"מפורסמת בעל כורחה" הוא ספר מצוין, לדעתי. בניגוד לרוב הביקורות כאן אני כן אהבתי את הספר. ואפילו מאד. מודה שמי שכתב שהתחבר יותר לקטעים של הסבא והסבתא אני לא מסכים. הקטעים האלה יותר שיעממו אותי. ולא שאר הספר. מה שאהבתי במיוחד זה שסוף סוף מה שמבטיחים לנו בתקציר זה מה שכתוב בספר. לא כמו ספרים אחרים של סופרים דווקא מאד טובים, שהתקציר פשוט "לא מתאים" לספר עצמו והספר בסוף ממש משעמם או לא קריא. "מפורסמת בעל כורחה" הוא אכן ספר כזה שמתאר את התקציר למרות שלא כתוב בו על משפחתו של יואב ואור. לא נורא. ספר זה הוא טוב. העלילה סוחפת. אפילו מזכירה במקצת את הספרים של רם אורן. בקיצור, ספר טוב. מומלץ בחום.

תיהנו ...

נדב.

הפסקתי לקרוא באמצע, קשה לי להסביר למה. אופן הכתיבה קליל וזורם בדיוק כמו שאני אוהב, אבל משהו בסיפור שיעמם אותי, לא נמשכתי לדמות הראשית מבחינה אינטלקטואלית, אני לא מעריץ אותה והיא לא מעניינת אותי. אבל זה לא רק זה, הסיפור עצמו פשוט הרגיש לי סתמי מדי, למרות שהוא לא אמור להיות כזה בכלל.מהחווייה שלי, פשוט הרגשתי שקורים דברים וזה עובר לידי, אולי זה כן אופן הכתיבה שבעייתי? יכול להיות.

דבר אחד טוב אני יכול להגיד על הספר זה שהוא עוסק בישראלים מהסוג האהוב עליי, בורגניים כאלה. היום זה מעמד שכבר לא כל כך קיים (מתי נכתב הספר?) אבל כיף לצלול לתוך עולם שהוא כן קיים וקורים בו דברים מוזרים.

עוד ספר מיותר מבית היוצר של הסופרת חסרת הכישרון. כתיבה קיטשית ילדותית וחסרת אותנטיות לחלוטין. נוסו על נפשותיכם

בעבר, כבר כתבתי על ספרים קודמים שקראתי מבית היוצר של אורלי קראוס ויינר, שאורלי יודעת למהול קוקטילים טובים שמחליקים טוב בגרון. בספר הזה תמצאו קוקטיל שמורכב ממותחן מעורבל ברומן.

גם כאן אורלי קראוס ויינר מניעה את העלילה בשני נתיבים שנפגשים בצומת ועוצרים ברמזור:
א) בעקבות מציאת יומנה של הסבא, סיפור משפחתי על הסבתא נחמה והסבא רומק.
ב) עלילת מתח העוסקת בפענוח תעלומה שחושפת סודות.

הכתיבה של אורלי קצבית, טובה, ובגובה העיניים וזה בדיוק מה שהייתי צריכה ליום הכיפורים.

לא תמצאו כאן תחכום ספרותי, או מטאפורות ותיאורי נוף קסומים. הכול אצל אורלי קליל, בערך וקצת ליד. מאוד מזכיר לי את המתכונים שקבלתי מאימי ז"ל. שימי קצת מים, כמה קצת? מלח פלפל מעט, ככה, שתי אצבעות, את כבר תרגישי... ולמילה "תרגישי" יש כאן חשיבות, משום שאורלי כותבת מהבטן. היא מרגישה ומרכיבה משפטים שהופכים לסיפור דרמתי-מלודרמטי ועלילתי.

שמו של הספר: "מפורסמת בעל כורחה" כיוון שאבישג (שוגי) סורקין, המורה מבית ספר "נחשב" הפכה תוך דקות למפורסמת.

למה?

בערב כלולותיה ודקות אחדות לפני שבח"ל יענוד לה את הטבעת, היא מגלה שאסף, בעלה לעתיד בגד בה יומיים קודם עם סתיו חברתה הטובה.

כעוסה ומבולבלת ותוך כדי שהיא נאחזת במבטיהם של הוריה, שוגי מודיעה לקהל שבא לשמוח ביומה הגדול: "אני מצטערת להודיע לכם, אבל לפני רגע שמעתי שהחתן שכב עם מנהלת הטקס. לכן בנסיבות האלה, לא נראה לי שאני מעוניינת להתחתן איתו." (עמודים 9/10) בום!

מכאן ואילך שוגי שבורת הלב מנסה לאסוף את עצמה ונוסעת לבר. שם היא נתקלת ביואב שהציל אותה מסיטואציה לא נעימה.

החיבור בין שוגי השבירה ליואב המציל, הופך לסיפור אהבה עם קורי מתח מתגלגל, בליווי דמויות נוספות מרתקות מהעולם עברייני.

בד בבד סרטון "פיצוץ החתונה" הועלה לרשת, והפך לסרטון ויראלי עד כדי כך ששבר את שיאי הציפייה ביוטוב. עובדה זו מסבכת אותה עם מקום עבודתה בבית הספר התיכון, בניהולה הקשוח והקפדני של נירה בר טוב, ששוקלת לבטל את מינויה למחנכת הכיתה בעקבות האירוע הדרמטי.

לתוך המשבר נוחת האח הטוב-רותם. הוא מלווה אותה ומנסה למוסס את המועקה והשיברון לב בהם נתקפה אחותו. בין לבין הידוק היחסים בין האח והאחות, מתגלה גם היומן של סבתא נחמה, שמוביל אותם לעבר וקושר את שניהם, ולא רק אותם לחיים בהווה.

עם התקדמות העלילה, ומלבד המשולש הרומנטי, אסף החתן הבוגד, וסתיו החברה הטובה מצטרפות דמויות נוספות: יואב הברמן שמלמד מתמטיקה בתיכוניים אקסטרניים, ליאורה המורה למתמטיקה ומחשבים שנחשבת לאינטליגנטית ומצחיקה, וככל שחלף הזמן הפגישות בקפיטריה בין שוגי לליאורה התעצמו וקרבו ביניהן. גם אור הנער המוכשר הכניס לא מעט סקרנות ופלפל עלילה. באותה עת גם ביומן של סבתא לא חסרו דמויות: שושנה התימנייה שהיתה חברתה הטובה של הסבתא, תמר פרלמוטר- נכדתה היפיפיה עם העיניים התכולות של שושנה ועוד.

נוסף בין שני הנתיבים: היומן והעלילה שתקראו בעצמכם, אורלי קראוס ויינר נוגעת במנעד נושאים נוספים שמעסיקים את החברה הישראלית ובכלל: המהפכה הטכנולוגית, הצימאון להצצה סטייל "האח הגדול", הרשתות החברתיות, הפייסבוק, הפחד מד"ר גוגל שרודף אחריך, וכיצד כל פוסט פיקנטי הופך מיד לויראלי. אורלי מכניסה גם את היחס לעלייה התימנית בראשית המאה הקודמת, ומזכירה את פרשת "תימני כנרת המגורשים".

בליל הנושאים הללו הרגיש לי שיותר ממה שהעגל רוצה לינוק - הפרה רוצה להניק.

לדעתי הספר לא חף מגומות ולעיתים התפירה בין הפרקים רופפת. לדוגמא: הסיומת של פרק 26 וראשיתו של פרק 27.

יש בעלילה מספר עובדות היסטוריות מועשרות בבדיון רב, לעיתים מאולץ ושלא תמיד היה לטעמי.

למרות הערות והארות אלה, העלילה קולחת, זורמת, סוחפת ואפילו מפתיעה בסופה, ולכם נשאר רק לגלות כיצד שני הסיפורים הללו שלובים אחד עם השני.

בשורה התחתונה נהניתי, וקבלתי ספר אחד עם שתי עלילות, שהפתיח שלו בשבוע האחרון של החופש הגדול וסיומו בסתיו.

אחד מסממני הסתיו: נשירת העלים מהעצים. יש שיגידו שזה עצוב, באירופה זה מקסים, ואחרים יטענו שזה הניקוי של הטבע, לקראת צמיחה מחודשת. קחו את הציור הזה לאן שאתם רוצים.

תיהנו.

לי יניני

ידיעות ספרים, פרוזה מקור, 427 עמודים, 2018
נ"ב: זה מסוג הספרים שאני קוראת והם מצטרפים לסדרת קנ"ש-קראתי, נהנתי, שכחתי :-)

לדעתי החלקים בספר על הסבתא והסבא היו מעניינים יותר מהסיפור המרכזי.

איני נמנעת עם חסידי הסופרת, אך בגלל תקופת האי חשק לקרא, אליה שקעתי, חשבתי שספר של המחברת,
יכול להיות מתאים: עכשוי, קל לקריאה, זורם. ספר שלא דורש רגש ו/או מאמץ.
צדקתי!
מדובר בספר זורם, כתוב בגובה העיניים. שילוב של מותחן למתחילים עם סיפור אהבה.
ה"סצנה", "תמונה" ראשונה בספר יכולה להישמע הזויה, למי שלא יודע שדבר דומה התרחש במציאות.
לפני כמה שנים, היה מקרה, עליו כתבו בעתון המקומי: ערב אחד באחת החתונות, לפני החופה, החתן ביקש להקרין סרטון.
בסרטון צולמה הכלה מקיימת יחסים עם הבוס שלה!
נראה לי שהמקרה היווה השראה למחברת.
לסכום: ספר קליל להעברת זמן בטיסה או חופשה.

התחלה מאד מקורית ונדירה. כלה נוטלת את רשות הדבור עוד מקודם לטקס החופה ומודיעה בריש גלי ולאוחים כולם הודעה מסעירה ושוברת כי כרגע נודע לה שהחתן המיועד שכב אמש עם חברתה הטובה מנהלת הטקס ובנסיבות אלה אין היא מעוניינת להתחתן עמו. בעוד הקהל מנסה לקלוט את המידע הדרמטי הכלה נמלטת מן האולם ואין לה זכר. זוהי הפתיחה של הספר. מכאן ואילך מתחיל נתיב של שיקום הגיבורה מן ההלם הנוראי אליו נקלעה. הספור קריא וקליט עם הרבה דמיון של הסופרת הידועה, קראוס שאת רוב ספריה קראתי ובכולם יש מן הבוסם המיוחד שלה. ממליץ לכל אוהבי הספר. כמובן שמותר ואפשר לצפות לסוף מפתיע ומרגיע לאחר פיצוץ התחלתי שכזה.

אני בתחושות די מעורערות אחרי קריאת הספר. קודם כל, זה הספר הראשון שאני קורא של אורלי קראוס-ויינר, ושמעתי עליה רבות. מרגיש לי שאו שממש אוהבים את הספרים שלה, או שממש שונאים אותם, ואני מצליח להבין את מי שמחזיק בכל אחת מהדעות האלו.
מצד אחד - ספרות ישראלית במיטבה: תככנות מודרנית, רומנטיקה ולפעמים גם קצת היסטוריה ישראלית במיטבה. מצד שני - עשוי לא משהו. אפילו לא משהו בכלל!
נתחיל במבנה הספר, אשר מביא אלינו את אבישג (או שוגי) - כלה ביום חתונתה. רגע לפני החופה, החברה הכי טובה שלה (סתיו) מספרת לה שהיא שכבה עם החתן המיועד יומיים לפני כן. אבישג עולה על הבמה ומספרת לקהל האורחים את שאירע ובכך מפוצצת את חתונתה. סרטון ההתפרצות של אבישג הופך באחת לסרטון הוויראלי ביותר בישראל, והיא נאלצת להתמודד עם אי-אלו בעיות. עד כאן, סיפור נחמד. האם הוא מקורי? אני לא בטוח, אבל אין ספק שכיף מדי פעם לקרוא סיפור-טלנובלה שכזה.
ובכל זאת, משהו במבנה הספר היה כל כך הזוי בעיניי. החל מעמוד 100 בערך, הסיפור די מגיע לפתרון, והרגשתי שאני מתחיל לקרוא ספר אחר לגמרי. מאותו רגע, העלילה התמקדה בניסיון של המורה אבישג להכניס לבית הספר היוקרתי בו היא מלמדת בחור צעיר שבא ממשפחה קשת-יום. כל החלק הזה בספר הרגיש לי כמו חיקוי לא ממש מוצלח של ליאת רוטנר, ברמה שאין לי מושג איך הספר לא מקוטלג כספר נוער! אחרי שהחלק הזה הגיע למיצויו, הרגשתי שוב שאני מתחיל ספר אחרי לגמרי, הפעם ספר מתח (ואני לא כל כך בטוח שהוא עשה עבודה טובה בניסיון להיות כזה). תוך כדי, כמובן שהייתה לאורך הספר קפיצה אחורה בזמן, אי שם בימי ההתיישבות היהודית בארץ ישראל. שיהיה ברור: היו חלקים מעולים והיו חלקים פחות טובים, אבל חוסר הסדר בספר פשוט נראה לעין ולי אישית הוא הפריע.
בקיצור, מה שאני מנסה להגיד זה שחסרה לי עבודת עריכה. ממש הצלחתי לדמיין איך אורלי קראוס-ויינר שולחת את הספר החדש למי שלא יושב שם במשרד של "ידיעות ספרים", והם - שמכירים אותה כבר שנים - פשוט שולחים את הספר להדפסה. ככה. בלי לעשות כלום. אני לא מבין - בשביל מה יש עורך?
חוץ מהמבנה שהיה תמוה בעיניי, יש בעיות אמינות והיגיון קשות ביותר.

***אני אעבור פה לקצת ספוילרים, אז מי שעוד לא קרא וחושב לעשות את זה - מזהיר מראש***
1. יום אחרי פיצוץ החתונה שלה, אבישג מצליחה להתאהב בבחור אחר וגם אומרת לו שהיא בחיים לא אהבה ככה מישהו אחר? באמת? סינדרלה נשמע יותר הגיוני.
2. החתן המיועד בגד בה, החברה הכי טובה שלה בגדה בה - ואיכשהו אבישג מצליחה לסלוח לשניהם ואפילו מתחתנת עם החתן בסוף הספר. שוב. לא אומר שזה לא יכול לקרות, אבל בחייאת, קצת יותר אמינות.
3. והערה כללית - לא מעט שיחות במהלך הספר ואי-אלו סיטואציות שפשוט הרגישו לא אמינות אבל התאימו כמו כפפה ליד להתקדמות העלילה.
***סוף הספויילרים***

אז לסיכום,
החלק האהוב עליי בספר (וזה מפתיע גם אותי): הסיפור ההיסטורי של הסבתא. כתוב מעולה, קשור בעקיפין לעלילה, ופשוט ממש ממש מעניין.
החלק הפחות אהוב עליי בספר (וגם זה מפתיע אותי): הדרמה של החתונה. אני בהלם שאני כותב את זה - אבל אפשר היה לוותר על זה, לא ראיתי בזה שום תרומה לעלילה. מאמין שהיו פה שיקולי שיווק ומכירה חזקים מאוד (שעבדו גם עליי והובילו אותי לקרוא את הספר), אבל באמת - הייתי עושה "מחק" ל-100 העמודים הראשונים, או מוציא אותם ב"פייסבוק" כסיפור קצר או משהו.

ולסיום הביקורת, אני לא ממש יודע אם אני ממליץ לקרוא את הספר. הוא ישב לי על המדף מעל שנה ובימי הקורונה מצאתי את עצמי ניגש אליו. אז אם אתם מחפשים ספר להעביר איתו את הזמן, ממליץ בחום. ואם בא לכם משהו קצת יותר סוחף - זה פחות הכיוון.