יש המפחדים מסיפורי רוחות, ויש הרואים בהם הוכחה לקיום הנשמה הנצחית, והעולם העליון של הבורא.
מה באמת קורה אחרי המוות. האם זאת חזרה מאושרת הביתה, כמאמר אחדים מהמורים הרוחניים, או שזאת התעוררות מחלום חולף של חיים, לנצח של הנשמה? או אולי זה הזמן שהנשמה תבוא על שכרה או עונשה?
כנראה שכל התשובות נכונות. זה נשמע כמו פרדוקס, כמו הוכחה שהכול שטויות. אבל האמת שזאת המהות האמתית שלנו. הקיום שלנו, הנמצא בראשנו, כל זמן שהותנו בעולם הזה, עובר אתנו הלאה, גם לעולם הבא. אלא ששם הוא עתיד, לאט לאט, לשקוע. כל האשליות שהבאנו אתנו לעולם הבא, כל האמונות, לאט לאט יתבהרו, ויצרו תמונה של אמת. כל האמונות שגררנו אתנו, מהעולם האשלייתי, המזויף, עתידות להימאס באמת הגדולה. לאט לאט ניווכח לדעת, שאנו עצמנו יוצרים את המציאות שלנו. שאנו שולטים בכל מה שקורה לנו. מה שהיה נסתר ולא ברור בעולם החומרי, יתגלה בעולם הבא.
בספר "חיים לאחר המוות", של נוויל ראנדל, מובאים עדויות רבות של אנשים מהעולם הבא, שהגיעו דרך סיאנסים ייחודים, שנערכו בבריטניה, בידי גדולי המתקשרים. הנשמות שהגיעו לסיאנסים אלו, ביניהם אנשים מפורסמים, סיפרו כולם על העולם הבא, כמקום דומה מאוד לעולם שממנו הגיעו. בתור נשמות הם המשיכו לייצר את כל הדברים, שהיו רגילים להם בעולם הזה. רק לאט לאט, עם הזמן, התחילו דברים לשקוע, להתבהר ולהיפתח להבנה הגדולה של האמת. האמת שמעבר להבנה האנושית, שמעבר למה שאנו, בתור בני אדם, מסוגלים לקלוט. על כן, רוב העדויות שבספר, הן עדויות שמשקפות את העולם הזה.
האם אנחנו באמת מעוניינים לדעת את האמת? הנה חוויה רוחנית, שאני עברתי, שקצת מבהירה את השאלה הזאת.
תוך כדי חלום, אני חושב על אבא שלי שנפטר לא מזמן וחושב כמה נורא הדבר. אני מבקש לרדת אל הקבר שלו, אבל אז, באופן פתאומי, אני נזרק למעלה ונמשך במהירות אל מה שנראה לי שהתגלות. אני מבין שעומדים (כנראה אבא שלי) להראות לי את האמת, על מה שקורה אחרי המוות. אבל אני מרגיש פחד, מגילוי האמת הגדולה הזאת, מרגיש שאני לא מוכן לה. אז אני בולם את עצמי ומבקש להישאר בתמימות הזאת, של חוסר הידיעה, של עולם האשליות שאני חווה בעולם הרוח, בתור ייצור אנושי. בנוסף, טיפול רוחני שעברתי והגעתי לשלבים די גבוהים, נעצר אצלי. מסיבה לא ברורה, לא בא לי יותר ללכת לטיפול וללמוד עוד על הצד הרוחני שמעבר לחיים. קשה להסביר זאת בצורה רציונלית, שכן מאוד הייתי מלהב מהטיפול, אבל היה לי מעצור. כנראה שהפתגם "השאלה היא לא אם יש חיים אחרי המוות, אלא אם יש חיים לפני", נכון פה. הרצון שלי לחוות את החיים האלה, על כל האשליות שלהם, גבר אצלי על הרצון, לדעת את האמת.
ההתנסות שלאחר המוות. עם המוות של הגוף הגשמי, עוברות רגשותיו האנרגטיות שצבר בחייו, אל העולם שמעבר. שם הם ממשיכות להתקיים, בהתאם לעוצמה של המודעות שלהם. כך קורה שאנו נמצא נשמות, שבאות אלינו בסיאנסים, עם חוויות ארציות לכאורה. רק עם התפוררות האנרגיות האסטרליות הללו, בעולם הבא, יכולה הנשמה לעבור לשלב הבא, הגבוה יותר, שם יש אנרגיות טהורות ונעלות יותר.
אז בואו ותשמעו עוד כמה עדויות, של אנשים שעברו אל העולם הבא, גם אם לרגעים מספר וחזרו. אני מאמין שזה חושף עוד טפח, מהאמיתות הגדולות, הבלתי ניתנות לתפיסה אנושית, של העולם הבא.
