לקחתי מהספרייה בעקבות המלצה באתר.
עוד ספר מיותר, שני בשבוע האחרון. שם הספר שלא קשור בכלום לעלילה.
דמויות אשר לא יודעות מה רוצות מעצמן ומאחרים. דמויות בלי "בשר", שטחיות ו"סתומות"' וכך גם מערכות היחסים ביניהן. עלילה בלי עלילה בעצם.
והסוף? - בלי שום תובנות מצד הגבורה הראשית, כאילו מחזיר הכל להתחלה?
למרות היותו של הספר קריא, בערך, לקח לי 4,5 ימים לקראו.
בקיצור. ספר שלא מצאתי בו כלום. בזבוז זמן.

ספר טוב. מדובר כאן על "תסמונת הספר הראשון" - למה הכוונה? הסופרת סאלי רוני התפרסמה בספרה השני "אנשים נורמלים" - ספר מעולה וכמו כן סידרה בטלביזיה לא פחות מעולה. כאשר ספר שני מצליח ביותר, הולכים לספר הראשון שלה - זה הספר "שיחות בין חברים" ובונים על הצלחת הספר הראשון כך שאנשים ירוצו לקרוא גם את הספר הראשון שלה. זהו בדיוק המקרה כאן - לדעתי. אני לפחות נהגתי כך. הספר בהחלט טוב, קריא, מעניין - פחות טוב מהספר השני - אבל זה רק מעיד על יכולותיה של הסופרת להתקדם ולהשתפר. היא מיטיבה להיכנס לראשם של צעירים בני הדור הנוכחי על אופי המפגשים ביניהם, השיח ביניהם, השיח בין הדור הצעיר לבין הדור הקצת יותר מבוגר. גיבורת הספר היא פרנסס אשר שהיא מספרת הסיפור. גיבורי המשנה היא חברתה הטובה בובי, ניק מאהבה הנשוי של פרנסס, מליסה הצלמת אשתו של ניק אשר 2 הבנות פרנסס ובובי מקיימות אתה קשר למרות הבדלי הגיל ביניהן. בסך הכל ספר מהנה וקריא.

על הספר הזה שמעתי רבות והחלטתי לתת לו צ'אנס אחרי שראיתי קצת קטע מהסידרה מתוך יוטוב, הסידרה משודרת בערוץ הbbc.
הסיפור מגולל את סיפורם של חברות, בובי ופרנסס סטודנטיות בנות 21 מאירלנד שתיהן חובבות ספרות ופוטארי סלאם, האמת שדמות העיקרית ברומן היא פרנסס,הסיפור מתחיל כאשר הן מכירות זוג נשוי בשם מליסה וניק. למרות היותן חברות הכי טובות הן גם היו בנות זוג בעבר, אני מודה ש לא התחברתי לקטעים הלסביים בספר,למרות שאין לי בעיה עם זה פשוט הרגיש לי שזה לא הסיפור העיקרי בספר. בובי מוגדרת כלסבית לעומת פרנסס שהיא גם אוהבת גברים. הנושא העיקרי בספר הוא הרומן בין פרנסס לבחור המבוגר ניק, שהוא מבוגר ממנה קרוב ל11 שנים, היה משהו מאוד מיוחד בקשר בינהם שלא ידעתי להצביע בדיוק, אבל היה בו איזה קסם:
''''כשהוא הביט בי הרגשתי פגיעה. אבל היה לי ברור שהוא מתמסר למבט שלי, שהוא שם לב שאני מעוניינת להתיר בו רושם ורוצה לעמוד על טיבו.
כן אמרתי לו כל מיני דברים רעים.
ובת כמה?24
עשרים ואחת.
גבותיו התרוממו לרגע ועיניו נפערו כאילו חשב שאני מתלוצצת, ואז הוא טלטל את ראשו.שחקנים לומדים להביע את רגשותיהם גם בלי להרגיש אותם באמת, חשבתי הוא ידע שאני בת 21. אולי הוא רצה להביע מודעות מוגברת לגילאים בינינו או אולי אי שביעות רצון או אכזבה מתונה.ידעתי מהאינטרנט שהוא בן 32
אבל תיתן לזה להפריע להבנה הדדית בינינו אמרתי'' הידיעה שבחורה בת 21 מאוד מודעת לעצמה ולהתאהבותה בבחור מבוגר ממנה ב11 שנה הפתיעה אותי מאוד,המערכת יחסים בינהם הייתה מאוד מיוחדת ומאוד אמיתית, וגם לדרכה של פרנסס בחייה גילוי העצמי שלה. בתור נערה שסובלת מכאבי מחזור קשים ולא מבינה למה מגלה שהיא חולה באנדומטריוזיס,והיא מפחדת לספר לחבריה שלא ידעו שהיא מסכנה, גם אני גילית לפני כשנתיים שאני חולה במחלה חשוכת מרפא הזאת וחוששת שיחשבו שאני מסכנה, או נכה אפילו מרגישה שאני מפונקת שאני בקושי מסוגלת לעמוד על רגלי שאני מקבלת מחזור.
אני חושבת שאחד הרגעים שאהבתי בספר זה המודעות שלה למחלה ולקשרים עם סובביה וכיצד להראות להם שהיא חולה בלי שהיא מנסה להתמסכן על כך:'' זוכר שעשיתי בדיקה בבית חולים לפני חודש?אמרתי.אמרתי לך שהכול בסדר.
אז מתברר שיש לי מחלה שבה תאי הרחם גדלים במקומות לא נכונים, קוראים לה אנדומטריוזיס, בטח שמעת על זה,אני לא.זאת לא מחלה מסוכנת או משהו אבל אי אפשר לרפא אותה היא גורמת לכאב כרוני. אני מתעלפת לעיתים קרובות וזה מביך. ייתכן שאני לא אוכל ללדת, כלומר לא ידוע אם כן או לא. זה טיפשי לדאוג עכשיו כי עדיין לא יודעים'' הדיאלוג הזה מאוד אמיץ ומאוד מיוחד ומודה על סאלי רוני שממש פתחה את הנושא הרבה נשים סובלות מהמחלה וחוששות מכל הבעיות האלה, גם המחלה העצמה, וגם שיראו בהן חולות סופניות כל פעם שאני מספרת את זה לחברה שלי, היא חושבת שזה ממש מסוכן ואני צריכה להרגיע אותה שלא, לפעמים אני מנסה להרגיע את עצמי, זה מביא גם לידי תופעות דיכאוניות, מה שלא אומרים. כמה נפלא שיש ספר כזה, הוא בהחלט ספר ראוי ונדרש לקרוא בו אמליץ עליו בחום דווקא לגברים לא רק לנשים.