• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
זה הולך לכאוב

זה הולך לכאוב

מאת אדם קיי

הביקורת של מוריה

תמונה של מוריה
זה הולך לכאוב

זה הולך לכאוב

מאת אדם קיי

הביקורת של מוריה

תמונה של מוריה
הוצאה לאור:הכורסא
שנת הוצאה:2019
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
נצחיה
לפני שנה

“עד היום לא ברור לי איך אין במשפחה שלנו רופא. אנחנו מסוג האנשים שבוחנים לעומק כל תסמין אפשרי, שהשיחה”

7/21
ביקורות על זה הולך לכאוב
הבאה
מכור לספרי מתח
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
2.0
לפני 6 שנים

“אני מאמין שהספר מיועד לרופאים בלבד חלק מהתיאורים היו דוחים בלשון המעטה - במילה אחת אכזבה . מתיימר ל”

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 4 שנים•1 דקות קריאה

פעם הייתי עושה משמרות לילה בבית חולים. והמשמרות היו דומות למה שמתואר בספר. קראתי, והזדהיתי. זה באמת קטסטרופה לפעמים, ולפעמים מעניין מאד. כי אנשים זה דבר מעניין, וגם הצוות עשוי מאנשים. אז לפעמים המוזרויות מצד אחד, ולפעמים מהצד השני. ומשלמים מחירים על העבודה הזו, כמו שמתואר בספר. והמחירים גורמים לנו לעזוב את העבודה, כמו שהמחבר עשה (זה לא ספוילר, זה כתוב בכריכה האחורית)
בקיצור, תקראו. זה כתוב בצורה קלילה ומעניינת. כזו שאפשר לרוץ בה או לקרוא אותה מדי פעם, להציץ לחיים של מישהו אחר. ועוד דבר- אם אתם חושבים ללמוד רפואה- תחשבו שוב, ותכינו מראש את הקרקע לבעיות שמתוארות שם. ובהצלחה!

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של סוריקטה
סוריקטה
תמונה של אירית פריד
אירית פריד
תמונה של מלכה לוין
מלכה לוין
תמונה של cujo
cujo
תמונה של מעין
מעין
תמונה של Mira
Mira
תמונה של זאבי קציר
זאבי קציר
תמונה של dina
dina
15קוראים|גיל ממוצע53|67%נשים

על המבקרת

תמונה של מוריה

מוריה

ותיקה
חברה מזה 4 שנים
83 ביקורות•701 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית•ביוגראפיות
תמונה של מוריה
מוריה
ותיקה
חברה באתר מזה 4 שנים
ביקורות83
לייקים שקיבלה701
דירוג ממוצע4.1 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת34ספרות מקורית17ביוגראפיות3

דיון על הביקורת

2 תגובות
Rasta
Rasta•לפני 4 שנים
ממליץ על בית האלוהים. חוויה ספרותית מטלטלת, גרוטסקית, מצחיקה ומשוגעת.
אהוד בן פורת
אהוד בן פורת•לפני 4 שנים

אין ספק הבחירה להיכנס לעולם הרפואה

זו בחירה לא קלה. מוריה, אני מתאר לעצמי שקראת את הספר מתוך הזדהות עמוקה. היה נחמד אם בהזהרת ספויילר היית משתפת אותנו קצת יותר. לא פעם מעניין לקרוא על המפגש של קוראים עם ספרים ועוד במקרה כמו שלך שאת באה מהתחום עליו מסופר בספר.
2 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של מוריה

סיבוב ההופעות של הגולם מפראג

סיבוב ההופעות של הגולם מפראג

אריאל הורוביץ

ספר ישראלי. הספר גרם לי להרגיש שאני קוראת משהו מאד מציאותי, שמתרחש או יתרחש ממש כאן. הדמויות מעניינות וקצת קלישאתיות, אך העלילה הריאלית משאירה פתח לתקווה לעתיד.
כמו כל המציאות השברירית שלנו כאן, שאנו נעים בה בין מלחמות ואירועים בטחוניים ומקווים למצוא את עצמינו פורצים לעולם בטיימינג נכון מבחינת כל המרכיבים, כך גם הדמות הראשית, המוזיקאי, מנסה למצוא את הדרך של הלהקה שלו וגם של חייו, ואירועים בטחוניים שקורים ברקע משבשים לו את הסדר שהוא מייחל לו ומכריחים אותו להביא את עצמו ולברר את הדרך שהוא רוצה לעשות וללכת בה.
מומלץ לקריאה, הכתיבה טובה ומרתקת, אך לא מביא השראה גדולה.

לפני חודש•
★★★★★
•מוריה
המוזיאון לאהבה מודרנית

המוזיאון לאהבה מודרנית

הת'ר רוז

מהי אמנות?
עבור האישה הזו -מרינה אברמוביץ'- אמנות היא אמת. היא מראה את הדברים בעולם כמו שהם, מקלפת את כל השכבות עד לגלעין הפנימי, ומזמינה את האנשים לבוא ולצפות בה, לבוא ולהשתתף במיצג. האמנית היא בעולם האמיתי, המיצגים אמיתיים, הסיפור בדוי.

במיצג הזה, שיושבת בו האמנית מול כיסא ריק, מוזמנים האנשים לשבת מולה ולהסתכל לתוך עיניה. היא לא זזה כמעט, מביטה בהם ברוך ובנחישות. והם מוצאים בתוך עיניה את עצמם. מהי האמת שבתוכך? מה את/ה באמת? מה קורה איתך עכשיו? הם מוצאים משהו בתוכם וקמים ללכת, ומישהו אחר מתיישב במקומם. האנשים מתחלפים במשך כל היום, ולבסוף נסגר המקום והיא הולכת לנוח במקום שקט, עד למחרת בבוקר. בקומות העליונות של המוזיאון מוצגות עבודות קודמות שלה, כך שמתקבל מין מבט כולל יותר על העבודה שלה ועל חייה.

המיצג הזה נמשך שלושה חודשים, והוא תופס אנשים במקומות שונים בחייהם. יש בספר כמה דמויות שנעות סביב המיצג, מושפעות ממנו, מבינות דבר או שניים על החיים שלהן. הדמות העיקרית היא מלחין ותיק שכותב פסקול לסרטים, הוא מגיע למיצג הזה כדי לצפות בו מן הצד, יוצר לעצמו מין העתק בביתו, ורק ביום הלפני אחרון הוא מתיישב מול האמנית. כאשר הוא ושאר האנשים יושבים מולה, משהו מתיישב בנפש שלהם, מוצא את מקומו. כך גם המלחין, מיישב את נפשו ומשנה משהו בחייו.

אהבתי את הספר, הוביל אותי לחשיבה. הכתיבה טובה, נוגעת ולא נוגעת. האמנית עצמה מעניינת והאתגרים שהיא מציבה בפני הצופים הם אתגרים של גילוי עצמי וחשיפה עצמית. מומלץ לקרוא כשרוצים משהו אוורירי אבל לא שטחי.

לפני חודשיים•
★★★★★
•מוריה
פארק היורה

פארק היורה

מייקל קרייטון

המון זמן לא קראתי קלאסיקה כזו. לא חדשה, אך כתובה טוב ואיכותית. בספר יש המון ידע תיאורטי אבל לא משעמם. משולב בחכמה בתוך הטקסט. תיאורים חיים ומרתקים. בנוסף, גם הדמויות מאופיינות טוב. המבוגרים, הילדים. לכל דמות יש קווי אופי, קווי מתאר, וזה עוזר להתפתחות העלילה בספר וליצור אותה בראש במקביל. ובמיוחד נהניתי מהעלילה עצמה.

העלילה מדברת על ביוטכנולוגיה, ובפרט ההנדסה הגנטית. מה קורה כשהיא נמצאת בידיים של אנשים שיש להם יותר מדי כסף, זמן פנוי, כח אדם ושיגעון גדלות. לדוגמה- אנשים כאלה יכולים לנסות ליצור פארק דינוזאורים. ודינוזאורים הם יצורים שלא חיו בעולם הזה כבר מליוני שנה (לדיונים על אבולוציה או בריאת העולם נניח לזמן אחר), וזה אומר שכל צורת החיים שלהם היתה שונה לחלוטין ממה שאפשר ליצור במעבדה.

מה קורה בפועל בספר- צוות חוקרים מגוון בראשות אדם עם חלומות גדולים מפתח פארק על אי קטן מול חופי קוסטה ריקה, מצליח לייצר דינוזאורים מסוגים שונים ומצליח ליצור להם סביבת מחיה. אך אי אפשר לשלוט בהם עד הסוף, וכל השליטה תלויה בזרם חשמל רצוף ובעירבון מוגבל.

בגלל המגבלות והתקלות שמתחילות לצוץ כאשר המנהל כבר רוצה לנוע לכיוון פתיחת הפארק, מוזמנים מספר מומחים חיצוניים לחוות דעת ולפיתרון הבעיות. לכל אחד מהם זווית ראיה שונה ויחד הם יוצרים את כל הזוויות המחשבתיות והמעשיות לבחינת הפארק, המכונה "פארק היורה" על שם תקופת היורה שבה במקור חיו הדינוזאורים, ששוחזרו במעבדה.
ואז העניינים יוצאים משליטה. כלומר, הדינוזאורים.

ברצף של מספר תקלות יוצא הפארק משליטת המחשבים והחשמל לזמן מה שבו הדינוזאורים מסתובבים חופשי. אנשי המקום והצוות נמצאים בסכנת חיים, ומתמודדים בדרכים יצירתיות עם היצורים הגדולים והטורפים. חלקם מתים וחלקם נפצעים אך שורדים עד הסוף שבו מגיעים לחלץ אותם מהאי.

אהבתי את הסיפור. די מפחיד, הייתי אומרת. אך חוץ מזה היה משולב בו המון ידע. על הנדסה גנטית, על ביטוכנולוגיה, על דינוזאורים מסוגים שונים ועל תורת הכאוס. מומלץ לקרוא!

לפני 3 חודשים•
★★★★★
•מוריה
IVF : המדריך הידידותי לטיפולי פוריות

IVF : המדריך הידידותי לטיפולי פוריות

תמר מדינה-הרטום

לפני כמה שנים הייתי בעיצומו של מסע לטיפולי פוריות. כן, לא טיפולי פוריות עצמם, יותר ההכנה אליהם. איסוף של בדיקות מכמה רופאים, הכנה נפשית ופיזית וזוגית ותודעתית. והספר הזה ממש ריכך לי את כל הטיפולים. דרכו למדתי איך הרגישה המחברת, שזה לגמרי נורמלי להיות לא נורמלית במהלך טיפולי פוריות, ועד כמה זה נכון להגיד בשלב כלשהו די, לא רוצה יותר להמשיך בטיפולים.
אז אמנם לא עשיתי הרבה טיפולי פוריות, ולא נולד לי ילד או שניים כמו שקיוויתי כל כך, אבל הספר הזה חיזק אותי בנושא בתקופה ההיא, ואני מודה על כך מאד :)

לפני 4 חודשים•
★★★★★
•מוריה
השבוי ואשת השבוי

השבוי ואשת השבוי

נורית הרפז

לפעמים זה מנחם לדעת שלא הכל התחיל עכשיו. שהתקופה הזו היא אחת מני רבות שעברו עלינו כעם וכמדינה וכהיסטוריה עולמית. מנחם לדעת שיש אנשים שעברו לפנינו את הקושי הנוכחי ושרדו אותו כדי לספר לנו איך הם עשו את זה.
במהלך כל שנות המדינה נלקחו אנשים בשבי האויב. בדרך כלל הם היו גברים צעירים, בדרך כלל חיילים. לפעמים היו להם משפחה וילדים, לפעמים לא. והרוב חזרו, חיים. יש ארגון של פדויי שבי, יש תקנות מדינתיות בקשר אליהם, ויש התמודדות שלהם כחבורנ וכיחידים לאורך השנים שעברו מאז ועד היום.
בספר הזה יש סיפור של אחד מהם. רמי הרפז נפל בשבי המצרי בשנת 1970. הוא היה בשבי בתחילה לבדו ואחר כך עם עוד חיילים ישראלים, במשך שלוש וחצי שנים.
בספר הזה מובא הסיפור שלו על חייו בשבי, ובמקביל הסיפור של אשתו וילדיהם. כי החיים בארץ המשיכו כרגיל גם בזמן שעבורו הם התקיימו במימד אחר.
הספר הזה חשוב, אהבתי אותו ולמדתי המון.
א. הוא מראה שאדם לא סתם מטפח כישורים, לא סתם נולד עם מערך תכונות מסויים, לא סתם מגיע למקום עם אנשים ספציפיים. לכל אדם יש תפקיד והוא מיוחד לו לפי תכונותיו כישרונותיו. ובשעה הנכונה כולו מגיע לידי ביטוי ומימוש. כשרמי הרפז היה בשבי, הוא הביא איתו את כל מה שלמד עד כה, ואת כל תכונות האישיות שלו, ואלו הפכו אותו למנהיג הלא רשמי של חבורת השבויים.
ב. יש חיים אחרי. אחרי המשבר, התקופה הקשה, יש חיים אחרי. יש חיים ויש מוות, יש עליות וירידות. החיים לא נגמרים עד שהם נגמרים באופן סופי. אחרי שרמי הרפז חזר מהשבי המצרי, ויחד עם אשתו חזרו לחיים מלאי עשיה ומשפחתיות, נולד להם בן. והבן הזה מת בגיל 26. כלומר זה לא שהם חיו באושר ועושר. החיים ממשיכים אחרי תקופה קשה, על כל מה שהם מביאים איתם.
אני ממש ממליצה לקרוא, גם בהקשר הנוכחי של החטופים שהיו שם וחזרו חייים, וגם בהקשר הכללי שלכל דבר יש שני צדדים. יש את השבוי ויש את אשתו. יש את האור ויש את החושך.

לפני 8 חודשים•
★★★★★
•מוריה
ישנן בנות

ישנן בנות

ג'ניפר ויינר

בת מצווה. קהילה יהודית בארצות הברית. משפחות מורכבות. יחסי אם-בת. זה הנושאים העיקריים בספר. המושגים קצת שונים מאשר בארץ. בת מצווה שם חוגגים בגיל 13, כמו לבנים, והנערה קוראת בתורה, כמו בן. זה דומה יותר ליהדות רפורמית מאשר ליהדות אורתודוכסית, אבל זו עדיין יהדות, באיזה אופן.
יש בספר אמא שהיא סופרת שכתבה ספר מביך רב מכר, ובת שלא ידועת מה האמת בספר הזה ומה לא. בזמן שהבת מפלסת את דרכה בתחילת גיל ההתבגרות ועורכת תחקיר על הספר של אמא שלה, האם מתמודדת עם הבת שלה וגם עם שינויים נוספים בקריירה ובמשפחה הגרעינית שלהם.
הדמויות כתובות טוב, העלילה מתפתחת ומעניינת, והסוף לטעמי קצת מהיר מדי. למרות זאת, מומלץ לקרוא!

לפני 9 חודשים•
★★★★★
•מוריה
אפשרויות של שנינו

אפשרויות של שנינו

לורה בארנט

תארו לכם שאתם כותבים ספר. אתם מניחים בקו ההתחלה גבר, אישה, רגע מפגש. מה יקרה מעכשיו- זה רק אתם מחליטים. או... שלא מחליטים.

הספר הזה נראה כמו טיוטה של סופרת. היא לא ידעה באיזו אפשרות של התפתחות עלילה לבחור, אז היא בחרה בשלוש אפשרויות. שהם מתחתנים מיד, שהם לא מתחתנים, שהם שומרים על קשר אבל מרחוק. ואז היא פיתחה כל אפשרות בנפרד, על אותו ציר זמן. בכל תקופה בחיים שלהם אנחנו יכולים לקרוא מה קרה בכל שלוש האפשרויות. והתוצאה- שלושה סיפורים בספר אחד. האם זה נח לקרוא? לא. האם זה מעניין לקרוא? כן, כל אחד בנפרד. האם נהניתי? לא.

ראשית, בשביל רצף הסיפור קראתי כל אחד מהם מהתחלה ועד הסוף, מה שאומר הרבה דפדוף הלוך וחזור במהלך הקריאה, במקום קריאה רצופה.

שנית, כל סיפור היה קצר בפני עצמו, שליש ספר. זה אומר שבמקום סיפור ארוך ומעמיק, יש שלושה סיפורים קצרים (יחסית).

שלישית, מכיוון שהסיפורים היו קצרים, לא היה מספיק מרחב לאפיון הדמויות, לעומק רגשי, למסר כלשהו. כל פרק של סיפור הכיל בעיקר תיאור של מה קרה עד כה, ומעט עומק של הרגע שבו עצרנו.

בקיצור, לא נהניתי לקרוא. משאירה לכם את האפשרות אם לקרוא או לא, או גם וגם, רק אל תשכחו שהסוף צריך להיות אחיד בשתי האפשרויות, כמו בספר.

לפני 11 חודשים•
★★★★★
•מוריה
המקווה האחרון בסיביר

המקווה האחרון בסיביר

אשכול נבו

אם הייתי יכולה לבחור להיות דמות בספר, הייתי בוחרת להיות בספר של אשכול נבו. עלילה מורכבת ומעניינת, הליכה על הגבול שבין הטמא לטהור, אבל בדיוק כזה שפשוט מרתק לקרוא.

הסםר מספר על בנייה של מקווה. בונים מקווה טהרה בשכונה של עולים חדשים מרוסיה, והעניין יוצא משליטה. בדרך עוברים את השלבים של תרומה שמגיעה עבור בניית המקווה, הבניה עצמה, מה שקורה כאשר המקווה עומד על תילו, ומה שקורה אחר כך.

בין לבין, יש אפיון מצויין של הדמויות, של העניין ששמו מקווה טהרה לנשים וגם לגברים, של התשוקה הזו שבין איש ואישה ושל חוזרים בתשובה ומה שקורה בלב שלהם אחרי שהם חיברו את עצמם לתורה ומצוותיה. ממש ממש נהניתי לקרוא והופתעתי מהסוף. המון דברים נגעו בי ואהבתי אותם. מה שכן, חלק מהדברים רחוקים מהמציאות כטבעם של ספרים, ובכל זאת נהניתי לקרוא.

באיזה ספר או של איזה סופר אתם הייתם בוחרים למצוא את עצמכם?

לפני שנה•
★★★★★
•מוריה
הצד השלישי של הסיפור

הצד השלישי של הסיפור

מריאן קיז

מאכזב. הספרים של מריאן קיז עכשיו עוברים אצלי בסך, והספר הזה גרם לי להרהר על כך שוב. אולי זה שספר אחד של סופרת הוא טוב, לא אומר שגם שאר הספרים באותה רמה?

בספר הזה יש 3 נשים שדרכיהן מצטלבות, שתיים מהן עובדות במשרות בכירות ובמסלול קריירה מצליח, ומשהו קורה בחייהן האישיים, השלישית נושאת אשמה ומנסה להיות סופרת. קווי העלילה נפגשים אך לא סגורים עד הסוף יחד. זהו ספר על דמויות נשים אך לא תמיד עם סוף טוב.
נשארתי עם שאלות וציפיה לספר המשך, הספר לא לגמרי סגור. יחד עם זאת, הכתיבה טובה. הדמויות מאופיינות בצורה טובה וקל להתחבר ולדמיין כל אחת.

לפני שנה•
★★★★★
•מוריה

ביקורות נוספות על "זה הולך לכאוב"

זה הולך לכאוב

זה הולך לכאוב

אדם קיי

עד היום לא ברור לי איך אין במשפחה שלנו רופא. אנחנו מסוג האנשים שבוחנים לעומק כל תסמין אפשרי, שהשיחה המועדפת עליו בארוחות משפחתיות היא "חולה - גוסס - מת", שמאוד נעים לנו לחפור בתופעות האפשריות של כל מחלה אפשרית, ושזה ממש, אבל ממש, לא מגעיל אותנו לעסוק בהפרשות גוף אם הן אינדיקציה לפעולה תקינה או לא תקינה של הגוף. ספר התזונה החביב בבית ההורים שלי מתחיל בפרק שמנתח סוגים שונים של קקי, ואף אחד לא חושב שיש בזה משהו בעייתי. אם אנחנו שומעים על מישהו שנפטר, או שחולה מאוד, אנחנו לא מסתפקים בהודעת צער, אלא מבקשים לדעת את הפרטים - איך זה הרגיש, איך זה נראה, מה היוו השלבים, מה היתה האבחנה, מה היו התרופות שקיבל. במילים אחרות - אנחנו משפחה של היפוכונדרים.

לכן היה די מתבקש למצוא את הספר הזה בבית ההורים שלי. ביקשתי לקחת אותו עבור הבת שלי שמחפשת דברים לקרוא, ופתאום אמא שלי נהייתה רגישה באופן לא אופייני "אבל היא בסוף הריון, והספר הזה הוא על רופא מיילד והמון סיבוכי לידה, אולי לא כדאי". בכל זאת לקחתי אותו הביתה. הבת שלי, זו שבסוף הריון, קראה בהנאה וצחקה בקול לא מעט. תיאור סיבוכי הלידה לא הפריע לה כנראה. הלידה של הבת שלי, אגב, עברה בשלום ובלי סיבוכים רבים חוץ מהמתנה של שבוע אחרי התאריך המיועד. אחר כך הספר נשאר אצלנו בבית, ואיכשהו לא הגעתי לקרוא אותו במשך כמה שבועות, עד שכבר היה לא נעים להשאיר אותו והיה צריך להחזיר כבר. ניצלתי שבת משפחתית עמוסה באירועים, שבה אי אפשר להתקדם בזכרונותיו של בן גוריון (כרך עבה מדי) או לקרוא ספרים עבי כרס, והבאתי איתי את הספר הזה. הוא דק, הוא קליל, הוא מסתיים מהר.

במה העניין? ובכן, אדם קיי, בריטי, כיום תסריטאי וכותב קומדיות, בעבר רופא מתמחה במערכת הבריאות הבריטית עשה סדר בחפצים שלו ומצא את יומני הרפלקסיה שהוא היה מחוייב לכתוב במהלך שלבי ההתמחות השונים שלו. הוא ניפה אותם והוציא אירועים מאפיינים לדעתו, ופירסם אותם. הספר כתוב ממש ככה, בצורה של יומנים, מחולק לפי הדרגות ושלבי ההתמחות, ומחולק לתאריכים שונים. הוא מתחיל מהבחירה ברפואה כמקצוע, שמגיעה לטענתו בגיל צעיר מדי, לפחות ככה זה בבריטניה, כבר באמצע התיכון, ובכך שבהיותו יהודי ובן לרופא לא ממש היתה לו בחירה אמיתית בנושא, ועובר על פני השנים והשלבים והמחירים האישיים והמשפחתיים עד שמגיע לסיבה לפרישה. הספר, כאמור, בנוי כמו יומן, ועוד אחד כזה אנקדוטלי שיכול משבוע שלם להוציא אירוע יחיד. חלק מהאנקדוטות הם סיפורים מעניינים ומוזרים על מטופלים, חלק מתארות את חיי היומיום בבית החולים, וחלק עסוקות בעייפות הרבה, הפגיעה בבריאות האישית שלו, עומס העבודה, ביטולים של מחוייבויות חברתיות ומשפחתיות ודלות המשכורת ביחס להשקעה.

כך לדוגמה הוא מספר על העט היוקרתי שקיבל מתנה מבן הזוג שלו, ונגנב ממנו על ידי אבי התינוק שהוא יילד, במהלך הלידה. על דוח משטרתי שהוא קיבל בשל עייפות רבה, על תקנות חניה מפלצתיות שגרמו לו לקבל במרמה אישור פיקטבי בחניית בית החולים, כי שעות העבודה לא איפשרו לו לנסוע בתחבורה ציבורית שעתיים עד בית החולים, על מעבר דירה מדי שנה בגלל מיקום ההתמחות, על בני גילו במקצועות אחרים שכבר קונים בתים ומתבססים, על קבלת מטופלות במעקב הריון ומדידת לחץ דם תוך שהוא עצמו סובל מניטור קבוע של לחץ הדם שלו, הגבוה בהרבה משלהן, ועל כל מיני אירועים מוזרים וקטנים בחדרי הלידה ובמחלקות.

יש כמה ביקורות שנכתבו לפני אז אני אתייחס לכמה מהן:
"יש המון תיאורים לא נעימים לקריאה" - זה רופא. היומיום שלו הוא עיסוק בהפרשות הגוף ובמה שקורה בפנים הגוף. לא מתאים לכם? אל תפתחו את הספר בכלל. כמו שכתבתי בפתיחה, אצלנו זה דברים שמגיעים גם לשולחן של ארוחת שישי, אז אני די בסדר עם זה, ואפילו מעניין אותי מאוד.
"יש הרבה מדי עיסוק בגיניקולוגיה ובהרכב איברי הרבייה" - ובכן, כן. אדם קיי היה גינקולוג. הוא פרקטיקלי נכנס לתוך ואגינות. זה מה שהוא למד לעשות וזה מה שהוא עשה.
"לא רלוונטי להזכיר שהוא הומוסקסואל" - אבל זה מה שהוא, וכשהוא כותב את המחיר המשפחתי שהוא שילם בגלל הקריירה, זה סיפור של בן זוג מתוסכל ולא בת זוג מתוסכלת. מעבר לזה, אם כבר גבר מציץ לואגינות של נשים, נראה לי עדיף שזה יהיה הומו ולא סטרייט.
"אין עלילה" - זה יומן, זה הפורמט, ויש בפירוש תהליך התפתחות של הכותב.
"זה לא מצחיק" - אותי זה כן הצחיק, עד שכבר לא. באמת עניין של טעם.

הביקורת שלי היא על ההסברים של המונחים הרפואיים. כנראה מתוך רצון לשמור על מראה אותנטי של יומן, כל ההסברים האלה, והם ממש רבים, נמצאים כהערות כוכבית בשולי הדף. זה מציק לעין ומציק לקריאה והיה ראוי לשלב אותן כחלק קוהרנטי בטקסט. קיי הוא חד, סרקסטי, העייפות כנראה גרמה לו לחדד את הסרקזם שלו, הוא גם אמפטי בדרכו, אבל באמת שחוק ומתוסכל. אי אפשר שלא לומר שהוא לא הזהיר אותנו - הספר מצחק עד נקודה מסוימת, ואז הופך להיות כואב מאוד, כשהוא מתאר את הקש ששבר את גב הגמל וגרם לו לפרוש מהעבודה הזאת. ובכן, אם תגיעו לשם תדעו שזה הולך לכאוב. בדיוק כמו השם של הספר.

ולסיום - נכון פתחתי בזה שאין לנו רופא במשפחה? ובכן לאחרונה נעשה תיקון לכשל הזה, ואחותי התחתנה עם רופא במחלקה פנימית, בחור חמד שלא מבין מה נפל עליו בכניסה למשפחה שלנו. כבר למדנו שאין ספונטניות ומפגשי משפחה צריך לקבוע חודש מראש ובהתאם לתורניות, ושיש לה שבתות שהיא לבד וצריכה חברה, ושעדיף לה לגור בגלל זה במרכז העיר ולא באיזה מושב פסטורלי. ובכן, אמא שלי שאלה את החתן החדש אם הוא מכיר את הספר, והתשובה שלו היא שהספר עובר בין הרופאים הצעירים והמתמחים, והוא מספיק קצר כדי שהם יצליחו לקרוא אותו בזמנם הלא-פנוי.

לפני שנה•נצחיה
זה הולך לכאוב

זה הולך לכאוב

אדם קיי

ספר עוצמתי, מצחיק ומטלטל סימולטנית
בספר הנ"ל, המחבר "ד"ר אדם", שהוא בעצמו רופא, מספר על עבודתו בבית החולים ועל החוויות השונות והמגוונות שחווה.
הוא מתאר את הקושי ואת האתגר להתמודד עם מקרים סבוכים בנוגע למטופלים ומשפחותיהם , לרבות, קבלת החלטות הרות גורל ומשמעותיות לגבי חייו ומחלתו של אותו מטופל לדידו, קיים הבדל עצום בין החומר התיאורטי לבין הטיפול במטופל בזמן אמת.
זאת ועוד, הוא נתקל בלא מעט דילמות אתיות ומקצועיות.
סגנון הכתיבה של המחבר, היה אלגנטי ומחכים, וזה גרם לי יותר להזדהות אתו ולהסתכל על תחום הרפואה באור חיובי ואופטימי, בו בזמן, זה מעלה אין ספור תהיות והגיגים לגבי אותו תחום.
התרשמתי לטובה, על כן, ממליץ בחום לקרוא אותו.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•Slam(وخير جليس في الزمان كتاب)
זה הולך לכאוב

זה הולך לכאוב

אדם קיי

מצחיק, שנון ומספר על נקודת מבט שבדרך כלל לא יוצא לנו לראות.

לפני שנה•stan
זה הולך לכאוב

זה הולך לכאוב

אדם קיי

יומן סודי של רופא שנכתב לאורך שש שנים, החל מהיותו סטאג'ר עד שהיה מתמחה ראשי והחליט לפרוש. הוא מתאר את מה שקורה מאחורי הקלעים של בתי החולים במערכת הבריאות הציבורית האנגלית. נראה לי שהמצב פה בארץ מאוד דומה. לעיתים הסיפורים המתוארים העלו בי חיוך, גם כי היו מצחיקים וגם כי הכתיבה שלו שנונה. אבל בעיקר נעצבתי. מדובר באנשים הכי מוכשרים שיש, הרופאים, עובדים סביב השעון בלחץ בלתי אנושי, בשעות לא שעות. אם יש מקרה חרום אז הוא נשאר, לא משנה אם המשמרת שלו נגמרה מזמן. אין מושג של "העט נופל בשעה 17:00, אני חותך הביתה", כי אם זה יקרה אז מישהו עלול לאבד החיים שלו, ממש כך. המחיר האישי הוא עצום וכנראה ההערכה היא לא הולמת. ספר חשוב מאוד, כדאי מאוד לקרא אותו.

לפני שנתיים•
★★★★★
•דינהליס
זה הולך לכאוב

זה הולך לכאוב

אדם קיי

אוקיי, זה הולך לכאוב, אבל זה מלווה בהרבה צחוק, וכשכל זה מגיע עם המלצה של רופא( טוב, לא צריך להיות קטנוניים. רופא לשעבר, בסדר!) מה, לא תיקחו?
אדם קיי, אשר צלח את לימודי הרפואה, ובמשך שש שנים גם עסק במקצוע, החליט יום אחד שמספיק ודי. קאט. המסך יורד על הפרק הזה בחייו. הספר הזה הוא אסופת יומניו האישיים אותם כתב בתקופת ההתמחות שלו. הקטעים קצרים, מכניסים את הקורא לאווירת בית החולים על כל המשתמע מכך.

"אתה חדר מיון נייד של אדם אחד בלי הכשרה מספקת." (עמ' 21)

ולמי שתוהה: הספר הוא לא ספר עיוני משמים וקליני. הוא גם לא סיפורת, אז נתפשר על מעין ספר זכרונות שנוגע ברובד הקליל, והוא מצחיק, אוי, כמה הוא מצחיק! כבר בהתחלת הקריאה התלבש לי חיוך ענקי על הפנים שלא ירד מהם עד סוף הקריאה. ואל תחששו להמליץ על הספר גם לחבריכם ההיפוכונדרים, הספר יעשה להם רק טוב. באחריות! אין בו תיאורים קשים וצובטי לב. הכל נשאר על הרצף המחויך. לא סתם (כנראה) בחר אדם קיי את עיסוקו הבא: קומיקאי. יש לו את זה, ובגדול. בכתיבה קולחת הוא מתאר סיטואציות בהן נתקל בימיו כרופא. אז כמו שכתבתי, עם הרבה צחוק, לצד מצוקות יומיומיות כמו הקושי לתחזק זוגיות שפויה בין כל המשמרות המפרכות והארוכות,או העובדה שאדם שם לב לכך שכמעט ולא הוציא כסף על תרבות פנאי מהסיבה הכי פשוטה: אין לו פנאי.

זה בדיוק הספר שיתאים להביא כמתנה לאלו שאתם יודעים בוודאות שהם קוראים, רק שאתם לא בטוחים לגבי טעמם הספרותי. מותק של ספר, שגרם לי לתהות למה לכל הרוחות אין יותר כאלו. מצחיקים ומרעננים, ולא לחינם הספר הזה כבש את כל טבלאות המכירות וקטף את התואר הנחשק של רב מכר.

ומילת סיום למתרגם: שאפו! לא רק התרגום המדוייק, גם כל ההערות, שגם מהן לא נעדר ההומור. (ההערה בקשר לסטטוסקופ תפסה אותי בצהרי היום בקפה גרג, התפדחתי להתגלגל שם בצחוק קורע)

רוצו לקרוא!

לפני 7 שנים•dina
זה הולך לכאוב

זה הולך לכאוב

אדם קיי

כנראה שלספר הזה היה פירסומאי טוב מאד, אחרת לא הייתי מבין איך הוא מדורג בין הספרים המבוקשים ביותר.
נתחיל מהתחלה. רופא שמחליט לעזוב את מקצוע הרפואה מכל הסיבות הטובות: שכר נמוך שעות עבודה בלתי מתקבלות על הדעת ועוד ועוד...
משמיד את כל הדפים שהיו בדירתו מאז לימודיו בבית הספר לרפואה. כל זה פרט ליומן אותו כתב במשך כל שנותיו כרופא.
על היומן הוא חס ולא רק זאת אלה מחליט ליצור ממנו ספר.
הבטיחו לקוראים שזה עומד להיות ספר מצחיק עד דמעות. אותי הספר בכלל לא הצחיק - פרט למספר מקומות, אבל בהחלט לא צחוק היסטרי.
לעומת זאת קיבלתי שעור טוב במתרחש במחלקת היולדות ובמחלקה הגינקולוגית.
תיאורים של ניתוח קיסרי אלקטיבי, לידת עכוז, לידת ואקום וכו חוזרים וחוזרים בלי סוף.
לסיכום: מצחיק ודאי שלא, ספר גם נראה לי שלא.
כרגיל הסוף בעמודים האחרונים הוא החלק הטוב ביותר למרות שהוא עצוב מאד וגם מרמז על כך (ספוילר) שהעזיבה נבעה מסיבה אחרת.

לפני 6 שנים•
★★★★★
•kisr
זה הולך לכאוב

זה הולך לכאוב

אדם קיי

אני לא אוהבת את הספר הזה מהסיבה הפשוטה - אותי זה לא מצחיק.
קראתי חלק נכבד ממנו, ובסופו של דבר החלטתי שאין סיבה לסיים אותו.
הספר הוא בעצם יומן והוא בנוי מקטעים קצרים על בית החולים, והאווירה שלו פשוט מדכאת.
אני חושבת שהשיווק של הספר הזה נעשה בצורה לא נכונה, כי ההיתרונות של הספר לא קשורים בכלל להיותו כתוב בצורה הומוריסטית.
מהספר הזה אתה מבין כמה זה באמת קשה להיות רופא, וכמה לידות זה דבר מסובך...
באמת הספר הזה גרם לי לא לרצות ללדת בחיים.
הדברים שקראתי שם...וואו.
הספר הזה הוא פקיחת עיניים, ועל הדרך לעשות את זה בהומור - כי קשה וכואב אז הומור זאת הדרך להתמודד.
זה ספר כואב, לא מצחיק, למרות שכן יש ממה לצחוק, החוויה עצמה מהספר היא לא "וואו, ממש נהניתי".
אומרים לכם שהספר מצחיק, אז אתם מצפים למשהו יותר קליל, והאמת היא - שהוא לא ממש מצחיק.

אני לא אדרג את הספר, כי אני לא סיימתי אותו, ואני לא חושבת שאני רוצה לסיים אותו אי פעם.
לפחות ידוע שהוא עזב את הרפואה והפך לקומיקאי.
אני לא יודעת בדיוק מה היה הדבר שממש גרם לו להחליט להתפטר, כי לא הגעתי לשם, אבל אני יכולה לתאר לעצמי.
אני לא חייבת לדעת.

לפני 5 שנים•סייג'
זה הולך לכאוב

זה הולך לכאוב

אדם קיי

קניתי את הספר ותיכננתי לקרוא אותו אחרי שאסיים 3 ספרים שקראתי ברצף שעסקו במלחמת העולם השנייה ובשואה.
רציתי לקרוא משהו קליל וזורם ואכן הספר מאוד קריא, פרקים קצרים, קל להבנה וזורם.

בספר אנו בעצם מתוודעים ליומנו של רופא מתמחה בבית חולים- משמרת אחר משמרת(אף שלעתים עוברים ימים רבים בפועל בין פרק לפרק), אנו למדים על מסלול המתמחים באנגליה כשבספר הנ"ל המתמחה שלנו מתמחה בגיניקולוגיה אז אנחנו מתוודעים נוסף על הכל גם לכמות הלידות(המטורף!) המכשירניות שיש באנגליה מדי שנה. זכור לי שקראתי על זה משהו לפני שילדתי בעצמי אך לא ידעתי עד כמה זה נכון. כמה טוב שבארץ מעודדים לידה טבעית(יחסית...).

קצת כמו "האנטומיה של גריי" רק בלי כל הזוהר וסיפור האהבה והרבה הרבה יותר מקרי מטופלים ביום. מעניין אם גם בארץ העומס והתנאים של המתמחים זהים.

נכון שזה ספר קליל והכל אבל כן היה חסר לי קצת עומק, מעט להכיר את הדמות, את אדם קצת יותר.

חוץ מזה- הספר בסדר. מי שרוצה להעביר זמן בכיף מבלי "להתחייב" לספר כבד, זה בדיוק הספר לכך.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•meitalb
זה הולך לכאוב

זה הולך לכאוב

אדם קיי

סיפורו של ד"ר אדם קיי מתקופתו כרופא מתמחה במחלקת יולדות בבריטניה.
הספר כתוב בצורת יומן, עם הרבה הומור עצמי והומור גם על חשבון המטופלות.
הספר מאפשר הצצה נדירה לנעשה בבתי חולים (אני מניחה שבארץ המצב אף חמור יותר..),
שעות העבודה הרבות של הרופאים המתמחים, טעויות והחלטות שגויות שמתקבלות עקב כך
וסודות מחדרי ניתוח, שלעולם לא נדע בתור מטופלים...
הספר מצחיק אך גם מפתיע ומשאיר את הקורא נדהם.
הספר מתחיל מהסוף, שבו אדם קיי מכריז שאחרי שש שנות לימוד ושש שנים נוספות במחלקות בתי החולים,
הוא התפטר מעבודתו כרופא מתמחה וקריאת הספר מסבירה את הסיבה... (הוריו לא סלחו לו).
מומלץ.

לפני 5 שנים•
★★★★★
•תמי