רומן תנ"כי-היסטורי מאוד מעניין על הסיפור האייקוני. שמשון מחלק את העמים היושבים בארץ באותה תקופה ל-3 סוגים: הישראלים היושבים בעיקר בהרי יהודה ושומרון, הפלישתים באיזור החוף וה"ילידים" שהם עממי כנען המקומיים. התיאור של מנהגיהם ותרבותם מקורי ומסתמך במידה מסוימת על מה שהיה ידוע באותה תקופה מהמחקר (המחצית הראשונה של המאה ה-20) על העמים השונים. עם זאת ז'בוטינסקי, כפי שהוא מצהיר בעצמו, לקח לעצמו את החירות לתאר מעין מציאות מומצאת כפי שמצא לנכון וגם לא ממש נצמד לטקסט המקראי. (לא ידוע הרבה מהמחקר על התקופה ואין לדעת אם שמשון הוא דמות היסטורית אמיתית או מעין דמות חצי-מיתולוגית כמו הרקולס היווני). מה שבלט במיוחד הוא יחסי האהבה שנאה בין שמשון לפלישתים, וכן העובדה שבספר בניגוד למקרא הם מוצגים (לפחות בהתחלה) באור די חיובי. למעשה שמשון מעריץ את התרבות הפלישתית, את הסדר והמשמעת ואת עליונותם התרבותית והטכנולוגית, ושואף לחקות אותם על מנת שהישראלים יוכלו להתמודד עמם במלחמה שעתידה לפרוץ (ואכן פרצה) בין שני העמים. בפרשנות לספר נכתב שהפלישתים הקדמונים מייצגים למעשה את הבריטים ששלטו בארץ באותה תקופה. ז'בוטינסקי מצד אחד העריץ אותם ואהב אותם, ומצד שני סבר שיש להלחם בהם מאבק חסר פשרות עד שיגורשו מן הארץ.

ספר מעולה אחד מהטובים של אסימוב. הכתיבה קולחת ובהירה ומפגינה את כשרונו של אסימוב. הספר הוא המשך של מערות הפלדה העוסק בתעלומת רצח על פני כדור הארץ איך אין הכרח לקרוא את הראשון על מנת להבין ולהנות מהשני. בדומה לספר הראשון הבלש ביילי יוצא בלויית עמיתו הרובוט לפענח תעלומת רצח בכוכב לכת מרוחק ודליל אוכלוסין (סולריה) בה חיים האנשים בבידוד כמעט מוחלט באחוזות ענקיות שכל צרכיהם מסופקים על ידי מספר עצום של רובוטים זאת בניגוד לכדור הארץ הצפוף שם חיים האנשים בערי ענק מתחת לאדמה. האלמנט הכי בולט בספר היא הפוביה של האנשים בסולריה מלהמצא בסמוך לנוכחות אנושית כלומר לראות אנשים וכך מתפתחת שם תרבות ייחודית מאוד מעניינת שאינה מתקיימת בשום עולם אנושי אחר מכלל העולמות המיושבים בעתיד. מאוד מודגש בספר ההבדל בין תרבות כדור הארץ הצפופה שאנשיה סובלים מתוחלת חיים קצרה ואגורופוביה (אינם מסוגלים לשהות במרחבים פתוחים) לבין התרבות "ההפוכה" בסולריה שאנשיה מאריכי ימים ו"סובלים" מאוכלוסייה דלילה ומיזנטרופית וכל אורח החיים הנובע מכך. בסוף הספר מתגלות הפתעות נוספות ומסקנות של הבלש...

סיפור אהבתם של הסוערת המלך הנוצרי אלפונסו השמיני ואהובתו היהודייה בספרד של ימי הביניים, מתרחש על רקע תקופת הרקונקיסטה הכיבוש מחדש של ספרד מידי המוסלמים שארך כ-700 שנה עד לכיבושו של המעוז המוסלמי האחרון בגרנדה ב-1492 ואיחודה של ספרד תחת פרננדו ואיזבלה. הסיפור מתרחש באמצעה של תקופה זו (במאה ה-13) כאשר המאבק בין המוסלמים לנוצרים עדיין נמצא בעיצומו. הסיפור מבוסס על כרוניקה של נינו של מלך זה שנולד שבע שנים לאחר מותו וריתק משוררים ספרדים רבים שכתבו רומנסות ושירים על אותו סיפור אהבה מופלא שמושווה ע"י פויכטוונגר לסיפור התנ"כי של מגילת אסתר. הרומן כתוב היטב ויש בו הרבה דרמה ומתחים בין הדמויות השונות וגם קצת אקשן. מומלץ לחובבי רומנים היסטוריים ובייחוד למי שמתעניין בתקופה.

מהפחות מוצלחים של צווייג. הוא גם לא סיים אותו ממליץ לקרוא ספרים אחרים שלו כמו הנערה מהדואר וקוצר רוחו של הלב או הנובלות המצוינות שלו

אחד הטובים של צווייג מומלץ בחום!

הספר עוסק בתקופה סוערת ומרתקת בהיסטוריה של סין התקופה שבין נפילת הקיסרות הסינית בת אלפי השנים ב-1911 הקמת הרפובליקה הסינית וזמן קצר לאחר מכן שקיעתה של סין באנרכיה בה משתלטים על המדינה אנשי צבא (אדוני מלחמה) הנאבקים זה בזה ובקומוניסטים, כאשר בתווך מעורבים ובוחשים בקלחת גורמים ואינטרסים זרים (היפנים הרוסים הקומוניסטים ומעצמות קולוניאליות. על רקע התקופה הסוערת והתיאורים של סין על מסורותיה העתיקות מצוקותיה והניגודים בין ישן לחדש מתוארים 5 גיבורים מרכזיים הראשון: אדון מלחמה אידיאליסט המחזיק באידיאלים קונפוציאניסטים אך מעוניין להתאימם למציאות המודרנית ומסתבך במבוך האנטריגות הפוליטיות בין הגורמים השונים, השנייה רוסיה לבנה פליטת מלחמת האזרחים ברוסיה המתגלגלת לסין לאחר מסע תלאות נוראי ונאלצת להיאבק על עצם השרדותה, השלישי הרפתקן אמריקאי צעיר בן לאב מיסיונר המפר את שליחותו ומורד במורשתו הנוצרית כשהוא מנסה להפוך ל"סיני" ולחוות את סין בדרך בלתי אמצעית, הרביעי סוחר נשק גרמני שבוי מלחמה לשעבר החולם לחזור למולדתו הגרמנית, והחמישי רוסי טרוצקיסט הנמצא בסין בשליחותה של בריה"מ הקומוניסטית הצעירה ומנסה לגייס את הסינים למטרותיו האידיאליסטיות.

הדמויות חויותיהם רגשותיהם ומערכת היחסים המשתנה והמורכבת ביניהם מתוארת היטב בצורה דרמטית ובצבעים עזים. הספר ארוך שני כרכים ומצריך סבלנות ומחויבות לטעמי משתלמת.

הספר הוא לטעמי אחד הספרים הפחות מידי מוערכים של דגלאס אדמס במיוחד עם משווים אותו לסדרת מדריך הטרמפיסט לגלקסיה. התחלתי לקרוא אותו בחוסר עניין מסוים אך בהמשך הוא משך אותי יותר ויותר אל עולמו הסוראליסטי והבלתי מובן (בהתחלה לפחות). הספר מצריך מהקורא מאמץ מחשבתי לא מבוטל על מנת להבין את נפתולי העלילה הביזארית (ביזארית ביותר אפילו בשביל אדמס) אך בסוף הקצוות מתחברים אבל לא לגמרי...במיוחד הסוף לא לגמרי ברור וכמה שהתאמצתי לא הצלחתי להבין אותו עד הסוף. אולי לא אמורים להבין ספר כזה שאין מה לקחת אותו יותר מידי ברצינות, אבל בכל זאת יצאתי בתחושה של אכזבה מסוימת ולכן הציון 4 ולא 5

ספר משעמם ומייגע ביותר גם עבור מי שאוהב קלאסיקות (זו דעתי כמובן וקראתי מספר קלאסיקות). ממליץ לוותר

הזוי סוריאליסטי ומצאתי בו גם סוג של הומור מאוד מיוחד אבל הספר מצריך מאמץ לא פשוט להיכנס למוחו הקודח של הסופר. בכל מקרה סיימתי את הספר לצערי קפקא לא סיים אותו