• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
אהבות עכורות

אהבות עכורות

מאת סטפן (שטפן) צווייג

הביקורת של משה

תמונה של משה
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
5.0
אהבות עכורות

אהבות עכורות

מאת סטפן (שטפן) צווייג

הביקורת של משה

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
תמונה של משה
הוצאה לאור:מודן
שנת הוצאה:2022
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
אין ביקורת הקודמת
1/6
ביקורות על אהבות עכורות
הבאה
בנצי גורן
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
3.0
לפני 10 חודשים

“אני מאוד אוהב את כתביו של צויויג ועד עתה הוא לא אכזב אותי באף אחד מספריו אותם קראתי, כולל הביוגרפיות”

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 3 שנים•2 דקות קריאה

ספר זה מקבץ 4 נובלות שרואות אור לראשונה בעברית. אהבות עכורות הוא שם הספר, מעניין אם זה שם מקורי שצווייג נתן לספר או שהמתרגמת ליה נירגד שאיגדה את ארבעת הנובלות נתנה לו. שם הספר מתאים מצויין לתוכן המשותף של ארבעת הנובלות. צווייג הרומנטיקן הבלתי נדלה מתעלה על עצמו בארבע נובלות אלו ומציג בצורה ציורית רמות אחרות של רגש, אהבה, רומנטיקה ביחסים בין בני אנוש. אישית אהבתי את כל הנובלות, לטעמי כל אחת מאוד ייחודית בפני עצמה ומפתחת רעיונות מעניינים של הרגש האנושי. המשותף לכולם כפי ששם הספר מציין הוא אהבות או יצרים שלא באים לידי מימוש ומביאים לידי תסכול ונקיטת אמצעים לעיתים קיצוניים. הדמויות כמו בנובלות אחרות של צווייג אינן מפותחות דיין, לרבות מהן כלל אין שם, אך המתחולל בנפשם הוא העיקר אצל צווייג ואת זה אנחנו מקבלים במנות עשירות.

הנובלה הראשונה אהבתה של אריקה אוואלד מתאר את הייחסים הרומנטיים בין אריקה לבין נגן כינור מכונן העומד להיות מפורסם בתחומו. אריקה אף היא נגנית פסנתר, אך פחות כשרונית ממאהבה, הם מכירים בבית חברים ומתפתח רומן ייצרי עד שלפתע מודיע לה הכנר כי הוא חייב לבחור בינה לבין מקצועו ככנר מקצועי. הנובלה נכתבה ב-1904.

הנובלה השניה סיפור דימדומים, סיפור שהוא חצי חלום חצי מציאות. נער צעיר מתארח עם משפחתו וחברים נוספים בטירה בסקוטלנד, ערב אחד הוא יוצא לשוטט בגינה וחווה חוויה רומנטית מאין כמותה, משום מקום יוצאת אישה שאת פניה הוא איננו מצליח לראות ומתגפפת איתו, הוא לא מצליח לזהותה ואז היא נמוגה לחשיכה. המשך הסיפור הוא סביב נסיונו של אותו בחור לאתר מי מבין הנשים המתארחות בטירה היא המאהבת המסתורית. מעשיו רוויים יצר ורגש, האם ימצא את המאהבת הסודית? הסיפור נכתב ב-1911.

הנובלה השלישית האומנת מסופר מפיהן של זוג אחיות האחת בת 13 והשניה בת 12. יש להן אומנת בשכר הדואגת לטפל בהן וללמד אותן. מנקודת מבטן המעניינת של נערות מתבגרות אנו מדווחים כיצד הן מגיבות כשהאומנת מתחילה להתנהג בצורה מוזרה, מזניחה אותן, פחות מתייחסת, מסתגרת בחדרה בבכי ומדברת עם בחור שבא לבקרה על "בן שעומד לבוא לה", הנערות לא מבינות שהיא בהריון אסור ומחפשות את הילד, מיהו ומתי יגיע. נכתב ב-1911.

הנובלה הרביעית לב גווע הוא סיפור מרגש ומלא יצרים על אם ואב חולה ובתם הצעירה המתארחים בעיירת נופש, האב השמרן יוצא לילה אחד מחדרו ובדיוק מבחין בבתו חוזרת לחדרה, הוא נכנס למחשבות שהנערה מנהלת אהבהבים עם אחד הגברים בבית הארחה, הוא מנסה לגלות עם מי מתהוללת בתו. רגשותיו אל הבת מעבירות אותו על דעתו והוא נוקט באמצעים קיצוניים.

מומלץ.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של GNOLT
GNOLT
תמונה של Hill
Hill
נ
נאי
תמונה של אירית פריד
אירית פריד
תמונה של אלעד
אלעד
תמונה של Ranran
Ranran
תמונה של זה שאין לנקוב בשמו
זה שאין לנקוב בשמו
תמונה של עמיחי
עמיחי
27קוראים|גיל ממוצע57|44%נשים

על המבקר

תמונה של משה

משה

ותיק
חבר מזה 14 שנים
515 ביקורות•9 נבחרות•8,412 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית•ביוגראפיות
תמונה של משה
משה
ותיק
חבר באתר מזה 14 שנים
ביקורות515
ביקורות נבחרות9
לייקים שקיבל8,412
דירוג ממוצע4.3 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת248ספרות מקורית65ביוגראפיות20

דיון על הביקורת

9 תגובות
משה
משה •לפני 3 שנים
סקאוט בוודאי שתהני..
סקאוט
סקאוט•לפני 3 שנים
חבל שהתאבד! כמה ספרים נהדרים היה יכול עוד לכתוב. ספר זה ספציפית עוד לא קראתי אבל מובן שהוא בתכנון. צוויג אחד הסופרים האהובים עלי.
yaelhar
yaelhar•לפני 3 שנים

התלהבתי הרבה פחות ממך מהספר הזה.

חני התאבדות היא כמעט סימן היכר של רומנטיקן...
משה
משה •לפני 3 שנים
חני יש הרבה רומנטיקנים שהתאבדו מלב שבור. אחד שהכרתי סמג"ד קרבי, אשתו אמרה לו או אני או הצבא, הוא בחר להתאבד. היה קשה לו כנראה לבחור בין אהובתו לאהבתו למקצוע שלו.
חני
חני •לפני 3 שנים

נשמע לי מוזר שכזה רומנטיקן

התאבד לבסוף. לפחות השאיר מורשת טובה.
זאבי קציר
זאבי קציר•לפני 3 שנים

יפה כתבת, הספר ממתין לי על המדף הוירטואלי.

משה
משה •לפני 3 שנים
חובב ספרות, אתה לא היחידי שחושב כך, אולי אני סתם רומנטיקן ללא תקנה שהמניפולטיביות הרגשית של צווייג עובדת עליו כל פעם מחדש :)
מורי
מורי•לפני 3 שנים

מעניין מה שכתבת. אשיג את הספר.

חובב ספרות
חובב ספרות •לפני 3 שנים
ועם זאת אני חייב לציין שאלו דווקא מסיפוריו החלשים שקראתי למעט האחרון שמתעלה.
9 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של משה

נזירים מדברים - ראיונות עם נזירים בודהיסטים ממוצא מערבי

נזירים מדברים - ראיונות עם נזירים בודהיסטים ממוצא מערבי

נטע דביר

המחברת היא פסיכולוגית קלינית המתרגלת משנת 1999 בודהיזם טיבטי. הספר הוא למעשה עבודת הדוקטורט שלה עם עריכה כזו שתתאים לקריאה לקהל הרחב ולא תהיה קריאה אקדמאית.
יש הרבה ספרים נהדרים וטובים בהרבה מספר זה המסבירים על בודהיזם לסוגיו, לכן כשליש מהספר הזה הוא די מיותר למי שיש רקע עבר על בודהיזם, עד כאן החלק הפחות טוב של הספר.
שאר הספר מצויין ושונה מכל מה שתקראו ברוב הספרים. אפשר לחלק את הספר לשלשה חלקים עיקריים:
1) מבוא והסבר על בודהיזם לסוגיו (קטע מיותר למי שיש קצת רקע).
2) ראיונות עם נזירים בודהיסטיים ממוצא מערבי. זהו החלק הכי מעניין של הספר בו המחברת מראיינת ארבעה נזירים בודהיסטים המספרים על עברם, כיצד הגיעו לבודהיזם ומדוע בחרו בו כדרך חיים. הסיפורים מרתקים, במיוחד מעניין היה סיפורו של הנזיר דניאל שנולד נוצרי, אך אומץ בילדותו ע"י משפחה יהודית, הוא גדל כיהודי, אך תמיד לא ידע לאן הוא שייך בדיוק, וזהותו הייתה מבולבלת עליו, הוא מצא את עצמו משתמש בסמים ואלכוהוליסט, החשיפה לבודהיזם הצילה את חייו.
3) זהו החלק בו המחברת סוקרת כיצד הבודהיזם יכול להשפיע על הפסיכולוגיה של חיי אדם מנקודת מבט מערבית. הסקירה היא מבט רחב הקף מעיניהם של מייסדי הפסיכואנליטיקה המערבית כגון ויניקוט, ביון, וקוהוט.

ספר מעניין שנותן מבט רחב על הבודהיזם מעיניים מערביות ובהקשרו לפסיכואנליזה המערבית. שווה קריאה.

לפני 6 ימים•
★★★★★
•משה
ספינה בים

ספינה בים

אלכסנדרוס פאפאדיאמנטיס

הספר נכתב ב-1893 ע"י אלכסנדרוס פאפאדיאמנטיס, נחשב בידי רבים לדוסטוייבסקי היווני. אני לא מצאתי שום קשר בין שני הסופרים, מלבד העובדה שחיו באותה התקופה.

פאפאדיאמנטיס כותב פשוט, ברור, ייצרי, חם וריגשי, רכלני במקצת, נו..יוון אמרנו, מאוד אופייני.

הסיפור מתרחש בשלהי המאה ה-19 באי סקיאתוס וסביבתו, שהוא גם אי מולדתו של המחבר. אי קטן יחסית בו כולם מכירים את כולם.
פאפאדיאמנטיס מעביר היטב את האווירה השוררת בין התושבים, את הנופים המרהיבים וכמובן הים שתמיד נמצא קרוב.
מקום קטן בו כולם מכירים את כולם וזמן יש בשפע, מקום בו במיוחד הדור השלישי משועמם ומקבל את כח חיותו מהרכילות היומית המקומית.
הסיפור סובב סביב דודה סקבו שקמה בוקר אחד וכמו תמיד דבר ראשון שהיא עושה הוא להתבונן בים דרך חלון חדרה, הפעם היא לא רואה ים חלק כתמיד, ספינה גדולה הטילה עוגן ועומדת מספר קילומטרים מהאי.
מסתבר שיש התפרצות כולרה שהגיע מאזור טורקיה, אנשים רבים בורחים מטורקיה ומגיעים לאזור בספינות. מוטל עוצר על כל הספינות שמגיעות מטורקיה ואלו מופנות לאי קטן ולא מיושב מספר קילומטרים מסקיאתוס.

לדודה סקבו נודע כי בנה היחיד נמצא על אחת הספינות והוא כרגע שוהה בבידוד באי במרוחק וכי הוא נגוע בכולרה. היא לא מצליחה לקבל מידע עדכני על מצבו ומחליטה לסוע לבקרו באי הנגוע בכולרה. היא מפעילה את כל קשריה עם מכריה כדי להגיע לאי, היא מצליחה לקבל תפקיד של בודק בריאותי ולהגיע מחופשת לגבר לאי.

את המשך הפרשיה תוכלו להמשיך לקרוא בספר. סיפור בעל ניחוח של נוסטלגיה לימים עברו שלא יחזרו, כמובן ללא הכולרה.
זהו ספרו הרביעי של פאפאדיאמנטיס שמתורגם לעברית. יש גם מוזיאון לזכרו באי סקיאתוס.

לפני שבוע•
★★★★★
•משה
שובו של בן המקום

שובו של בן המקום

תומאס (תומס) הארדי (הרדי)

שובו של בן המקום הוא סיפור אהבה מורכב קלאסי המתרחש באנגליה הכפרית של תחילת המאה ה-19.

חמש דמויות עיקריות עומדות ונלחמות ביצרים עזים לממש את אהבתם באזור אנגלי כפרי פסטורלי. אם לפשט את קשרי האהבה בסיפור למשפט אחד אפשר לומר שיוסטישה הסוערת והרוגשת נשאת לקלים שחוזר מפאריס הגדולה לכפר האנגלי, אך מנהלת רומן בסתר עם וילדייב, וילדייב מאוהב ונושא לאישה את תומסין הנשית והעדינה, אך מנהל רומן אסור עם יוסטישה. אחרון חביב דיגורי ון האוכרן (אדם שמתעסק לפרנסתו במכירת צבע אדום לבדים, צבע המופק טבעית ולכן העיסוק באוכר היה הופך את כל הנוגעים בו לאדומי עור) מאוהב בתומסין.

קרוב לתחילת הסיפור יוסטישה נישאת לוילדייב ותומסין נישאת לקלים, לאחר מכן מתחיל עיקר הסיפור בו קשרים רומנטיים אסורים ויצרים אפלים נרקמים בין הדמויות השונות, הכל על רקע אנגליה הכפרית של תחילת המאה ה-19. הארדי מתאר היטב את הטבע, הנוף ומזג האוויר השורר באזור ואת אורח החיים המסורתי של אנשי כפר אנגלי בתקופה.

זהו רומן אנגלי קלאסי שפורסם ב-1878.

לפני שבוע•
★★★★★
•משה
הים, הים

הים, הים

אייריס מרדוק

ספר נהדר שיש בו הכל. כתיבה משובחת, תרגום מעולה, סיפור מצויין ואווירה מחשמלת.
צ'רלס ארובי כותב בגוף ראשון את סיפורו. צ'רלס הוא פנסיונר מתחום התיאטרון, אחרי חיים מלאים ופרסום רב כבמאי תיאטרון הוא מחליט שהוא רוצה לצאת לפנסיה במקום מבודד ורחוק מלונדון. הוא קונה בית באיזור נידח ממש על מצוק הנמצא על חוף הים ושם הוא רוצה להעביר את שארית חייו.
הספר נפתח בכ-30ע"מ נפלאים של תיאורי נוף ומזג האוויר של האזור ליד ביתו יחד עם תיאור הבית עצמו והכפר המבודד הקרוב לביתו.

מה לעשות שלעיתים קרובות החיים יותר חזקים מהרצונות שלנו ואט אט מתחיל עברו של צ'רלס להגיע אליו לביתו המבודד. חברים מעברו מגיעים ומתנחלים אצלו לאירוח ושלוותו מופרת ללא הרף. נוסף לכך אופיו השתלטן והקנאי שמביא אותו להתמודד מחדש עם אהבות נשכחות.

צ'רלס הוא רווק מושבע, היו לו נשים רבות בעברו, אך להתחייב לאחת מהן לא היה מוכן. מצד שני הוא לא בוחל לקיים יחסים עם נשים נשואות, לשדוד אותן מבני זוגן ולאחר שהאתגר עלה בידו הוא נוטש אותם.

צ'רלס מוצא כי אהבת ילדותו והאישה היחידה שהיה מוכן להינשא לה גרה בבית מבודד ליד הכפר השכן יחד עם בעלה. הוא נכנס לאובססיה לכבוש אותה ולקחת אותה מבעלה . כיצד תגמר אפיזודה זו תצטרכו לקרוא.

איריס מרדוק כותבת היטב, הדמויות בנויות לעומק ומורכבות והיחסים בין צ'רלס לכל אחד ממכריו כתובים בצורה מרתקת.
שאפו גדול לתרגום מעולה של חיים גליקשטיין, בלי תרגום טוב גם ספר מעולה לא יהיה קריא ומהנה.

המחברת זכתה ב-1978 בפרס מאן בוקר על ספרה הזה וממש בצדק.

לפני 4 שבועות•
★★★★★
•משה
גילוי אליהו

גילוי אליהו

ס. יזהר

קשה לקרוא ספרי מלחמה בזמננו הנוכחי, בכל זאת משהו משך אותי לקרוא את ס.יזהר. זהו ספרו האחרון של יזהר ויצא לאור ב-1999 כשיזהר היה בן 84, מפתיעה חדות מחשבתו וכתיבתו בגיל מתקדם זה. הספר מתרחש במהלך מלחמת יום כיפור, יזהר התנדב כאיש רוח להשתתף במלחמה להעלאת המורל של החיילים הלוחמים. הוא צורף לאוגדה 252 שנלחמה בסיני ואף חצתה את התעלה תוך כדי קרבות קשים. מעל לשלושים שנה אחרי שחווה יזהר את המלחמה הוא כותב את שעבר עליו בסיני.

החצי הראשון של הספר מתאר בעיקר את שעובר בראשו של יזהר ואת מחשבתו על הלחימה, על החיילים, על המוסר שבטוהר הנשק ומחשבות בכלל על המלחמה. חצי הראשון של הספר כתוב מעולה, חד, נבון ונוגע ללב ולמחשבה. החצי השני פחות טוב לטעמי, שם מתחיל יזהר לכתוב על ההמלחמה עצמה, מה קרה, לאן נסעו, איך נלחמו, ממש סיפור קרב. תוך כדי התיאורים הוא מביא קטעי עדויות של חיילים שפורסמו בזמנו ב"במחנה".

החוט העלילתי המקשר את קטעי הספר הוא חיפושו של יזהר את אליהו (אליהו שם בדוי לאליעזר חתנו של יזהר), צנחן שהשתתף במלחמה בסיני בזמן שיזהר היה שם.

פחות עניינו אותי תאורי הקרבות והלחימה, כתיבתו של יזהר במחציתו הראשונה של הספר היא עיקר ההנאה בסיפור והיא מעולה.

לפני חודש•
★★★★★
•משה
שירים ומחזות

שירים ומחזות

אברהם גולדפאדן

אברהם גולדפאדן (1840-1908) ידוע כמייסד התיאטרון היידי. הספר מחולק לשלושה חלקים עיקריים, הראשון קובץ שירים בעברית "ציצים ופרחים", השני מדגם של שניים מהמחזות הנודעים שלו "דוד במלחמה" ו"שולמית", החלק השלישי הוא מבחר מתורגם משירת היידיש שלו.

קובץ שיריו הראשון נכתב בעברית בתחילת דרכו ולאחר מכן רוב מה שכתב נכתב ביידיש וחבל. קובץ שיריו הראשון שנכתב עברית נקרא "ציצים ופרחים" והוא מצויין, עברית חדה וברורה ושירה המושפעת חזק מן המקורות.
לאחר שכתב את קובץ שירי העברית שלו השקיע גולדפאדן את מירב זמנו בכתיבת מחזות לתיאטרון היידי והם כמובן נכתבו ביידיש. בספר מובאים שניים מהנודעים במחזותיו, הטוב ביותר הוא "שולמית" הוא גם הארוך בספר, כ-60ע"מ, זהו סיפורה של שולמית בת מנוח שבאה ממשפחה מעוטת יכולת ופוגשת את אבשלום שבא ממשפחה מבוססת ועשירה. אבשלום מציל את חייה של שולמית לאחר נופלה לבאר והשניים כורתים ברית נישואין בעל פה במדבר כשהעדים היחידים הם הבאר והחתול. לאחר שנפרדים דרכיהם אבשלום חוזר לביתו ושולמית לביתה, היא שומרת על נדרה ומחכה לו, אך אבשלום נושא לאישה מישהי אחרת ונולדים לו שני ילדים. מה יהיה בסוף הסיפור.. תקראו את המחזה. זהו המחזה הנודע ביותר של גולדפאדן והוא הומחז והוצג מאות פעמים.

החלק השלישי של הספר מכיל מבחר שירים מתורגמים מיידיש, זה החלק הפחות מוצלח בספר, או שהתרגום חלש או שהשירים פחות טובים שהרי גולדפאדן השקיע את כל זמנו בהמחזת מחזות וכתיבת שירה הייתה עיסוק פנאי שלו.
שווה קריאה.

לפני חודש•
★★★★★
•משה
במחיצתו של איציק מאנגר

רבקה רוס

במחיצתו של איציק מאנגר

רבקה רוס

איציק מאנגר הוא ממשוררי היידיש האהובים עליי. ספר זה מאוד מיוחד בכך שהוא מסופר ממקור ראשון ע"י המחברת.
המחברת הכירה אישית מאוד את מאנגר בעשר השנים האחרונות לחייו, לא פעם נרמז שלמעשה הייתה מאהבת שלו. היא כותבת על המשורר, על האדם, אופיו והתנהלותו היום יומית, מה שלא תקראו בשום ספר שירה שלו.
הספר מלווה את העשור האחרון לחייו של מאנגר, בתקופה זו הוא היה מבקר הרבה בישראל ולעיתים נשאר לתקופות של כמה חודשים. למרות שמאוד אהב להיות בתוך עמו עדיין היה מעביר את רוב זמנו בארה"ב וזאת מכיוון ששם היה קהל היעד העיקרי לשירת יידיש.
רבקה רוס (המחברת) פוגשת במאנגר לראשונה ב-1958 בקפה כסית. היא מציירת את מאנגר כאיש לבבי, אוהב אדם וחברה. הוא הגיע לישראל לתת מספר הרצאות. אחת ההרצאות הטובות ביותר שלו היו על אברהם גולדפאדן מי שידוע כמייסד התיאטרון היידי.

שניהם משוחחים מידי פעם על זלמן שניאור שהיה ידיד משותף שלהם. אני מאוד אוהב את כתיבתו של זלמן שניאור, במיוחד בפרוזה. בתור אדם כבר קראתי במספר מקומות שהיה טיפוס בעייתי מה שהתבטא בעיקר בשחצנות וביקורתיות כלפי אחרים. אלו כנראה הסיבות שלא הצליח בארץ ולאחר מותו נשכח לחלוטין. גם בספר זה מאנגר מספר למחברת שפעם התהלך עם שניאור ברחובות פאריז ושניאור ראה מישהי שמצאה חן בעיניו, הוא צבט בעכוזה, זו הסתובבה וסטרה למאנגר המסכן, שניאור ממשיך ללכת בגאווה לבוש בפרוותו היקרה. מאנגר אומר לו שאילו קראה האישה למשטרה הוא היה "אבוד", אין לו דרכון ואין לו התר שהיה, שניאור ענה לו "הה.. מי מסוגל להתאפק למראה עיכוס שכזה".

המחברת מספרת את סיפורה שלה עצמה בגוף שלישי, כך שהספר קריא כמו רומן ולא כמו אוטוביוגרפיה.

מאנגר היה מאוד מוכר בשנות ה40-60 של המאה הקודמת גם בארץ וגם בחו"ל, במיוחד אצל דוברי היידיש, אבל כל חובב ספר הכיר אותו. הוא לא היה יכול ללכת ברחוב מבלי שההמון נדבק אליו. היום הוא נשכח, לא כמו שניאור, אבל קרוב לזה.

הספר מציג הרבה חלופות מכתבים בין מאנגר לרבקה רוס ומעבר להם מתאר את ביקוריו ושהותו בישראל, אז המחברת בילתה איתו זמן רב, בשנותיו האחרונות אף סעדה אותו יחד עם אישתו ואחותו. משולש היחסים הזה של המחברת, אישתו של מאנגר ואחותו מתואר על כל צדדיו ומטבל היטב את המסופר.

אסיים בסיפור אישי, באחד מטיולי הרבים בחנויות הספרים המשומשים בת"א מצאתי באחת החנויות ספר של מאנגר, כשבאתי לשלם המוכר התבונן בי בהשתאות רבה ואמר "אף אחד לא מכיר את מאנגר היום, אני נותן לך את הספר במתנה כאות הערכה על שאתה קורא אותו", אני סרבתי למתנה שהרי זו פרנסתו, לבסוף התפשרנו על מחצית הסכום.

מאוד ממליץ על הרומן הרציני העיקרי שלו שתורגם לעברית "סיפורי גן-עדן".

שווה קריאה.

לפני חודש•
★★★★★
•משה
סופרים : עשרים מסות קטנות

סופרים : עשרים מסות קטנות

דֹב קִמְחִי

דב קמחי (1889-1961), מהסופרים היותר נשכחים של דורנו וחבל, ספרו 'בית חפץ' הוא יצירת מופת. אני נהנתי עד כה מכל מה שכתב.
ספר זה מכנס עשרים מאמרים שכתב קמחי על עשרים סופרים ישראלים. המאמרים נכתבו בשנות הארבעים של המאה הקודמת.

מה שמיוחד בספר זה הוא שרוב הסופרים הם ידידיו של המחבר, או מכריו או שיצא לו לפגוש אותם מספר פעמים, לכן רוב המידע הוא מגוף ראשון ומחוויותיו של המחבר עם הסופרים המתוארים.

נמצא כאן מאמרים על מיכ"ל, אליעזר בן יהודה, ש.בן ציון, יוסף קלוזנר, שאול טשרניחובסקי, ר' בנימין, יעקב רבינוביץ, יעקב שטיינברג, א.א.קבק, ג.שופמן, י.ד. ברקוביץ, דוד שמעוני, ש"י עגנון, אשר ברש, משה סמילנסקי, יהודה בורלא, א.ראובני, שלום שטרייט, שלמה שילר, א. בן-אב"י.

מכיוון שרוב המידע הוא ממקור ראשון והוא תוצר של מפגשים עם הסופרים יהיה כאן הרבה חדש גם למי שבקי בביוגרפיות של הסופרים הללו.

לפני חודשיים•
★★★★★
•משה
ברנר

ברנר

אניטה שפירא

ביוגרפיה מצויינת על ברנר, כתובה ברור וטוב ועם זאת מקיפה ומביאה פרטים מעניינים. מאמין שמי שבקי בדרכו של ברנר ימצא כאן חידושים ויוכל להעמיק ידיעתו.

ברנר היה סופר שהשפעתו הייתה גדולה מהשפעת הספרים שכתב, המאמרים שפרסם וההרצאות שהרצה. חבריו ראו בו את המצפון והמצפן בחברה היהודית ההולכת ומתגבשת בארץ ישראל של תחילת המאה ה-20.

סיפוריו של ברנר ברובם מסופרים מתוך חייו עצמו והרבה מהם נוגעים בהתנתקות מהעיירה היהודית, התנתקות מבית ההורים, המעבר לעיר הגדולה ובעיקר נטישת הדת והמסורת ואובדן האמון באלוהים. לעיתים התוצאה היא קרע משני העולמות.
סיפורו הראשון של ברנר "פת לחם" הודפס לראשונה ב"המליץ" ב-1900, מאז לא הפסיק לכתוב וליצור. סיפורו הנודע "בחורף" הוא האוטוביוגרפי ביותר, מעין יומן נעורים.

הספר עוקב אחר כל תחנות חייו המרכזיות של ברנר מילדותו, גיוסו לצבא הצאר ועריקתו ב-1903 ממש לפני תחילת מלחמת רוסיה-יפן. ב-1904 הוא מגיע לאנגליה ללא מטען וללא כסף. מאוגוסט 1905 ועד עזיבתו את לונדון הוא מתגורר ועובד בבית הדפוס נאורודצקי. ברנר פוגש את ר' בנימין והשניים מתיידדים והתוצאה של חיבור זה הוא כתב העת "המעורר" שמופיע בראשית 1906.

דרכו של ברנר עד מותו הייתה כולה מוקדשת לספרות העברית והוא תרם רבות להתפתחותה, במיוחד לאחר שעלה לארץ ישראל ב-1909. הוא הגיע לארץ כשכבר היה מפורסם והשפעתו על הספרות העברית בארץ באותה התקופה הייתה גדולה.
הספר מתאר רבות את יחסיו של ברנר עם עמיתיו הסופרים וכמובן עם משפחתו.
כתוב בצורה מרתקת ממש כמו ספר מתח. אניטה שפירא יודעת לכתוב מעניין, עד היום לא התאכזבתי מאף אחד מספריה. מומלץ.

לפני חודשיים•
★★★★★
•משה

ביקורות נוספות על "אהבות עכורות"

אהבות עכורות

אהבות עכורות

סטפן (שטפן) צווייג

אני מאוד אוהב את כתביו של צויויג ועד עתה הוא לא אכזב אותי באף אחד מספריו אותם קראתי, כולל הביוגרפיות שכתב. אך כשסיימתי לקרוא את "אהבות עכורות", תהיתי האם אכן מדובר באותו סופר. כנראה שכך נראים כתבי בוסר שהם בעצם יותר ניסיונות ספרותיים של סופר בראשית דרכו.

בארבעת הנובלות המרכיבות את הספר הזה, מנסה צוויג לתאר רגשות מורכבים, דבר שבספריו המאוחרים יותר, הוא עושה זאת טוב הרבה יותר. הדמויות אותן מתאר כאן צווייג, חוות תשוקה, בלבול, יאוש, וכמו בספריו האחרים אנו יכולים לחוש כאן את עוצמת הרגש, אך אף אחת מהנובלות כאן אינה יכולה לעמוד בשורה אחת עם משהו כמו "מכתב מאלמונית" אם ניקח את הנובלה הזו כנקודת ייחוס.

ובכל זאת "אהבות עכורות" מעניק הצצה חשובה להתפתחותו של אחד הסופרים האירופיים האהובים של המאה ה־20, ומאפשר לעקוב אחרי התגבשותם של נושאים שילוו אותו כל חייו: בדידות, תשוקה בלתי ממומשת, והפער הבלתי ניתן לגישור בין חלום למציאות.

הכתיבה כמו אצל צווייג קולחת, הוא מייטיב לתאר את מחשבותיהם של הדמויות המרכיבות את העלילה, ובכל זאת עדיף בעייני הלא ממש אובייקטיביות בכל האמור לצווייג, לקרוא את כתביו המאוחרים יותר.

לפני 10 חודשים•
★★★★★
•בנצי גורן
אהבות עכורות

אהבות עכורות

סטפן (שטפן) צווייג

#
פעם, מזמן, צווייג היה מחביבי. קראתי את כל מה שתורגם אז מיצירתו, התמוגגתי מהררי הרגש שנראה לי אז שהוא משפריץ. הוא נראה לי אז גם מבין (ברגשות של נשים. כי נשים היו בדרך כלל הדמויות הבולטות שלו. וגם ילדים) וגם חומל. עברו כמה (וכמה) שנים ופתאום הסופר הנידח הזה הפך לסופר הכי מוסכם על קוראים. ויצירותיו תורגמו שוב ושוב, הוא מוגדר כקלאסי... אז קראתי שוב. בתרגומים הרבה יותר נגישים וקלים מבעבר. אבל התחושה שלי כקוראת, אבוי, השתנתה לחלוטין.

בספר הזה – שמצאתי על הספסל וזכרתי שאושר כתב עליו – יש ארבע נובלות. הראשונה מראשית יצירתו, 1904, שתיים מ 1911 והאחרונה מ 1927. בכולן יש קורבן שהסופר מדרבן לרחם עליו. בשני סיפורים הקורבן הצעיר/ה חווה אהבה (בראש שלו, בבימוי עצמי) וזו תהיה אהבתו היחידה. אחריה קורבנות האהבה שלא מומשה יפרשו מהעולם ויחיו בו כצללים חיים. בסיפורים האחרים הקורבן הוא חסר-ישע: אומנת אחת וזקן אחד, שניהם תמימים בדרכם, שניהם נבזזו ונבגדו על ידי אלה שהם בטחו בהם.

צווייג היה צאצא למשפחה בורגנית אמידה באוסטריה, שיהדותו לא הורגשה ולא הפריעה לו בחייו. הוא החל לפרסם נובלות ב 1904 וחווה הצלחה בתקופה בה הסגנון הרומנטי בו כתב היה מקובל ובחישה בפסיכולוגיה (לכאורה) של הדמויות היה חידוש. צווייג היה היסטוריון וכתב כמה ביוגרפיות על דמויות היסטוריות, שהצליחו מאד. היו לו שתי נשים (כל אחת בזמנה) ואולי עוד כמה קשרים זוגיים בין לבין (לפחות לפי "מכתב מאלמונית"). לא היו לו ילדים עד כמה שאני יודעת, הוא אמנם כתב דמויות של ילדים, בדרך כלל לא ממש מוצלחות, למשל "בלהט סוד" או בסיפורים "סיפור דמדומים" ו"האומנת" באסופה הזאת.

לא ניתן לשפוט ספרות תקופתית בקנה המידה של היום. דברים השתנו. העולם של אתמול מת ונקבר, ת.נ.צ.ב.ה. תהיתי מה היו אנשים חושבים על הספר, לולא שמו של צווייג על הכריכה? לטעמי הנובלות הכלולות בספר הזה אינן טובות. הראשונה פשוט משעממת והאחרות לא סבירות גם בהינתן התקופה בה נכתבו. רגש היה בהן בשפע, אבל אני בספק אם זה הרגש של הסופר. אני מניחה שאחזיר אותו לספסל, אולי מישהו יעריך אותו יותר ממני.

לפני 3 שנים•
★★★★★
•yaelhar
אהבות עכורות

אהבות עכורות

סטפן (שטפן) צווייג

ספר מעולה של צווייג, בתרגום מעולה של ליה נירגד.
הספר מאגד בתוכו ארבעה רומנים קצרים שכולם עוסקים פחות או יותר באהבות עכורות.
עכשיו זה קצת טריקי כי אני חושב שאולי הספר הזה לא ירשים את אוהבי צווייג הרגילים. הסיפורים לא מאוד מורכבים, ואפשר גם לחזות את הסוף של חלקם, דווקא בגלל שכל מה שמאפיין אותם זאת אהבה עכורה. יהיה קצת קשה למצוא את ההיבט הפסיכולוגי והעמוק אצל הדמויות, ואולי יהיה אפשר להרגיש שלא מדובר באיזה סיפור צווייגי ייחודי.
אבל אני בכל זאת אהבתי. את ארבעתם, מאוד.
אני כן חושב שהם מכילים מטען רגשי גדול, וגם אם אין איזו תסבוכת פסיכולוגית וזווית מוכרת - הם מכילים רגש מוכר, וכל סיפור בפני עצמו מכיל את התרכובת הטובה שמייחדת אותו ביחס לאחרים, ככה שנהניתי מכל אחד, ואני כן חושב שיש בהם מהאופי של צווייג.
ההתעסקות שלו באהבה מזקקת איזה משהו מיוחד, אבל לא לגמרי. יש לו לצווייג סיפורים יותר ארוכים ויותר מרשימים, וכל אחד מהם נושא הרבה מעבר לסתם אהבה.
שם, בסיפורים המאוד טובים שלו, יש הרבה יכולת סיפורית שעוטפת את הדבר הזה וגורמת לו לקבל יותר תכונה וגודל.
בסיפורים פה, הקוצר כן בא קצת לרעתו. אין ספק, מהחוויה שלי, לצווייג יש את הקצרים הכי טובים. אבל פה כן קצת חסר מהעוצמה הזאת שהוא מצליח להכניס בטיפה יותר ארוכים שלו, ולכן הקורא יכול להרגיש אולי שמדובר בסיפור רגשי עם טוויסט קצת כואב, אבל עדיין לא מיוחד.
אבל, לטעמי עדיין יש פה. זה בלי ספק ספר של 5 כוכבים, ואני אוהב אותו כמו את האחרים שלו.
נכון שיש לו יותר טובים, אבל גם הסיפורים פה עדיין מחזיקים בתוכם איזה משהו, שאולי הרבה לא יתרשמו ממנו, אבל אני כן.

לפני שנה•
★★★★★
•oziko
אהבות עכורות

אהבות עכורות

סטפן (שטפן) צווייג

"אהבות עכורות"- הוא אוסף של שלוש נובלות וסיפור קצר שכתב שטפן צוויג. שתי הסיפורים הראשונים-
"אהבתה של אריקה אוואלד" ו"סיפור דמדומים"- כתובות בתיאורים כללים של רגשות, סיטואציות ומעשים. בסיפור הקצר "האומנת" והנובלה הסוגרת את הקובץ- "לב גווע" יש כבר דיאלוגים ועלילה עם סוף.

נובלה ראשונה -Die Liebe der Erika Ewald / "אהבתה של אריקה אוואלד":


בנובלה מ1904 אריקה אוואלד- נגנית פסנתר צעירה עם שלל בעיות אישיות אביה חולה והיא נפרדת מאחותה. עלילת הנובלה מתרחשת בוינה, אריקה יוצרת קשר דרך עבודתה כמורה למוזיקה עם בחור צעיר ומבטיח נטול שם ומתאהבת בו אהבה ראשונה...
"זה מעציב אותי, מעציב בלי די" אני יודע שלא אוכל להתחתן איתך, זה יעלה לי במחיר האומנות שלי. זר לא יבין זאת- את תביני, אריקה האהובה, האהובה שלי. רק אמן יכול להבין את זה, ולך יש נפש אמן שופעת, שופעת עד בלי די.
"ואת גם חכמה. אנחנו לא יכולים להמשיך לבלות ככה ביחד...
צריך להשים לזה סוף". (ע"מ 31)
לאחר בילוי באופרטות ובמיטב המועדונים שיש לוינה להציע הבחור הנחשק שמבלה עם אריקה מנפנף אותה. בסיום אותו ערב של הוללות הוא ישים עין על זמרת אופרטה צעירה...
בסוף הנובלה תצטרך אריקה אוואלד להתאושש מ"אהבה עכורה" , משיכרונה ולחזור למסלול חייה אפור היום.

נובלה שנייה- Geschichte in der Dämmerung/"סיפור דמדומים" :

בנובלה מ-1911 המספר האלמוני נזכר באיזה שהוא סיפור שקרא עליו/ נזכר בו מאירוע לפני עשרות שנים.
הגיבור הוא בוב, הסיפור מתרחש בטירה סקוטית והוא מתאהב במרגו- אצילה צעירה ונחשקת, שמעבירה עליו מסרים דרך אחותה אליזבת(ששמה עליו עין) שהיא לא מעוניינת בו.
שיא הנובלה מגיע בקיץ (אוגוסט), כאשר בוב שוכב במיטתו וחולם- על רכיבה רומנטית עם מרגו...
"הם שותקים שניהם, אומדים זה את זה בחשש מזווית עינם.
אליזבת קמה. "אני הולכת עכשיו, בוב. רפואה שלמה". (ע"מ 103).
בוב שובר רגל ברכיבה על סוסים ושתי האחיות באות לבקר את בוב- הנער הצעיר עם השיער השחור במיטת חוליו. הוא חולם על מרגו בעוד שמקיץ לאליזבת.
עוד נובלה על אהבה מוחמצת המשולב בסיפור חניכה.

סיפור שלישי (קצר)- Die Governante/"האומנת" (1911 ) :
שתי אחיות צעירות ונטולות שם מתחברות מאוד ל"אומנת" שלהן. היא מצידה מאוהבת במשרת אחר- אוטו, שלא יודע שיש לה בן ממנו...

"את החינוך של הילדות שלי, של הבנות שלי שאותן הזנחת, אלוהים יודע עד כמה..."
נדמה שהאומנת משיבה משהו. אבל היא מדברת בקול חרישי מכדי שהילדות יוכלו להבין.
"תירוצים, תירוצים! לכל פוחזת תמיד יש איזה תירוץ. מתמסרת לראשון שבא, ולא חושבת על כלום. אלוהים הטוב כבר יושיע. ואחת כזאת רוצה להיות אומנת, לחנך ילדות. חוצפה ממש. הרי מה עולה על דעתך שארשה לך להישאר בבית הזה במצבך?" (ע"מ 125).

בסיפור קצר וקצבי, שמזכיר הרבה סיפורי ילדות- כולל זה שלי ואחותי התאומה שהחליפו לנו כמה וכמה שמרטפיות בילדות, מספר הסיפור "האומנת"...

נובלה רביעית ואחרונה- "לב גווע"/ Untergang eines Herzens:

בנובלה מ1927 בהשפעת "מותו של איוון אילץ" של טולסטוי מספר צוויג את סיפורו הטראגי של "הזקן" סלומונסון, הנוסע עם אשתו וביתו בפסחא לגרדונה באיטליה במקום מעיינות המרפא בקארלסבר שעליו הורו לו הרופאים...
ביתו ארנה ואשתו השמנה מעדיפות לנסוע לאיטליה במקום הן נהנתניות- הבת יוצאת עם גברים והאישה מתאפרת שעות... בעוד "הזקן" נמצא לבדו הן חוגגות באופרה או בטרקלינים של אצילים נהנתנים והוא מתנהג כמו במשל על האיש הזקן שאמר לבני משפחתו שהוא יישב בצד ויוכל מהקערה העלובה בחושך...
"מאושר!"(..) פעם אחת גם אני רציתי את זה, (..) פעם אחת אחרי חמישים שנה של כתיבה וחישובים ותגרנות והתמקחות רציתי גם אני להינות מכמה ימים עליזים... פעם אחת, פעם אחת, פעם אחת לפני שיקברו אותי... שישים וחמש שנה, אלוהים, בגיל הזה המוות כבר שם עליך יד והכסף כבר לא עוזר בכלום, והרופאים..." (ע"מ 145).
"הזקן" עוזב את החופשה לבדו ומחפש את עצמו. לבסוף הוא חוזר לביתם בגרמניה, כאשר ביתו ואשתו חוזרות הוא עוזב את הבית וישן במחסן...
הוא מתקרב לדת והניכור בין אשתו וביתו ממשיך עד שלבסוף מטפלים בו הרופאים...

קובץ הסיפורים "אהבות עכורות" מתחיל חלש- הנובלה הראשונה "אהבתה של אריקה אוולד" איטי מדי ולא מפתיע. בנובלה השנייה "סיפור דמדומים" יש יותר תוכן בסיפור ההתבגרות של בוב הנואש. הסיפור השלישי "האומנת" והנובלה האחרונה "לב גווע" הם מעשיות טובות גם בהשוואה לסיפוריו האחרים של צוויג- קצביות וטרגיות בדרכם הייחודית.
מעשיות מוצלחות למדי סך הכול לאהבות עכורות של הגיבורים בדרכיהם העקלקלות של החיים.

לפני 3 שנים•
★★★★★
•אושר
אהבות עכורות

אהבות עכורות

סטפן (שטפן) צווייג

ספר סיפורים מקסים מאד מומלץ לקריאה. מתאר באופן ציורי,בשפה עשירה ולא ישירה, רגשות אהבה ותשוקה. סיפורים נפלאים שונים מאד זה מזה וכולם עוסקים באהבה.

לפני 3 שנים•
★★★★★
•אסתר