פעם ראשונה עד כה שאני לא יודע לתת דרוג לספר. כל מספר מ-1 עד 5 תופש. כך שאתן לו צרוף של כולם ביחד מה שיוצא 15. זה לא ספר, זה מסע. 930 עמ' לא כולל ההערות בסופו, שחלקן בעצם פרקים בסיפור. השם "מהתלה אינסופית" מתכתב כך נדמה עם "הקומדיה האלוהית" של דנטה אליגיירי. אלא שדנטה ירד אל השאול בעולם הבא ואילו דייויד פוסטר וואלאס מתאר את השאול בעולם הזה.
הרקע - עתיד דיסטופי קרוב שבו ארה"ב אוכפת על שכנותיה את האיחוד הצפון אמריקאי, כנגד רצונן. צפון מזרח ארה"ב הוא אזור לא ראוי למגורים שאליו נשלחת פסולת רעילה מכל רחבי היבשת ונקרא "הקימור". לוח השנה כבר לא מוגדר במספרים אלא בשמו של נותן החסות המסחרי של אותה שנה ("שנת סבון דאב לתינוקות" למשל). הסיפור מתנהל בשלושה מישורים עיקריים:
א. מכללת הטניס לנוער מצטיין בבוסטון שהקימו בני הזוג ג'ים ('כבודו') ז"ל ואווריל אינקנדנזה ('המאמות'). פס ייצור לספורטאים מקצוענים שישתתפו ב'מופע', שבסופו של דבר אינו אלא בידור להמונים. הדמות העיקרית שאחריה אנו עוקבים היא האל השתקן, בנם השלישי, שמדורג שני בין הנערים הבוגרים במכללה ורביעי ביבשת. ישנם גם אחיו הבוגר אורין ואחיהם האמצעי הנכה מריו. "כל משפחה אומללה, אומללה על פי דרכה".
ב. מוסד לגמילה AA (אלכוהוליסטים אנונימיים) בוסטון, שנמצא ליד מכללת הטניס, ובו משמש כאחראי משמרת אחד דון גייטלי, מכור כבד לשעבר.
ג. מחתרת קוויבקית אכזרית שנלחמת נגד השלטון הארצות הבריתי (כך בלשונם) ביבשת. היא מנסה להשיג עותק מאסטר של קלטת בידור, שגורמת לכל הצופה בה התמכרות מיידית אליה וכניסה למצב קטטוני בלתי הפיך.
השבירה הראשונה שלי הייתה באזור עמ' 80 וכמעט שנטשתי. השניה באזור עמ' 230 והשלישית החלשה יותר והאחרונה בעמ' 500. החלטתי להמשיך מכמה סיבות. ראשית, הכרות מוקדמת עם הכתיבה היחודית של וואלאס, שהיא הכרחית כדי להבין אל מה נכנסים (אפשר להזכיר את "משהו כיפי לכאורה שלא אחזור עליו לעולם" ו"ילדה עם שיער מוזר"). שנית, קטעים מופתיים שצצו אחרי השבירות ובשבילם היה כדאי להתמיד. ואחרון, החלטתי לוותר על כל התפיסות שלי לגבי איך ספר אמור להיות כתוב והתמסרתי לוואלאס לאן שיקח, בטוב וברע. כדאי לחגור חגורה, הוא אינו מקל על קוראיו.
הספר כולו חוקר את ההתמכרות של החברה האמריקאית לעיקרון מיקסום העונג ליחיד, שמצמיח את עולם הבידור ואת ההתמכרויות לכל סוגיהן וזוועותיהן. ויש הרבה מזה. כל עולם הסמים והנרקומנים נפרש לפנינו כמו שסולז'ניצין להבדיל תיאר את ארכיפלג הגולג שהיה פרוש על פני בריה"מ בזמנו. אין סם שלא מתואר לפרטיו על הרכבו ותופעות הלוואי שבו מתפלשים המכורים. לרגישים, צפו להרבה 'התפלשויות' מסוגים שונים בחומרים שונים, לכל אורך 930 העמ. וואלאס לא מרפה. בתוך רכבת ההרים הזו ישנם פרקים מרתקים ולדוגמא: השיחה בין האחים האל ואורין (עמ' 233-248) שבה האל מספר לראשונה לאורין המנותק מהמשפחה איך התאבד אביהם (אתם לא רוצים לדעת) ועל הטיפול הפסיכולוגי שהוא נאלץ לעבור אחרי שמצא אותו. אין קלישאה בתחום בריאות הנפש ואנשי המקצוע העוסקים בו שהוא לא מנתץ, ואגב כך באופן מוזר מאשש אותה.
או שיחה במרומי הר במדבר אריזונה בין סוכן ארצות הבריתי בשם סטיפלי (מחופש באופן גרוטסקי לאישה) לבין סוכן כפול קוויבקי בשם מאראת (עמ' 304-308), שעיקרו חופש הבחירה שלכאורה יש לאמריקאים והם אוטומטית בוחרים להשתמש בו כדי להשתעבד לבידור, לסמים ולריקנות הבלתי נמנעת הבאה איתם.
וגם תיאור מרתק של קבוצת AA בוסטון (עמ' 328-358) ואיך היא באמת עובדת עם אנשים מרוסקים שחייהם הם התופת בעולם הזה. וכל זה בלי טיפת סכרין אמריקאי רגיל.
כדי להתמיד במסע החלטתי לא להתעכב על הפרוש המדוייק של כל ראשי התיבות המרובים שיש להם מילון בסוף הספר ולא לקרוא את מרבית ההערות וההפניות שבו.
קטע שממצה את המסר לטעמי: "הגברת הענקית שעל אי החירות בנמל של ניו יורק סיטי עוטה את השמש ככתר ומחזיקה מה שנראה כמו אלבום תמונות עצום מתחת לזרוע ברזל אחת, וזרועה האחרת מניפה אל-על מוצר. המוצר מוחלף בכל אחד בינואר על ידי גברים אמיצים שמצוידים ביתדות טיפוס ומנופים". אי-החרות.
ולבסוף, אי אפשר שלא לשבח את התרגום של מיכל ספיר לאינספור סוגים של אמריקאית בלתי אפשרית.

לפניכם מלל רב, פרשנות אישית בלתי מחייבת וספויילרים לאורך ולרוחב. לתשומת ליבכם.

דפ"ו מספר שהוא הציב שלוש מטרות לכתיבת מהתלה אינסופית. הראשונה שבספר לא תהיה דמות ראשית, השנייה שהספר יחפוף רעיונית את המלט, והשלישית שהספר יהיה ארוך מאוד. שלושתן הושגו: את השלישית לא צריך להוכיח רק לנסות להרים את הספר ביד אחת. 1064 עמודים כולל 150 עמודים של הערות שוליים ומילון ראשי תיבות קצר. הערות השוליים הן חלק בלתי נפרד מהספר ומצער לשמוע שיש כמה קוראים שהחליטו בשלב כלשהו להתעלם מהן. אפשר להבין אותם כמובן. המעבר מימין לשמאל ומשמאל לימין ואז שוב לימין ושוב לשמאל מתיש ומעייף ומפעיל את כל מאות שרירי כף היד. אבל כדאי שתדעו שחלק מהפסקאות שבהן הן היפות ביותר בספר, אחת מהן הוא סיפור קצר ומופתי בפני עצמו ועוד דבר ששמתי לב אליו הוא שהמעבר הזה מצד לצד לצורך קריאת הערות השוליים מזכיר משחק טניס והרי טניס הוא אחד הנושאים המרכזיים בספר. מגניב לא? לגבי המטרה השנייה הקישור להמלט של שייקספיר מצריך העמקה רבה יותר מקריאה ראשונה במהתלה אינסופית. בעוד שביוליסס ההקבלה לאודיסאה ברורה כבר ממבט ראשון, במהתלה אינסופית היא מצריכה פרשנות מסוימת. בכל מקרה מצאתי כמה הקשרים: מבנה משפחת אינקנדנזה גיבורת הסיפור זהה לזו אשר בהמלט, האב מת ורוחו שורה על הספר כולו, האם כנראה נואפת עם הדוד למחצה והאל הדמות החושבת, המהרהרת להיות או לא להיות, מחזיקה באיזשהו שלב מעורפל בעתיד הלא כתוב של הספר גולגולת. גם סופו יהיה טראגי כמו - ואולי אפילו יותר - מזה של המלט.

מה עושים עם המטרה הראשונה? העלילה במהתלה אינסופית מתפזרת לעשרות דמויות שחלקן לא תורמות לה דבר. נראה שכל דמות מקבלת נפח בלי קשר למקום שלה בסיפור. זה התחבר לי למשהו שקראתי על ג'יימס אינקנדנזה אבי המשפחה הכול אמריקאית בספר. ג'יימס בנוסף לדברים רבים הוא במאי סרטים אוונגרדיים ואחד השטיקים או אם תרצו חותמת האוטר שלו היא שיש שוויון בין הניצבים בסרטיו לגיבוריו הראשיים. ואיך הוא עושה את זה? כל שחקן בסרט בין אם הוא כוכב או ניצב מקבל מיקרופון והעוצמה הווקאלית זהה בין כולם. הסיבה לכך הומנית בעיקרה ואולי ניתן להבין אותה כפלצנות אמנותית גרידא. בכל מקרה כך גם זה במהתלה אינסופית. הספר ניתק פעמים רבות מקו העלילה, לא פעם בקטע הכי מותח והכי מרגש ואנחנו נכנסים לתוך עומקה של דמות צדדית בלתי חשובה למשך דפים רבים. ואבל בכל זאת, ישנן דמויות שהנפח שהן מקבלות גדול עשרת מונים מהשאר. ויכוחים רבים ניטשים לגבי מהי הדמות הראשית בספר. רבים יאמרו לכם שזהו דון גייטלי הענק שובה הלב שסיפורו תופס כמעט לגמרי את שלישו האחרון של הספר, אחרים יצביעו על האל אינקנדנזה שכמו בהמלט הוא הציר שסביבו חגים כולם, יש כאלה שישכנעו אתכם שדווקא מריו אינקנדנזה (די , התעייפתי! מכאן והילך זה יהיה אינק') הוא הגיבור הראשי של מהתלה אינסופית ועל אף שנפחו קטן משמעותית מהשניים הקודמים ההשפעה שלו ודמותו הייחודית מאפילה על כולם. אחרונה חביבה, שרבים ישבעו בשמה היא מאדאם פסיכוזה הלא היא ג'ואל ואן דיין היפה באופן שבלתי ניתן לעלות על הדעת, לפחות עד התאונה הקטלנית שהחריבה את פניה המושלמים. נראה לי שהוויכוח סביב זהות הדמות הראשית בספר בעצם מוכיח שגם המטרה הראשונה הושגה בעליל. קשה להצביע על דמות אחת ראשית באמת.

את העלילה של הספר צריך להרכיב כמו פאזל של 1064 חלקים. לא אעשה זאת. במקום זה אכתוב כמה מילים על הרקע של הספר ולאחר מכאן אפרט בהרחבה על הדמויות המעניינות של מהתלה אינסופית. לא יהיה לכם קשה אני מניח לאחר הקריאה לחבר בין הנקודות ולהרכיב משהו עם התחלה אמצע וסוף. אז מהתלה אינסופית היא מעיין דיסטופיה של העתיד בו נכתב הספר. העלילה מתרכזת בעיקר בחודש אחד, נובמבר, של שנת דיפנד הלבשה תחתונה למבוגרים וחורגת לעיתים קדימה ואחורה כדי להוסיף ממדים לסיפור ולהרחיב אותו עד אינסוף. ארה"ב של מהתלה אינסופית לא קיימת במובן הרגיל שלה. פסל החרות אוחזת מסך ענקי שבו מוקרן כל שנה את שם החברה המסבסדת את אונ"ן, איגוד המדינות הצפון אמריקאיות, שהתחברו בכפיה של ארה"ב למעין פדרציה גדולה קפיטליסטית וחובבת סמים ובידור. נשיא אונ"ן הוא זמר בלדות עבר בשם ג'וני ג'נטל שבקושי יכול להוציא מילה מהפה בלי מסכת חמצן שמחוברת לו לפרצוף. הוא מוקף בעשרות יועצים שמדברים בשמו. מטרתו העיקרית של הנשיא היא לדחוף בכוח שטח גדול מארה"ב לידי קנדה שנקרא הקיעור הגדול שהוא בעצם פח אשפה (איך אף אחד לא חשב על המילה אשפח?) ענקי של מכשירים אלקטרוניים ומיחזור אשפה טבעתי. קנדה נאלצת לקבל את השטח. היא גם ככה סובלת מתנועות מרי אלימות במיוחד, ועכשיו עם הקיעור הגדול היא נאלצת להתמודד גם עם תופעות הלוואי ההרסניות של פח האשפה שנדחף להם בכוח לחצר האחורית. להקות של אוגרי פרא מחרידים מחסלות להם יבולים שלמים, עיוותי גוף מזעזעים פושים באזרחים ושמועות די מבוססות על תינוקות ענק שעדיף לא להיתקל בהם בשום מקום בין אם הסמטה חשוכה או מוארת. אונ"ן כשמה כן היא: מדינה ענקית של עונג עצמי, ממוסחרת ומכורה עד אובדן תודעתי כללי. תכלס זה נשמע יותר מעניין ממה שהולך פה בתקופה האחרונה אם לומר את האמת.

ואלה שמות:

ג'יימס אינקנדנזה, נקרא גם כבודו, או החסידה המשוגעת:
אבי משפחת אינק'. אחד גדול מהחיים עצמם תרתי משמע. בחור גבוה מאוד וברוך כישרונות. היה שחקן טניס מבטיח עד שתאונה מביכה במהלך משחק שכללה דריכה על עכבישה בהריון פצץ לו את הקריירה. הוא המשיך בקריירה של פיזיקאי מחונן שתרם רבות לעניין מחזור האשפה הטבעתי ואחר כך במאי סרטים אוונגרדים, אחת מהערות השוליים כוללת סינמוגרפיה שלמה של סרטיו. בערוב ימיו ניהל את אט"א, אקדמיית הטניס אנפילד, לילדים מגיל 7 ועד 17. ג'יימס אינק' סיים את חייו בהתאבדות מחרידה. הוא דחף את ראשו למיקרוגל והפעיל אותו בעוצמה גבוהה. פרצופו נמרח על הרצפה וגרם לאורין אינק'(ע"ע) בנו הבכור הפרעות נפשיות לא פשוטות. ג'יימס היה זה שגילה את איכויותיה הקולנועיות של ג'ואל ואן דיין (ע"ע) היפה באופן שבלתי ניתן לעלות על הדעת והיא שמשה כעוזרת הבמאי שלו וכגיבורה הראשית של חלק מסרטיו למשך שנים רבות. ג'יימס הכיר אותה מאחר שנהלה קשר רומנטי עם בנו אורין המסוקס עד לתאונה המחרידה בה הושחתו פניה. ג'ואל ואן דיין היא גם הגיבורה הראשית בסרט מהתלה אינסופית 4 או 5 שביים ג'יימס אינק'. סרט שכל מי שצופה בו נתקע בלופ אינסופי עד למותו מרעב, בדומה לאותם עכברים אשר בניסוי המפורסם התמכרו לקוקאין ולא היה אכפת להם יותר משום דבר. לא מאוכל, לא מסקס ולא מנופש ביוון. רק קוק וקוק עד המוות. אחת העלילות בספר היא מרדף אחר המאסטר של הקלטת הלוהטת שמכניסה את כולם ללופ. מסקנה לא נעימה הובילה אחד מארגוני המרד הרצחניים , הרוצחים בכיסאות גלגלים, להאמין שהמאסטר נמצא בתוך הגולגולת של ג'יימס והוא נקבר יחד איתה.

אווריל אינקנזדנזה, נקראת גם המאמות:
אם המשפחה. מוצאה מקוויבק, אישה יפה וסקסית בת 50 ומשהו. גבוהה (197 ס"מ) ובעלת שיער לבן וארוך מאוד. בעלת תפקיד לא ברור באט"א כך שניתן לומר שהיא מנהלת את האקדמיה לצד אחיה המאומץ צ'ארלס טיוויס לאחר התאבדות בעלה ג'יימס. מנהלת רומן עם תלמיד אט"א בשם ג'ון ווין, שחקן הטניס מספר אחת באט"א, ולפי השמועות ניהלה רומן עם אחיה המאומץ שתוצאה מכך נכנסה ממנו להריון. המסקנה המתבקשת, שהקורא צריך להגיע אליה בכוחות עצמו היא לא כתובה מפורשות, היא שמריו (ע"ע) האח האמצעי במשפחת אינק' הוא בנו של צ'ארלס ולא של ג'יימס. המאמות מתוארת כסובלת מאגורפוביה, חולת ניקיון וסדר וכמגוננת באופן החורג מהרגיל. כאמא היא מנסה באופן שלא בא לה בקלות להקדיש רבות מזמנה, כפיצוי עבר, לבניה ובעיקר למריו החריג. אורין בנה הבכור סולד ממנה וטוען שהיא נהלה את המשפחה בעזרת מניפולציות רגשיות ואפשרויות בחירה מזויפות.

הארולד אינקנדנזה. נקרא בעיקר האל:
עילוי טניס באט"א וחכם באופן בלתי רגיל. משתמש קבוע בסמים. לא הולך לו כל כך עם בנות והוא עסוק בעיקר בקריאה (למד את מילון אוקספורד השלם בעל פה ומרבה לתקן מילולית את חבריו), צפייה בקלטות בידור ועישון מריחואנה במנהרות התת קרקעיות של אט"א. האל מטפל מסור באחיו החריג מריו, הם ישנים באתו החדר באקדמיה לטניס. הקריירה של האל כשחקן טניס נראית מובטחת אבל נראה שעם הזמן הוא הולך ומאבד את כשרונו. האל וחברו לספסל הלימודים מייקל פמיוליס(ע"ע) מחפשים אחרי סם רב עוצמה טבעי ומבוקש בשם DMZ שהם מאמינים שנמצא באחת המנהרות של אט"א. החיפושים לא מובילים למציאת הסם, זאטוטים קטנים נשלחים לאחת המנהרות האלה בהוראת פמיוליס ובמקום הסם הם מוצאים מקרר חדש ונקי שבתוכו אוכל רקוב (משהו רקוב בממלכת דנמרק ובמהתלה אינסופית כולם רקובים מבפנים וחלקם גם מבחוץ). האל מתחיל לאבד את יכולותיו הפיזיות הבסיסיות ביותר והוא נכנס למעיין עולם פנימי שאמנם ער לסביבה, אך לא יכול לבטא את עצמו החוצה. הסוף שלו לא ברור כך שמכאן ואילך זו הפרשנות שלי. הפרק הראשון במהתלה אינסופית מתרחש למעלה משנה לאחר ציר הזמן המרכזי של הספר. השנה היא שנת גילאד (שם מסחרי של חברת שקיות אשפה) האל נמצא בראיון קבלה לקולג' יוקרתי ולא מצליח לתקשר עם הדיקנים המראיינים אותו. לקראת סוף הריאיון בניסיון נואש לדבר איתם יוצאים ממנו קולות צווחה מחרידים מלווים בתנועות גוף לא אנושיות והוא נשכב קטטוני על הארץ עד הגעת אמבולנס. לדעתי האל פיתח באופן ספונטני את הסם DMZ בגופו לאחר שגוש רקבון שאכל בילדותו סונתז עם הזמן לסם, ואולי גם תרם לכך הניסיון הפתאומי של האל להפסיק לעשן מריחואנה. מחשבתיו של האל במהלך הריאיון ההוא מרמזות על כך שהוא נחטף מתישהו יחד עם דון גייטלי (ע"ע) ואולי גם עם אחיו אורין על ידי הרכ"ג ונאלץ לחפור את הקבר של אביו כדי להוציא מהגולגולת שלו את המאסטר של הסרט המדובר שכנראה נמצא בתוכו. אני מניח שהאל מסיים את חייו בבית אנט, מרכז גמילה מסמים ואלכוהול שנמצא בסמוך לאט"א.

אורין אינקנדנזה, גם - או:
האח הבכור במשפחת אינק' וזה שמצא את גופת אביו במצב שלאחר התאבדות באמצעות מיקרוגל (תארו לכם). אורין למד באט"א והיה כשרון עולה בטניס אך החליט להתנתק ממשפחתו ועבר לאקדמיה אחרת שם התגלה כפנטר מיומן בפוטבול. אורין מתואר כגבר חתיך מסוקס שמזיין למכביר, הוא קורא לכיבושיו הנשיים 'נבדקות'. יצא לתקופה עם ג'ואל ואן דיין היפה באופן בלתי סביר, והם נפרדו לאחר התאונה בה הושחתו פניה. לאורין יש קטע עם ג'וקים. הוא נוהג ללכוד אותם תחת כוסות זכוכית ולא מפנה אותן עד שהם מתים מרעב או חוסר חמצן. כך גם מסתיים סיפורו. לאחר שהבחין כי לאחרונה גברים בכיסאות גלגלים עוקבים אחריו הוא מתעורר בביתו תחת כוס זכוכית ענקית מתקשה לנשום שמעליו השווייצרית דוגמנית הידיים שנשלחה לפתות אותו והתגלתה כלא שווייצרית בכלל, אלא כחברה בארגון הטרור הקוויבקי הרוצחים בכיסאות גלגלים שכזכור מחפשים אחר הקלטת המסוכנת על מנת להפיץ אותה באונ"ן ולפרק את האיחוד המטופש. ייתכן שאורין הוא זה ששולח קלטות של הסרט לכל מיני אנשים כנקמה על יחסיהם לאביו שהובילו להתאבדותו. מתאהב במהלך הספר בכתבת מומנט הלן סטיפלי באופן די אובססיבי. תבינו בהמשך כמה זה פסיכי.

מריו אינקנדנזה:
הבן האמצעי. חריג באופן שקשה לתאר. בלידה נאלצו לגרד אותו פשוטו כמשמעו מרחם אימו כיוון שנדבק אליו בקרום שכיסה את רגליו וידיו. מריו מתואר כיצור נמוך באופן משמעותי מילדים בגילו. ידיו מעוקלות בצורת האות S, כפות רגליו מרובעות כמו לבנה, עורו בצבע ירוק, שערו ארוך ומדובלל, נחיריו משוכים לצדדים כמו דרקון יורק אש ויש לו נטייה להישען קדימה מה שמאלץ אותו להשתמש במוט ייצוב מחובר למנעול משטרה. מריו הוא הוטודנט כלומר כל שיניו הן טוחנות ובאותה הצורה בדיוק. הוא מסתובב תדיר שמצלמת וידאו מחוברת לראשו ועוסק בתיעוד של החיים באקדמיית אט"א ובקריאה של כותרות חדשות לתלמידי האקדמיה בשינויים היתוליים. מריו הוא מעין ישו ביקום של מהתלה אינסופית, הוא בעל לב רחום, היחיד שמחבק נזקקים. נהנה להאזין לתוכנית הרדיו של מאדאם פסיכוזה, נשבר נפשית כשהיא נעלמת פתאום. אחת הדמויות הספרותיות המרגשות שקראתי.
מישהו צייר אותו, מצאתי תמונה שלו באינטרנט:

https://pbs.twimg.com/media/FCz1DPvWQAQ8omn.jpg:large

דון גייטלי:
דמות נהדרת, אחת המעניינות במהתלה אינסופית. דון גייטלי הוא בריון גדל גוף בעל ראש מרובע באופן כמעט מושלם. נהג בעבר לתת לאנשים לסגור על ראשו דלתות של מעלית. ילדותו הייתה קשה, המאהב של אימו התעלל קשות בשניהם. דון דרדר לחיים של נרקומן מכור לדמרול. הוא נהג יחד עם שותפו לפרוץ לבתים כדי לממן את הסמים שצרך. אחד מקורבנותיו נהרג שלא בכוונה דבר שעורר בגייטלי רגשות אשם. דון גם הסתבך עם המאפיה. ניסה לרמות בהימור גדול שלקח יחד עם חבר שלו. הוא וחברו נתפסו בקלקלתם. וכך קשור, מוכה, מלא בשתן ובצואה של עצמו ומבקש את נפשו למות, מצא את עצמו לאחר איבוד הכרה בחוף הים במעין לידה מחדש. הוא מחליט להיגמל מסמים, נרשם בבית אנט שליד אט"א. הוא מסיים בהצלחה את תכנית 12 הצעדים של המקום והופך למדריך עם מגורים במקום. גייטלי טוב לב בסך הכול מנסה לעזור לחברו לנץ (ע"ע) כשחבורת קוובקים זועמים רודפים אחריו אחרי שניסה לשדוד אותם, הוא מצליח לכסח את הצורה של רובם אולם חוטף כדור בזרועו שמאשפזת אותו בבית החולים לתקופה ארוכה בלי יכולת לדבר או לזוז. שם הוא חווה רצף מתמשך של חזיונות (אחת מהם קשורה לחפירת הקבר של ג'יימס אינק'), הזיות (במרכזם החשש שיזריקו לו משכך כאבים שיחזיר אותו לתלות בדמרול) ופגישה עם רוחות רפאים מהעבר (אחת עם 'האוב' הוא ג'יימס אינק, באופן שמזכיר את הפרק עם השד ב'האחים קרמאזוב'). גייטלי מאוהב בג'ואל ואן דיין, עכשיו מטופלת באט"א, ומת לדעת איך נראות פניה.

ג'ואל ואן דיין, גם - המאדאם פסיכוזה:
בחורה יפה באופן שהוא בלתי נתפס ממש (כך בערך במקור), למדה באקדמיית הפוטבול של שיקגו שם הכירה את אורין אינק' ובתורו הכיר לה את אביו שהפך אותה לשחקנית הראשית בסרטיו ולעוזרתו האישית. ג'יימס הוא זה שהעניק לה את הכינוי מאדאם פסיכוזה. על פי השמועה היא השחקנית הראשית בסרט מהתלה אינסופית המסוכן שעלילתו מתחילה בפגישה מוזרה בדלת מסתובבת ומסתיים במונולוג שלה בעירום מלא. יחסיה עם הוריה מורכבים. באחד המפגשים המשפחתיים בה צרפה את אורין, התפתח ריב בין אביה לאימה לאחר שזה הראשון הודה שהוא מאוהב בבתו. האם ירדה למרתף והאב בעקבותיה, כך גם אורין וג'ואל, האם בכעסה נטלה אחד מבקבוקי החומצה הרבים שנמצאים שם (האב כימאי) והשליכה את בזעם לעבר פרצופו של בעלה. הוא התכופף והבקבוק התפוצץ בפניה המושלמים של ג'ואל והשחית אותם לעד. ג'ואל ואורין נפרדים. היא מצטרפת לארגון מסתורי בשם "אגוד המעוותים באופן זוועתי ובלתי סביר", אשר ניתן לזהות את חבריו לפי רעלות פשתן המכסות את פניהם. מעלה תכנית רדיו בשם "60+/−" בה היא קוראת לכל החולים ומעוותי הגוף להתאחד. מתחילה להשתמש בסמים שמוביל אותה לניסיון התאבדות. מגיעה לבסוף לבית אנט ונאלצת להפסיק את תכנית הרדיו שלה למגינת לבו של מריו. תכנית הרדיו עדיין משודרת עם מוזיקת הרקע שלה בלבד. מבקרת רבות את גייטלי בבית החולים, גייטלי מצדו תוהה אם זו אכן היא או עוד אחת מהזיותיו.

מייקל פמיוליס:
חברו הטוב של האל. מעשן בוב הופ (מריחואנה) באופן קבוע ומת למצוא TMZ. גדל בבית קשה. אביו נהג לאנוס את אחיו בלילה. בקי במשחק האסכטון החביב על ילדי אט"א והיה זה שאחראי במידה כזו או אחרת לפשלה הנוראית ביום התלות ההדדית בה האסכטון השתבש קשות וגרם לפציעתם של ילדים רבים. שם לב שחפצים רבים באט"א לא נמצאים במקום הקבוע שלהם.

אורתו "האופל" סטייט:
תלמיד באט"א והטריגר להתדרדרות הגופנית של האל אינק'. היה מתוסכל בעקבות הפסד באחד המשחקים והניח את מצחו הרטוב על חלון קפוא בזמן סופת שלגים. מצחו נדבק לשמשה. איבד חלקים רבים מעור הפנים באופן זוועתי ובלתי נסבל לאחר ששני אבות הבית באט"א ניסו לחלץ אותו מהחלון. האל שכב באותו זמן מולו על רצפת המלתחה והתקשה לעזור לו.

הלן "יו" סטיפלי:
אחת הדמויות הפסיכיות בספר. כתבת של עיתון מומנט שמבקשת לעשות כתבה על ג'יימס אינקדנזה. אבל בעצם מדובר בסוכן כפול של ארגון הביון סטייל המוסד של אונ"ן (לשכה אמריקאית לשירותים בלתי מוגדרים). גופו רחב, גברי ושעיר. לבוש בשמלה ונועל נעלי עקב. גנב את זהותה של הלן סטיפלי כתבת אמיתית במומנט שנעלמה מבלי להותיר עקבות. נפגש ללילה שלם בשן סלע צפונית-מערבית לטוסון אריזונה עם מאראת(ע"ע) נציג של ארגון הטרור הקווביקי הרכ"ג (הרוצחים בכיסאות גלגלים) שדנים בקלטת הלוהטת ובדרכים להשיגה.

רמי מאראת:
חבר בארגון הטרור הרכ"ג. קטוע רגליים ומתנייד בכיסא גלגלים, סוכן מרובע שמעמיד פנים שהוא סוכן כפול. הוא עושה זאת כדי להבטיח טיפול רפואי לאשתו האהובה שנולדה בלי גולגולת. נשלח לבית אנט במסווה של נרקומן שווייצרי על מנת לקבל מידע מבני משפחת אינק' על הקלטת המסוכנת.

טוני קראוס המסכן:
נרקומן לבוש בגדי אישה ועונד שרשרת פרחים לצווארו. קלפטומן שנוהג לשדוד כל דבר שזז. חוטף ארנק מידיה של אישה מבלי לדעת שבתוכו הלב החיצוני שלה מתוצרת ג'רויקס 9. פורץ לבית אנט ושודד את תושביו.

רנדי לנץ:
תושב בית אנט. סוחר קוק שנוהג ללבוש מעילי ספורט מופשלים בזרועותיו ובודק את הדופק שלו באופן תדיר. מסרב לענוד שעון ומרבה לשאול לשעה. מסתבך עם כמה קוויבקים שניסה לשדוד ובעטיים דון גייטלי חוטף כדור בזרועו.

תתארו לכם...

כל הדמויות האלה ורבות אחרות - ואני בטוח שתודו שלא פגשתם בשום ספר אחר - פועלות ביקום המופרע שברא מוחו הקודח של דפ"ו, שמפציץ באינטליגנציה כל משפט וכל פסקה לכדי יצירה אחת ענקית. 'מהתלה אינסופית' הוא ספר גאוני ומרגש. אנציקלופדי במידותיו ובהיקף המידע שבו. הוא מטפל במיומנות וברגישות נוגעת ללב בנושאים של התמכרות, דיכאון, התאבדות, יחסיים משפחתיים והוא אפשרי לקריאה. באמת שלא צריך לחשוש יותר מדי. רק לקחת נשימה ארוכה, לחזק את שרירי הידיים ולצלול אל תוך עולם מופרע, מצחיק בטרוף שבשבילו ובשביל כמותו המציאו את הספרות.



קייט גומפרט:
"אבל זה רק בבטן...זאת הרגשה איומה אבל זה רק בבטן. לכן הביטוי הוא 'מתהפכת לך הבטן'. מה שאמרתי לד"ר גרטון זה אוקיי אבל תדמיין שאתה מרגיש את זה בכל הגוף, בפנים. בכל הגוף שלך. כאילו כל תא וכל אטום או תא-מוח או מה שזה לא יהיה מרגיש כזאת בחילה שהוא רוצה להקיא, אבל הוא לא יכול, ואתה מרגיש ככה כל הזמן, ואתה בטוח, אתה משוכנע שההרגשה הזאת אף פעם לא תיעלם, אתה הולך לבלות את שארית חייך עלי אדמות בהרגשה הזאת....אני רוצה הלם חשמלי...זה לא חלק מכל הטוב-לב במודאג הזה שאתה אמור לשאול אותי איך אני חושבת שאתה יכול לעזור? כי עברתי את זה כבר פעם. לא שאלת מה אני רוצה. זה לא חלק מזה? טוב אז מה דעתך שתיתן לי שוב ECT, או שתחזיר לי את החגורה שלי. כי אני לא יכולה לסבול את ההרגשה הזאת עוד שנייה אחת, והשניות כל הזמן ממשיכות להגיע....או ECT או שפשוט תרדים אותי עם תרופות לחודש. אתה יכול לעשות את זה. אני לא אצטרך יותר מהכי הרבה חודש אני חושבת. כמו תרדמת בפיקוח. אתה יכול לעשות זה אם אתם פה רוצים לעזור." (עמ' 71)