעולה שמאפשר יצירה של סביבה טובה יותר לשכפול גנטי ולהתרבות. על פי זה הוא מסביר מושגים רבים כמו רביה, דומיננטיות, מלחמת המינים - זכר מול נקבה, אסטרטגיות יציבות ולא יציבות להישרדות, ואת מונח האנוכיות מול אלטרואיזם. לדידו של דוקינס באופן טבעי אין אלטרואיזם, והכל נעשה מתוך חישובי אסטרטגיה להגברת הרבייה, ומכאן שאלטרואיזם הוא מונח תרבותי. כמתמטיקאית פרק 11 בספר הוא טוב במיוחד, כי הוא הסבר מעולה על תורת המשחקים ועל דילמת האסיר, שאותה דוקינס הרחיב אחר כך לנושאי בחירות אסטרטגיות שונות.

לפני שנתיים•
★★★★★
•נצחיה
הגן האנוכיי (האנוכי)

הגן האנוכיי (האנוכי)

ריצ'רד דוקינס

הרעיון העיקרי של ספר נפלא זה הינו: אנו מכונות השרידה של הגנים שלנו. או, במעט יותר פירוט:

"בשלב כלשהו נוצרה במקרה מולקולה הראויה לציון מיוחד. אנו מכנים אותה "משכפלת". … הייתה לה תכונה מיוחדת במינה: היא הייתה מסוגלת ליצור עותקים מדויקים של עצמה. … המשכפלות ששרדו היו אלה שבנו לעצמן מכונות שרידה לחיות בתוכן. מכונות השרידה הראשונות היו בוודאי לא יותר מקליפות מגן. אבל הפרנסה נעשתה קשה יותר ויותר, עם הופעת יריבות חדשות, בעלות מכונות שרידה טובות ואפקטיביות יותר. מכונות השרידה גדלו והשתכללו, והתהליך המתמשך היה תהליך של הצטברות. … כעבור ארבעת אלפים מליון שנים… הן רוחשות במושבות גדולות, בטוחות מרע בתוך רובוטים מסורבלים ענקיים … דרך ארוכה הן עברו, אותן משכפלות. כיום הן קרויות בשם "גנים", ואנו הננו מכונות השרידה שלהן."

בספר זה, ריצ'רד דוקינס מפליא לתאר את משמעויותיה של תיאורית הברירה הטבעית של דרווין באופן ציורי אך מדויק, תוך ניתוח דקדקני של הלוגיקה שבבסיסה ותוך מתן עשרות דוגמאות מאלפות ומרתקות מעולם החי והצומח. בחלקו הראשון, עוסק "הגן האנוכי" בשאלות יסוד של התפתחות החיים: מהם יצורים חיים וכיצד הם התפתחו? מהם הגנים? מהן זיקות הגומלין בין אורגניזמים לבין החומר הגנטי אותו הם מעבירים מדור לדור? מהן ההגדרות הבסיסיות של "זכר" ו-"נקבה" ומהו שורש האסימטריה המובנית שבינם? כיצד נגזרים היחסים בין זכרים ונקבות בטבע מן האסימטריה שבין זרע לביצית? מהי משמעותה של "תודעה" ומדוע וכיצד התפתחה?

בחלקו השני, הספר פונה לטפל באספקטים חברתיים יותר: מתי ישגשגו אסטרטגיות של שיתוף פעולה ומתי יצליחו יותר אסטרטגיות "בוגדניות"? כיצד מאורגנות ה-"קהילות" של החרקים החברתיים (כגון דבורים ונמלים) ומהו ההיגיון הגנטי העומד בבסיסן ? בחלק זה, הספר גם מכליל את רעיון המשכפלות ושליטתן בעולם דרך ה-"נשאים" (למשל – בני האדם) ומעבירו מן המישור הפיסי-טבעי (גנים המתפעלים את העולם ומבטיחים את המשך קיומם דרך שליטתם ביצורים חיים) למישור החברתי-תרבותי (רעיונות המתפעלים את העולם דרך שליטתם במוחות).

ספר זה העניק לי תובנות חדשות על העולם ומקומנו בו יותר מכל ספר מדע-פופולארי אחר שקראתי עד כה. אנו, בני-האדם, ייחודיים באינטראקציה המורכבת להפליא בין הגנים שלנו והשפעתם הרבה עלינו לבין מוחנו בעל המודעות-העצמית. לא עוד יחסים של גן אנוכי השולט באורגניזם כמו בבובה-על-חוט, אלא אורגניזם המודע לקיומם של הגנים והשפעתם ומסוגל אפילו לשנותם לצרכיו. מי יכול לדמיין להיכן תוביל האבולוציה את בני-האדם במיליוני השנים הבאות (אלא אם נשמיד חלילה את עולמנו קודם לכן).

מומלץ בהתלהבות.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•עולם
הגן האנוכיי (האנוכי)

הגן האנוכיי (האנוכי)

ריצ'רד דוקינס

מי צריך לקרוא ספר זה? כל אדם החובב דעת.
ללא ספק זה הספר החשוב ביותר שקראתי בחיי שאפשר לי להבין איך העולם שלנו עובד.
יותר מעשרים שנה הספר ישב לי על המדף לאחר שחברים לעבודה קנו לי אותו ליומולדת 32. לקח לי זמן להגיע אליו, אבל בסוף זה קרה. וכשזה קרה וקראתי הפכתי להיות מפיץ הבשורה של דוקינס. ולפחות גרמתי לאדם אחד נוסף לקנות אותו.

הנחיות לקורא\ת המתחיל:
סבלנות! שלושת הפרקים הראשונים מלאים בפרטים טכניים בתחום הביולוגיה של הגנים. אלו אבני הבניין להמשך, אבל אל יאוש, אחר כך הספר הופך להיות ידידותי יותר. צריך לעבור את הפרקים האלו גם אם לא נהנים בהתחלה, התמורה תבוא בהמשך ותאמינו לי יש תמורה ולבסוף תלקקו את האצבעות מעונג.

קצת על המחבר:
ריצ'רד דוקינס הוא זואולוג במקצועו, בוגר אוקספורד, איש מדע במהותו. אבל הגאונות האמתית שלו היא ביכולתו להסביר דברים מסובכים מאד באופן שכל אדם סביר יוכל להבין אותם. הוא נושא הדגל בהפצת האמת המדעית בעולם ומתנגד נחרץ לכל המפיצים תורות פסאודו מדעיות היוצרות בלבול בעיקר אצל הצעירים והבורים.
לדוקינס הייתה תכנית טלוויזיה בבריטניה ובה היה מסביר מדע לבני נוער, היה מנחה של תכניות מדע, פולמוסן נלהב בכל הקשור לתורת האבולוציה. הוא כתב ספרים טובים ומצליחים שהחשוב ביותר מהם הוא הספר הזה: "הגן האנוכי".

על החוויה שלי:
כאמור דחיתי את קריאת הספר הזה שנים רבות. אולי בגלל שהוא הרגיש לי כמו ספר לימוד עיוני ואולי בגלל שהוא נראה עבה מידי. הפרקים הראשונים זרמו לאט. פרקים אלו עושים סדר בכל ההבנה של הגנים, מכונות השכפול ותורשה. אך בהמשך היה מדהים, פשוט וואו אחד גדול.
קראתי אותו בעיקר בגינה, בתוך הטבע תוך התבוננות על מעוף החרקים, דבר שנתן עצמה לחוויה (אני בר מזל שיש לי גינה יפה). פתאום קיבלתי הסבר על תופעות שקיימות בטבע ולא נתתי עליהן את הדעת בעבר, כגון אלטרואיזם. למה קיים בטבע אלטרואיזם, הרי זה מנוגד להגיון שמישהו יקריב את עצמו עבור זר מוחלט שהוא לא מכיר. דוקינס מסביר זאת בצורה שלא ניתן לחלוק עליו. הסופר פשוט הצליח לפענח את הקוד של העולם שלנו, ועוד יותר חשוב מזה, הוא מצליח להסביר את התובנות המורכבות שלו לאנשים פשוטים שהם לא ביולוגים ולא אנשי מדע.
אני רואה בספר הזה לא פחות משליחות. שליחות של הנגשת מדע אמתי לציבור הרחב. בזה אני רואה את השליחות של דוקינס דומה למה שעושה יובל נוח הררי - בהיסטוריה עולמית, פרופ' מיכאל הר-סגור - בהיסטוריה המערבית וד"ר ליעד מודריק - במדעי המוח. מדענים שהבינו דבר או שניים בחיים שלהם, יש להם ידע נרחב, ופועלים במרץ רב להפיץ את הידע שלהם לציבור הרחב.
הייתי יכול לכתוב עוד רבות על הספר הזה, אם מישהו מעוניין, אשמח להרחיב.

לדעתי צריך להוסיף את הספר הזה כספר חובה במערכת החינוך.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•יוספוס
הגן האנוכיי (האנוכי)

הגן האנוכיי (האנוכי)

ריצ'רד דוקינס

באופן אישי אני ממליץ קודם כל לקרוא את מוצא המינים של דרווין.
אני יודע שהוא יצא במהדורה חדשה בשנים האחרונות ונמצא ברשתות הגדולות.
צריך להבין שאבולוציה היא נושא עמוס מאוד. הגן האנוכי מביא תפיסות וגישות לאנשים שיש להם מספיק אחיזה בנושא.
שוב,זה לדעתי בלבד. מותר לחלוק אבל אני פשוט חושב שעדיף להתחיל עם מספיק ידע לפני.
אני אפילו ממליץ לקרוא את הספר ביולוגיה כללית א' בהוצאת האוניברסיטה הפתוחה ואז לגשת לספר הזה.
להתחיל לפרט על הספר מיותר בעיניי ולא המהות.
לאנשים שתחום מדעי החיים מעניין אותם הספר הזה הוא בגדר חובה. חוקר או סתם אדם שמתעניין צריך לערוך חשיבה ביקורתית ולבחון גישות שונות או גישות מסתעפות יותר נכון לומר ולכן הספר הזה כמו ספרים רבים אחרים בתחום הוא חשוב ומועיל.

הייתי ממשווה את הספר הזה לקיצור תולדות הזמן של סטיבן הוקינג. הוא ספר מופת. כן הייתי רוצה שתהיה לו יותר חשיפה, אני חושב שהוא יתרום ויגרום לאנשים לבחון השקפות חדשות שהם טרם נחשפו אליהם.
ההנאה מובטחת. לפחות לדעתי האישית.

לפני 8 שנים•אין לי שם
הגן האנוכיי (האנוכי)

הגן האנוכיי (האנוכי)

ריצ'רד דוקינס

ספר מרתק, שמציג את האנושות מנקודת מבט אחרת לחלוטין, ומבסס זאת בצורה מדעית. ספר מעניין ומעולה לאנשים שמתעניינים במדע ורוצים להכיר כיוון אחר שלו, שמטיל ספק בכך שהאדם הינו נזר הבריאה, אלא דווקא כלי בידיו של הגנום האנושי.

לפני 16 שנים•
★★★★★
•התולעת
הגן האנוכיי (האנוכי)

הגן האנוכיי (האנוכי)

ריצ'רד דוקינס

מעבר לרעיון המרכזי שהוא מהפכה של ממש ואותו קולטים לאחר מספר עמודים ,הספר בכללותו די נמתח כמו מסטיק
כך שלצערי לא הצלחתי לסיים אותו.
בעיה נוםפת בולטת ומפריעה היא הנרקיסיזם של המחבר,
התחושה לאורך הספר עד כמה חשוב למחבר ללטף את האגו של עצמו .. וחבל.

לפני 16 שנים•חנן
הגן האנוכיי (האנוכי)

הגן האנוכיי (האנוכי)

ריצ'רד דוקינס

ספר מרתק אשר משנה את תפיסות עולמך, ספוג בהמון ממצאים והוכחות שמאוששות את תאוריית האבולוציה של דרווין ע"י הבאת דוגמאות מעולם החי והצומח, הספר מנוסח בצורה נפלאה באופן קליל אך מדעי.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•soprgal
הגן האנוכיי (האנוכי)

הגן האנוכיי (האנוכי)

ריצ'רד דוקינס

ספר חובה לכל אוהב דעת. נותן פרספקטיבה מאוד מפוקחת וצנועה על מקומו של האדם בעולם.

הספר גם ממחיש כיצד חוקים פשוטים יכולים להסביר את הכוחות המעצבים את המין האנושי, כולל את התרבות ואת הרעיונות מאחוריה.

לפני 17 שנים•
★★★★★
•האח הגדול
הגן האנוכיי (האנוכי)

הגן האנוכיי (האנוכי)

ריצ'רד דוקינס

הספר "הגן האנוכי" עונה על השאלה "איך נוצרנו?".



"הגן האנוכי" מסביר במילים פשוטות ומוכיח את תקפותה של תיאורית האבולוציה, שמסבירה את מוצא החיים בכלל והאדם בפרט, והיא התיאוריה המדעית המקובלת כיום. תיאורית האבולוציה מסבירה שהחיים יכולים להיווצר בתהליכים כימיים וביולוגיים ללא התערבות תבונית.



הספר מסביר את תיאורית האבולוציה, כפי שנוסחה ע"י דארווין ורבים מממשיכי דרכו ששיכללו, בדקו ופיתחו את הרעיונות שלו. רוב האנשים לא מבינים נכון את רעיון האבולוציה. הם חושבים שהם מבינים, אבל הם טועים, כי לא לימדו אותם את הנושא בבצפר.



בספר, דוקינס מסביר את מהפכת המחשבה האדירה שעברנו בהבנת האבולוציה: במרכזה לא עומד האורגניזם השלם (אנחנו), אלא הגנים. כלומר: הגנים הם אלה שמשתכפלים, לא בצורה רצונית, אלא פשוט כי זה המבנה שלהם. הצורה שבה הגנים משפיעים על הסביבה תורמת לחיוב או לשלילה על ההסתברות שלהם להצליח להשתכפל יותר מאחרים שמצליחים פחות. גנים שמצליחים להשתכפל יותר מאחרים מתרבים יותר ואלה שמצליחים פחות נכחדים או נהיים נדירים.



מסתבר שאבולוציה, כלומר שרידתם של המתאימים והכחדותם של הפחות מתאימים, יכולה לעבוד גם בסתם חומרים כמו בוץ וחרסית בנחלים ולא רק ביצורים חיים! ייתכן שהחיים עצמם נוצרו בראשיתם כמסייע לשכפולן המוצלח של חתיכות חרסית! רק שהחומרים האורגניים פשוט השתכפלו יותר טוב ובסוף התנתקו מהחרסית והתחילו לפעול עצמאית במים!



מסתבר שאנחנו, האורגניזמים המורכבים, נוצרנו כ"כלי רכב" שמסייעים לגנים להשתכפל יותר טוב. אנחנו רק כלים בידם.



כן, אני יודע, זה נשמע קשה לעיכול ומופרך. התיאוריה היא מורכבת, היא לא משהו שאפשר להסביר על רגל אחת בפוסט בבלוג, ולכן אני ממליץ לכם לקרוא את הספר. כי הספר דווקא כתוב בצורה זורמת, בהירה ולא קשה בכלל.



את הפוסט הזה אני עורך ומשכתב כבר קרוב לשנה, כי אני לא מצליח לכתוב אותו בצורה מספיק מכירתית, שתשתכנע אתכם שזה אחד הספרים הכי מרתקים שתקראו בימי חייכם, ספר שיצית את דימיונכם ויגרום לכם לחשוב.



אולי יעזור שאפשר למצוא אותו לפעמים בסלי המציאות של סטימצקי בשלושים שקלים בלבד?

לפני 19 שנים•
★★★★★
•אמיתי סנדי
דירוג
דירוג
דירוג
4.0
הגן האנוכיי (האנוכי)

הגן האנוכיי (האנוכי)

מאת ריצ'רד דוקינס

הביקורת של UnknownGuest

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
תמונה של UnknownGuest
דירוג
5.0
לפני 13 שנים

“ספר מרתק אשר משנה את תפיסות עולמך, ספוג בהמון ממצאים והוכחות שמאוששות את תאוריית האבולוציה של דרווין”

8/14
ביקורות על הגן האנוכיי (האנוכי)
הבאה
האח הגדול
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני 17 שנים

“ספר חובה לכל אוהב דעת. נותן פרספקטיבה מאוד מפוקחת וצנועה על מקומו של האדם בעולם. הספר גם ממחיש כ”