קיילין היא בת־ים זהירה, ציתנית ודיכאונית שאוהבת לישון.
היא לא צרכה לישון או לאכול, יש לה סיוטים ובכל זאת היא אוהבת לישון.
הים הפך אותה למה שהיא, והיא שונאת אותו על זה ועל מה שהוא גום לה לעשות.
היא שונאת את הים, ובכל זאת היא אוהבת אותו.
השתיקה היא דרך חייהן של בנות־הים.

הביקורת לא גמורה ואני לא בתוח שאני אי פעם אגמור אותה.

הכתיבה טובה, זורמת ומהירה שמטביע את הקורא בעלילה.
זה לא שאין סלעים בזרם ובעיות בעלילה, אבל הספר טוב ומעניין.

משפחת וסטריט התפזרה, אך כולם נלחמים.
הוויוואסיה מגלה את האמת, אך היא נבלעת באבדון.
הדרקונית עפה שוב בשמיים, אך היא לבד.
הנחשים מוצאים את זו אשר זוכרת, אך אין תקווה לישועה.
הספינה המשוגעת מפליגה שוב, אך הסיוט חוזר.
ולבסוף הפירט שעלה לשילטון, הופך למה שהוא מנסה למחוק.
המטבע נופל, הקלף נהפך, והנביאה מצביעה על הסוף.
כל השבילים נפגשים, כל הקצוות נקשרים, החתיכות נופלות למקום, ואריג הגורלות נחשף במלואו.

הספר מצוין, ואני בהחלת ממליץ עליו לכל מי שיש לו עניין בפנטזיה.

איום ונורא, על הפנים, אסון, בזבוז של נייר.
איך אפשר לקרוא את הספר הזה?...
איך אפשר שלא?...
הספר המדהים הזה זכה בתרגום גרוע!
אבל ברגע שמתחילים, הספר מושך אותך לעולם קסום מופלא ולא משחרר.

גורלה משפחת וסטריט מוצגת לראווה, בעוד הם מתנדנדים על הקצה ונילחמים על הישרדותם!
הספינה חיה הוויוואסיה היא מקור החובות וגם תקוותה היחידה של משפחת וסטריט לשלם עליהם.
אבל מריבה מישפחתית על השליטה בספינה קורעת את המישפחה.
באותו הזמן הנחשים מתחילם לחפש את זו אשר הובטח להם. ופירט שאפתן מתכנן את עליתו לשילטון.
היגיע זמנם של הנחש והדרקון, זמן של שינוי. איך ירא אריג הגורלות הזה?

הספר מדהים כמו שכבר צינתי, העלילה סוחפת והכתיבה מעולה(למרות שהתרגום גרוע).
הספר מסופר מנקודות מבט שונות, בשונה טרילוגיית הרואים למרחוק.
מומלץ בחום

לוגן תשע-אצבעות ברברי בעל מוניטין רווי-דם. שומע שבאיאז מחפש אותו, ומכיבן שאין לו משהו טוב יותר לעשות הוא מכלית לפגוש את המג המפוקפק.
באיחוד האינקוויזיטור גלוקטה מבלה את ימיו האומללים, בלחשוף מזימות, לענות שבוים, לנשק טבעות, (והכי גרוע)לעלות מדרגות וכמובן לחייך.
בזמן שקפטן ג'זאל דאן לותאר האציל מתאמן בהכנה לתחרות הסייף הגדולה.
"הלהב עצמו מסית למעשי אלימות."
"עלינו לסלוח לאויבינו, אך לא בטרם עלותם לגרדום."
"טיעונם האחרון של מלכים."
נישמע ניפלא נכון, אז לא זה לא.
הדמויות חרא, ומי לא חרה, בכול זו חרא או יהפוך לחרא, מה גם שהעולם חרא.
אל תבינו לא נכון. הדמויות טובות זו האישיות שלהן שחרא.
אז כן הספר טוב, מרענן אפילו, הכל רע וכמעט אף אחד לא טוב.
הכתיבה סבבה, העלילה מעניינת וכך גם הדמויות. רק מה שהשפה לדעתי מלוכלכת מדי.
אז זו דעתי ואזהרתי הספר לא לחלשי הלב.
ראו הוזהרתם.

הספר עוקב אחר שמשון, מנעוריו המאוחרים ועד מותו.
בפרט גדול בהרבה מהתנך, אך עדיין כללי למדי.
כשהוא מתרכז באירועים המשמעותיים בחייו.
למרות הפרוט הסיפור לא עוקב במדויק אחר התנך.
הסיפור טוב, איטי בהתחלה, והשפה מיושנת,
ועל עף כל זאת הוא מעניין.
ובהחלת שווה קריאה.

אגיס פנדולפיני -תקועה בדיכאון אחרי שאביו מת,
עד שאחרי שלושה חודשים הוא מגלה דלת,
ומה שמסתתר מאחוריה גורר אותו לצאת אל העיר ארמלין
ולהזהיר את המועצה שולטת העיר על סכנה קרבה,
אחרי ויכוח קצר המועצה שולחת אותו מעליה.
והוא יוצא לרדוף אחרי הסוד, הנוקם והגנבת....

ספר פנטזיה ז'נרי ולא מיוחד בעליל.
הכתיבה לא משהו העלילה חסרת יחוד.
בקצור הספר בקושי שווה קריאה.

העולם צולל אל תוך מצולות המציאות הווירטואלית, עולם בעל אפשרויות בלתי מוגבלות,
עולם של מסכות, שקרים וחופש, עולם שבו האמת היא האמונה והאמונה היא שקר.
מה הייתם עושים בעולם כזה? איך הייתם מתמודדים איתו?
לאוניד הוא דייבר שמגייסים לפתור בעיה שהופיע במשחק המכונה המבוך.
המשימה היא לחלץ אדם שנתקע המציאות הווירטואלית,
בניסיונותיו לאוניד נכנס בטעות למבוך ההשתקפויות שבו לא הכול הוא כמו שניראה, וכל החלטה משנה את החוקים.
הספר לא הכי ברור ולוקח זמן להתרגל,
100 העמודים ראשונים לא משהו.
אז תנו לו צ'אנס ואולי יצאה לכם ליראות מעבר להשתקפויות ולהציץ מתחת למסכה,
ואם יש לכם מזל אולי תלמדו משהו על עצמכם.

כמה פעמים רציתם ספר שהדמות הרשית בו לא הרואית,
אלה דמות אנושית שכואב לה, שבוכה, שפוחדת ונכשלת,
דמות חלשה שכלום לא הולך לה,
דמות שאתם יכולים להזדהות אתה ויכולים לראות את עצמכם בוחרים את אותם בחירות?
טוב אני בהחלט רוצה ספר כזה והסדרה הזות מתקרבת עד כמה שאפשר,
חוץ מזה העלילה מעולה אז זה ספר שבכל מקרה הייתי רוצה לקרוא.
הספר מלא בקסם ורגשות, בצער והומור, באומץ ובחתולים-סנאים.

דמינו לכם שרייה זה כישרון נרכש שצריח ללמוד אותו, להתאמן עלו וגם אז יכול להיות שתשערו עיוורים.
אז מה עושים?...משפרים את החושים האחרים,
חוש השמיעה, הרח, המישוש, וטעם כולם מתחדדים.
לקלן אין קסם, שבחברה שלו זה כמו להיות נכה או עיוור.
רק שקסם זה חוש שישי אז מה נישאר לחדד?...
את השכל כמובן. קלן רוצה להיות מג אז אם אין לו קסם הוא ירמה, ישקר ויעשה תכסיסים.

הספר מדהים הכתיבה טובה, שותפת, מהירה קלילה, ומצחיקה(לפעמים),
ולמרות זאת לעלילה -המדהימה- יש עומק מסוים.
בקיצור ספר קליל ונהדר.