מזמן לא קראתי ספר מרתק ומצוין כמו "ארבע הרוחות" של כריסטין האנה.

עיקרו של הספר מבוסס על תקופה חשוכה וטראומתית בהיסטוריה האמריקאית. תקופה זו זכתה לכינוי Dust Bowl(אגן האבק). שנות השלושים המלוכלכות והתרחשה לאחר המשבר הכלכלי בעולם.

סופות אבק התחוללו בארצות-הברית וקנדה בשנים 1931-1939. שילוב של בצורת קשה, סופות חול ומשבר כלכלי היווה מתכון לעזיבה של תושבים מאזור הבצורת, ורבים מהם נותרו ללא קורת גג.

גיבורת הספר: אלזה וולקוט. עד גיל 25 היא התגוררה עם הוריה בעיירה בטקסס. אחיותיה נישאו ועזבו את בית ההורים, ואלזה נותרה בודדה ורווקה מפאת נראותה.

באחד הערבים היא החליטה לעשות מעשה. המעשה גרר את גירושיה מבית ההורים ונישואים חפוזים. היא הפכה לקתולית והתגוררה עם משפחת בעלה בחווה.

המשבר הכלכלי והאקלימי גרמו לבעלה רייף לנטוש הכול, לחפש חיים אחרים ולהגשים את חלומותיו. משנותרה לבדה עם שני ילדיה, היא קיבלה החלטה אמיצה, לעזוב את החווה יחד עם ילדיה למערב במטרה למצוא מקור פרנסה.

האם יצליחו אלזה וילדיה לשרוד את חרפת הרעב ותלאות המסע?
האם יגשימו את מטרותיהם?

נחישותה של אלזה תפנה לנימי ליבם של הקוראים. למרות כל הקשיים והתלאות אלזה היא דמות אופטימית ונחושה שרואה תמיד את האור בקצה המנהרה.

היחס המזעזע והמחריד להם זכו המהגרים מעורר כעס ומחריד. לא ייאמן שזה קרה בארצות-הברית הגדולה.

ספר מצוין על המאה הקודמת ועל אישה אחת עצמאית, אסרטיבית ונחושה.

כתיבתה של כריסטין האנה סוחפת ומרתקת. היא בונה מעט דמויות בספריה וכולן מעוררות סימפתיה, חום והזדהות.

על אותה תקופה כתב הסופר ג'ון סטיינבק את ספרו "ענבי זעם".

בשורה התחתונה: סיפור של תקווה והישרדות של האדם מול איתני הטבע.

ממליצה בחום לא לוותר הספר הזה.

לי יניני


הוצאת מודן, פרוזה תרגום, תרגום: אינגה מיכאלי, 512 עמודים, 2022

הרבה זמן לא סקרתי ספר באתר.
על הספר הזה אני מרגישה חובה להמליץ ולסקור אותו.
זה הספר הרביעי שאני קוראת של כריסטין האנה ... וכל ספר שאני קוראת שלה הופך להיות הספר האחרון לספר הטוב ביותר שקראתי.
כריסטין יודעת לייצור דמויות נשים עוצמתיות וחזקות מעוררות השראה כל אחת בדרכה שלה.
בספר זה הגיבורה אלזה מתחילה בצורה מגומגמת בהתחלה כדמות משעממת ואפורה והופכת בידי היוצר של האנה ללוחמת עוצמתית נגד העוול בעולם.

בספר זה כריסטין האנה לוקחת אותנו לתקוה בין שתי מלחמות עולם. ארצות הברית בתקופת המשבר הכלכלי הגדול של שנות ה-20 .
הספר מתאר היטב את ההבדל בין המעמדות בזמן המשבר.
הספר מספר את מאבק של אלזה וילדיה לאחר מעבר לקליפורניה בשל בעיות רפואיות של בנה לאחר סופות האבק העצמתיות שפקדו את טקסס.
אלזה וילדיה עוברים משנים של שגשוג בחוות החיטה של משפחת בעלה, לחיים על סף רעב ועוני ללא קורת גג , חיים של הישרדות בקליפורניה .
הדמויות של אלזה ובתה דמויות עוצמתיות וגדולות מהחיים.
מקווה שימשכו לתרגם את ספרייה של האנה - בהחלט היא ברשימה של אחת הסופרות אוהבות עליי יחד עם הרמל.
מומלץ ביותר.
אני מבחינתי ניתן לדרג 10 כוכבים את הספר.
ספר מושלם.

ברקס בעמוד 185. בספר אחר הייתי יכולה להגיע כבר עד הירח ובחזרה, ולעצור מאה פעמים באמצע לצבירת חוויות.
כאן, מלבד רגעים ספורים של התרגשות קלה עד בינונית, הכל נשאר סטטי. ומכוסה בחול.
אותם תיאורים של חוסר אונים, פרה וסוס מורעבים ומסכנים, קפה מר, שכבות של בגדים בלויים, שמיכות טלאים, אישה מכוערת שלא מפסיקה להאשים את עצמה בכל דבר כי ההורים שלה לא אהבו אותה, וסבבים נוספים של כל זה בלופ.

בין לבין מבצבצים דיאלוגים מעטים ודלילים מחשבתית, פתאום נזרקת איזו עצם של תקווה – קטנה ומכורסמת, ואחרי שניים-שלושה עמודים כולם מתיישבים חזרה באותה גיגית סדוקה, מתפללים לגשם ומכינים קצת מזה וקצת מזה, סוחבים, חולבים, מדשדשים, עובדים בפרך.
הבעל ברח כי באמת כמה אפשר...מבינה אותו.

עדיף כבר לנסוע לקליפורניה ולקבץ נדבות במקום להיתקע בסרט רע של לולאת הזמן, עם עלילה מדובללת, בלי תקווה בלי עתיד בלי חלום.

כריסטין האנה אוהבת את הגיבורות שלה חזקות ומעוררות השראה. וגם אם קוביות המזל שלהן נפלו על הצד הלא נכון, הן לא מקבלות את מה שקורה להן כגזירת גורל. הן נלחמות.

חייה של אֶלזָה ווֹלקוֹט מעולם לא היו קלים. לא בתור הילדה הפחות נאהבת על ידי הוריה ואחיותיה, ולא בתור אשת איש, לו נישאה מכורח נסיבות אשר שינו את חייה.
אלזה נישאת בחיפזון לגבר שממנו הרתה. היא מגיעה לחוות הוריו עם עובר בבטנה, וזוכה לקבלת פנים צוננת מצד הוריו. הם רצו לבנם עתיד אחר. רצו שהוא יהיה זה שיממש את כל החלומות שהם רק זכו לחלום. הם, שהגיעו לאמריקה מאיטליה חסרי כל, ובנו את חייהם בעשר אצבעות ועבודה מפרכת. אהבה לא היתה בנישואים האלה.

אלזה נכנסת לחיי השגרה בחווה, נותנת את כולה, ונרתמת לעבודה קשה עליה לא ידעה כלום, ובכך מפלסת דרכה לליבם של חמיה, שבמשך הזמן קיבלו את אלזה כבת, אהבו אותה, ולמדו להכיר את ערכה.

שנות השלושים של המאה הקודמת, טקסס. הימים הם ימי השפל הגדול ושנים ארוכות של בצורת קשה. האדמה משוועת לגשם שירווה אותה, שייתן חיים ליבולים הגדלים בשדות. במקום זאת זוכים התושבים לסופות חול קשות והרסניות הזורעות הרס וחורבן.

אחרי שבעלה של אלזה עוזב אותה והולך בעקבות החלומות שלו שהיו חזקים יותר מכל דבר אחר בחייו, מחליטה אלזה לקחת את שני ילדיה ולעבור לקליפורניה, עליה שמעו כל הזמן שהיא ארץ זבת חלב ודבש. חבל ארץ שופע במים, שהצבע הירוק שולט בו, ורק המחשבה על זה קוסמת לאלזה, שכל שנותיה בחווה זכתה לחיות לצד צבע חום עכור מסופות האבק.

במסעם לקליפורניה ילמדו וירגישו על בשרם עוד צד של החיים, הפעם כמהגרים, כאנשים לא רצויים בכל מקום אליו יגיעו. מאנשים שהיו קמים לפני עלות השחר לעמל יומם, אנשים שפירנסו את משפחתם בעבודה סיזיפית יומיומית וקשה, הפכו לנתמכי סעד.

אם עד לאותו מסע ידעו להתגונן אל מול הטבע, ימי הבצורת וסופות החול ההרסניות, הרי שעכשיו ילמדו להתגונן גם אל מול אנשים, שגם הם היוו סכנה, שלא אלזה ולא ילדיה הכירו כל עוד חיו בחווה, מוקפים בחיי קהילה שלווה וחמה.

בכתיבה סוחפת שלא נותנת להניח את הספר מהיד, פורשת האנה לא רק סיפור חיים משפחתי מרתק, אלא בכלל סיפורה של תקופה המתארת את חוסנו של האדם אל מול איתני הטבע.

אם הייתי מורה לספרות (היו ימים בצעירותי שעוד חלמתי להיות מורה) הייתי שואלת את התלמידים שלי במבחן שאלה :
מהן נקודות הדמיון והשוני בין 3 דמויות הגיבורות של כריסטין האנה בשלושת ספריה: "הזמיר", "הלבד הגדול" ו"ארבע הרוחות". פרט נמק והסבר.

אחרי שקראתי את שלושת הספרים האחרונים והמדוברים שלה אין ספק שיש לה קטע עם דמות הגיבורה (כולן נקבות) שהחיים מתאכזרים אליה. אם זה דרך הטבע הקשוח (הלבד הגדול וארבע הרוחות) ואם זה דרך מלחמה וארועים פוליטיים/כלכליים משני גורל (הזמיר וארבע הרוחות).
כל הגיבורות ניצבות מול גורל קשה במאה ה 20 (כל אחת בתקופה אחרת)ומולן המין האנושי ברגעי שפל. הן למודות אכזבות מהאנשים הכי קרובים להם וכל פעם עדין מצליחות להתאכזב מחדש. הרבה פעמים תחושת הייאוש היא הבולטת ביותר בזמן הקריאה בספר ולו רק בגלל כל התלאות שהגיבורה עוברת ועדיין כל אחת נכנסת ללב כמו חץ.

בספר ארבע הרוחות הרגשתי עליית מדרגה מבחינת שימת הדגש בספר על האומללות והקושי כעלילה המרכזית ואין כמעט עלילה אחרת בנוסף.
לי זה קצת צרם. בספריה הקודמים בנוסף לכל הקושי היה גם ארוע מותח שהתנהל במקביל.
היה חסר לי קו עלילה נוסף למעט התיאורים הבלתי פוסקים של עוני, סופות אבק, ייאוש וכעס ועל כן לא הצלחתי לתת לספר הזה 5 כוכבים כמו מרבית הקוראים פה.
אולי גם ציפיתי לכל כך הרבה מרוב כל הדיבורים עליו שזה היה בלתי נמנע.
היה חסר לי משהו נוסף מעבר לכל האווירה הנוראית הכללית. בספר הזה הייאוש היה הגיבור הראשי.

ועדיין...
הספר נכנס ללב (כמו ספריה הקודמים). הוריד דמעות וריגש מאוד! כריסטין האנה יודעת להעביר תחושות בספר כמו שלא הרבה סופרים יודעים ואולי פה היא אפילו עשתה את זה יותר מידי טוב.
סיפור עצוב ומטלטל על תקופה בלתי אפשרית עבור כל כך הרבה אנשים.
מומלץ

ספר מחניק גרון ולופת קרביים על אלזה(דמות היסטורית ממשית), המשפחה שהיא בנתה עם רייף בעלה, חמותה רוז וטומי חמיה האיטלקים שאמצו אותה אליהם כבת יחד עם הילדים, לורדה שמגיעה לגיל ההתבגרות ואנט שהוא קיצורו של אנטוני.
אלו הם שנות השלושים של המאה העשרים בארה"ב, בהם חל משבר כלכלי ואסון אקלימי של סופות אבק עצומות באגן האבק, שהשאיר משבר חקלאי נורא, חוות נטושות ונדידה לקליפורניה.
התקופה תועדה כבר על ידי ג'והן סטיינבק בספרו המפורסם "ענבי זעם". שם הזעם, חוסר האונים ובמידה רבה איבוד תחושת המציאות הם השולטים בעלילה ובסיפור.
כריסטין האנה, בחרה בדמות יחידה, אלזה כסמל לתהליך השינוי. היא מלווה אותה ומשפחתה הגרעינית דרך ימי השפע וחוסר הביטחון שלה ביכולותיה ואמון הסביבה בה, אל תעצומות הנפש הגדולות שהיא מגלה כשהעולם מתמוטט בסופות האבק הנוראיות שהן פרי העיבוד הברוטלי של שטחי הליס הענקיים של מרכז ארה"ב והמשבר הכלכלי שהתפתח בגלל איוולת של ניהול שוק ההון.
אלזה, לורדה ואנט, נודדים לקליפורניה כדי לגלות את השנאה לזרים: "פולשים", "אוקים" - מלשון אוקלהומה, אוקלנד ודומיהן.
למעט פרקי הסיום אין כאן זעם כמו בספרו של סטיינבק, אלא הכרה באסונות, הן של הטבע והן של האדם, המובילה לתהליך הישרדות של השלישיה.
למרות הדרמות החיצוניות, משכילה הסופרת האנה, להציג מערכת יחסים דינמית והדדית בתוך המשפחה והשכנים למחנה האוהלים בקליפורניה.
לכן, הקריאה בספר זה חונקת ולא הניחה לי לחמוק. איך אפשר לא לאמץ את תחושותיה של אלזה שאחרי שלוש שנים של סופות מגיע אביב גשום ונעים. אלזה וטוני חמיה זורעים מחדש את השדות והנבטים מבצבצים בשורות הנטיעות.
ואז מגיעה סופה "שחורה", בעלת עוצמה חזקה במיוחד, ושמה לאל את כל המאמץ.
כיצד ניתן להתייחס לאותו רגע שבו אלזה ולורדה, שקרעו את גבם בקטיף הכותנה, וזכו לפתק כי מגיע להם עשרים דולרים, מגיעים לנקודת הפדיון של הפתק ומקבלות .. שמונה עשרה דולרים. איתם הן צריכות להסתדר כל החורף?
לא תתרגזו? תעצבו? ותדאגו לשלומם?

ספר עוצמתי, מרתק, חכם ועצוב.
מדובר על אחת התקופות הקשות והכאובות בתולדות האומה האמריקאית. האסון הסביבתי החמור ביותר, קריסת הכלכלה והשפעתה על אבטלה כבדה.
מכל המאורעות הללו האנושות יכולה ללמוד ממנה ולשאוב מהקשיים שחוו אחרים.לדעתי בכל משבר כלכלי ומפולת אנחנו יכולים תמיד להסתכל אחורה וללמוד מהאחרים.
ההסטוריה המחישה את עוצמתה וכוח עמידתה של הרוח האנושית ובסופו של דבר האומץ והרוח האנושית הם שהצילו אותה מאבדון.
כאמור בשנות ה-30 של המאה הקודמת אירע משבר כלכלי חמור ביותר אשר השפיע על חייהם של מליוני אמריקאים, שמצאו עצמם יום אחד
ללא קורת גג ומובטלים מבלי יכולת קיום. גם אם היתה תעסוקה עלובה הרי שהיא עשקה אותם והורידה אותם שאולה לחיי עוני מחפיר.
אלזה גיבורת הספר מייצגת בעיני את הרוח האנושית. יוצאת עם שני ילדיה מערבה לחפש חיים טובים יותר, אחרי שנים רבות של בצורת בחווה שאותה
ניהלה עם משפחתה. החווה הפכה לחורבה וללא גידולים, הבצורת וסופות החול גרמו להם לחיי עוני וכמעט למות בנה. התקופה שהיתה בשפל כלכלי גם נקראה
אגן האבק עם סופות החול הרבות, מאות ומליונים חלו באסטמה בעקבות האקלים. אלזה מגיעה לאחד המחוזות בקליפורניה ושם פוגשת בטוב וברע. פוגשת בהמוני
משפחות כמוה חסרי כל אך עם אומץ, כח רצון ונחישות לשינוי מצבם. המקומיים ובעלי החוות העשירים מתייחסים אליהם כאל נוכלים והם מוקצים מבחינתם.. היא מתעקשת לשלוח את ילדיה ללמוד. עקב היחס המחפיר לו זוכים הפועלים ומשפחתה מבעלי החוות הנצלניים, בתה המרדנית והמתבגרת "פוקחת את עיניה" להשתלב במאבק למען זכויות העובדים.
הספר הזכיר לי במעט את הקלסיקה "ענבי זעם".
בקריאת הספר נשאבתי אליו ואל התקופה החשוכה הזו אך אחת מנקודות האור בספר הן האהבה שלה לאנשים ואחיזתה בתקוה לחיים טובים יותר שהוא המפתח לשינוי המיוחל.
ממליצה מאד (בד"כ בחום רב... אך ידוע מה גורם חום רב ובמיוחד בימים טרופים אלו תרתי משמע.)

הספר מתחיל מעולה! אלזה בת ה-25 הופכת רשמית לרווקה זקנה.
היא גבוהה, צנומה, חסרת ביטחון ומשפחתה מתייחסת אליה בניכור מוחלט.
"את לא קורצת לחיי נישואים, למרות מעמדנו הרם וכספנו.
אף גבר ראוי לא ירצה אישה כעורה שמתנשאת מעליו"

ואז היא פוגשת את רפאלו מרטינלי (18) הצעיר ממנה והם נהנים לשהות ביחד.
'הבילוי' המשותף מוביל להיריון בלתי צפוי, רפאלו נאלץ לשאת את אלזה,
והחיים מקבלים תפנית חדה.

אלזה מרטינלי מנודה ממשפחתה ועוברת להתגורר בבית הוריו של בעלה.
היא אינה מפונקת, היא עובדת קשה ביחד עם הוריו, לומדת את מטלות הבית,
נלחמת בסופות האבק, עד שמגיעה הבצורת ומכניעה אותה.
החלום להגיע לקליפורניה ולהצליח, שולח את אלזה ושני ילדיה לדרך ארוכה ומייגעת
בתקווה למצוא קורת גג בטוחה.

שם היא מגלה את הפער האכזרי בין העשירים לעניים.
השיטה היא להשאיר את חסרי היכולת תלויים בחסדי בעלי ההון,
מבלי אפשרות להתקדם, לפרוע הלוואות ולחיות ברשות עצמם.
"לא נותרה להם ברירה אלא ליפול לתוך מעגל הקסמים שייעדו להם (בעלי ההון) המגדלים הגדולים;
לחיות על אשראי, לצבור חובות, ולעולם לא להרוויח
די הצורך כדי לפרוץ החוצה מהמעגל"

יום רודף יום ...והמצב רק מחמיר...

הכתיבה המופלאה של הסופרת מציגה מציאות קשה ואכזרית של מהגרים
שכל חטאם היה לנסות למצוא עתיד למשפחתם.
הקורא עובר ביחד עם אלזה את כל המסע המטורף והמסוכן.
ההגירה הגואה השפיעה גם על התושבים הותיקים שהתקוממו כנגד המהגרים
מתוך חשש מפשיעה, מחלות ואיבוד החוסן הכלכלי.
והקורא מוצא את עצמו מביט על שני צידי המטבע...ומהרהר...

מומלץ!


* הסיבה שדירגתי בארבעה כוכבים הינה הרגשתי באיזשהו שלב שהסופרת מרחה עמודים, ולטעמי היה ניתן ועדיף לקצר את הספר ב-100 עמודים לפחות.

אכן ספר מצויין כפי שכתבו קודמי. הספר עורר אצלי לא מעט מחשבות...על צביעות העולם, הצ'סבטים וסיפורים אותם מוכרים לנו...ארה"ב הגדולה, הנעלה שאנו כל כך רוצים להידמות לה...ארץ ההזדמנויות...הכל פתוח בפני כל אחד והכל אפשרי...בולשיט! כמה רועה וגזענות, כמה צביעות!!!
בגיל 8,9 קראתי ספר שקנתה אמי. (אמי היתה תולעת ספרים. כל חודש היתה קונה ספרים מהמשכורת הלא גדולה שהיתה לה). ספר על שביתת פועלים גדולה, בה הפועלים התקוממו על השכר הזעום והתת תנאים שקיבלו ממעסיקיהם, היה שם גם איזה סיפור אהבה (זה היה בשנות ה- 70, כשעדיין חיינו באוקראינה).
עשור אחרי, אחרי, כשכבר עלינו וחיינו בארץ, ואני הייתי בגיל ההתבגרות, קראתי את הספר שוב...קראתי, וגיחכתי, אמרתי לעצמי כי מדובר בסוג של פרופגנדה (תעמולה רוסית קומוניסטית). קומוניזם זה טוב - קפיטליזם זה רע. מעמד ה"עליון" של העשירים עושק את הפועלים הפשוטים וכדומה.
והנה 50, שנה אחרי קריאה של הספר ההוא (ששמו איני זוכרת, זוכרת כי היה בכריכה אדומה קשיחה), אני קוראת את "ארבע הרוחות", והפעם מדובר בארה"ב הדגולה,
ארץ האפשרויות...והספר ההוא חוזר אלי...אותם תאורים של עושק, אותה התארגנות לשביתה, אותו הנסיון להילחם באנשים המבקשים להתפרנס בכבוד...
ופתאום ארה"ב ה"טובה" מצטיירת כהרבה פחות טובה, או לא טובה בהרבה ממה שהיתה רוסיה...הקומוניזם שהיה רעיון טוב ביסודו זוהם בדיוק כמו שהקפיטליזם הפך לקפיטליזם חזירי.