הספר החוטם את הטרילוגיה הראשונה של ׳ארץ ים׳, הוא סיפור עמוק יותר מהאחרים ויש בו מסר כבד על החיים והמוות, על ענווה שבאי הידיעה, והשליטה בכוח, באיפוק. הספר הזה הוא פחות ברור מהקודמים לו, הוא סובב על בעייה עלומה שרק בסוף מתגלת בבירור, לכן קשה לאחוז את כל המטאפורות בקריאה ראשונה (אבל יש בסוף אחרית דבר מצויינת שמכפה לפחות על חלק, חלק נרחב הייתי אומר). ועם זאת עדיין הספר הראשון הוא המנצח מבין השלושה.

זה ספר פנטזיה ישראלי כמו שצריך! הוא משקף בסיפור הזה את המצב הלא פשוט במדינתינו הקטנה והאהובה (אפשר לומר שאמת המידות של ממלכת קאלנדור כמעט ומקבילה לזו של ישראל) בין אם הסיכסוך הפנימי בין אם ההכחשה באוייב. ולמי שדוקא רוצה לברוח לעולם אחר ולשכוח לרגע מהטירלול של המציאות - אריאל פיפרנו יצר כאן עולם רחב ומורכב אך לא כזה שמלאה את הקורא, בהחלט נשאבתי לסיפור והוא ריתק אותי עד שנרדמתי וחלומותי שלי התערבבו עם התהפוכות של לינקס, רונגה, דיזו וגבורטקס, נכון אולי הדמויות נשארות בסוף הספר כמעט באותו מצב ואין התפתחות משמעותית, אבל היי זה רק הספר הראשון אז…

טוב, מי שעדיין לא קרא/ה את הספר וחושב/ת שזה ספר המשך אז להנמיך ציפיות, אומנם הוא ממשיך את העלילה במובן מסויים אך לא זו המטרת התחביר, מטרתו יותר להביא סיפור מהעבר ״הדרקון מקלקראס״ ולהוסיף עוד כמה פרטים על מרטאג לא משהוא יותר מדי רציני. אבל לכל מי שמצפה לספר טוב הגעתם למקום הנכון.
בביקורת שלי על הסדרה ״הירושה״ כתבתי כי חבל שכריסטופר לא חיכה קצת כי אז היינו מקבלים ״סדרת מופת״, אני חושב שהינה לכם הראיה לכך הכתיבה מצויינת, סיפור סוחף (גם אם לא מתחילה ועד סוף), אין יותר מדי מריחות כאלו שהסדרה קיבלה עליהם הרבה ביקורת.
ממליץ בחום לכל מי אוהבי סדרת ״הירושה״.

״חרשתא״ הוא ספר נחמד לחובבי פנטזיה אך לא ״לפנטיוזרים כבדים״, מה שגרם לי לקרוא את הספר הוא שהוא מבוסס על מושגים יהודיים ואכן הוא מלא בהם, ולדעתי {ואני יודע שרבים חושבים כוותי} המיתולוגיה היהודית בספרות הפנטזיה עדיין לא הגיעה לכלל הפוטנציאל שלה, שלא לדבר על מילואו, וזה שיש ספר הפותח את הנושא כך {בלי בושה כלל יש לציין} הוא דבר מבורך, ואכן יש לספור פוטנציאל גדול, אך לא ברורה לי מידת הדיוק לה התכוונה המחברת לנאמנות למקורות, יש נושאים בהם הנאמנות למקור מדויקת ויש מקומות המעגלים פינותיהם, ואף שנכתב בעמוד שאחרי השער {אינקונבול יש מכנים} ש״כל קשר בין עלילת הספר לבין אירועים שהתרחשו במציאות, כמו גם בין הדמיות הנזכרות בו ושמותיהן לבין דמויות או שמות של אנשים חיים או מתים, מקרי בהחלט״, ההסתייגות לא מכסה דיו על הטענה, שהרי הספור מתבסס על יהדות והיא לא רק השראה לו.
דבר אחר שעורר בי הספר הוא הניסיון להשתמש בשפה הארמית, השפה הזו היא קשורה בד בבד עם היהדות אע״ג שלא היא מוצאה, השילוב שלה בספור נחמד ונותן מקום לפוליטיקה, אך בתור אחד שלומד גמרא ומבין קצת בשפה אומר כי לא הדיוק מאפיין את הספר בנושא זה {או בקודמו}.
שני נושאים אלו גרמו להורדת כוכב {בנוסף לעוד טעם אישי בכמה עניינים אחרים שלא אפרט כאן}. נושא אחר שהוא לבדו שולל כוכב נוסף הוא הכתיבה עצמה, שם הספר נכשל בהרבה מקומות לצערי ונראה כי מהרו יתר על המידה בהוצאתו לאור, מאחר כי יש בו משפטים שלו הושלמו כראוי, או הוספה ה״א הידיעה לחפצים שעדיין לא הוזכרו, ואף יש אי קביעות לפרטים מסוימים, נושא זה הוא המעיק ביותר ממכלול הבעיות מהם נתקל הספר.
מסקנה שלי- ראיתי שיש מכנים את הספר ״הארי פוטר היהודי״ אך עדיין רחוק הוא מתואר זה לדעתי אבל יש לו הפוטנציאל להיות כך, אני ממליץ לחכות למהדורה הבאה של הספר.

ספר מצויין קצר וקולע! הוא מעביר את החומר בצורה קלה ומשעשעת {לפחות לי}, ואני הולך לקרוא אותו שוב ובהנאה. רק לא נתתי 5-כוכבים משום שלא היה מזיק קצת יותר הפשטה של המושגים שהספר מתיימר ללמד את אלו החדשים לגמרי בנושא!