מי זאת ריקי שולמן? לרגע התגנבה לליבי המחשבה שאולי זה שם עט של נועה ידלין כי יש דמיון בכתיבה של שתי הסופרות. לשולמן יש, כמו לידלין, כישרון לספר סיפור , שליטה באנסמבל של דמויות שנכנסות לעלילה ויוצאות ממנה בדיוק בזמן הנכון עם הרפליקה המתאימה, וראיה חדה (ודי אכזרית) של המציאות הישראלית והאנושית. כמו ידלין, החיצים שלה ממוקדים למשפחה האשכנזית הבורגנית.
הספר מתרכז בקורותיהם של חנה ושרגא – גמלאים רמת גנים - ושני ילדיהם הבוגרים ,צביקה וסיגל. הוא נפתח בהכנות לחתונתה של סיגל ומסתיים בלוויה. לא ברור מדוע חנה הנאה והחברותית נשואה כל כך הרבה שנים לשרגא – אחת הדמויות הספרותיות הבהמיות ביותר שפגשתי בספרות (ובחיים). מסוג האנשים שקשה יהיה, אפילו לבני משפחתם הקרובים, למצוא משהו טוב לומר על קברם. אם הוא היה הנרצח בספר מתח – לא היו חסרים חשודים כי לדמויות רבות בספר הייתה סיבה טובה לשנוא אותו. חוץ מזה , הספר כולל דמויות נוספות שקשורות לחנה, צביקה וסיגל בקשרי משפחה או עבודה. כמו בחיים, חלקן סימפטיות יותר וחלקן סימפטיות פחות. בשל היכולות שציינתי למעלה, שולמן מצליחה לשמור על העניין של הקורא לאורך כל הדרך.
אבל
יש לספר גם כמה חולשות. קודם כל זה ספר במשקל נוצה. הוא נקרא מהר אבל לא משאיר חותם. עדיין, לפעמים זה בדיוק מה שהקורא מבקש – ספר קריא שיעביר מהר את הזמן . אלא שכאן נכנסת עוד בעיה והיא קשורה לאפיון המאוד מוגזם של הדמויות. אכן, לכל אחד מאיתנו יש את השריטה ואת הגילטי פלז'ר שלו, אך שולמן משום מה החליטה להעניק למספר רב מהדמויות בספר הפרעה/סטיה רצינית. דמויות המשנה ברובן סטראוטיפיות להחריד (הטבעוני הדוגמטי, זוג אשכנזים, אינטלקטואלים, סנובים וקרים, כלה אוקראינית יפה, מטפלת פיליפינית שמדברת במבטא מצחיק). התוצאה מעיקה וקשה להגיד שהדמויות נשארו איתי אחרי שגמרתי לקרוא או שרציתי לדמיין מה קורה להן אחרי שהספר נגמר, כמו שקורה עם ספרים באמת טובים. זה חבל כי ניכר שלשולמן יש ראיה רגישה של אנשים ומצבים ויכולת טובה לתאר גם סיטואציות יום יומיות מינוריות.
בקיצור, לא אקרא את ספר ההמשך לביי ביי ג'ני ,אם יהיה כזה, אבל כן אתן עוד צ'אנס לספר חדש של שולמן. זה ספר ביכורים ואולי היא תשתפר בספר הבא. יש לה פוטנציאל.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
