הם יכריזו שאלוהים לא קיים, אבל ישלבו בשיריהם משפטים שלמים מהתנך. הם יכריזו שהם קדוש מעונה, ואחר כך יסיימו את התואר במכללה הפרטית. הם יצדדו בחשיבה רציונלית, ואחרי שיחזרו מהודו יחזרו בתשובה ספרותית בספרם השני. הם יכתבו שירים פסימיסטים ועתירי רע, אך ידחפו את המילה אלוהים בכל שיר שלישי. כשהם יועילו סוף כל סוף להשתמש במטאפורה, הם יגנבו מטאפורות ממשוררים זקנים ללא שום קרדיט. כיאה להתברגותם בסצנה הספרותית הם ינסו כמיטב המסורת לתאר דמויות משולי החברה, אך במקום להביט התבוננות כנה ידחפו בכל פעם, שוב ושוב, את עצמם. הם ירצו בכל מעודם להיות משוררים, אך את מספר הספרים שקראו בחייהם אפשר יהיה לסכם בנקל. אף על פי שמדי פעם יוצא להם שיר חזק (דוגמת השיר עם הבטן התינוק והמספריים), ככלל יש כאן פגם יסודי באמונה. דומים הם למי שהורס את הבית, אבל משאיר את צורת הפתח כדי לנשק את המזוזה. לצערי הספר הזה מצטרף לרשימה הזאת של מוציאי ספר בישראל.













