• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
ההיפותזה של האהבה

ההיפותזה של האהבה

מאת אלי הייזלווד

הביקורת של תמרג

תמונה של תמרג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
4.0
ההיפותזה של האהבה

ההיפותזה של האהבה

מאת אלי הייזלווד

הביקורת של תמרג

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
תמונה של תמרג
הוצאה לאור:אהבות וכנרת
שנת הוצאה:2022
סדרה:הספרנית
קטגוריה:ספרות קלה - רומנים
הקודמת
פלפל ירוק
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
לפני 3 שנים

“קומדיה רומנטית נחמדה, מכילה שלל אי סבירויות וצירופי מקרים שקורים בקומדיות רומנטיות. הספר לא מתאים ל”

8/10
ביקורות על ההיפותזה של האהבה
הבאה
Sophie Olson
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 3 שנים•3 דקות קריאה

לפני שאתחיל אני רוצה לצאת בשתי הצהרות:
א. מיליארד בוקטוקרים לא טועים.
ב. מזמן לא נתקלתי בתרגום כזה גרוע ברמת היה עדיף כבר גוגל טרנסלייט.
ולסיפורנו:
אוליב היא דוקטורנטית לביולוגיה. כדרכם של דוקטורנטים היא לחוצה, עמוסה, ענייה וטרודה והדבר האחרון שמעניין אותה הוא גברים או אהבה. אין לה זמן לזה וגם אין לה חשק לזה ובכלל יש לה מספיק על הראש ודברים חשובים יותר להתעסק בהם כמו למצוא מעבדה ותקציב להמשיך את המחקר שלה בשנה הבאה. עד שלילה אחד, לגמרי בטעות, היא מצמידה שפתיים עם דר אדם קרלסטן הקודר, המרושע, המכשיל הסדרתי ואימת המחלקה.
מסיבות עלילתיות אלו ואחרות ולאחר שהשמועה נפוצה, אדם ואוליב מחליטים להעמיד פני זוג. כל אחד מהאינטרסים הפרטיים שלו ולאחר שקבעו כמה כללי יסוד הם יוצאים לדרך הברורה לנו אך לא להם- הדרך לאהבה.
הספר בנוי על כמה טרופים חביבים בספרות הרומנטית:
יחסים מזוייפים
גרמפי וסאנשיין
כמו כן הוא לא חף מקלישאות נפוצות בג'אנר אבל הכל נעשה בחן ובטוב טעם. והסופרת משתעשעת בהן להנאתה.
אוליב היא גיברה כלבבי. היא מצחיקה, אמיצה, מתגברת על הפחדים שלה, חרוצה, חכמה וחדורת מטרה. למרות שכל יומיים היא כמעט על סף משבר בגלל אורח החיים שלה היא תמיד מתגברת ומצליחה לעשות מה שהיא רוצה. אין לה בעיה להגיד את אשר על ליבה (חוץ מהפעמים בהן היא משקרת מסיבות מובנות ומתייסרת על זה אחר כך). היא נוטה להתבלבל כאשר אדם גורם לה להרגיש דברים שהיא מעולם לא חוותה. ומאוד מאוד אנושית.
אדם. שלא במפתיע מסתבר שמתחת למעטה הקוצני והבלתי חברתי של אדם מסתתר 'סינמון רול' גדל ממדים בעל נשמה טובה במיוחד. בנוסף הוא גם גדול, גבוה, רחב ושרירי. ואם לא קלטתם את זה על ההתחלה אל דאגה, הסופרת תדאג להזכיר לכם את זה כל משפט שלישי בערך.
הספר כתוב בשפה קלילה ועכשווית. החברות בין אוליב לאדם מתפתחת בהדרגה דרך דיאלוגים מצחיקים במיוחד. חיי האקדמיה המלחיצים גם הם נפרשים בפנינו, כמו גם הקושי להיות אשה במדע.
היחסים שתחילתם בשקר מביאים לעוד שקרים, אי הבנות, הסתרות וסיבוכים כנדרש.
לגבי התרגום. כמו שציינתי בהתחלה התרגום היה בלתי נסבל. אז למרות שהיה לי את הספר בעברית, הפסקתי לקרוא והלכתי לחפש מה מחירו בקינדל באנגלית. להפתעתי המחיר היה פחות מדולר כך שלא חשבתי פעמיים ועברתי לקרוא באנגלית ומרגע זה הקריאה הייתה מאוד מהנה.
לסיכום ספר רומנטי וקליל לניקוי הראש עם שני גיבורים חביבים ומצחיקים.
עוד כמה מילים לגבי סצנת הסקס אחרי הנקודות כי זה גם קצת ספויילר.
.
.
.
.
.
.
.
.

סצנת הסקס היחידה בספר מופלאה בעיני כי היא מבוססת על משהו שלא מראים מספיק לדעתי וזו הסכמה. לא רק אחת חד פעמית אלה לאורך כל הסצינה. מה שהופך אותה להרבה יותר סקסית בעיני וגם נותן עוד אור על היחסים המיוחדים של אוליב ואדם. כמו כן מצא חן בעיני שמדובר בשני אנשים בלי הרבה ניסיון מיני למרות גילם המתקדם יחסית. שניהם מגששים את דרכם ורוצים להבין ולשמח את בן הזוג וזה מרענן מאוד.
בגירסת הקינדל באנגלית יש בסוף את אותה סצנה מנקודת המבט של אדם. וזה בונוס חביב ביותר.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של Mira
Mira
תמונה של ג'ן
ג'ן
תמונה של ספרים
ספרים
תמונה של ראובן
ראובן
4קוראים|גיל ממוצע48|75%נשים

על המבקרת

תמונה של תמרג

תמרג

חברה מזה 7 שנים
6 ביקורות•32 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות קלה - רומנים•ספרי עזר
תמונה של תמרג
תמרג
חברה באתר מזה 7 שנים
ביקורות6
לייקים שקיבלה32
דירוג ממוצע4.0 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת4ספרות קלה - רומנים1ספרי עזר1

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של תמרג

האחיות הנהדרות שלי

האחיות הנהדרות שלי

אדל ברו

את הספר ראיתי בסטימצקי ובלי לדעת עליו כלום ידעתי שאני חייבת לקרוא אותו. בלי להתמהמה צילמתי את הכריכה ושלחתי לאחיותיי. הסתבר שלאחת מהן היה זיכוי בחנות וכבר באותו יום הוא היה שלנו.
ובכן, צדקתי, זה באמת היה ספר בשבילי. ונהניתי ממנו מאוד.

האחיות הנהדרות שלי הוא ספר אנושי ומחמם לב, בניחוח לוונדר וחום מעיק של קיץ. בבית המשפחה הישן בפרובנס נפגשות האחיות עם אימן ובני משפחתן לחופשה, הן מכינות ארוחות, אוכלות, יושבות ליד הבריכה, מדברות, צוחקות ורבות, משקעי העבר מתערבבים עם רגשות ההווה. העלילה מסופרת מנקודן מבטן של האחיות, אמא שלהן והנכדה המתבגרת.
יש משהו בספרים הצרפתים שאינו מתפשר ובלי עטיפות סוכר, החיים הם מה שהם, לטוב לרע, המלוכלך עם הנקי, הגיבורות עושות שטויות ומתחרטות, מקנאות וזוכרות ושוכחות, צוחקות ומתעצבנות, צועקות ובוכות, נעלבות ומעליבות, כועסות ואוהבות, מסתירות ומגלות סודות, רבדים של רגשות מתקיימים בו זמנית וככה זה פשוט, הכל מעורבב ביחד. וכך גם אני בזמן הקריאה, צחקתי, גיחכתי, התעצבנתי והרגשתי שאני בעצמי נמצאת בחופשה משפחתית מוצפת בזיכרונות, בחום ובנוסטלגיה.

לפני שנתיים•
★★★★★
•תמרג
בית מלאכה לכתיבה

בית מלאכה לכתיבה

רוני גלבפיש

את הספר של רוני קראתי בפעם הראשונה כשהוא יצא לפני כשנתיים. ומאז עיינתי בו מספר פעמים כשהייתי זקוקה לעצות שבו. בחרתי להמליץ עליו כי לרוני היה חלק לא מבוטל בהצלחה שלי לכתוב ולהוציא לאור את ספרי "לא ראיתי את זה" (הוצאת קינמון)
זהו ספר מקסים ומרתק, הכתוב בשפה קולחת, על עולם הכתיבה, היצירה והכותבים. קראתי אותו במשך יומיים ללא הפסקה והוא אחד מבין שני ספרי הכתיבה שהצלחתי לקרוא עד הסוף (השני הוא על הכתיבה של סטפן קינג) כמו שמצוין בכותרת המשנה הספר באמת מדריך ידידותי לחיי יצירה ורבות מההמלצות בו מתאימות לדעתי לכל אדם יצירתי. בשפה זורמת וקלה רוני מספרת בפתיחות ובכנות על התהליכים המתחוללת בנפשה של הכותבת ומביאה דוגמאות מעצמה, מסופרים מפורסמים ומתלמידיה. מצאתי את עצמי מזדהה עם רבות מהנכתב.
הספר מלא בכנות ובחמלה. רוני נותנת תחושה שהיא מכירה בדיוק את הקוראת ועוטפת אותה באהבה. אני ממליצה עליו בחום לכל מי שאוהב ספרים ולכל מי שרוצה לעסוק בכתיבה.

לפני 3 שנים•
★★★★★
•תמרג
המדריך לעלמה רודפת הממון

המדריך לעלמה רודפת הממון

סופי אירווין

האמת היא שאני לא חובבת גדולה של רומנים רומנטיים בסגנון ריג'נסי ועוד פחות של ניסיונות מודרניים פסאודו פמיניסטים לשחזר את הרומנים של ג'יין אוסטן (אל תגעו לי בג'יין) (כן ברינג'טון אני מסתכלת עליכם) אבל לא יכולתי לעמוד בפני הכריכה והשם של הספר הזה כי מה לעשות אני רדודה.
אני שמחה לבשר שהפעם לא התאכזבתי.
הספר, כצפוי משמו, כתוב בשפה שנונה, מענגת ומתחכמת והדיאלוגים מופלאים. קיטי יקירתנו היא גיבורה נהדרת וחדורת מטרה. היא תחמנית, חכמה, מצחיקה ולא נחה לרגע. כשדבר אחד נכשל היא ישר מתכננת את המזימה הבאה ושום לורד רדקליף לא יעמוד בדרכה. וכך גם אני כמו טובים ורבים אחרים בספר התאהבתי בה עד הסוף הצפוי והמספק.
אני גם שמחה לבשר שלהבדיל מספרים דומים בסגנון הוא נטול סצנות סקס הזויות ומשונות (ותודה לאל נטול גם סצנות סקס רגילות ומשעממות)
לסיכום ספר שסיפק לי כמה שעות של צחוק והנאה והיה בדיוק האסקפיזם שהייתי זקוקה לו בתקופה המייאשת הזאת. התרגום של כנרת היגיניס־דוידי מצויין.
מומלץ בחום!

לפני 3 שנים•
★★★★★
•תמרג
שבע או שמונה המיתות של סטלה פורטונה

שבע או שמונה המיתות של סטלה פורטונה

ג'ולייט גריימס

שבע או שמונה המיתות של סטלה פורטונה – ג'ולייט גריימס
השם המסקרן והכריכה היפה עם איור עצי הזית כבשו אותי אז כאשר הוצאת מטר הציעו לשלוח לי את הספר לסקירה הסכמתי מיד. לא ידעתי שאני צפויה למסע ארוך, מטלטל ומוזר.
הסיפור של סטלה, אמה אסונטה, אחותה טינה ושאר בני המשפחה נפרש על פני מאה שנים. הוא מתחיל בכפר קטן בקלבריה בדרום איטליה ומסתיים בפרוור בקונטיקט ארצות הברית כאשר שתי האחיות הקשישות גרות בית מול בית ואינן מדברות זו עם זו. זה לא ספויילר כי כך מתחיל הסיפור. שתי קשישות ובת משפחה צעירה שמספרת את סיפורן ומנסה להבין איך הן הגיעו למצב הזה כיום.
"זיכרון משפחתי הוא עניין מתעתע. אנחנו חוזרים ומספרים לעצמנו כמה סיפורים עד שהם נמאסים עלנו, ואילו אחרים אחרים נושרים משום מה. ואולי לא משום מה, אולי כמה סיפורים, אם זוכרים אותם, מתיישבים יפה עם נרטיב המשפחה שבהווה. דור אחד חי איתם, ואחר כך הדור הבא לא מכיר אותם כלל, ואחר כך הם נשכחים ואת מקומם תופסות אנקדוטות נעימות יותר."
מזהירה אותנו המספרת בתחילת הספר. אבל אני הולכת לחפור עמוק יותר, תכף תשמעו את סיפור האמיתי והסיפור הזה לא יהיה יפה בכלל. זהו סיפור ללא גאולה.
בשפה מרוחקת, שנונה מעט עם תובנות והתבוננות לאחור תוך כדי הסיפור. מספרת הנכדה על סבתותיה. זהו ספר לא קל. החיים של סטלה קשים ומורכבים אבל כמו שהמחברת מזכירה לנו שוב ושוב הם לא נדירים למי שחיה במקום ההוא, בזמן ההוא. הייחודיות של סטלה הוא באופי החזק והבלתי המתפשר שלה. לעומת אחותה הרכה שמקבלת עליה את דין המקום והזמן ומתנהגת בהתאם למצופה ממנה.
כפי שאפשר לנחש משם הספר, הצרות לא מפסיקות להכות בראשה של סטלה ובנות משפחתה. הסופרת לא מרחמת לרגע על הגיבורות שלה ונותנת לכל אחת מהן מנת יסורים הגונה. ותוך כדי כך אנחנו מקבלים שיעור היסטורי וסוציולוגי על החיים באיטליה בין שתי מלחמות העולם, על ההגירה האיטלקית לארצות הברית, על השינויים התרבותיים שהמהגרים היו צריכים להתמודד איתם ועל אכזריותו של העולם. בעיקר כלפי נשים אבל גם כלפי כולם. הכתיבה העצורה, המרוחקת ונטולות המניפולציות הזולות שלוחצות על שק הדמעות, הרי מי רוצה להרגיש את כל הזוועה הזאת. משקפת את אופייה של סטלה שאינה בוכה ונכנסת להיסטריה כמו שנוהגות כל שני וחמישי אמה ואחותה. עד שזה מתנקם בה.
הפער בין סגנון הכתיבה השכלתני והעלילה חסרת החמלה גרם לי להרגיש את הכאב המתואר ביתר שאת. נותרתי עם מחשבות רבות על מה היא הדרך העדיפה. האם טוב יותר לקבל את המציאות כמו שהיא כמו טינה או אולי עדיף ללכת בדרכה של סטלה ולהאבק בה והאם בכלל יש לנו אפשרות בחירה. ובעיקר נשארתי עם הודיה שנולדתי בתקופה אחרת, במקום אחר ובתרבות שונה.

לפני 3 שנים•
★★★★★
•תמרג
ספוטלס

ספוטלס

קמילה מונק

הפעם אני רוצה להתחיל מהאסתטיקה. עיצוב הספר יפה. בראש כל פרק כותרת עם סמל קטן וציטוט מומצא מרומן רומנטי כביכול. כקוראת רומנים רומנטיים לפרקים פתיחה כזאת של כל פרק שעשעה אותי וגרמה לי לגיחוך ולצפייה לפרק שיבוא. אבל עד מהרה נמאס לי, הפרקים היו לי קצרים מדי, לא התחלתי פרק ונכנסתי לעניינים והנה הוא נגמר ועוד ציטוט ועוד כותרת ומה שהיה בהתחלה מרענן ונחמד עבר להיות מייגע וטרחני.
ובעצם זה מה שהרגשתי לגבי כל הספר.
הספר הוא פרודיה על רומנים רומנטיים ועל ספרי ריגול למיניהם אבל הוא הרגיש לי כמו הדוד הזה שתמיד מספר את אותה בדיחה, בהתחלה צוחקים ואחר כך עוברים לגלגל עיניים.
העלילה המפותלת ורבת הטוויסטים הייתה צפויה די מההתחלה ועד הרגע האחרון. טיסות ברחבי העולם, מקורות כסף לא ברורים, גופות נערמות, ארגון סודי, עשירה מסתורית ואקסטרנית, והנבל הרגיש שנקלע למצב ללא אשמתו בגלל ילדות עשוקה, די כבר נו.
הרומן בין הדמויות. תהרגו אותי אבל לא הרגשתי כלום ולא הבנתי בכלל את המשיכה. אז כן נכון היו דיאלוגים משעשעים אבל מעבר לזה כלום, יבוש, שממה, למה הוא נמשך אליה? מה יש לה ממנו? לי זה לא היה ברור.
כמו כן בתקציר הובטחה בחורה עם חרדה חברתית. סליחה אבל אני מכירה אנשים עם חרדה חברתית באופן אישי ולעומק ואיילנר בכלל לא מתנהגת כמו אחת כזאת לדעתי.
בשלב הזה אתם כבר יכולים להבין שאם לא הייתי צריכה לכתוב סקירה כנראה הייתי זונחת את הספר. אני חייבת להודות שכן יש בו משהו, הכתיבה טובה, יש צחוקים, התרגום מצוין והאסתטיקה יפה אז לא סבלתי מהקריאה. הוא פשוט שעמם אותי והרגיש כמו בדיחה שמוצתה כבר מזמן.

לפני 3 שנים•
★★★★★
•תמרג

ביקורות נוספות על "ההיפותזה של האהבה"

ההיפותזה של האהבה

ההיפותזה של האהבה

אלי הייזלווד

זה ספר שתחילתו וסופו בשעשוע. מדוע תחילתו? בגלל הסיפור הבא:
אני יושבת לי בתחנת הרכבת (היפהפיה) בירושלים, ממתינה לחברות כי הקדמתי בשעה למפגש המתוכנן. בקטנה. יש לי בתיק ספר שעוד לא חנכתי. אני מוציאה את הספר מהתיק - "ההיפותזה של האהבה" - מתיישבת על ספסל ושוכחת מהעולם.
מולי עובר אדם מבוגר, חולף על פניי, ואז עוצר. מסתובב בחזרה אליי. מטה את ראשו הצידה ומנסה לקרוא את שם הספר. אני מרימה את היד כדי לעזור לו.
"סליחה, המילה היפותזה אתגרה אותי", הוא מתנצל וממשיך לנסות לקרוא את הכותרת.
אני מחייכת, כי אי אפשר שלא. גם אני אוהבת להציץ על ספרים שאנשים אחרים קוראים, פשוט לא בכזאת... אהמ. בוטות? אבל זה היה חינני בהחלט מצידו.
"מה השם המלא?" הוא שואל כנכנע.
"ההיפותזה של האהבה".
הוא מנסה לא לעוות את פרצופו על המילה אהבה אבל נכשל. "על מה הספר?" הוא שואל, אף על פי שנראה לי שהוא כבר מנחש. "משהו פסיכולוגי? תיאוריות על הנפש?"
לא נעים לי לאכזב אותו. "זה רומן, האמת. בין שני מדענים. שילוב של רומנטיקה עם מדע. נחמד דווקא".
עכשיו העווית הפנים גדלה ואני מתאפקת שלא לצחוק. "אה". הוא חושב לרגע. "את יודעת, יש ספרים - ספרים רציניים - פסיכולוגיים על האהבה. פרויד למשל כתב איזה ספר... העונג... אני לא זוכר את השם, אבל משהו עם העונג... ספר רציני..." אני מחייכת ומהנהנת. אולי אחפש אותו. טוב, אחרי התקרית הזאת, אני כנראה חייבת לחפש אותו. "בכל מקרה, סליחה". הוא מכחכח בגרונו. "שיהיה לך יום טוב".
הוא מנופף לי. אני מנופפת בחזרה.
כשהוא מתרחק, אני מתחילה לצחוק.

השם של הספר אולי יכול להטעות, אבל הכריכה לא. הבחור האקראי מהרכבת כנראה פשוט פספס את שני האנשים המתנשקים על הכריכה, אולי כי הביך אותו לדחוף את פניו יותר מידי (אף על פי שניסיתי לעזור לו ולקרב את הספר. באמת. אני בעד חטטנות הקשורה לספרים, כמו שציינתי). אז כן, מדובר בספר רומנטי. הומוריסטי, חמוד. מסוג הדברים שחיכינו להם - אנחנו, נשות המדע, שבילינו כמה וכמה שנים ספונות במעבדות מחקר או רכונות על המקלדת כדי לסיים את הדו"ח ולהגיש אותו בזמן. מי מאיתנו לא הייתה רוצה שהמעבדה תהפוך למקום עם נופך קצת יותר מלבב, תרתי משמע?
אז זה בהחלט ספר חמוד, שפחות או יותר עומד בציפיות. לא ספרות עילית, לא "ספר רציני". לא פרויד. אבל כיפי וקליל ונחמד להעביר איתו כמה שעות בהמתנה לחברות על הרציף בירושלים. הוא יקרוץ במיוחד למי שידעה את מנת הסבל של האקדמיה על בשרה, אבל גם אם לא, הוא עדיין חביב בהחלט. הוא מודע לקלישאות הרומנטיות וצוחק על עצמו, כולל על ה-קלישאה של זוגיות מזויפת שהופכת לאמיתית (אוליב, הדמות הראשית, תוהה לא מעט איך יתכן שד"ר קרלסן לא ראה קומדיות רומנטיות, ובעיקר איך יתכן שהוא לא רואה לאן זה הולך - הרי ברור שבחדר במלון תהיה רק מיטה אחת!).
התרגום, לצערי, היה יכול להיות יותר טוב; היו לא מעט משפטים שתורגמו באופן מילולי מידי, כאלו שגרמו לי לחשוב "כנראה שבאנגלית זה נשמע יותר טבעי", וזו אף פעם לא מחשבה מחמיאה. ובעצם, גם העריכה של הספר טעונה שיפור. היועצת של אוליב הייתה זכר בעמודים הראשונים, ובהמשך הפכה לנקבה. ולא, היא לא עברה שום ניתוח - מישהו פשוט התבלבל בתרגום. לא היו הרבה טעויות כאלה, אבל בהתחשב בכך שהספר צועק "אני מתורגם! זה בעצם משפט באנגלית!" בכל שורה, הייתי רוצה עריכה איכותית יותר. בכלל - וזו כבר לא אשמת התרגום אלא של האווירה בכתיבה - יצאתי עם תחושה שהסיפור הזה יעבוד היטב בתור סרט, ושהמילה הכתובה קצת פחות מחמיאה לו. אולי זו רק אני, אבל לא הרגשתי שהמילים מוסיפות כאן איזשהו עומק שאי אפשר לקבל בצורה ויזואלית, וזה חבל בעיני, כי זו בדיוק היחודיות של ספרים. עדיין, הוא מקבל נקודות זכות על הצגת מערכת יחסים לא אלימה (הידד), על המקוריות שבשילוב אלמנטים מדעיים מתוך חיבה ולא סתם כגימיק (אף שברור שגם זה חלק מהעניין, אבל זה נעשה בצורה חמודה), ועל האווירה המחויכת. אפילו שהיא קצת מחויכת ונאיבית מידי.

האמת היא שלא חשבתי לכתוב עליו ביקורת (קראתי ספרים מעניינים יותר לאחרונה - ויש שיגידו "רציניים" יותר - ועליהם משום מה החלטתי שלא לכתוב), אבל סיפור הזקן מירושלים כל כך שעשע אותי שכאב לי לא להעלות אותו על הכתב. מתנצלת אגב על התמלול הלא מדויק של התקרית, במציאות זה היה יותר מצחיק :)
המסקנה: אל תחששו לבהות לאנשים בספרים במקומות ציבוריים - זו הדרך ליצור סיפורים מקסימים. (פעם מישהו התחיל איתי בצורה כזו, כי קראתי באמצע הרחוב והוא הסתקרן. הוא רק לקח את מספר הטלפון, אבל לא התקשר. מצד שני, קצת ייבשתי אותו, כי הייתי באמצע קטע ממש טוב בספר והוא, אהמ... הפריע לי. זה היה ספר של רובין הוב, וזה לא הוגן להיכנס באמצע. ייתכן שפספסתי את אהבת חיי. ומצד שני, ייתכן שלא).
והמסקנה הנוספת היא כמובן שאם חשקה נפשכן/ם ברומן רומנטי בעטיפה אוניברסיטאית המדיפה ניחוח של יותר מידי עבודת מעבדה ומעט מידי שעות שינה, זה הספר.
שיהיה שבוע מלא אהבה :)

לפני 3 שנים•אתל
ההיפותזה של האהבה

ההיפותזה של האהבה

אלי הייזלווד

אני כועסת על כל ביקורת שלילית על הספר שגרמה לי לחשוב שאני לא אוהב אותו.
אני אהיה אגרסיבית לרגע, אבל כל מי שחושב שהספר הזה גרוע לא מבין כלום ולא צריך לכתוב ביקורות על שום רומן רומנטי.
זה ספר פופולרי, תנו לי רגע לברר עד כמה... 463 דירוגים בעברית, דירוג של פאקינג 4.6 אז אני פשוט הולכת להישאר נאמנה להצהרה שנתתי בשורה הקודמת.
וסתם שתבינו, אי אפשר לדרג ספר באתר עברית אם לא רכשת אותו פיזית או דיגיטלית דרך אתר עברית.

אז הספר הזה פופולרי, והיה בספרייה שלי הרבה זמן, ולא חשבתי לקרוא אותו.
בכל פעם שהייתי רואה אותו בספרייה הייתי נאנחת ואומרת לעצמי "אני ממש לא רוצה לקרוא את זה, הוא לא טוב."
שזה כבר מוזר ואני תוהה אם עשיתי את זה עם עוד ספרים, כי נראה לי שהספר הזה ממש התחנן אליי שאני אקרא אותו ופשוט סירבתי לתת לו צ'אנס. (המוח שלי כבר מתחיל להשתמש בסיטואציה הזאת כאנלוגיה על אהבה.)

אז אנחנו עוד רגע רשמית בחורף, ולקחת ספרים מהספרייה זה עניין יותר רציני, כי יש מצב שהם ישארו אצלי במשך חודש בין אם אני מעוניינת לקרוא אותם או לא, בגלל איזה שבועיים של גשם.
אז התחלתי לקחת את ההשאלה יותר ברצינות, ולוודא שאני לוקחת ספרים שאני באמת רוצה לקרוא בחודש הקרוב.
אני לא יודעת מה קרה, אבל עיקמתי את האף כשהסתכלתי על הספר הזה כרגיל, שלחתי את היד אל ספר אחר של הסופרת, ואז סוף סוף לקחתי אותו ונתתי לו את הרגע שלו להתחבר איתי ולהגיד לי אם הוא בשבילי. (כן בכוונה ניסחתי משפט הזוי שכזה, כי לדעתי זה מצחיק להיות קצת פסיכית.)
לא יודעת מה קרה, כל הדיבורים האלה על כך שהספר הזה הוא כמו וואטפד ושהסופרת כל שנייה כותבת כמה שהבחור גדול פיזית ושזה מעצבן, ושהוא מגוחך כי איך לעזאזל זה הגיוני שהוא הכניס את כל החזה שלה אל תוך הפה שלו - פשוט נשכחו.
רפרפתי עליו, הסתכלתי בדף הראשון, ובשלב זה כבר בחרתי שני ספרים... והייתי צריכה רק עוד ספר אחד, ואיכשהו פשוט הרגשתי את הניצוץ.
זה קשה להסביר, אבל זה משהו שמרגישים כשיודעים שמשהו הוא בשבילך, ושאתה הולך ליהנות ממנו מאוד.

שלא כמו הרבה דברים אחרים בחיים, הניצוץ אף פעם לא איכזב אותי.
אני לא זוכרת כמה פעמים הרגשתי אותו בעבר, אבל אני זוכרת שהרגשתי אותו כשקראתי את התקציר של "רוזנפלד".
ואהבתי בטירוף את רוזנפלד, וזה מוזר שיש המון ספרים שאהבתי בטירוף, ובכל זאת נתתי להם רק ארבעה כוכבים.

בכל אופן, חפרתי מספיק, אני צריכה להגיד משהו על הספר.
אבל זה ממש קשה האמת, כי קראתי את הספר הזה בדיוק כשהתחלתי להבין שחנונים מניאקים הם הטיפוס שלי, אבל לא מהסוג שמניאק אליי או אל נשים.
ובדיוק החלטתי לנתק קשר עם חנון מניאק שמאוד נחמד לנשים ללא שום אג'נדה נסתרת, רק כדי לקרוא בשבוע הזה על חנון מניאק אחר שמאוד נחמד לדמות הראשית.
זה סוג של הטרופ "אני שונא את כולם חוץ ממך", רק יותר צ'יל.

מסתבר שזה שהוא בחור גדול ושהסופרת מזכירה את זה כל הזמן, ממש לא מפריע לי, כי נשאבתי לסיפור אז בכל פעם שהיא אמרה לי שהוא גדול, זה רק הזכיר לי להעניק לדמות שלו פאקינג נוכחות.
אני חושבת שזה הכרחי! אני חושבת שלא היה רגע אחד של תיאור מיותר של עד כמה אדם קרלסן ענק.

איי... אם מישהו היה מאוהב בי כמו שאדם מאוהב באוליב... דבר אחד ברור, שאני שלא כמו אוליב לא אפספס את הפרט הזה.
כי גברים לא נחמדים לנשים ככה סתם, והוא מתואר כגבר מהסוג שאף פעם לא אומר משהו שהוא לא מתכוון אליו, ויודע מה הוא רוצה ואיך להציג דברים בצורה הכי ישירה שיש.
אז מצד אחד זה היה עינוי כי הספר הזה גרם לי לטעות ולחשוב שהבחור שניתקתי איתו קשר דומה לאדם קרלסן, ומצד שני, הוא גרם לי להרגיש בזוגיות, וכזאת שמרגישה נורמלי לי.

כן מתרחשים פה הרבה דברים לא סבירים, אבל אני נהניתי מזה, ומישהו צריך להגיד את זה, שדברים שקורים למען העלילה ושאין סבירות רבה שיקרו במציאות כי אף אחד לא עד כדי כך מפוזר כמו אוליב - הם לגמרי בסדר!
הספר הזה מתחיל בנשיקה, זאת שעל הכריכה, וזה ישר לתוך העניינים, אוליב מנשקת אדם שהיא לא מכירה כי היא שיקרה לחברה שלה שהיא יוצאת לדייט, ואז שהיא רואה אותה באה פתאום, אוליב קופצת על האדם הראשון שהיא נתקלת בו, שזה אדם קרלסן.
משם איכשהו זה מתגלגל והם מתחילים לזייף זוגיות, שזה מאוד ג'וסי כי שניהם נמצאים באקדמיה והיא דוקטורנטית והוא מרצה, היא עושה תואר והוא חלק מהסגל.
וזה פשוט כיף.
אין רגע משעמם בספר הזה, תודה לאל הסופרת הוציאה את כל הדברים הלא הכרחיים ומשעממים שבשגרה ופשוט נתנה לנו את העיקר, שזה הרומנטיקה.

אני חושבת שגם שמעתי שיש בספר הזה סמאט מוזר, שכתוב מוזר, ואני חייבת לחלוק בהפגנתיות.
הסמאט היה מדהים. (כתבתי מדהים אבל הראש שלי אמר "פייר".)
מעולם לא נהניתי ככה מסמאט, כי יש רק סצנת סמאט אחת ארוכה מאוד, ומאוד מספקת, אחרי הרבה זמן של משיכה מינית.
האם זה פאקינג סלואו ברן?
תנו לי לבדוק מה אתר עברית חושב.

אתר עברית מסכים איתי, שאכן, זה סמאט של "בעירה איטית", וזה היה כל כך מצוין אם הדמות הגברית היא הטיפוס שלך.
וכנראה זכיתי שאני אוהבת את הטיפוסים הרגזנים, שלובשים שחור, שיודעים איך לספר בדיחות שנונות וגם לספק אישה... ואני לא מתכוונת מינית, כי הוא קנה לה אוכל!

אני חושבת שמה שכולנו יכולים ללמוד מזה, שאם את מאוכזבת מגבר, ואת מחליטה לנתק איתו קשר, ואת עושה את זה מאוד גרוע, ואז את קוראת ספר שמזכיר לך אותו, אבל אז את מתחילה להבין שהוא רחוק מלהיות הדברים שמזכירים לך אותו, ושבעצם עשית החלטה נכונה כי אין מצב שהוא היה אי פעם יכול לספק אותך יותר מהאשליות שיש לך בראש לגבי מי שהוא - זה שרומן רומנטי אף פעם לא יכול להזיק.
וכן, אני לגמרי מתלוצצת.

אגב, נראה לי שאוליב אמורה לייצג איזושהי נטייה מינית, כי היא מגלה בספר הזה שהיא כן רוצה סקס, והיא פשוט צריכה מישהו שהיא מכירה וסומכת עליו כדי להימשך מינית.
וזה הפך את הסמאט בעיניי, למשהו הרבה יותר מרגש ועמוק, כי היא לא עשתה את זה הרבה, ולאדם יש צד מסוים במיטה שלדעתי יכול לבוא לנשים אחרות לא טוב... אבל לי זה היה מצויין.
אני ממש רוצה להגיד מה בדיוק קרה אבל אני לא רוצה לכתוב שהביקורת הזאת למבוגרים בלבד ואני חוששת שזה ספוילר.
בכל מקרה, זה קשור לזה שהיא אומרת לו לא לעשות משהו במיטה, אבל הוא עושה את זה בכל מקרה.
ויש מצב שזה אולי יכול לבוא לא טוב לנשים מסוימות, לי ממש לא כי כבר חשתי את הדינמיקה ביניהם ולא חשתי אי הסכמה אמיתית, כי בסופו של דבר הוא עשה משהו שגרם לה להרגיש טוב ושהוא ידע שהיא רוצה, ולא ההפך.

לפני שנה•
★★★★★
•סייג'
ההיפותזה של האהבה

ההיפותזה של האהבה

אלי הייזלווד

רומן חמוד וקליל, שעשע אותי שקראתי אותו מיד אחרי שסיימתי את "שיעורים בכימיה" ושיש ביניהן קו מנחה של מדענית צעירה... כטיבם של רומנים קיטשיים הוא בשלב מסוים הופך ללא אמין, כאילו יאללה איך את לא מבינה שהוא מאוהב בה...ועוד קטע הזוי זה שהיא אומרת לו שהיא משתמשת בגלולות כשאין לה בן זוג אף פעם... אבל חוץ מזה באמת רומן חמוד כדי להעביר את הזמן.
ועוד משהו. הרבה פעמים קורה לי באקראי לקרוא ספרים שיש ביניהם מכנה משותף שלא תמיד אפשר לדעת מקריאת התקציר של הספר (והאמת הרבה פעמים אני גם לא מתעמקת בו מדי). אז קראתי את "שיעורים בכימיה" ואח"כ את "ההיפותזה של האהבה" והספר השלישי שקראתי היה "הריווח ביננו" (הספק מכובד השבת) וציער אותי מאוד שבשלושת הספרים הופיע אקט של תקיפה מינית והמשפט- "למי את חושבת שיאמינו, לי או לך"? שלושה ספרים, בשלושה זמנים ומקומות שונים והמשפט הזה. אוף.

לפני שנה•
★★★★★
•גלית
ההיפותזה של האהבה

ההיפותזה של האהבה

אלי הייזלווד

ספר מתוק מתוק.
ציפיתי לקומדיה רומנטית וזה בדיוק מה שקיבלתי. זה ספר משעשע שכתוב נפלא וכיף להעביר אתו את הזמן.
העלילה מתרחשת באקדמיה: אוניברסיטה אמריקאית, המחלקה לביולוגיה. הסיפור מובא לנו דרך עיניה של אוליב סמית', דוקטורנטית מבריקה שחוקרת את סרטן הלבלב. בעקבות סיבה טיפשית ביותר היא מחליטה לזייף זוגיות רומנטית עם הגבר הראשון שנקרה בדרכה- ובמקרה ממש זה ד"ר אדם קרלסן, המרצה הגאון והעויין, שדוקטורנטים נוטים לפחד ממנו ולבכות בגלל המשובים שהוא נותן להם. אוליב מחליטה פשוט לנשק אותו כדי שאן, חברתה הטובה ביותר תחשוב שיש לה זוגיות בחיים... למה? ובכן, זו קומדיה רומנטית. צריכה להיות סיבה טיפשית, לא?
הספר משעשע בהחלט, ובאמת כיף לקריאה. גם אני התאהבתי באדם השתקן הציני (והחתיך ממש). אני חייבת להגיד שאהבתי את דמותו הרבה יותר מהדמות של אוליב. כנראה בגלל זה הורדתי כוכב. כי על פי כל חוקי הז'אנר: אוליב היא בחורה נחמדה, מצחיקה, חכמה מאוד וכמובן ממש לא מודעת לכמה היא יפיפייה והיא בעיקר בטוחה שהיא לא שווה יותר מדי. לא ציפיתי למשהו אחר, אבל באיזשהו שלב הניתוק שלה מהמציאות וממה שקורה סביבה באמת כבר היה קצת מוגזם.
אז נכון, זה ספר צפוי וסכריני מאוד אבל הוא כיף לקריאה, הכתיבה זורמת מאוד ומעבר לזה שהוא משעשע הוא גם די נוגע ללב.

לפני 3 שנים•
★★★★★
•michal_84
ההיפותזה של האהבה

ההיפותזה של האהבה

אלי הייזלווד

נשיקה אימפולסיבית אחת.
חודש של זוגיות מזויפת.
עסקה שבדרך כלל קיימת רק ברומנים,
ומתברר שגם במציאות של אוליב.

אוליב סמית היא דוקטורנטית חרוצה ומבריקה, עם חברה טובה בשם אן, שמתקשה להאמין שאוליב באמת התגברה על האקס שלה. אך כשאוליב מנסה להבטיח לאן שאין לה עניין יותר באקס שלה, ושאן יכולה לצאת איתו בגלל שמאוהבת בו, חברתה לא מאמינה לה ולא מסוגלת לשבור את קוד החברות.

וכך, לאוליב לא נותרת ברירה אלא לנקוט צעד קיצוני במיוחד. ברגע של אימפולסיביות מוחלטת, כשהיא מבחינה באן במסדרון, היא תופסת את הגבר הראשון שהיא רואה, ומנשקת אותו. הכול כדי להוכיח שהיא כבר מאוהבת במישהו אחר.

הבעיה היא, שהגבר אותו היא מנשקת הוא פרופסור. ועוד איזה פרופסור… הפרופסור שכולם באקדמיה אוהבים לשנוא. הוא רגזן, עקשן וקשוח. וכמו שכולם חושבים, אדם קרלסן הוא הרוע בהתגלמותו.
לכן, כאשר אוליב מבינה שאותו היא נישקה, היא הייתה בטוחה שכל הקריירה שלה הלכה לפח. היא מעולם לא חשבה שבסופו של דבר, היא תזייף איתו זוגיות.

את אוליב אהבתי מאוד. קל להתחבר אליה ולהזדהות איתה. היא מתוקה, מצחיקה ובעלת לב זהב. דרך הדמות שלה אנחנו חווים את הקשיים והמאבקים שהיא נאלצה להתמודד איתם בגלל היותה אישה באקדמיה, ואת הנחישות שלה לא לוותר על החלומות שלה. נהניתי מאוד לקרוא על הדרך שבה היא מתגברת על מכשולים כדי להגשים את השאיפות שלה.

גם אדם היה דמות שנהניתי ממנה. הוא התגלמות מושלמת של הפרופסור הגראמפי, המסתורי והמהורהר. אבל לצד זה, יש בו רגישות ונחמדות שמופנות במיוחד כלפי אוליב. היא מצליחה להוציא ממנו את הסאנשיין שמסתתר מתחת לשכבת הקשיחות.

בסופו של דבר, זו הייתה קריאה מהנה לחלוטין. הספר כתוב היטב, העלילה קלילה, מצחיקה ומלאת קסם, והקצב מדויק ונכון.
מעבר לזה, אחרי חודש וחצי של מחסום קריאה, זה היה הספר שהחזיר אותי לקרוא. צחקתי ממנו לא מעט, ונהניתי כמעט מכל רגע.

ספר מקסים ומומלץ בהחלט.

לפני 5 חודשים•
★★★★★
•Sophie Olson
ההיפותזה של האהבה

ההיפותזה של האהבה

אלי הייזלווד

קודם כל אני חייבת להחמיא לעיצוב ואיור הכריכה. בעיצוב גרפי כולם יודעים שהדבר הכי חשוב ביצירה שהיא תתפוס את העין של קהל היעד, והכריכה הזאת בהחלט עושה את העבודה. כל פעם שראיתי את הספר רציתי לקרוא אותו. עזבו רגע שרכשתי אותו פה בסימניה מאחת החברות באתר. ועזבו שבטעות הזמנתי אותו גם מאתר סטימצקי יחד עם עוד כמה ספרים ושכחתי שהזמנתי אותו וככה יצא שהיה לי את הספר פעמיים. ועזבו שיש לי אותו כמה חודשים טובים על שולחן העבודה שלי. ועזבו שכל פעם שרציתי להתחיל לקרוא אותו, רציתי לשמור אותו לרגע הנכון. הכריכה כל כך שונה מכל שאר הכריכות בז'אנר וכל כך יצירתי ומקסים והכי חשוב - הוא קשור מאוד לעלילת הספר. לא סתם שתי דמויות מתנשקות אחת עם השניה על רקע חדר מעבדה. והבונוס שזה מאויר רק מוסיף למקוריות שבו. כבר ראיתי כריכות מאוירות אחרות, אבל זאת מושקעת - יצירתית ומחשבתית.

אוליב היא דוקטורנטית לכימיה בשנתה השלישית באוניברסיטת סטנפורד קליפורניה. יש לה מטרה אחת - למצוא דרך לגלות את סרטן הלבלב לפני השלב המתקדם שלו ובכך להציל חיים. אני לא רוצה לקלקל לאלו שטרם קראו את הספר ומעוניינים לקרוא, לכן לא ארחיב על הנושא, למרות שהוא שולי וקטן.
חברתה הטובה אן, מתאהבת באקס של אוליב, ג'רמי. אן היא חברה טובה אמיתית והיא יודעת שאם היא תצא עם האקס של החברה הטובה שלה, היא תעבור על חוק חשוב מאוד, שהוא לא לצאת עם האקסים של החברה הכי טוב שלך. כולם מכירים את החוק הזה. אוליב מנסה להוכיח לאן שהיא אכן התגברה על ג'רמי ומשקרת לה שהכירה מישהו ושהיא יוצאת איתו. אוליב מצליחה לשכנע את אדם לזייף איתה מערכת יחסים רומנטית כדי לשכנע את חברתה שאכן היא עברה הלאה. אדם מסכים לזה משום שגם הוא יכול להרוויח ממערכת היחסים המזויפת משהו שחשוב לו. ומאותו רגע אוליב ואדם יוצאים באופן "רשמי" ומנהלים מערכת יחסים מזויפות לעיניי כל האוניברסיטה כולה. כולל עמיתיו ומנהליו של אדם. הבעיה האמיתית נוצרת כשאוליב ואדם מתאהבים באמת.

למרות שהספר לא עמוק או מיוחד, נהניתי מאוד. בדרך כלל אני לא אוהבת קומדיות רומנטיות, לא בספרים ולא בסרטים. אבל פה ושם יש באמת כאלה שגורמים לי לצחוק ולהתרגש. הספר הזה אחד מהם. צחקתי בקול ואפילו הזדהיתי עם סיטואציות מסוימות שהדמויות עוברות.
הדמויות מזכירות לי אותי ואת בן זוג שלי, אפילו הדמויות המאוירות בכריכה די דומות לנו. אולי זאת הסיבה שאהבתי את הכריכה? לא יודעת... אבל אני מנסה להיות אובייקטיבית.

כמובן פרפקציוניסטית כמוני לא יכולה להעביר ביקורת בלי למצוא מגרעות. 
1. התרגום בעברית על הפנים.
2. היה קטע לקראת סוף הספר שפחות אהבתי ואני אסביר.
שימו לב! ספוילר הקטע שאוליב ואדם חולקים יחד חדר במלון, היה שם קטע ספציפי שמכיל קצת סמאט, כשאדם המקסים הופך פתאום למטריד ודוחף את ידה של אוליב אל המפשעה שלו. הקטע הזה ממש לא התאים לסיטואציה שבה הדמויות היו באותו רגע. לא יודעת מה עבר על הסופרת כשהיא כתבה את זה כי עד אותו קטע קצר, הספר היה מקסים והמשיך ברצף לאחר מכן סוף ספוילר
חוץ משתי הסיבות האלה הספר ממש בסדר.

הספר הוא בעירה איטית מאוד. הקטעים ארוטיים קיימים רק לקראת סוף הספר אבל לא תופסים מקום גדול. העלילה ממש חמודה ומקסימה. דרך נהדרת להעביר את הזמן בכיף ובחיוך.

לפני 3 שנים•
★★★★★
•ספרים
ההיפותזה של האהבה

ההיפותזה של האהבה

אלי הייזלווד

קומדיה רומנטית נחמדה, מכילה שלל אי סבירויות וצירופי מקרים שקורים בקומדיות רומנטיות.
הספר לא מתאים לנערות בשל קטעים 18+ לקראת סוף הספר.

לפני 3 שנים•
★★★★★
•פלפל ירוק
ההיפותזה של האהבה

ההיפותזה של האהבה

אלי הייזלווד

ספר חמוד מאוד להעברת זמן בכיף.
סיפור אהבה כה ברור וידוע - אוליב משכנעת את אדם שיזייפו זוגיות כדי שחברה שלה תירגע ותצא עם האקס של אוליב. ההתחלה ביניהם לא משהו אבל לאט לאט הם מתקרבים. יש הרבה תיאורים של החיים בקמפוס, חיי הדוקטורנטים ואת זה מאוד אהבתי. פעם ראשונה שקראתי על הקרבות ביניהם, היריבויות, העבודה הקשה והלא מתגמלת, המאבק להישרדות...
כייפי ממש.

לפני שנתיים•
★★★★★
•מיירון
ההיפותזה של האהבה

ההיפותזה של האהבה

אלי הייזלווד

מעולה!! נהניתי לאורך כל הספר. לא היה משעמם לרגע. ספר מרגש ועם זאת קליל וזורם. בטוח יופק לסרט!

לפני 3 שנים•
★★★★★
•שני
דירוג
4.0
לפני 5 חודשים

“נשיקה אימפולסיבית אחת. חודש של זוגיות מזויפת. עסקה שבדרך כלל קיימת רק ברומנים, ומתברר שגם במציאות של”