פריטת מיתרי הלב הינו רומן סוחף ומרגש.
הדמויות מתוארות באופן נהדר. הרגשתי חיבור מיוחד לדמותו של דן בונה הנבלים מאקסמור.
דן מתואר כאדם תמים, רגיש ונבון. מתבודד אשר מרבה לשים לב לפרטים הקטנים בכל סיטואציה. במהלך העלילה מתרחש חיבור מקסים בין דן לאלי, עקרת הבית מאקסמור כמו שמכנה אותה דן.
החיבור ביניהם מוביל להתפתחות העלילה כי מעצם כניסתה של אלי לחייו של דן היא מוסיפה להם גיוון וחושפת סודות אשר הוסתרו היטב מדן. היא מאירה את עיניו למה שקורה, אגב אני מאמינה שהוא לא ראה את הדברים האלה כיוון שהוא לא רצה. לפעמים אנחנו לא רוצים להאמין שדברים מסוימים קורים ולכן אנחנו עושים כל מאמץ לעצום עיניים למצב.
הספר מלא באהבה לטבע, למוזיקה, לאנשים ולחיים בכלל. אהבה שמתוארת באופן מקסים ומחמם. ממליצה על הספר באהבה רבה :)

הספר הזה כל כך חשוב וטוב, ספר שמעלה מודעות בנושא כל כך כאוב ורגיש בקרב האוכלוסייה שלנו ובעיקר בקרב בני נוער, שכל הזמן חשופים לפגיעות, ולכרזות ומודלים שמתארים להם כיצד הם אמורים להראות, והם מושפעים מכך במודע או לא.
לכולנו יש בעיות עם המראה שלנו, ורובנו לא מרגישים ביטחון עצמי גבוה כשאנו מביטים במראה, הרי אין דבר כזה אדם מושלם. בעיניי זה כל היופי, החוסר שלמות הזאת. העובדה שאני לא אוהבת את האף שלי או שיש לי מבנה גוף לא כמו שהייתי רוצה. בעיניי זה מעניין. זה הופך את העולם למגוון יותר.
ושלא תחשבו, גם לי לקח זמן לקבל את עצמי. והכרתי חברות שהרעיבו את עצמן על מנת להגיע ל"שלמות" וזה העציב אותי נורא, כי קשה כל כך לסייע לאדם שלא מעוניין בסיוע.
הספר הזה שבר אותי, גרם לי לחשוב על איך שאנחנו מציגים את הדברים לאחים ואחיות שלנו הקטנים, לילדים שלנו. איך אנחנו מדמים את הגוף בעיניהם. אנחנו הדוגמה הכי טובה.
והכל מתחיל בשינוי קטן שעושה אדם אחד, שמסתכל על עצמו קצת אחרת, שמקבל.
הספר נותן לנו הקוראים הצצה אל תוך עולמם הסבוך והעצוב כל כך של החולים, שקשה להם לקבל את עצמם ולאהוב את עצמם. שרוצים להיות "מושלמים" אבל הם פוגעים בעצמם, תחושת הבדידות שהם חווים כשהם מרגישים שלא מבינים אותם.
אני חושבת שרובם כלל לא מודעים לפגיעה שהם גורמים לעצמם בכך שהם מנסים להגיע לשלמות הזאת שהם מחפשים, כי הרי כמו שאמרתי בעיניי אין דבר כזה שלמות. וכשהם מנסים להגיע לשלמות הזאת הם בעצם נכנסים למעין מעגל שחוזר על עצמו שוב ושוב.
וחשוב שתעלה המודעות לנושא. שנשים לב לסובבים אותנו, אולי הם זקוקים לנו, ואנחנו חייבים לעשות כל שביכולתנו על מנת לעזור להם.
ממליצה לקרוא את הספר בחום, ספר שחשוב בכל גיל.

מכירים את התחושה הזאת שאתם מסיימים לקרוא ספר ואתם מרגישים דחף בלתי נשלט להוציא את הדמויות מהספר ולחבק אותם ממש חזק? ככה הרגשתי כשסיימתי לקרוא את הסיפור של יוזף ולנקה.
הספר נפתח בפגישתם המקרית של יוזף ולנקה בחתונת נכדיהם, שנים לאחר שנפרדו דרכם במלחמת העולם השנייה.
סיימתי את הספר בדמעות של כאב, של התרגשות ושל אהבה.
הספר היה סוחף, עם עלילה מעניינת מאוד ומותחת, לא יכולתי להניח אותו מהיד עד שסיימתי לקרוא.
האמת כשרק התחלתי לקרוא וגיליתי שהעלילה קופצת מעבר להווה, היו לי חששות כי לפעמים אם לא יודעים לעשות את זה נכון זה עלול לבלבל את הקוראים. אבל בספר הזה הקפיצות הללו נעשו באופן כה עדין ומעניין ובדיוק ברגע ובמקום הנכון ונהנתי מכל רגע.
ממליצה עליו בחום.

הספר הזה גרם לי לתחושת חמימות בלתי מוסברת, מדובר בספר קצרצר שמכיל בתוכו סיפור התמודדות עם אובדן וכאב. סיימתי את הספר תוך ערב אחד והרגשתי שהוא נגמר מהר מידיי.
לספר יש סוף פתוח (שונאת את זה), אבל הסוף גם לא היה צפוי.
ספר חמוד זורם וקולח, מומלץ למי שסתם רוצה להעביר ערב נעים בקריאה קלילה.

הספר סימנים קטנים של אושר היה קליל, ספר כייפי לקריאה שמשאיר את הקוראים עם חיוך רחב על השפתיים בסיומו (או לפחות אותי הוא השאיר).
הספר מדבר על אוולת' (אווי בקיצור), אישה אשר איבדה את בעלה בתאונה ומגלה על כך בדיוק ברגע שהיא מכניסה מזוודה לרכב ומחליטה לעזוב אותו.
אוולת' נאלצת להתמודד עם תחושותיה ורגשותיה בעיקר לבד עד שמגיע אל דירתה דייר חדש, דין.
דין עצמו עובר קשיים בתחום קריירת הספורט שלו.
ושניהם מסייעים אחד לשני ולומדים לעמוד אל מול הקשיים שהחיים הציבו בפניהם ולקום מתוך המשבר שאליו נקלעו.
ספר קליל ומעניין ממליצה מאוד :)