סיפור דמיוני בתוך סיפור אמיתי. הסיפור האמיתי קופץ בזמנים - פעם ההסיטוריה של הגיבור, פעם ההווה של הגיבור ולעיתים ההסיטוריה של סבו. בשלב כלשהו מצטרף סיפור בתוך סיפור לסיפור הדמיוני. מבולבלים? גם אני. בשלב כלשהו הסיפור בתוך הסיפור שעמם אותי וגם כלל יותר מדי עניינים איסלאמיים שעם כל הכבוד פחות עניינו אותי אז דילגתי על הקטעים האלו. איכשהו הגעתי לסוף הסיפור בלי להבין מה היתה הפואנטה של הסיפור. תכלס חבל. הסופר יודע לכתוב טוב אבל התוכן פחות. בקיצור, בזבוז זמן בעיניי.

קראתי את הספר הזה לפני הרבה שנים ועכשיו הגיע הזמן לקרוא אותו שוב. בעיניי ספר חובה לכל ישראלי ומי שקורא את זה שיקרא גם את מה שבעיניי ספר ההמשך "נער האופניים". ספר קולח שמיטיב לתאר, כמו שכבר נכתב כאן, על היחס שקיבלו העולים מתושבי הארץ.

לכאורה הרעיון של הספר אמור להצליח. בפועל - לא נהניתי מהקריאה שלו בכלל וכבר באמצע הספר עברתי לשיטת הדילוגים (כלומר לרפרף על תחילת כל פיסקה ולהתעכב רק על מה שחשוב). חשבתי לעצמי מה הסיבה לכך, הרי הספר כתוב סך הכל בסדר (חוץ מפעמיים שגבר כלשהו- כל פעם גבר אחר- סיים את דבריו במילה "אשה!", וזה היה בהבדל של כמה עמודים!), והרעיון נשמע בסדר, אז למה לא נהניתי? אולי בגלל עודף תיאורים. אולי בגלל שהסיפור נע על הציר שבין ההווה לעבר של כל אחד מהגיבורים, מתחילים פה ומסיימים בפעם וזה היה לא רציף, ואולי כי הסופרת "הלבישה" על כל דמות את כל הדברים המוקצנים שמתאימים לדמות. לא יודעת, בכל אופן, הייתי שמחה לנצל את הזמן שבזבזתי על הספר הזה על ספר אחר.

מופתעת לראות שאין ביקורת על הספר הזה כך שאני חייבת לכתוב, לא? קראתי אותו לפני כחודש אז אנסה לשחזר... סיפור אהבה קיטשי רומנטי שמסתבך בגלל "סוד" נורא שגיבורת הספר סוחבת עמה, למפרע מסתבר שהסוד לא כ"כ נורא מה שפוגם באמינות הסיפור אבל זה הרי כל הקטע ברומני אהבה קיטשיים, לא?
סיפור חביב לאוהבי הז'אנר ולכל מי שיש לו זמן מיותר לבזבז או מי שצריך חומר כתוב להזנת הדמיונות שלו לגבי הסיכוי לאהבה רומנטית מהסרטים/הספרים.

לא התלהבתי מהספר הזה בכלל. מבחינת הכתיבה- כתיבה טובה. יש בספר שלושה חלקים. בכל חלק יש סיפורים שמתרחשים במקביל ואירועים שמתרחשים קדימה ואחורה בזמן. בכל חלק מוצגות דמויות חדשות שנכנסות למשפחה לדור הנוכחי. לקראת אמצע הספר כבר התעייפתי מהקונספט, כביכול כל פעם מתחילים סיפור חדש. לא התחברתי לסגנון ההגשה הזה. בשורה האחרונה של הספר יש פואנטה שקצת גורמת לך להיות בהלם וקצת להתרעם על כך שלא היה לזה שום רמז לאורך הספר

(ספויילר - מה הקורא בכלל יודע על אחותה של רבקה שפתאום מסתבר שרבקה היא בעצם האמא של מאיר? לא אמור להיות איזה קשר ביניהן לאורך הספר או רמז כלשהו כך שהקורא יקרא את השורה האחרונה בספר ייפול לו איזה אסימון?).

אם זה הספר הכי טוב של מיכל שלו, כמו שנכתב באחת הביקורות, אז נראה לי שבשבילי הוא יהיה הראשון והאחרון שאקרא.

רומן חמוד וקליל, שעשע אותי שקראתי אותו מיד אחרי שסיימתי את "שיעורים בכימיה" ושיש ביניהן קו מנחה של מדענית צעירה... כטיבם של רומנים קיטשיים הוא בשלב מסוים הופך ללא אמין, כאילו יאללה איך את לא מבינה שהוא מאוהב בה...ועוד קטע הזוי זה שהיא אומרת לו שהיא משתמשת בגלולות כשאין לה בן זוג אף פעם... אבל חוץ מזה באמת רומן חמוד כדי להעביר את הזמן.
ועוד משהו. הרבה פעמים קורה לי באקראי לקרוא ספרים שיש ביניהם מכנה משותף שלא תמיד אפשר לדעת מקריאת התקציר של הספר (והאמת הרבה פעמים אני גם לא מתעמקת בו מדי). אז קראתי את "שיעורים בכימיה" ואח"כ את "ההיפותזה של האהבה" והספר השלישי שקראתי היה "הריווח ביננו" (הספק מכובד השבת) וציער אותי מאוד שבשלושת הספרים הופיע אקט של תקיפה מינית והמשפט- "למי את חושבת שיאמינו, לי או לך"? שלושה ספרים, בשלושה זמנים ומקומות שונים והמשפט הזה. אוף.

כמה כוכבים ראוי לתת לספר מתח שבסופו אמנם מתגלה הפושע אך אין פתרון ותשובות לכל הדברים החשודים שהיו לאורך הספר? אני החלטתי לתת כוכב אחד כי בעיניי תופעה כזו אינה מתקבלת על הדעת, כמו שלא יעלה על הדעת רומן בלי סיפור אהבה. אך גם אם אתם כאלו שלא נותנים לזוטות שכאלו להפריע לכם מלקרוא ספר טוב והייתם מוכנים לסלוח על כזה משגה, עדיין הייתי ממליצה לכם לוותר על הספר הזה. הוא פשוט לא כזה טוב ולא שווה את הזמן שמשקיעים בו (אם בא לכם ספר מתח פשוט לכו קראו לי צ'יילד או משהו...)

מה זה ספר טוב בשבילי? ספר ש"נכנסים" אליו במהירות, אין עמודי הסתגלות או חלקים שצריך לצלוח עד שמצליחים לקרוא בכיף. ספר שכתוב בשפה טובה ועשירה. ספר שכשהוא עומד להיגמר אני מתבאסת. ספר שגורם לי לבכות. ספר שכשאני גומרת לקרוא אותו אני חוזרת לקרוא קטעים מסויימים שנגעו בי במיוחד. וספר ממש טוב זה ספר שגורם לי ללכת אח"כ לגוגל ולקרוא על פרטים מסויימים שמוזכרים בו. כל הדברים האלו פלוס סיפור מרגש על חברות ועל חיים במקום רחוק ולא ידוע, מיוחד, יפה ומועד למלחמות, נמצאים בספר הזה. אני לא מצליחה להבין איך יש כ"כ מעט ביקורות על הספר הזה. הוא ספר מושלם בעיניי. עם זאת בהיותנו אחרי השבעה באוקטובר אני חייבת להוסיף אזהרת קריאה - יש בספר קטע קשה לקריאה (החלק המתאר את הטבח של בוקצ'ון).

מסוג הספרים שאני שמחה שנופלים עליי בשבת שקטה, כאלו שאני צוללת אליהם ברגע, בולעת אותם בשניה, נהנית ממשפטים חכמים ככל שהם נמצאים פה ושם, ומצטערת כשהם נגמרים. ביננו מה עוד צריך מספר טוב? וזה אכן ספר טוב. אחרי כ"כ הרבה ביקורות מפורטות אין לי הרבה מה להוסיף (חוץ מזה שאני לא ראיתי את הסרט :) ). ממליצה בחום.