הצייצן yuval bloomberg כתב שבוע שעבר ביקורת על הספר.

היא מובאת להלן:

"אחת התמות העיקריות של אנשי המחאה עוסקת בניכוס האתוס הצבאי לעצמם ונישול כל מי שהוא לא הם מהאתוס. המסר שחוזר על עצמו: הם השבט הלבן שווים יותר.

...מסביר ד״ר זאב לרר בספר הקוד האתני.

עד תחילת שנות השבעים, פעל בצה״ל מנגנון מיון על בסיס אתני (באנדרסטייטמנט של לרר). במילים אחרות, עד תחילת שנות השבעים הפעיל צה״ל מנגנון מיון גזעני ששימר את עמדות הכוח בידי האשכנזים שרובם כמובן היו משויכים פוליטית לשמאל. על פי לרר:
״הסיכוי של חיילים מזרחים להפוך לקצינים בשנים אלו היה מזערי״.

באותה תקופה התקיימה בצבא ״חלוקת עבודה היררכית ברורה בין אשכנזים למזרחים: האשכנזים היו המפקדים, הקצינים, הלוחמים ביחידות ההתנדבות ובעלי התפקידים היוקרתיים והנבחרים, ואילו המזרחים היו חיילי השורה, הרובאים, אנשי הצוות ביחידות השדה וממלאי תפקידי השירות והתחזוקה בסדנאות, במטבחים, במשאיות התובלה ובשערי המחנות”

לרר מוכיח את דבריו באמצעות מחקר סטטיסטי בתוך נתוני הגיוס של צה״ל ובדיקה מעמיקה של מנגנוני המיון. הטענה המרכזית היא כי ״כבר בימים הראשונים של השימוש בכלי המיון היה ברור כי הם יוצרים פערים חריפים בין מגויסים מזרחים לאשכנזים״.

בהמשך הדרך, עד לתחילת שנות השבעים, מנגנון המיון הגזעני של צה״ל הסווה את עצמו תחת כל מיני פרקטיקות בירוקרטיות שהסתירו את מהותו הגזענית ואת הסיבה שבגינה האשכנזים מוסללים לתפקידי המפתח ואנשי עדות המזרח לתפקידים משניים.

...אותם תוצרים של מערכת מיון גזענית שעשתה ככל יכולתה לשמר את פעולת הדיכוי אל השבט הלבן כלפי עדות המזרח, הם אלה שמרכיבים את שלד אנשי המחאה היום. הם אלה שנהנו ממשמני הארץ ומהההסללה האוטומטית שלהם לתפקידי קצונה ופיקוד, כעת הם נאחזים בקרנות המזבח רק על מנת שהשבט שלהם יוכל להמשיך את הדיכוי, מבלי להבין שהימים ההם הסתיימו ולא ישובו עוד לעולם."

קיצור תולדות חייהם של ארבעת ראשי מחתרת הלח"י (1940-1948 ) .הם היו ארבעה- המחולל ועוד שלושה("המרכז").

1.אברהם "יאיר" שטרן- המחולל.
הוא קבע: מכורתו של עם ישראל היא ארץ־ישראל, בה היה לעם ובה ישוב ליצור ולהתפתח ורק לו הזכות עליה. על כן יעודו של העם הוא לגאול את הארץ ולהקים בה את האדנות העברית וכל שלטון לא עברי בארץ־ישראל, המונע מן העם את חרותו, הוא אויב שיש להילחם בו. האויב הוא בריטניה ויש להילחם בה עד לסילוקה מארץ־ישראל. הוא הקים את תנועת לוחמי חירות ישראל, הניח את יסודותיה, קבע את מטרותיה, מלחמתה וצרכיה. יאיר נפל במלחמה הוא נרצח בדם קר על־ידי האויב.

2.יצחק "מיכאל" שמיר- המשקם.
ראש הלוחמים. אחרי רצח יאיר הוא הקים מחדש את לח״י מהריסותיה. הוא ברח מכלא האויב, איחה את הקשרים שאבדו, קלט אנשים וותיקים וחדשים, הקים סניף במצרים שחבריו שלחו נשק ותחמושת למחתרת בארץ, כן ייעל את מנגנון התנועה, הגביר את אמצעי הסודיות, גייס ציבור אוהדים שהגישו עזרה למחתרת במחבוא, במחסנים, בציוד, גייס כספים, ארגן קורסים רעיוניים ולימוד שימוש בנשק. הקים סניפים חדשים ברחבי הארץ. הוא הקים את מרכז לח״י שהנהיג את התנועה עד ליציאתה מן המחתרת.

3.נתן "גרא" ילין מור- המדינאי.
המוח של לח"י. איש בעל כושר הניתוח, ההבנה והיוזמה הפוליטית כלפי חוץ וגם כלפי פנים ביחסים עם מוסדות וארגונים פוליטיים. דיפלומט, בעל כושר ניסוח פוליטי גמיש, שקול וקר רוח. מנווט את מדיניות החוץ של לח"י. מחונן בכישרון כתיבה ועריכה ספרותית. אינטלקטואל ברוך כישרונות, חכם ונבון.

4.ישראל "אלדד/סמבטיון" שייב- האידאולוג.
הלב של לח"י. האידיאולוג היוקד, שאש בוערת בכל רמ״ח אבריו. כישרון עילאי בכתיבה ובנאום. פילוסוף וידען גדול בכתבי התנ״ך, בהיסטוריה ובספרות של עם ישראל, חריף שכל, פולמוסן מזהיר. הוגה דעות, סופר, פובליציסט ומורה שהעמיד תלמידים רבים. קרא לעצמו "מחנך ציוני", שבראש מעייניו מחשבת חירות ישראל ללא מורא וללא פשרות.

מומלץ מאוד.

ספר זה נכתב בידי איתן לבני, שעמד במרכז העצבים של מחתרת האצ"ל, "המעמד" בפי אנשיו, בתקופת המרד שהכריז מנחם בגין על שלטון המנדט.
הוא תכנן את המהלומות הנועזות שהונחתו על כוחות המשטרה והצבא הבריטיים בארץ מכורח תפקידו כמפקד המבצעים של הארגון, ואף השתתף אישית ברבות מהן.
מכאן המהימנות המוחלטת שמתלווה לסיפור זה מתחילתו ועד סופו, מהימנות של עד ראייה המעורב אישית בכל שלבי התכנון והביצוע.
לבני, יליד 1919, מוצא את דרכו לשורות האצ"ל ומשתלב בהנהגתו בתקופה הגורלית שבראשו עמד בגין(החלק הראשון).
הוא יוזם את מרבית הפעולות נגד מעוזי השלטון המנדטורי, ובכלל זה משטרות מבוצרות ומרכזי בולשת ברחבי הארץ, וכן גיוס אמצעי לחימה ממחסני אויב. עד לימי "הסזון" החשוכים ואחריהם, אך גם בתקופת הזוהר של השת"פ עם ארגון ההגנה ומחתרת הלח"י בתנועת המרי העברי, כשהאצ"ל ביצע שורת פעולות נגד תחנות רכבת ושדות תעופה שהיכו גלים בעולם כולו -שלב זה הסתיים עם לכידת המחבר(החלק השני).
הוא מוצא עצמו בכלא ירושלים , ומשם מועבר למבצר עכו. תיאור הפריצה מכלא עכו, על תכנונה המדוקדק מבפנים ומבחוץ, הוא אחד הפרקים המרתקים ביותר בספר (החלק השלישי).
עם שחרורו מהכלא והחזרה למפקדה, יוצא המחבר לשליחות באירופה המטרה להכשיר במחנות העקורים והפליטים כח יהודי שיצטרף לכוחות המזויינים ביישוב היהודי בהדיפת הפלישה הצפויה של צבאות ערב עם סיום המנדט (החלק הרביעי).
בספר תאור מפורט של כל פעולה ופעולה,מפות ואיורים, ורשימה שמית של הלוחמים שנטלו חלק בפעולות הנזכרות.

הכינוי "סזון" (עונת הציד),ניתן לניסיון ההגנה בשנים 1944-45 לחסל את האצ"ל כארגון לוחם. שנתיים קודם לכן נעשה ניסיון דומה לחיסול הלח"י.
כדי לממש את מטרת הסזזון, השתמשה ההגנה כמעט בכל האמצעים שעמדו לרשותה: חטיפות וחקירות ממושכות שלוו בעינויים קשים,גירוש ממקומות עבודה ומבתי ספר,גירוש ממקום מגורים ועוד. אולם הצעד החמור ביותר, שעורר ויכוחים סוערים בישוב,היה הסגרת חשודים בהשתייכות לאצ"ל, לבולשת הבריטית.
כינוי התוכנית בפני אנשי "המטה" שנועד לבצע את הסזון היה "ליל ברתולומיאוס"(ליל טבח ההוגנוטים בידי הקאתולים בפריס ב1572).
התסיסה בקרב האצ"ל הייתה גדולה ורבים סברו שיש להחזיר להגנה כגמולה. אולם מנחם בגין, מפקד האצ"ל, מנע זאת.הוא שכנע את חבריו להבליג וטבע את הסיסמה "לא תהיה מלחמת אחים".
מדיניותו של בגין הוכחה כנכונה,כאשר לאחר עשרה חודשים של סזון קשה, נוסדה "תנועת המרי העברי" ושלושת הארגונים -הגנה, אצ"ל ,לח"י-לחמו יחדיו נגד השלטון הבריטי בארץ.
לאחר פרוקה של תנועת המרי, שוב החלה ההגנה בפעולות נגד האצ"ל ("הסזון הקטן", שלא היה קטן כלל),אלא שהפעם נמנעה ההגנה מלהסגיר את אנשי האצ"ל לבריטים. הפעם לא הבליג האצ"ל והחזיר על כל פגיעה באנשיו.
לא היה זה המקרה הראשון בו השתמשו ראשי הממסד הציוני בכח הזרוע נגד יריבים פוליטיים (אנשי "השומר" ניסו לשתק ולפגוע בארגון "נילי",עלילת רצח ארלוזורוב על המפלגה הרוויזיוניסטית,פרשת "אלטלנה" בה הואשם בגין בהמרדה שלא הייתה ולא נבראה).
בספר זה מתוארים ה"סזונים" למיניהם, בהם פעלו ראשי ההגנה נגד האצ"ל והלח"י, שסרבו לקבל על עצמם את מרות ההנהגה הציונית.

יעקב ‬גרנק, ‬”דב ‬הבלונדיני” ‬היה ‬קצין ‬המבצעים ‬של ‬לח”י ,‬לוחם ‬עז-‬נפש,‬ שהטיל ‬את ‬חיתתו ‬על ‬השלטון ‬הבריטי ‬בארץ-‬ישראל,‬ שעוד ‬בחייו ‬הפך ‬לאגדה ‬בפי ‬העם ‬בשל ‬מעלליו ‬ומעשי ‬גבורתו.‬

הוא ‬עמד ‬בראש ‬מרבית ‬מבצעי ‬לח”י ‬נגד ‬הבריטים:‬ פעולות ‬חבלה,‬ התנקשויות ‬בנציגי ‬השלטון ‬הזר, ‬החרמות ‬נשק ‬ממחנותיו ‬וכסף ‬מקופותיו,‬ התקפות ‬נועזות ‬על ‬בנייני ‬הבולשת ,‬המשטרה ‬ומחנות ‬צבא.‬ רבות ‬סיכן ‬את ‬חייו ,‬אך ‬תמיד ‬עמדו ‬לו ‬עוז ‬רוחו,‬ החלטתו ‬המהירה ‬ושיקולי ‬ההיגיון.‬

עם ‬הצטרפות ‬לח”י ‬לצה”ל ‬אחרי ‬הקמת ‬המדינה,‬ מונה ‬דב ‬למפקד ‬פלוגת ‬הפשיטה ‬המשוריינת ‬של ‬חטיבה ‬8 בפיקודם ‬של ‬יצחק ‬שדה ‬ומשה ‬דיין ,‬בה ‬הוכיח ‬את ‬כושרו ‬הצבאי ‬המובהק.‬ הוא ‬הוביל ‬את ‬פלוגת ‬הקומנדו ‬לנצחונות ‬בכל ‬הקרבות ‬הקשים ‬לכיבוש ‬הנגב ‬בעמדו ‬תמיד ‬בראש ‬חייליו,‬ נישא ‬על ‬הג’יפ ‬או ‬הזחל”ם ‬ושערו ‬הבלונדיני ‬מתנופף ‬מתחת ‬לכובע ‬הגרב ‬למרחוק.‬

הוא ‬כבש ‬את ‬עיראק ‬סואידן,‬ המבצר ‬המצרי ‬שלא ‬נכנע ‬לשבעה ‬ניסיונות ‬כיבוש ‬של ‬צה”ל ,‬שחרר ‬את ‬נגבה ‬ואת ‬מגיני ‬נירים ‬בניצחון ‬מזהיר.‬ בכל ‬רחבי ‬הנגב ,‬שהיה ‬אז ‬מוקד ‬הקרבות,‬ הכירו ‬את ‬“הבלונדיני ‬הגבוה” ‬ואת ‬הג’יפ ‬שלו ‬הטס ‬ברוח,‬ דולק ‬אחרי ‬המצרים ,‬מזנב ‬בהם ‬ולוחץ ‬אותם ‬דרומה ‬עד ‬עוג’ה ‬אל–‬חפיר ,‬שם ‬הוא ‬נפל ‬מות ‬גיבורים.‬

גיבורי המערכה של הגנת מוסקבה באוק-נוב 1941: הגנרל פאנפילוב- דמות איש צבא שהפך לאגדה, ומפקד הבאטליון הקצין הקזכי מומיש-אולי , שמספר את סיפור עלילות יחידתו.
משפטים קאנוניים מהספר:
-"פחד ומצפון. אכזריים הם במלחמתם כחיות טרף הנוראיות ביותר"
-"אשר לא חש את שמחת הניצחון על אויב, את שמחת מפעלות הגבורה בקרב, נוא לא ידע טעמה של השמחה הגדולה ביותר, הלוהטת ביותר"
-"הלןחם הולך לקרב לא למות, כי אם לחיות"
-"בשעת הקרב נאבקים בלב אדם שני כוחות:הכרת החובה והאינסטינקט של שמירה עצמית"
-"המולדת זה אתה! הרוג את זה שרוצה להרגך! למי זה דרוש? לך,לאשתך,לאביך ולאמך,ולילדך!"
-"המלחמה-הטובה שבאקדמיות"
-"הארנבת מתה מקול עלה נידף, הגיבור מת על כבודו בקרב"
-"הדבר הקשה ביותר בצבא אינו לירות, כי אם לציית"
-"כניעה ללא ערעור לרצון המפקד. על כך מושתת הצבא"
-"הניצחון מתחשל עד לקרב"
-"הפקודה הנבונה ביותר, הטובה ביותר, תישאר חלום ,דמיון שווא,אם אין הלוחם מוכן כראוי"
-"אל תחכה להזדמנות, אלא חפשנה!ולכשתגיע- הכה!"
-"האויב נורא כל עוד לא טעמת את טעם דמו"
-"הצחוק-הדבר הרציני ביותר בחזית"
-"תפקידו העיקרי של המפקד-לחשוב,לחשוב,לחשוב"
-"יש לשאת את המוות ולהביאו על האויב,להתקיף.אם אין אתה משחק-ישחקו בך"
-"בקרב, נלחם לא העיפרון,לא המפה ששורטטה בעיפרון.נלחם האדם"
"מהו בעולם הדבר הארוך ביותר והקצר ביותר,המהיר ביותר והאיטי ביותר,הדבר שמזלזלים בו יותר מהכל,ושמצטערים על אובדנו יותר מהכל? הזמן.תפקידנו לגזול זמן מהאויב".
-"אל תחוס על החיילים עד הקרב.אך בקרב נצור את החייל"
-"בכידון תהרוג אחד- בשכל תהרוג רבבה"
-"מהלומה על גבי התודעה! אותו רגע כיניתי סופסוף בשם את סודו של הקרב,סודו של הניצחון בקרב"
-"במלחמה, ההטכחות אינן אותן שבתורת ההגיון או במתמטיקה. במלחמה מוכיחים בדם"
-"אין גבורה המונית אם אין מי שקם ראשון"
-"ניסיון המלחמה לימד אותנו,את המפקדים,שבמלחמה הן בהגנה והן בהתקפה,אמצעי ההשפעה המכריע על האויב,על תודעתו- האש! ובעיקר זו הפתאומית,המשתקת כהרף עין את מרכזי המח החשובים היותר"

נ.ב
בספר שמו של הפוליטרוק היה בוג'אנוב. האם הפוליטרוק של סימניה- "מחשבות"- עדיין כאן?

ספר שעוסק בכשלים של מקצוע הכלכלה, תורת המשחקים והבין-תחומיים.
מחדש מעט מאוד על הידוע.
מאוד הפריע לי שהמחבר (איש שלום עכשיו) דאג לכתוב לא מעט פעמים לאורך הספר שאנו חיים במדינת כיבוש, מדינה גזענית ומפלה. חיפשתי את הקשר בין דעתו זו לרעיון הכללי של הספר ולא מצאתי.

https://mida.org.il/2020/01/15/%d7%91%d7%99%d7%a7%d7%95%d7%a8%d7%aa-%d7%a1%d7%a4%d7%a8-%d7%9b%d7%99%d7%a6%d7%93-%d7%9b%d7%91%d7%a9%d7%95-%d7%94%d7%9e%d7%a9%d7%a4%d7%98%d7%a0%d7%99%d7%9d-%d7%90%d7%aa-%d7%94%d7%a9%d7%9c%d7%98%d7%95/

ביקורת מאת אהרון גרבר, אתר מידה.

http://maarachot.idf.il/PDF/FILES/7/113207.pdf