סיפורם המרגש של רמי ו<mark>נורית הרפז</mark>
ההתמודדות היומיומית של שניהם במהלך תקופה של שלוש שנים וחצי בו הוא היה שבוי בשבי המצרי והיא גידלה לבדה 4 ילדים, מתוכם תאומות שנולדו לאחר נפילתו בשבי, באי וודאות גדולה ומתסכלת.
לאורך כל הספר יש מעבר מהזווית שלו לזווית שלה.
השילוב בין שתי הזוויות האלה הופך את הספר למרתק!
בתור אישה מאוד התחברתי לנקודות הקושי שלה לגדל 4 ילדים לבד כ"כ הרבה זמן ובלי לדעת מתי זה הולך לה

לפעמים זה מנחם לדעת שלא הכל התחיל עכשיו. שהתקופה הזו היא אחת מני רבות שעברו עלינו כעם וכמדינה וכהיסטוריה עולמית. מנחם לדעת שיש אנשים שעברו לפנינו את הקושי הנוכחי ושרדו אותו כדי לספר לנו איך הם עשו את זה.
במהלך כל שנות המדינה נלקחו אנשים בשבי האויב. בדרך כלל הם היו גברים צעירים, בדרך כלל חיילים. לפעמים היו להם משפחה וילדים, לפעמים לא. והרוב חזרו, חיים. יש ארגון של פדויי שבי, יש תקנות מדינתיות בקשר