שש שנים. שש שנים לא בכיתי מספר(כן כן, אני סופרת). אני בכיתי ממנו כמו ילדה קטנה.
הסיפור עוקב אחר טובה, מנקה באקווריום, שעלתה בילדותה משוודיה. חייה של טובה רצופי כאב וסבל: בעלה נפטר, ובנה יחידה נעלם לפני שנים רבות. באקווריום טובה נתקלת במרסלוס, תמנון פסיפי ענק(לא דיונון!!!). מרסלוס חכם בצורה יוצאת דופן, והוא מסוגל להבין בני אנוש, לקרוא ואף לזהות טביעות אצבע. הוא שונא את האקווריום, מתייחס אליו כאל כלא, ורק מחכה למותו. כאשר טובה נפצעת במהלך עבודתה, מגיע לעיירה קמרון. קמרון הוא בחור מפוזר וחסר מזל, המחפש אחר אביו הביולוגי. הוא מתחיל לעבוד באקווריום, ופוגש לאחר זמן מה בטובה.
מרסלוס מזהה כי חוט הגורל נקשר בחייהם, ומנסה לעזור לטובה ולקמרון להבין זאת, תוך שהוא סופר את הימים למותו.
הספר מתאר את מעגל החיים בצורה כה רכה ומדויקת, ומעדן את המוות. בין הפרקים, טובה נזכרת בילדותה...בסוסים השוודיים עשויי העץ, בהשתוללות שלה עם אחיה בעליית הגג, בקרני השמש המלטפות...רק ממחשבה על התיאורים, עולות דמעות בעיניי.
התיאורים כה עדינים אך כה בועטים. הזקנה, הילדות, האהבה, כל אלו מתערבבים ויוצרים מעין פלסטלינה של רגשות שקשה לקורא להישאר אדיש אליהם.
הספר כתוב בצורה עדינה, אינטליגנטית ומקסימה, והדמויות כל כך חמודות ומסכנות שהקורא מתפלל עבורן לסוף טוב במהלך כל הספר.
תוך כדי הקריאה, ליבי נשבר והתאחה פעמים רבות כל כך, אין לכם מושג אפילו.
עכשיו, תכינו חבילת טישו ולכו תקראו אותו. אחד מהספרים הנהדרים שקראתי בכל חיי(וזה ספר הביכורים שלה! מרשים, לא?).

וואו. בדרך כלל לוקח לי יום או במקסימום יומיים לקרוא ספר, אבל מתחתי את קריאת הספר הזה במשך שבועיים לפחות.
מדובר בסיפור בעל פוטנציאל אדיר, וסופרת מקסימה שכותבת מתוך ניסיון אישי.
הספר עוקב אחר שני סוכנים, אבישג וגל, המתחרים על תפקיד גבוה. אבישג מתמודדת עם טיפולי הפרייה ובן זוג ספק אוהב ספק רעיל, וגל מתמודד עם עבר קשה שרודף אותו ומאיים להרוס את כל הקריירה שלו. כאילו שזה לא מספיק, עליהם למנוע יחדיו פעולה של כוחות עויינים באירופה, כשמעל ראשם פצצה מתקתקת.
הספר מלא בסערת רגשות, ריגול, מין, והרבה, אבל הרבה בלבול ותהייה.
קל להזדהות עם הדמויות, ואף להתאהב בחלקן (פינטו, מישהו? אשכרה יש לבחור במשרד פוסטר של הצנחנים בכותל).
אבישג בחורה מופרעת, הורמונלית ומעורערת. גל הוא גבר גבר שחייב להוכיח לכולם כמה שהוא גבר גבר(ובמיוחד לאבא האפתי שלו).
הכתיבה חודרת, מעציבה, משעשעת, ובעיקר מאוד ישראלית.
אני אישית קיוויתי לסוף טוב, וכאשר סיימתי לקרוא את הספר, הייתי מאוכזבת.
לא היה לי קתרזיס, ובעיקר הרגשתי שבזבזתי זמן בקריאת סצינות אירוטיות לשווא(סליחה, אני לא אוהבת).
כפי שכתבתי, היה לסיפור הזה פוטנציאל, והרגשתי שהוא התפספס קצת...הכל היה צפוי מדי, והיה יותר מדי מין בעיניי.
אז כן, זה רומן ריגול קלאסי, ואף אחד לא יגיד לי אחרת.
נחמד פלוס, אבל לא נראה לי שאחזור אליו...בנימה זו, יש למישהו המלצה על ספר בלי יותר מדי סצנות מיותרות וסוף טוב? עייפתי מסופים מייאשים וטראגיים.

אוי, כמה דחיתי את הקריאה של הספר הזה...
מדובר באחד מסיפורי ההתכתבויות הכי שבירים, נוגעים ללב וישראלים שיש. אין דבר שלא הרגשתי בעת קריאת הספר:
עצבות מהידיעה המרה, תקווה שאולי דברים יקרו אחרת, התרגשות מפגישותיהן ומילותיהן הכנות של הדמויות, התאהבות בקווי נפשן ואופיין המיוחד...
דב אינדיג, בחור ישיבה צעיר, מקבל מכתב מטליה, בת קיבוץ אשר מסוקרנת לשמוע על היהדות. דב המסור עונה לה, ומלהטט בין החגים, השבתות, לימודי התורה ולאחר מכן גם השירות הצבאי. הוא משתדל לענות לה על תהיותיה, להרגיעה כאשר היא חוששת כי חדרה עמוק מדי עם שאלותיה הישירות.
מצידה, טליה מספרת לו על העולם החילוני, וחושפת תובנות עמוקות עלינו. עלינו כעם, דתיים וחילונים, נשים וגברים כאחד.
הקשר שנוצר ביניהם הוא קשר ייחודי, שאני מאחלת לכל אדם ואדם לחוות בחייו. בימים כה קשים, כשאנחנו חיים בתוך מחלוקות בלתי פוסקות על שאלות של דת ומדינה, הייתי ממליצה לכל אדם ואדם במדינה זו לקרוא את הספר הזה. זהו ספר משנה חיים.

וול, נתחיל מהעובדה שהתחלתי לקרוא פרוזה ממש לא מזמן. אני טיפוס עיוני, והספר הזה ע צ ר לי את הנשימה. לפי דעתי, לקח לי לקרוא אותו משהו כמו 5 שעות כי לא הייתי מסוגלת להניח אותו בצד. הספר מגולל את סיפורן של שתי נשים: האחת עיתונאית המנסה לדחוף ולקדם את הקריירה שלה, והשנייה כוכבת הוליוודית מבוגרת וקנאית לפרטיותה. אוולין הוגו, הכוכבת הקשישה, מבקשת ממוניק הצעירה והנמרצת לכתוב את סיפור חייה, וחושפת בפניה ריכולים, תככים, שקרים, אמיתות, שברונות לב וסוד אחד גדול המרחף מעל ראשה של מוניק. הכתיבה בועטת, חושפנית ושורפת. הסיפור אמנם בדוי, אך לא אתקשה להאמין כי ישנן והיו עשרות ומאות אוולין הוגו במהלך השנים הזוהרות של הוליווד. לא אפרט יותר מדי מכיוון שכל עמוד ופרק הוא הפתעה בפני עצמו, אך אומר עוד כי הספר פתח לי דלתות לעולמות ושינה לי את זווית הראייה כלפי הוליווד ועולם המשחק והפרסום(שכידוע, גם כך אינם זוהרים כמו שנראה מבחוץ).
הוא מזעזע, שובר, שובה ונותן שביב תקווה ואנושיות.