הספר "משוואת האושר" טוען שאם נעמיד על לשון המאזניים, מצד אחד, את הציפיות שלנו מהחיים ומצד שני, את האושר שלנו, המצב לא יהיה מאוזן. משקל הציפיות תמיד יכריע. על כן אנחנו צריכים לטפל בציפיות שלנו ולהפוך אותן למציאותיות, לקרובות לאמת. והאמת, שה<mark>מו</mark>ח שלנו מעוות את האמת בצורה קיצונית.
למה החיים נראים, לפעמים, כל כך נוראיים? מפני שאנו בוראים, כל אחד, את עול<mark>מו</mark> ומה שפגום פה זה הבריאה שלנו, בגלל המחשבות וה<mark>מו</mark>ח